גשמי נובמבר הביאו ברכה לאדמה, והגיאופיטים החביבים כבר מככבים בנופי ארצנו. הפעם אנחנו מבקרים בפינה קטנה בה פורחים הכרכומים. זה הספציפי כרכום חורפי הוא (Crocus hyemalis), הנפוץ במיני כרכומי ארצנו. נטבול ברכיים בצמחיה הרטובה, ונתבונן בתשומת  לב בזוג כרכומים.

לטיפות תפקיד חשוב במראה הרענן

מכל זווית משתקף דבר אחר בטיפה

והנה מה ששחור לבן יכול לעשות

ונסיים בכרכום אחר בחבורה, שממתין בקוצר רוח לרקפות שיקיפו אותו בהערצה

יש את הימים האלה בחיפה, שמתחילים כימים רגילים ואז פתאום מפתיעים בתצפיות מעניינות.

היום התחיל במראה בלתי שגרתי לעבר הנמל, בו נצפו בבת אחת שש (!) אניות נוסעים שפוזרו היטב בין כל הרציפים.

ככה זה כשהדרום מטווח ואניות הנוסעים מנותבות לחיפה במקום לאשדוד. והנה מקרוב יותר:

עם התקדמות היום התברר שמזג האוויר הביא עמו תנאי ראות צלולה יוצאת דופן, כזאת שיש בחיפה אולי פעם בעונה.

את רכס ראש הנקרה ראו כל כך יפה, שאפשר היה להבחין בקפלי המדרונות המיוערים ולראות את חיילי חזבאללה מטייחים עוד בונקר חדש.

מזרחה ראו את כל רכסי הגליל בואכה אפילו הכנרת ואי אלו מפעלי טקסטיל של בשאר אסד, ודרומה בהקו ביופים מפרצי עתלית בהם מכינים אולי אי אלו הפתעות לחיילים ולמפעלי הטקסטיל

ואילו דרומה אפשר היה לראות את אהוד ברק יושב במרפסת שלו במגדל בתל אביב וחושב על אופציות בנוגע לחיילים מארצות שונות

ועם רדת השמש בערו השמים מעל חוף שיקמונה

בלילה קישטה אוניית הקרוזים את העיר התחתית ותחמה גם את החלק האחורי של הנוף הבנוי ברחוב שער פלמר

וצריך לשמוח שהאוניות האלה עדיין כאן כי עם התכנונים הנוגעים לכל החיילים הנ”ל אולי זה לא ימשך כל כך הרבה זמן.

הנימה האופטימית בכתבה הובאה בחסות ממשלת ישראל ואמצעי התקשורת המסחריים.

ואדי רושמיה (ראש מיא =”ראש מים”), הלא הוא נחל הגיבורים, הוא אחד הוואדיות המרשימים המנקזים את רכס הכרמל אל הים התיכון. הוואדיות החיפאיים הם אלה המעניקים לעיר את צביונה המיוחד המשלב חיי אדם וטבע של הר וים. אבל למרות הצהרות של קברניטי העיר בדבר שימור ערכים אלה, בפועל המצב שונה לגמרי, וואדי רושמיה הוא ה-קורבן, ב-הא הידיעה, של מדיניות נפשעת של תכנון ובנייה.

כיום עוד אפשר לראות אנשים נהנים מצל העצים שבתחתית הוואדי

ומנופי המצוקים

בימי גשם זרימה יפה מעטרת את אפיק הוואדי

אבל בפועל הפך הוואדי לאתר בנייה לכל אורכו

בראש הוואדי מתנוסס המבנה המכוער של ה”גרנד קניון”. אפשר עוד איכשהו להתווכח על נחיצותו של מרכז קניות בעיר, אך אין כל ספק באשר לאיוולת שבהקמת מבנה כזה בנקודת נוף רגישה כל כך. לידו נבנתה רשת "ספגטי” של כבישים שמוציאה ומכניסה כלי רכב למנהרות הכרמל. לעולים במעלה הוואדי מראה הגשרים המאיימים שממעל אינו נעים. הצנירים – תופעה נופית מיוחדת, קבורים תחת גושי הבטון. ועל הנוף של תושבי יזרעאליה אין מה לדבר.

