איך מוכרים חזון תכנוני ששווה עשרות מיליארדי שקלים לטובת הציבור?

בסדרת כתבות קודמת הוצג חזון למפרץ חיפה שגובש בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. תמצית החזון היא שינוי מהותי בשימושי הקרקע באזור לטובת הציבור ואיחוד המטרופולין, ופתרונות המבוססים על תקדימים בעולם לתשתיות זוללות הקרקע. במסגרת הסקירה אף הוצג חישוב שהראה ששווי הקרקעות באזור, אם ינוצלו לשימושים המוצעים, יגיע לעשרות מיליארדי שקלים, סכום מספיק כדי לממן את התמורות הנדרשות. אלא שהוצאה לפועל של חזון כזה דורשת גישה מחשבתית הלוקחת בחשבון ממד זמן המתפרס על פני עשרות שנים, בעוד שמקבלי החלטות וגורמי תכנון רגילים לחשוב קדימה שנים בודדות בלבד בשל שיקולים פוליטיים ואחרים. בסקירה זו אספר על פאנל במסגרתו הוצגו פרויקטים שונים שעסקו בתכנון העיר חיפה לציבור מכובד עליו נמנה ראש עיריית חיפה. מעניין לבחון את התגובות ולהבין עד כמה חוסר הראייה לטווח ארוך בכל הנוגע לתכנון המרחב הפיזי הוא בעל השלכות הרסניות על איכות חיינו.

בסמסטר הראשון של שנת הלימודים תשע"ג נערך בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון סטודיו עיצוב עירוני שעסק בעיר חיפה. הסטודיו בו השתתפו תלמידי שנה ד' רוכז ע"י פרופ' שמאי אסיף, לשעבר ראש מנהל התכנון, ובמהלכו הופקו מגוון פרויקטים מקוריים שהציעו פתרונות יצירתיים למרחב התפר שבין חיפה גופא לבין אזור הים והתשתיות שלאורכו. בתאריך 6 בפברואר 2013 נערכה בעיר התחתית תערוכה בו הוצגו הפרויקטים ונערך פאנל בו הוצגו 9 פרויקטים נבחרים מתוך 27 שנעשו ולאחריו דיון בו נטל חלק ראש עיריית חיפה ואנשי מקצוע בתחום התכנון והאדריכלות.

בתמונה שלפניכם פרופ' יוסי בן ארצי, לשעבר רקטור אונ' חיפה ומהנדס עיריית חיפה אדריכל אריאל וטרמן צופים בתערוכת הפרויקטים, במקרה זה בחזון "חיפה 2053". במבט חטוף אפשר בהחלט לגחך למראה תכנית ששמה במקום הראשון את האדם והטבע במרחב התעשייה והמוות השורר כיום במפרץ חיפה. מהנדס העירייה לא נשאר לפאנל, והותיר את ראש העירייה לצפות ולעכל לבדו את הרעיונות ש"מחוץ לקופסה" שהציגו הסטודנטים.

בתום ההצגה התיישבו אל שולחן הפאנל פרופ' יוסי בן-ארצי, רולי רוזן מארגון שתיל, אדר' דר' עינת קאליש-רותם, עבדכם הנאמן נציג הסטודנטים, פרופ' שמאי אסיף, ראש העירייה עו"ד יונה יהב ואדריכל דוד קנפו. הנחה את הדיון אדר' צביקה קורן.

הדיון התחיל כדיון ענייני אך עד מהרה התפתח למאבק כוחני-קולני, אשר לכשעצמו העיד על הבעייתיות הגדולה בקבלת ביקורת ורעיונות חדשים על ידי הממסד מקבל ההחלטות. מעבר לכך, הוא המחיש את העדר האמונה בחזון וביכולת של ציבור מקצועי לתרום לעיצובו. הקהל שנכח בפאנל היה כה נרגש מההתרחשויות הבלתי צפויות, עד כי איש לא הפעיל מכשיר הקלטה או מצלמת וידאו לתיעוד האירוע, ועל כן אביא מספר התבטאויות שימחישו את המצב.

תשתיות
הדיון נפתח בשאלה כיצד מתמודדים עם התשתיות המשמעותיות הנוכחות בחיפה. ראש העיריה קיבל את זכות הדיבור, אך במקום לענות לעניין בחר לספר בשבחי פרויקט ההתחדשות העירונית שהוביל בעיר התחתית. האדריכל דוד קנפו שישב לצידו התייחס דווקא לנושא וטען ש"אתם רוצים להוציא את התשתיות מחיפה ועיר לא יכולה להתקיים בלי תשתיות". דבריו קוממו עליו את הסטודנטים – לא היה צוות סטודנטים שלא שבר את הראש על מנת למצוא פתרונות יצירתיים לחיים בחיפה יחד עם התשתיות. זאת ועוד, יוסי בן ארצי הדגיש בתגובתו שאין אח ורע למצב השורר בחיפה בו התשתיות עליהן מדובר הן תשתיות לאומיות שאינן משרתות את חיפה אלא משפיעות עליה לרעה ואינן תורמות לה. למעשה חיפה הגיעה למצב שהיא עיר שמשרתת תשתיות במקום שהתשתיות ישרתו את העיר.

