במהלך הטיול האחרון נשאתי עמי תצלומים מ-1996, והראיתי אותם לתושבים בכפרים שעברתי בדרך. מהכפר סאנגה (Syange) היו לי מספר תצלומים שסיקרנו עד מאוד את תושבי המקום. עד מהרה הם החלו לזהות קרובי משפחה, מכרים ושכנים, והובילו אותי למפגשים מעניינים. מעניין לא פחות היה להשוות אחד לאחד תצלום מ-1996 מול תצלום מ-2011. החוויות מוצגות לפניכם בסרט "סאנגה, 15 שנים אחרי".
גיא זה מדהים. הביקור הראשון שלי בהודו ונאפל היה בדיוק באותן שנים בהן ביקרת שם…אני בדרכי לשם שוב, לאותם מקומות והיה מעניין מאוד לצפות בוידאו ולראות את השינויים שתעדת…
2017 היא שנת החלומות שלי. יצאתי שוב למזרח הרחוק הפעם לבדי, וטיילתי ביעדים בהם לא הייתי בעבר – קמבודיה ויאטנם לאוס וסרי לנקה.
התחלתי מתאילנד, שגם אז היתה יחסית בתולית, וחזרתי גם לאינדונזיה. באלי התפתחה בקצב מואץ אבל פלורס למשל נותרה קפואה בזמן והייתה מכמירת לב ומרתקת בעוני בתמימות וטוב הלב של התושבים.
הקידמה, כפי שציינת, היא לא בהכרח רעה – לא לתושבים וגם לא למטיילים.
אני עיתונאית במקצועי , וכיום אני כותבת ספר על המסע המרתק שלי כאישה לבד בעולם, ספר בשם "קרייזי מאדאם בדרכים". למעשה כתבתי את רובו במהלך הדרך וכל עוד אני כאן אני מרצה על החוויות מסמרות השיער שעברתי בדרך, שכללו פגישה אישית עם נמר בג'ונגל, סופה מטורפות בלב ים, מפגש עם מפלצות זוללות אדם (בקומודו) ועוד ועוד.
במקביל, כל עוד אני כאן , אני מרצה על המסע…
אני מכריזה בזאת על 2017 כשנה המרתקת המעלפת והמאלפת בכל חיי. התחברתי מאוד למה שכתבת על הפתיחות שאתה מגלה כשאתה מטייל לבד ועל הקשר עם המקומיים…
תוהה האם נוכל לשתף פעולה בדרך כלשהי. תודה על האתר היפה והמושקע ובהצלחה