שפני הסלע מסתכלים בבעתה על ההתפחויות המטרידות בשטח המחייה שלהם

עוד מסמר בארון הקבורה של הוואדי: כביש שמחבר את הגרנד קניון לעיר התחתית. 180 מיליון שקל מושקעים בבניית אוטוסטרדה מרחפת בוואדי. אוטוסטרדה שיש לה תחליפים תחבורתיים, וזאת במקום להשקיע את הכסף בפרויקטים תחבורתיים נחוצים אחרים, בכלל זה פיתוח חסר פשרות של אמצעי תחבורה ציבורית בעיר.

ככהזה נראה ב-24 בפברואר 2011:

והנה ב-7 בספטמבר 2011:

ומזווית אחרת, 24 בפברואר 2011:

31 במרץ 2011:

7 בספטמבר 2011:

שימו לב להרס מדרון הנחל (המדרון בגדה השניה עבר התעללות כבר לפני הרבה שנים)

והנה מראה לכיוון מורד הנחל מ-24 בפברואר 2011:

וכך זה נראה ב-7 בספטמבר 2011:

עיריית חיפה מבטיחה להקים במקום את ה”סנטרל פארק” של חיפה, עם אגם מלאכותי ו”פינות נופש ומרגוע” ("הארץ”, 16.2.2010). בהתחשב באוטוסטרדה שתעבור במקום עיריית חיפה מגדירה מחדש את המושג "מרגוע”. כשהיינו ילדים לימדו אותנו ש”לא יורקים לבאר ממנה שותים”. כמה אנשים בעיריית חיפה נעדרו כנראה מן השיעור הזה.

השנה החולפת עמדה בסימן שינוי חיובי בחיפה בנוגע ליחס לרוכבי האופניים בעיר: הכרמלית מקבלת בברכה רוכבי אופניים. עד לשינוי זה, מי שרצה לקחת עמו אופניים בכרמלית נאלץ להוציא מראש אישור ממשרדי הכרמלית, דבר שמנע ממבקרים ותיירים שאינם שוהים באופן קבוע בחיפה ליהנות מאמצעי תחבורה זה.

לאחר מאבק של חבר מועצת העיר זאב סילס ופעילי "חיפה בשביל אופניים”, לא רק שהכרמלית נפתחה באופן חופשי לרוכבים, אלא שגם הותקנו בה שני מתקנים להצבת האופניים בזמן הנסיעה, בקרון העליון. הרוכבים גילו עד מהרה את היתרון הגדול של רכיבה במורד הכרמל והתפנקות בדרך חזרה בכרמלית (דבר החוסך טיפוס של 280 מטר אנכיים…). כיום ניצבות הרשויות בפני "בעיה” -- בשעות השיא מגיעים לעיתים יותר משני רוכבים בו זמנית לכרמלית, כך שהמתקנים הקיימים אינם מספיקים.

באביב שחלף נערכה רכיבת מאסה קריטית חגיגית ממרכז הכרמל בדרכי נוף יפות במורד עד לכיכר פריז, משם חזרו הרוכבים מעלה בכרמלית. זאת כדי להעלות את המודעות ליתרון של הסעת אופניים בכרמלית.צפו בסרטון שנערך על ידי HaifaTV:

כמו כן לפניכם גלרית תמונות ובה תמונות הרוכבים ברכבת התחתית של חיפה, והאופניים במתקן בימים של "טיפוס” שגרתי.

מי מכם ש”חושש” שעליה בכרמלית היא סוג של עצלות, יכול להירגע -- בינתיים הכרמלית נסגרת כל יום בעשר בערב וסגורה לחלוטין בשבת, כך שיש די הזדמנויות לדווש במעלה הכרמל.

