אני לא אוהב את חיפה - פרק ב - חומות וגדרות

בפרק א סקרנו את בעיית ההתמצאות של אנשים שלא מכירים את חיפה, דבר הגורם לסלידה מהעיר. היום נסקור גורם נוסף לתחושה לא נעימה שהעיר משדרת באופן שקט אך עקבי. חיפה מספקת מבטי נוף מהמשובחים שיש לכיוון מדרונות הכרמל, הים, והרחק להרי הגליל ודרומה למישור החוף. אך כמעט בכל נקודה בה נפתח נוף יפה הלאה מן ההר, אם נסובב את הראש לכיוון השני נקבל את האנטי-נוף.

האנטי נוף החיפאי הוא מה שקורה כשמנסים לקרוא תגר על הטבע ולבנות בשיפועי ההר. כדי להתגבר על הפרשי גבהים, העיר סובלת מעודף קירות תמך. יפים יותר או יפים פחות, קירות תמך הם חומות. אנחנו אמנם רגילים למראה חומות בישראל, אבל זה לא אומר שאנחנו אוהבים אותן.

לחומות נלוות גדרות, כדי לשמור על מי שעומד במפלסים העליונים שלא יפול אל התהום. שמתם לב פעם לכמות הגדרות הבלתי נתפסת שיש בחיפה?

ובתוך החומות מדרגות. עשרות מדרגות. מעניינות הן להליכה, אך מעיקות לגרים ולמבקרים.

הנה נוף אל המפרץ:

ואם נסובב את הראש לכיוון הרחוב נראה חומות וגדרות:

הבנייה בשיפועים מאתגרת את האדריכלים והמתכננים. במקרים רבים, מתוך רצון ליצור תנאי אוורור ואור נאותים בדירות, נוצרים שטחים קטנים בין המדרון לבניינים. לפעמים זה עובד טוב ומנוצל לצורך חצר קטנה, מסודרת ומטופחת. ולפעמים זה הופך למקום-לא-מקום.

כך או כך, בלי להרגיש, חיפה מרעיפה עלינו נופים מופלאים מצד אחד, ומפילה עלינו חומות, גדרות, מעקות וגרמי מדרגות אינסופיים מצד שני.
עיר של ניגודים, עיר של קיצוניות. יותר קשה, אבל בטוח יותר מעניין.