מזה שנים רבות נוהגים השמש, הירח וכדור הארץ לשחק משחקי קומפוזיציה בשמים. מדי פעם זה יוצא מעניין במיוחד כשמי מגרמי השמים האלה מטיל את צילו על חברו. היום זכינו לראות את כדור הארץ מטיל צל על הירח ממש לאחר שקיעת השמש. על רקע שמים צבעוניים במיוחד נראה הירח לקוי אך חינני מתמיד, ושמי תל אביב המצטיידים ללא הרף באלמנטים אנכיים חדשים הוסיפו רעננות למראה.

(לחיצה על כל תמונה תפתח אותה בגדול)

ככה זה נראה עם זריחת הירח, מעט אחרי שיא הליקוי

והנה עם עוד קצת מתל אביב

ננצל את הזמן כדי ליהנות מצבעי השקיעה היפים

ולנסות לנחש אילו מגדלים משתקפים במגדל רובינשטיין

ולסיום הנה הקוסמוס שלנו, לוליין גרמי השמים, מביים את כוכבי האירוע

עוד שנה חלפה, ונראה שדבר לא השתנה. שוב הפולמוס סביב הצידוק לעצרת לציון רצח ראש הממשלה יצחק רבין, שוב הטענות על פוליטיזציה של העצרת ושוב התשובות על כך שאחרי הכל היה זה רצח פוליטי. בעיתות של התרגלות למונחים כגון "תג מחיר”, התעוררות חברתית לכאורה, וכשאחיו של רוצח ראש הממשלה שהיה מעורב בהכנות לרצח משתחרר מהכלא בימים אלה, הייתה זו עצרת חשובה מתמיד. אפילו על ארגונה היו מחלוקות, אך תחת שרביט עמותת "4 בנובמבר” התקיימה עצרת מהראויות שראתה הכיכר לציון רצח ראש הממשלה. הרב מנחם פרומן ויוסי שריד, שניהם לבושים לבן-קרם וכל אחד מהפנט בדרכו את הקהל, נציגות תנועות הנוער שנוצרות את גחלת הזיכרון, המוסיקה שמלווה את טקסי הזיכרון בישראל מאז שהזיכרון הפך לחלק בלתי נפרד מקיומה של המדינה, עם השירים שמזוהים עם הרצח, והקהל, המעט שהגיע, קומץ שמוכן לתרום שעתיים מזמנו הפנוי לכבוד השפיות.

12345►

ה-תמונה שלי מההפגנה הגדולה היא ללא ספק זו:

אני מניח שלא רק אני שמתי לב לסמליות של קיום ההפגנה החברתית הגדולה שידעה ישראל דווקא בכיכר המדינה. בין אם זו התרסה נגד עשירינו או אילוץ עקב השיפוצים הנערכים בכיכר רבין, המציאות בערב נראתה כך: חושך שרר ברוב חלקי הכיכר, ודמויות העם המוחה נותרו בצל הבובות עטויות מותגי היוקרה, העומדות בפוזות מתנשאות כשראשיהן חסרי תווי פנים. משהו בתמונה הזאת מבטא את הסקפטיות שלי באשר ליחסם של ברונינו למחאה הבאה מהעם. הלוואי ואתבדה.

יש משהו מסוכן בהצהרה "הפגנת המיליון”. האם 400 אלף איש ברחבי הארץ זו הצלחה? אם לשפוט לפי כמות האנשים שצעדו והפגינו התשובה היא כן. יציאה המונית כזו לרחובות למען מטרה משותפת לא נראתה כאן עשרות שנים. כיצד מתרגמים את האנרגיות האלה לפעילות קונקרטית, זו כבר שאלה אחרת.

המשטרה שיחררה את הצועדים לדרכם מוקדם מהמתוכנן, כדי לא ליצור עומס בשטח הכינוס ליד רחבת הבימה המגודרת. הצעדה נראתה מפוזרת משהו לאורך אבן גבירול

אך ככל שהתקרבה לז’בוטינסקי הלכה והצטופפה במראה, בתחושה, בצלילים ובאנרגיות

ברחוב ז’בוטינסקי הוצעו לנו על הדרך דירות יוקרה למכירה

הזריזים התמקמו בעמדות צפיה אסטרטגיות על הראש של ז’בוטינסקי (מלא גאווה) ושל ה’ באייר (תוחזר האידיאולוגיה של ימי ה’ באייר תש”ח לאלתר)

גם הפעם הצטייד העם בשלטים וסטיקרים מקוריים

השלט הבא העלה חיוכים במיוחד

וזו היצירה החביבה עלי

ומזכירה לנו מיהו דור המפגינים – אלה אשר ספגו בלידותם שבראשית שנות השמונים טלוויזיה איכותית (”היה היה” במקרה זה).