תגובות חמות על תכני האתר הן עניין שבשיגרה בתיבת הדואר האלקטרוני, ומדי פעם מתפתחות אלה להתכתבויות מעניינות במיוחד, שמספקות השראה רבה. הפעם אני מודה מקרב לב לחנה תדהר, שילדותה עברה אי שם בחיפה. הזמנתי אצלה תצלומים "מאז”. לאחר מספר ימים הגיעה אל תיבת הדואר הלא אלקטרוני מעטפה ובה הפתעות משכבר הימים. התמונה שלפניכם עוררה בי עניין רב. היא צולמה בשנת 1959. היא נראית כה פסטורלית, עד כי לרגע הטלתי ספק שצולמה בכלל בכרמל החיפאי. אז לפני שנמשיך הלאה, נסו לנחש מהיכן צולמה התמונה ואיזה אזור נראה בה (ניתן ללחוץ על התמונה כדי לפתוח אותה בגדול):

ואם עדיין לא הצלחתם לנחש, הנה צילום מאותה זווית כיום:

היות שהצמחיה התפתחה משמעותית, נטפס קצת למעלה כדי לראות טוב יותר את המבנים. מתחת לתמונה דהיום הנה שוב התמונה מלפני מעל 50 שנה, כדי שתוכלו להשוות.

והנה ציטוט מדברי חנה:
"התמונות ברמז מצולמות בשדה שהיה ליד בית הכנסת ברחוב בורוכוב. פעם זה היה רחוב ללא מוצא, ק”ח חד קומתי עם עצי אורן קטנטים לצידו. לא רחוק אבל מתחת למה שקוראים בשכונה סלע קומותיים עם המערה (סביר שמערת רועים כי היו בה תמיד גללי עיזים ופיח על הקירות) שכולנו בשכונה החלטנו שזו מערת האדם הקדמון והיינו עסוקים בלחפור ולחפש שם עצמות או כלי חרס. הצחוק הוא ששנים מאוחר יותר פתחו שם (לדעתי כשהחלו לסלול את הכביש לרמת אלון) איזה אתרון ארכאולוגי ממש מתחת לעץ האלון שגדל יחד עם ילדי השכונה.  בשדה הזה קטפנו את כל הפרחים האפשריים עד שאסרו על קטיפתם. שם למדתי שמות של פרחים, שם התחבאתי לגננת גן החובה עם עוד 2 פרחחים ולשם יצאנו "לספוג שמש” כי ההורים והסבתא יוצאי אירופה ידעו על יתרונותיו של ויטמין די עוד לפני שהיה באופנה.”

אנו מסתכלים אם כן מהפיתול של רחוב מאיר יערי לכיוון צפון-מערב. הבה נפרש את המראות:

1. בניין קופת חולים (”כללית” דהיום, של ההסתדרות דאז) ברחוב בורוכוב סמוך לצומת בורוכוב – מאיר יערי – קומוי. זה המבנה שאפשר לי "להתאפס” על מיקום הצילום…
2. השלוחה של שכונת רמת חן – השכונה החדשה ביותר שנבנתה בחיפה, בראשית שנות האלפיים. הבניין הבולט הגדול בקצה השלוחה הוא "בית ההורים” פסגת חן.
3. שכונת יזרעאליה – נבנתה בשנות ה-60 וה-70, וידועה במגדלי המגורים שבה, מהראשונים שנבנו בחיפה. מדהים לגלות כיצד נופה הבנוי של השכונה שינה לחלוטין את קו האופק הכרמלי באזור זה. רבים ביקרו אז את הצפיפות בשכונה, למרות שישנן שכונות רבות שנבנו הרבה אחריה בחיפה ובישראל שצפופות לפחות כמוה. כיום "נהנים” תושבי יזרעאליה משכנים נהדרים מבטון (לא נראים בתצלומים) – הגרנד קניון, מחלף הספגטי שלידו, וכביש ואדי רושמיה הנסלל בימים אלה.
4. כאן אנו רואים את בנייני ה”שיכונים” שנבנו לאורך רחוב ברל כצנלסון. הבניינים באזור זה עומדים לעבור תהליך של "פינוי בינוי”, כך שמי שיצלם את התמונה עוד עשר שנים יראה גם שם צמיחה בנויה לגובה. שימו לב לאותם בניינים הנראים בבירור בשני התצלומים.
5. "גבעת השבשבת” על שום השבשבת לשאיבת מים שהיתה ואיננה עוד ו”גן המייסדים” היפה המצוי  בשטחה. נקודה אסטרטגית עם נוף חיפאי משובח, מקום מפגש אהוב על בעלי הכלבים בסביבה.
6. קצה שכונת רמות רמז – אזור בתי "הגגות האדומים”. השכונה הוותיקה נוסדה כבר בשנות ה-40, ושימשה במקור כשיכון ותיקים למעמד הפועלים ושיכון אנשי צבא קבע.
7. רחוב מאיר יערי. התמונה הישנה צולמה בערך ממפלס הרחוב. התמונה העכשווית צולמה משכונת רמת אלון, ממש מראש המצוק בו נמצאת המערה שתיארה חנה תדהר