לחבר את חיפה
בתגובה לפרויקטים בהם צפה, ציין ראש העיריה שחיפה, בגלל הטופוגרפיה, היא עיר מבוזרת, שיש בה "5 מע"רים", ולכן אף פעם אי אפשר יהיה "לחבר אותה". גם אמירה זו קוממה את הסטודנטים, שכן חלק נכבד מהפרויקטים דווקא הציגו פתרונות יצירתיים במיוחד ליצירת אותם חיבורים. מן הראוי להזכיר שעיריית חיפה לדורותיה היא זו אשר תמכה ועודדה פיתוח קניונים באמצע שום מקום ויצירת מרכזים מסחריים מתחרים למרכז ההיסטורי של עיר-תחתית-הדר ובכך דנה אותם לכליה. ההישג הגדול של ההתחדשות העירונית בעיר התחתית הוא בסך הכל תיקון עוול של שנים, וגם הוא לא נעשה כמו שצריך, שכן יד אחת משקיעה מיליונים בעיר התחתית, בה עדיין יש אלפי מטרים רבועים למסחר ומשרדים ריקים משימוש, ויד שניה מאשרת תכניות, מתב"עות ועד תכנית מתאר עירונית, המחזקות אזורים מסחריים במת"מ, בצ'ק פוסט ובציר רכס הכרמל. הסטודנטים הציגו רעיונות מופלאים איך אפשר להפוך חסרון ליתרון, איך לקחת את מדרונות הכרמל היוצרים ניתוק לכאורה ולהעצים את איכויותיהם האורבניות והנופיות, ועוד. אבל רעיונות אלה נשארו בינתיים תלויים על הקירות.

לבנות על ההר / לבנות במישור?
אחת השאלות שנשאלה מטעם הסטודנטים הייתה איך יתכן שסטודנטים בטכניון מציעים תכניות מושקעות ומוקפדות כל כך, בעוד ב"חיים האמיתיים" בחיפה מקודמות על ידי העירייה תכניות בעייתיות כמו "מורדות לינקולן ותל אהרון" , שכל בעלי המקצוע תמימי דעים שהיא תכנית נוראה ומעוררת בימים אלה מאבק תושבים עיקש מול אישורה. מפתיע היה לגלות שלראש העירייה לא היתה אפילו מילה אחת להגנת התכנית, וכל שידע לציין הוא ש"היא תוכננה על ידי מורה בטכניון!". תכנית מורדות לינקולן ותל אהרון היא רק אחת בשורה ארוכה של תכניות שהעירייה מקדמת שעניינן בניה על המדרונות הירוקים, בנייה בקנה מידה בלתי סביר, שנוגד את אופייה המרקמי הייחודי של העיר. גם לנוכח הצורך לספק פתרונות דיור ולהשביע את רצונם של בעלי קרקע, אין זה אומר שצריך להקריב את ה-DNA החיפאי שהוא מרקמי הבינוי העדינים בכרמל. קיים צורך אקוטי בהקצאת שטחים במישור בהם ניתן לבנות צפיפות גבוהה בהרבה של יחידות דיור בלי לפגוע משמעותית במרקם הטבע-עיר הייחודי של חיפה. אלא שמהלכים כאלה דורשים מאמץ מיוחד – פינוי בסיסי צבא שחלקם נטושים באזור חוף הכרמל, ואומץ להוביל מהלך מרחיק לכת במפרץ חיפה עתיר השטח המבוזבז, מהלך שנראה בלתי אפשרי – לכאורה!