מרחוק צפו בנעשה דיירי מגדלי אקירוב, שגם כשהם חשוכים נזר זהב מעטר את ראשיהם

ודיירי הבניינים המקיפים את כיכר המדינה, שמשחר ילדותי חיבבתי את הארכיטקטורה שלהם, הייחודית והאחידה, זו המעניקה לכיכר את נופה האופייני.

כאן גם המקום להזכיר שההפגנה נערכה על אדמה פרטית של בעלי אמצעים שכבר שנים מתקוטטים בינם לבין עצמם ובינם לבין הרשויות על אופיים של המגדלים שיצמחו בכיכר. לפחות בינתיים אנחנו נהנים מהחלל הציבורי הפתוח. כך הוא נראה ביום, למי ששכח:

ונסיים שוב בתמונות חלונות הראווה של הכיכר מתוכן צופות דמויות נהנתניות בנעשה.

היו קולות בכיכר שתמהו מדוע הקהל הישראלי אינו משחרר קיטור כראוי ויוצא לנפץ חלונות ראווה של בתי עסק שכאלה, כפי שעושים אזרחי אירופה וארגנטינה. מצד שני אנחנו לא "זכינו” לנחת זרועם של שליטים כחואן פרון. בינתיים…

עתה, משהושג מומנטום של דעת קהל, צריך להתחיל לעבוד ב”פינצטה”. קל יותר לפעול להרבה שינויים קטנים אך ברי ביצוע מאשר לדרוש דרישות גדולות ולא ממוקדות. במגוון רחב של מישורים המשפיעים על חיי היומיום גם קבוצות קטנות ואזרחים בודדים יכולים לפעול לשינוי הן מול רשויות והן מול גופים עסקיים ומסחריים. הגיע הזמן להחזיר במטבע שמבינים כאן – "שיטת הסלאמי”.

האם הסתובבתם בימים האחרונים באזור כיכר הבימה ושדרות רוטשילד בתל אביב ושאלתם את עצמכם מהם תצלומי הפורטרטים הענקיים התלויים על קירות, גדרות ותחנות?

ובכן מדובר בפרויקט אמנות אורבנית יוצא דופן של האמן הצרפתי JR.

JR מדגיש את השונה, המדוכא והנרמס תחת הון ופיתוח, וחושף אותו בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה, בממדי ענק במרחב הציבורי. על מדרגות וחזיתות של משכנות העוני – הפבלות של ריו דה ז’נירו, בסיירה ליאונה, בפנום פן, ועוד. עתה הגיע JR לאזורים הפלסטיניים ולהבדיל, למוקדי המאבק החברתי בישראל.

בגרסה שלנו, כל אחד ואחת מכם יכולים לסור למשאית-הסטודיו של הפרויקט, המשוטטת במחוזותינו בימים אלה, להצטלם, ולקבל תוך דקותיים הדפסה של הפורטרט שלכם בגודל גיליון.

את הגיליונות תולים במרחב הציבורי (יש מי שיעיר על השפעתו השלילית של הדבק)

חלק מהמצטלמים בחרו להדביק את תמונותיהם על שלטים נישאים בצעדה ובהפגנה הגדולה.

לפני ההדבקה, הצילום המתבקש עם תמונת הפורטרט הפך לאטרקציה המקומית

JR חבוש המגבעת הגיע בעצמו כדי לפקח על העניינים, אותם תפעל הצוות המקומי שלו במיומנות רבה,

ולהצטלם עם מעריצים

התרגשות זוטא נרשמה כשמנהיגת המאבק דפני ליף הגיעה להצטלם באופן אישי על ידי ה-JR.

ת’אמת, התרגשתי.

את כל הפורטרטים המצולמים במחוזותינו תוכלו לראות באתר הפרויקט: InsideOut.

שוטטתי פה ושם במאהל בשדרות רוטשילד בתל אביב. לפניכם התמונות החביבות עלי במיוחד. התמונות צולמו רובן ככולן ב-31 ביולי 2011.

מהגר עבודה המועסק בעיריית תל אביב עוסק בניקוי שדרות רוטשילד באזור מחנה האוהלים

סתימת פיות

שינה טרופה

מעמדות

כל שעה טובה לאהבה

חמימות ביתית

על פרשת דרכים

מאבק של מילים

אתה לא רוטשילד

הבטחתם

ואהבת לרעך

מי מחרבן על מי

אמנות רחוב

חומר לבגרות

מישהו מבין במספרים?