הנה המצוק בו נמצאת המערה, והכביש – רחוב מאיר יערי – שנמצא כיום במקום בו רעו העיזים אז. באתר אכן נמצאו שרידים מתקופות קדומות – הן התקופה ההלניסטית והן התקופה הביזנטית.

והנה בית הכנסת הנמצא ברחוב בורוכוב, מול בניין קופת חולים, כפי שנראה כיום

חיפאים יקרים,
אם גם אתם גרתם באזור באותה תקופה, אתם מוזמנים להשאיר רשמים באזור התגובות למטה.
אם באלבומים ובבוידעמים מסתתרות אצלכם תמונות מעניינות שכאלה מחיפה של פעם, צרו נא קשר !

לאחר ארוחת הבוקר המשובחת לרגל העלאת המודעות לשיקום שוק תלפיות החיפאי, הוזמנו העוברים והשבים להופעת מוסיקה צוענית של להקת "סומסום” בלב מתחם השוק. למבקרים היה זה קוריוז מסקרן. בעלי הדוכנים נהנו פחות -- "עובר מישהו בדרך לדוכן, שומע את המוסיקה, מתבלבל, שוכח מה הוא צריך לקנות, וממשיך הביתה”.

קטע וידאו קצרצר

גלרית התמונות

123►

שוק תלפיות הוא אחד השווקים התוססים והטעימים בארצנו, ובכל זאת הוא נחבא אל הכלים תרתי משמע, כמו הרבה פנינות חיפאיות. במתחם השוק שבשכונת הדר הכרמל שוכן המבנה ההיסטורי של השוק שנפתח בשנת 1940. הבניין, הבנוי בסגנון הבינלאומי, תוכנן ע”י האדריכל משה גרסטל, וידע ימים יפים יותר. כדי לעורר את המודעות לשימור הבניין ולהפיכתו למוקד מרכזי, נערכה היום ארוחת בוקר שכונתית בתוך המבנה. תושבים ופעילים למען השכונה הגיעו למקום, רכשו מאכלים בשוק והתקינו ארוחה למופת.

אתם מוזמנים להתרשם מעט מהאווירה המוזנחת בבניין

שלא הפריעה כמובן ליהנות ממפגש חברתי מעולה ומאכלים טעימים. בעידן של מאבק לצדק חברתי, מדהים לגלות שמחירי הירקות והפירות עולים בשוק עד פי שניים ואף שלושה פחות מאשר ב”רשתות השיווק”. הטעם כמובן טעים פי עשרה.

הנה לכם שולחן האוכל הנהדר

וגלרית התמונות המלאה

12►

הפעם האחרונה בה חיפה ראתה התכנסות המונית שכזאת היתה בוודאי באחד ה”אחד במאי”ם בימים בהם היתה "אדומה”. בינתיים זרמו להם המים בקישון ולמעט פה ושם מאבקים שכונתיים הפכה חיפה לרדומה למדי בכל הקשור בהרמת נסים של מרד. והנה היום חזרה חיפה להיות אדומה כחולה לבנה, כשמעל עשרת אלפים איש הצטרפו למחאה העממית הגדולה ביותר שראתה מדינת היהודים וגדשו את הצומת שמול מרכז חורב .

על התוכן אפשר להתווכח – לצעוק "מדינת רווחה” זה קצת מסוכן. מישהו שם למעלה עוד עלול לפרש זאת כהבעת תמיכה במדינת הרווחה שלנו בה הרווחה מחולקת על פי הבדלי דת, גזע, מין וטריטוריה.

"צדק חברתי” זה כבר יותר מדויק.

ומה עם המישור המוניציפלי?