על חזון וכלכלה
השימוש במילה חזון עורר בקרב ראש העירייה והאדריכל דוד קנפו סוג של גיחוך. רעיונות שהציגו הסטודנטים התפרשו כאוטופיה, כזו שאי אפשר לממש. בהתחלה הרגשתי כסטודנט עלבון. אך העלבון התחלף עד מהרה בצער. צער רב על כך שמנהיגות עירונית ולצדה איש מקצוע אינם מאמינים בחזון. ומעבר לזה שזה מצער, זה מוזר. במערכות רבות בהן התחנכתי ועבדתי חונכתי לחשוב קדימה כמה שאפשר. חינכו אותי שכדי להגיע לאלף צריך לשאוף לאינסוף. מי ששואף לאלף מגיע בקושי למאה. תשאלו כל יועץ ארגוני או "מאמן אישי" – הרי הצבת מטרות ויעדים היא כלל ראשון בהנעת תהליכים.
ראש העירייה טען שהתכניות שהוצגו הן בגדר חזון שאינו ניתן למימוש מסיבות כלכליות ותקף את הפקולטה לארכיטקטורה שאינה עוסקת די בפן הכלכלי של התכנון. אני יכול להעיד שאין לדבר אחיזה במציאות שכן אחד מבכירי העוסקים בכלכלה עירונית בישראל מעביר מגוון קורסים בנושא בפקולטה, ואני יכול להעיד אישית על התרומה בנושא זה.
ראש העיר הגדיל ואמר ש"אין חזון בלי כלכלה" ועל כך זכה ממני לתגובה ש"אין כלכלה בלי חזון". זו לא שאלה פילוסופית של "ביצה ותרנגולת", זה עניין ברור ונהיר אם מביטים קצת הצידה לאחת התעשיות שמובילות כיום את העולם – תעשיית ההייטק. מכיבוש החלל ועד האינטרנט ומכשירי התקשורת שמנהלים את חיינו – הכל התחיל בחזון, הכל התחיל בבלתי אפשרי לכאורה, ויצר סביבו כלכלה. אילו רק עולם התכנון היה מביט קצת הצידה ולומד דבר מה מתעשיית ההייטק. אבל זה נושא לרשימה אחרת…
העדר היכולת לחשוב רחוק והאקלים הפוליטי המכתיב תכנון לטווחי זמן של ארבע שנים הם רעה חולה בעולם התכנון בישראל והרסניים למרחב חיפה העדין. כל יום שעובר בו לא מתקבלת החלטה אמיצה שאומרת "אפשר לשנות את מפרץ חיפה ללא היכר ולהפוך אותו למרחב ראוי לבני אדם" מורידה את מטרופולין חיפה עוד שלב בדרכו יגון שאולה. מבט קל היישר קדימה מגלה ששטחים בשווי עשרות מיליארדי שקלים שיכולים לשמש כאזורים אורבניים מדהימים של מגורים תעסוקה מסחר ושצ"פים איכותיים, עלולים להפוך, בתמיכת עיריית חיפה חסרת החזון והמעוף, למרחב של מחסנים, מכולות, משאיות וזיהום.

על תכנון לאנשים
בהמשך למגמת העדר המחשבה על הציבור, רולי רוזן מארגון "שתיל" העלתה לדיון את הפן של תכנון לאנשים, המוכר לה מהתהליכים העוברים כעת בעיר התחתית. מחסור בשטחים פתוחים מצמצם את אתרי המשחק לילדים, והעדר בתי ספר אינו מאפשר למשפחות במקום לקיים אורח חיים נוח. מדברי ראש העירייה בתגובה עלה, שאכן משפחות מייצרות לעירייה סוג של בעיה… אכן, הרבה יותר קל לשאוף לכך שבעיר התחתית יגורו צעירים וסטודנטים שאינם צורכים שירותי רווחה וחינוך, ורק ממלאים בתי קפה בצחוקים וחיוכים. מצער לשמוע שהתובנה שעיר בריאה היא עיר בה חיים זה לצד זה בני כל הגילאים, אינה דבר מובן מאליו.

"קיבלתי מכה"
המשתתפים בפאנל, ואף הקהל, לא נשארו חייבים לאמירותיו של ראש העירייה, וניסו להראות לו בתגובות רבות ומנומקות דרכים אחרות, ראויות. בסופו של דבר הודה ראש העירייה: "קיבלתי מכה".
כך או כך, הפאנל המחיש בצורה קשה את הבעייתיות הגדולה של העדר חזון, העדר אמונה, והתעלמות מדעות ורעיונות של בעלי מקצוע בקרב מקבלי החלטות.
תופעה זו אינה ייחודית לחיפה והיא רווחת באקלים הפוליטי בישראל, אך בשל המצב הקריטי בו נתונה חיפה מבחינה תכנונית, תחת מכבש הלחץ של גורמי הכוח והתשתיות, מצב זה עלול להוביל את העיר אל התהום. כיום עוד אפשר להציל את חיפה על ידי מינוף ה-DNA הייחודי שלה שהוא החיבור בין ההר לים, הטבע העירוני על ההר ומורדותיו והשתלבותו בנוף הבנוי, שימור העושר הארכיטקטוני והמרקמים הבנויים, והפיכת אזור הקישון והמפרץ ללב חי של מטרופולין חיפה והקריות.
כל שצריך הוא מבט להרבה שנים הלאה, וחתירה אסרטיבית קדימה בגיבוי ציבור מאמין ותומך.


כתיבת תגובה