אני מאמין

באחת ההפגנות של החרדים בירושלים פגשתי צעיר ששאל אותי:
"מישהו שמאמין במשהו אבל לא עושה דבר בפועל בעקבות האמונה, האם הוא באמת מאמין?”

על הסקאלה שבין האקטיביסטים הקיצונים חסרי הפשרות, לבין האפאטים שלא עושים דבר – אפילו לא לקטר, אני נמצא בצד הפועל המפוקח. אני לא אוהב את המונח "ירוק” ולא רק בגלל הקשרי המילה בעגה הישראלית, ולא אוהב את המונח "פעיל סביבה”. המונח הנכון הוא environmentalist, ובימים אלה דשה האקדמיה ללשון העברית האם פירוש הביטוי בעברית הוא "סביבאי” או "סביבתן”. חשובה לי הסביבה, אבל בניגוד ל”פעילים” רבים שמוציאים את האדם מכלל הסביבה, אני רואה את הסביבה והאדם בתוכה. מתוך כך אני מאמין בגישת ה”פיתוח הבר-קיימא”, עם נטייה חזקה לשימור שטחים פתוחים במידת האפשר.

בנושאי "פיתוח” יש השגות על הדרך שבה נעשה הדבר בישראל – פיתוח המונע באופן קיצוני על-ידי אינטרסים של בעלי הון וקבוצות עניין כאלה ואחרות, ודווקא בחבל ארץ שבו השטח הוא המשאב היקר ביותר. הדגם המוצלח בראייתי הוא המודעות הסביבתית הקיימת במערב אירופה, האזור ה”בוגר” ביותר בעולם בהיבטים אלה. פעילות למען הסביבה היא פעילות התורמת לשכבות החלשות. זאת מאחר שמעוטי יכולת אינם יכולים לחוות טבע חלופי בטיולים בחוץ לארץ.
אבל בסופו של דבר אלו החיים היומיומיים בהם הטבע והשטחים הפתוחים באים לידי ביטוי – במרחב החסר כל כך באזורנו.

ברמת מקבלי ההחלטות אין ראייה לטווח רחוקף, והדבר פוגע בראש ובראשונה בסביבה, ובפוטנציאל חשוב שהסביבה יכולה לספק – תיירות למשל. אני מאמין גדול בפוטנציאל תיירות לא ממומש בישראל, פוטנציאל שאם ימומש, יכול להוות מנוף כלכלי שיחליף תעשיות מסורתיות בעייתיות לסביבה.

פעולה למען הסביבה אינה דבר של מה בכך. על מנת לחנך לפעולה, יש ראשית ליצור מודעות. גם מודעות אינה דבר מיידי, דווקא בגלל שנופיה המיוחדים של ישראל משכרים ומטעים לחשוב שהכל כשורה. לפיכך, יצירת מודעות צריכה להתחיל קודם כל מהיכרות עם השטח.
סדר הדברים הוא אם כן:
היכרות עם השטח דרך הרגליים והרגליים בלבד (אפילו לא אופניים) » יצירת מודעות לבעיות » הנעה לפעולה

בחלקה הקטנה שאני מנסה לתרום בה, מצגות הטבע והנוף, הספרים והפרסומים האחרים באינטרנט יוצרים מגע ראשון, וירטואלי, עם הנוף, הגורמים לרצון לצאת לשטח. יצירת מודעות לבעיות דרך העלאת סוגיות סביבתיות, לציבור הרחב בעיקר דרך "סביבון” ואספקת חומר תדמיתי לארגונים סביבתיים, ובשטח הפעולה – מעורבות אישית במידת האפשר במאבקים סביבתיים – ארציים ומקומיים, הגשת השגות לתכניות, והצעת פתרונות חלופיים, בכל אמצעי פעולה אפשרי – תהליכים מול מוסדות התכנון, מכתבים לנבחרי ציבור, וכד’.