וסעיף המאבק שאיתו אני מזדהה הכי הרבה

צפו בסרטון וידאו קצרצר המביא מראות וקולות של הסערה הגדולה שהכתה בחופי הארץ. גלי ענק נשברים לתוך נמל תל אביב, וחוף דדו בחיפה נראה כמו אחרי צונאמי. הרוח היתה כה עזה, ורסיסי הגשם והגלים היו כה חזקים, עד כי לא הצלחתי לעמוד ולצלם בחוף של חיפה יותר משתי דקות.

לפני שנים רבות נבנו בישראל בנייני מגורים שדירותיהם צוידו במרפסות פתוחות נאות. פנים וחוץ התערבבו להם יחדיו וסיפקו לישראלים הנרגשים חוויית מגורים מעניינת. אלא שעם הזמן העדיפו הישראלים לנכס את המרפסת לחלל הסגור של הבית, וביצעו נוהל "סגירת מרפסת”. הדבר התאפשר בקלות, שכן המרפסות בבניינים נבנו זו מעל זו, כך שהמרפסת העליונה יכלה לשמש כגג לחדרון החדש שנוצר. והנה לנו פינת עבודה, חדר לילד המתבגר, וסתם מחסן לשמאטעס.

כך הלכו והתכערו להם בניינים בישראל, לרבות חילול מרפסות המוני של בניינים יפים שנבנו בסגנון הבינלאומי, חילול שהיה בעצם אנטי-חילול: במקום מרפסת פתוחה ניצבו עתה לפנינו מתרסי פלסטיק. על החזית המלחמתית הזו של תריסי הפלסטיק, המצאה מזעזעת נוספת של ענף הבניה הישראלי, מן הדין לדון בנפרד.

חלפו השנים, והמרפסות הפתוחות הבולטות מקו הבניין יצאו מהאופנה. בבניינים שנבנו בשנות השישים והשבעים המרפסות הוכנסו כביכול לתוך הדירה, מאחורי החלונות והתריסים של קו הבניין. היה זה עידן מופלא של חדרים גדולים שהפכו לענקיים עם שבירת הקיר שבין החדר למרפסת הלא-מרפסת.

בשנות השמונים הבינו הקבלנים שאפשר למכור דירת חמישה חדרים באותו מטראז’ של דירת שלושה חדרים של פעם, ביטלו לחלוטין את רעיון המרפסות והשאירו אותנו עם חדרים מצ’וקמקים של 10 מ”ר.

את הקמבק הגדול עשו המרפסות בתנופת הבנייה המאסיבית של שנות התשעים, שהחלה להתאפיין גם בבנייה לגובה. הפעם הן כונו "מרפסות שמש”, אפילו שאת השמש הסתיר הבניין ממול. אך בינתיים החליט המחוקק להלחם בתופעת סגירת המרפסות, על ידי תקנה מקורית – איסור בניית מרפסות בחפיפה אנכית זו מעל זו, על מנת להשאיר מרווח של שתי קומות בין מרפסת למרפסת וכך למנוע את הקלות הבלתי נסבלת של סגירת מרפסת. מרפסות השמש מהדור החדש זכו לכינוי "מרפסות קופצות”. כמו סוכריות קופצות הן בלבלו לנו את החושים, במידה התלויה בכמות הדימיון והטעם של האדריכל. ניצול נכון של אילוץ ה”קופצנות” בעיצוב הבניין יכול היה לפתור את הבעיה של "מונוטוניות” בצורתם של בניינים רבי-קומות. ואולם, למרבה הצער אין הרבה דוגמאות מוצלחות לכך בשטח.

באמצע 2008 אושר לבנות בארץ שוב מרפסות חופפות. עד ששינוי התקנות חלחל לשולחנות השרטוט ולשטח עברו חודשים, ובימים אלה אנחנו מתחילים לראות בניינים עם מרפסות "כמו פעם”, שכן ביטול האילוץ מאפשר עתה לבנות מרפסות גדולות יותר. אלא שרבים מהבניינים רבי קומות המה, ובמסגרת הבינוי התעשייתי של מגדלים לתפארת מדינת ישראל, אנחנו מקבלים דוגמאות כמו זו למשל:

שגורמת לחשוב שאולי עדיף היה להשאיר את תקנת ה”מרפסות הקופצות”…

המונח "מדינת תל אביב” הפך לשגור לאחרונה, ויעיד על כך חיפוש המונח בגוגל, המניב כיום מעל חצי מיליון תוצאות. המונח בא לתאר את המצב בו הכלכלה, התרבות והחברה הישראלית מרוכזים באזור גוש דן. אודה ואתוודה שכאשר גרתי בגוש דן לא הצלחתי להפנים את מלוא משמעותו של המושג, ורק ממבט של כמה חודשי מגורים בחיפה התמונה מתבהרת. למרבה ההפתעה, ובניגוד לדעות של מומחים רבים, דווקא פיתוח התחבורה המסילתית בישראל מחזק את מדינת תל אביב.