אם כבר מהפכה נגד כל עוולות הפוליטיקה, אז ללכת עד הסוף, ולא לוותר גם על הנעשה ברשויות המקומיות והאזוריות. אנחנו מוטרדים מנטל המיסים שגובה הממשלה, ועלינו להיות מוטרדים מנטל המיסים שגובה העירייה שלנו. זאת אומרת אין בעיה לשלם מיסים לעירייה, השאלה היא מה עושים עם הכסף.

חיפאים יקרים – הגיע הזמן לשאול שאלות נוקבות. למה המיסים שלנו היו צריכים לממן תכנית טלוויזיה של ערוץ מסחרי בכמעט שני מיליון שקלים? למה יש בחיפה סגני ראש עיר ללא סמכויות? למה מקודמים פרויקטי בינוי לעשירים שפוגעים בגולת הכותרת של העיר – הטבע והנוף? ולמה לעזאזל אנחנו צריכים לממן צלמים של העיריה שמפוצצים את הפייסבוק בתמונות של תושבים?

ובינתיים אתם מוזמנים למצוא עצמכם בתצלומי העצרת. תצלומים אלה לא מומנו מכספי משלם המיסים.

גלריה המלאה של תמונות מהאירוע

123►

חורף טוב עבר על צפון הארץ העונה, וחיפה סוגרת מעל 600 מ”מ, ושיאנית האחוזים יחסית לממוצע הרב שנתי – 113 אחוז. אבל ה-אטרקציה היא העונה, שאמנם התחילה מאוחר, אך נמשכת עוד ועוד אל מעמקי האביב. אירועי גשם ומזג אוויר מפתיעים פקדו אותנו באפריל ובמאי, וה-13 במאי סיפק מזג אוויר סגרירי ועתיר אי יציבות, טרופי במאפייניו, שהביא עמו אירוע גשם נאה בחוף הים. היתה זו מעין סגירת מעגל לסערה הגדולה של חודש דצמבר שפתחה את החורף, שכזכור התחוללה כמעט מיד לאחר כיבוי השריפה הגדולה בכרמל. הייתי "חותם” על אירועים כאלה לכל אורך הקיץ :)

בכתבה קודמת העליתי הצעה להפוך את הכרמלית לציר התרבות והאמנות של חיפה. כחלק מרעיון מינוף הכרמלית והחייאת שכונת הדר הכרמל, מוצגת להלן הצעה להקמת מתחם מוזיאונים סמוך לתחנת גולומב, בין הרחובות גולומב והס, בחלק העליון של שכונת הדר הכרמל.

להורדת קובץ PDF עם מצגת תיאור הפרויקט המוצע הקישו כאן.

בין הרחובות גולומב והס, סמוך לתחנת הכרמלית "גולומב”, נמצא מגרש ציבורי עליו ממוקם כיום מחסן. המגרש נמצא בקצה סמטת השחר ומשווע לשימוש שיהלום את מיקומו המיוחד.  בין שני הרחובות ישנו הפרש גובה משמעותי

במקום לגשר על הפרש הגובה בעזרת קירות תמך מכוערים, אפשר לקבל השראה ממקומות אחרים בעולם בהם הממד האנכי מקבל תפנית אמנותית

ולהשתמש בקירות האנכיים כגלריות אמנות (מסומנות 1ו-2 להלן) עם חלון שקוף הפונה החוצה.

הכרמלית עוברת במתחם זה מטרים בודדים מתחת לפני השטח, וניתן לנצל חלל נוסף במקום לצורך מוזיאון כרמלית שבו קרקעית שקופה המאפשרת צפיה בתנועת הכרמלית במעבה האדמה!

וכך נראה מלמעלה המתחם הכולל את המוזיאון לאמנות עכשווית ואת מוזיאון הכרמלית. במקום נוצרת רחבה גדולה למדי, המספקת שטח ציבורי פתוח ואטרקטיבי  לתושבי השכונה כולה.

וכך נראה האזור עם הצמחיה העשירה במקום

ואם תהיתם מדוע ישנו פסל גדול וחלול של פטריה באמצע הרחבה, הרי שמדובר בתערוכת הפתיחה של המוזיאון בנושא פסיכדליה.

וכך נראה האזור בין הערביים