צוות הבנים מסינגפור אמנם כבש את המקום הראשון בתחרות הפתוחה, אך אליפות העולם בשיט מפרשיות דגם 420 לשנת 2010 הייתה ללא ספק בשליטה איטלקית מוחלטת. האיטלקים כבשו את המקום השני והשלישי בתחרות הפתוחה, ואת המקום הראשון והשלישי בתחרות של הבנות.
כמות מרשימה של מדליות וגביעים בשלל קטגוריות המתינו לזוכים השנה.
קהל רב מילא את הרחבה הקטנה בחוף השקט, קהל של מוזמנים בלבד. לאורך התחרות השנה הביעו חיפאים רבים את מורת רוחם על כך שהכניסה לחוף היתה מותרת רק למתחרים ול"מקורבים", ומי שנשלח לצפות בתחרויות מחוף בת-גלים או מסטלה-מאריס יכול היה לראות רק ש"עוד יש מפרש לבן באופק" ולשיר לו יהי. טוב היתה עושה העירייה אם הייתה מעמידה בחוף בת גלים טלסקופים לצפייה בסירות או מצלמה עם עדשת זום שמצלמת את המקצים ומקרינה אותם על מסך באחת המסעדות בחוף.
ביקורת נוספת מופנית לתקשורת הארצית. אליפות שיט בינלאומית מתקיימת בישראל, אירוע שלא מתרחש כאן כל יום, ולמרות זאת התחרויות לא זכו לכל סיקור בתקשורת הארצית – לא בעיתונות ולא בטלוויזיה. לאור העובדה שכל גרעפס של כדורגלן ליגה ז' בארץ זוכה לכיסוי תקשורתי, הרי שהתקשורת בארץ התגלתה במלוא מערומיה, בבחינת סמל להיותנו מדינה לבנטינית ופרובינציאלית. מן הראוי היה לסקר מדי יום את תחרויות הספורט הנפלא הזה, כדי שכל ילד בישראל יראה את השייטים וישאף ללמוד להשיט בעצמו סירת מפרש.
בינתיים עומדות כבר הבנות זוכות מקצה הכסף על הפודיום.
האיטלקים מתחילים להתחמם ועומדים בצד דרוכים
הסינגפורים הזוכים עומדים בודדים בשקט מאחור, לא מראים תכונה מיוחדת…
כאן כבר עומדים על הפודיום זוכי מקצה הכסף של התחרות הפתוחה. מה זה מקצה כסף? אחרי השיוטים הראשונים, חולקו הצוותים לשתי קבוצות. אלה שהגיעו ראשונים נכנסו לתחרויות מקצה הזהב, ואלה שהגיעו אחרונים נכנסו לתחרויות מקצה הכסף. סוג של חלוקה ל"אריות" ו"שועלים", כשבכל אחד מהם אפשר להתברג בין ה"ראש" ל"זנב".
ראש העיר יונה יהב מתרגש לא פחות מהספורטאים להם הוא מחלק גביעים ומדליות.
האיטלקים כבר לא יכולים לחכות ומתפרצים בהמוניהם אל הפודיום
ויונה יהב מתלהב ובעצמו מתחיל לצלם את האירוע
והנה הבנות זוכות מקצה הזהב – האיטלקיות במקום ראשון ושלישי, והאמריקאיות במקום השני
בשלב מסוים גם אני נדבק בהתרגשות האיטלקית מסביב, שמגיעה לשיאה עם שירת ההימנון האיטלקי. ואיזה הימנון! זה הימנון שאפשר לרקוד במועדונים. מה הפלא שהאיטלקים כל כך שמחים? יש משהו בחדווה והרוח האיטלקית שללא ספק תרם להצלחתם הגדולה בתחרות. מנגד אפשר לתהות – מה עם היוונים? ארץ הים עוד מהעת העתיקה, והישגיהם בתחרות השנה היו מאכזבים ביותר. האם זו האווירה הכללית המדכאת ביוון של משבר כלכלי ?
והנה זוכי התחרות הפתוחה, מקצה הזהב. הסינגפורים במקום הראשון ואחריהם שני צוותים איטלקים.
אחר כך מגיע שלב הפרוצדורות – כל צוות זוכה צריך לחתום על הגביע/מדליה/מגן. שלא יגידו אחר כך לא קיבלתי!
והשמחה האיטלקית נמשכת
והסינגפורים לא נשארים חייבים – אחרי שהיה נדמה ששני החבר'ה הסינגפורים הולכים לחגוג לבד, יצאו לפתע מאי שם חברי הנבחרת הסינגפורית והמאמן הגאה, לצילום משותף. והנה נשבר הקרח הסינגפורי. היה מספיק חם היום בחיפה, לא?
אחרי שכולם שתו, אכלו ושבעו, פרשו כמה מהמתחרים הצידה והחלו לטפל במוטות הדגלים. מישהו רוצה לקחת מזכרת הביתה…
ואפילו טקס הסיום הוא לא פיקניק – אחרי הפרסים, הארוחה והמסיבה, צריך גם לקחת את הסירות אל הנמל בדרכן הביתה…
כל מי שהיה מעורב בתחרות ציין שהיתה זו תחרות נפלאה. הארגון היה מוצלח, חיפה היא עיר מארחת ראויה, והכי חשוב – הייתה רוח מצוינת (זאת לעומת אליפויות במקומות אחרים בעולם בהן לפעמים עוברים ימים שלמים שבהם לא ניתן לשוט בגלל העדר רוח!). ומה צריכים בסופו של דבר המתחרים אם לא תנאים אידאליים לשייט?
הבה נקווה שמסורת אירוח התחרויות הבינלאומיות בחיפה תימשך ותתפתח, בלי לשכוח את תושבי חיפה שרוצים גם הם ליהנות מהמראות, ובתקווה שהתקשורת הישראלית תשכיל למנף אירועים מסוג זה לטובת עתודת הספורט בישראל.