היות שתשתית הרכבות בישראל מתפתחת מהר יותר מאשר אלמנטים אחרים בפריפריה, נוצר מצב שהרכבת מאפשרת לאנשים להגיע מהר יותר מהפריפרייה למדינת תל אביב. הדבר מנציח את התקבעות מקומות התעסוקה במרחב שבין רחובות לנתניה.

מדי יום מתרחש בחיפה מחזה אבסורדי – בשעות הבוקר הרכבות מחיפה לתל אביב מלאות עד אפס מקום באנשים שנוסעים לעבודה בגוש דן, וזאת בעוד שבמרחק שתי דקות הליכה מתחנת הרכבת חיפה מרכז עומדים נטושים עשרות בנייני משרדים.

לכאורה – יוממות חיובית באמצעי תחבורה "ירוק”. אבל מדוע היוממות הזאת צריכה להתקיים מלכתחילה? מדוע חיפאים לא יעבדו בעיר התחתית בחיפה, מקום עם תשתית נרחבת מכל ההיבטים ואיכויות נופיות ששמות בכיס הקטן את רוב אזורי גוש דן? ומדוע שתל אביבים לא יעלו על הרכבת בבוקר ויבואו בהמוניהם לעבוד בחיפה? האם למשרדי הממשלה פתרונים, או לעיריית חיפה?

חיפה, שערב קום המדינה הייתה המרכז הכלכלי של המזרח התיכון בתקופה הבריטית, הפכה לעיר שינה המנותקת כיום לחלוטין ממרכז הארץ. אפילו מרכז ההייטק השוכן במתם מנותק גיאוגרפית מהמרכז ומאבד מכוחו לטובת מרכזים כמו יקנעם הזוכים להטבות. ולא רק בחיפה – היש סיבה שחברות תוכנה יהיו תקועות בגוש דן? הרי תוכנה לא צריך לשווק במשאיות, אפשר לפתח תוכנה גם ביישובים קטנים בנגב או במרחק רכיבת אופניים ממרכז המגורים צמודי הקרקע בבנימינה-פרדסחנה-כרכור.

העיר טבריה נמקה למרות איכויותיה הנופיות, כי תושבי הסביבה עולים על כביש 6 ומגיעים בקלות לבלות בתל אביב. תהליך דומה מתרחש בבאר שבע, שלא מתפתחת כלכלית כי לאנשים קל להגיע ברכבת לעבוד בגוש דן. מעט הישראלים שנודדים לפריפריה עושים זאת כדי להגשים את חלום המגורים או ליתר דיוק – השינה – בווילה, רק כדי לכלות את זמנם בנסיעות ארוכות לעבודה וממנה. הנסועה גדלה, הילדים רואים את ההורים פחות, וישראל הופכת למדינה של ערי וכפרי שינה, המקושרים למרכז כלכלי-תרבותי אחד שנמצא בגוש דן.

יש כאלה שטוענים "מה רע בכך, הרי מדינת ישראל קטנה, ובחו”ל אנשים נוסעים שעה-שעתיים לעבודה”. אבל דווקא בגלל הממדים הקטנים של ישראל יחסית למדינות אחרות, יש טעם לבזר את מרכזי התעסוקה והעניין ברחבי הארץ, וזה עוד לפני הדיון בשיקולים בטחוניים…

האם הכינויים KLONE ו-SMILING BAG אומרים לכם משהו? למי שמעורה בסצנת אמנות הרחוב התל אביבית הרי שמדובר באושיות בולטות. סצנת אמנות הרחוב על קירות תל אביב זוכה בזמן האחרון לעדנה. דמויות צבעוניות מסעירות חושים וכיתובים מעניינים מציצים מקירות נידחים יותר ונידחים פחות בדרום תל אביב.

נצא לסיור להכרת כמה מהעבודות, וננסה להתחקות אחר עקבות האמנים שעומדים מאחוריהן. היות שסצנת הציורים על הקירות היא דינמית במיוחד, ראו במצגת זו גירוי לצאת בעצמכם ולחפש את הציורים הנוצרים "חדשות ללילות”. במצגת תמצאו גם שפע קישורים אינטרנטיים להרחבת אופקים בנושא.

להורדת המצגת הקישו כאן. מומלץ לשמור את הקובץ לפני הפתיחה.

מראה עדכני של שלישיית מגדלי עזריאלי בתל אביב, באור לילי משודרג.

בגרסה הראשונה הגברת ה-Saturation של התמונה מוסיפה למגדלים נופך צבעוני מעניין.

הפיכה לשחור לבן ושיפור הקונטרסט מגבירים דרמטיות

וחזרה למקור…

ומזווית אחרת…