מזה שנים רבות נוהגים השמש, הירח וכדור הארץ לשחק משחקי קומפוזיציה בשמים. מדי פעם זה יוצא מעניין במיוחד כשמי מגרמי השמים האלה מטיל את צילו על חברו. היום זכינו לראות את כדור הארץ מטיל צל על הירח ממש לאחר שקיעת השמש. על רקע שמים צבעוניים במיוחד נראה הירח לקוי אך חינני מתמיד, ושמי תל אביב המצטיידים ללא הרף באלמנטים אנכיים חדשים הוסיפו רעננות למראה.

(לחיצה על כל תמונה תפתח אותה בגדול)

ככה זה נראה עם זריחת הירח, מעט אחרי שיא הליקוי

והנה עם עוד קצת מתל אביב

ננצל את הזמן כדי ליהנות מצבעי השקיעה היפים

ולנסות לנחש אילו מגדלים משתקפים במגדל רובינשטיין

ולסיום הנה הקוסמוס שלנו, לוליין גרמי השמים, מביים את כוכבי האירוע

גשמי נובמבר הביאו ברכה לאדמה, והגיאופיטים החביבים כבר מככבים בנופי ארצנו. הפעם אנחנו מבקרים בפינה קטנה בה פורחים הכרכומים. זה הספציפי כרכום חורפי הוא (Crocus hyemalis), הנפוץ במיני כרכומי ארצנו. נטבול ברכיים בצמחיה הרטובה, ונתבונן בתשומת  לב בזוג כרכומים.

לטיפות תפקיד חשוב במראה הרענן

מכל זווית משתקף דבר אחר בטיפה

והנה מה ששחור לבן יכול לעשות

ונסיים בכרכום אחר בחבורה, שממתין בקוצר רוח לרקפות שיקיפו אותו בהערצה

יום חורפי בים המלח הוא תמיד חגיגה. גם אם לא יורד גשם וגם אם ואדיות מדבר יהודה לא מתמלאים במים, הנוף בבקעת ים המלח מעורר השראה. צפו במצגת תמונות מיום ה-19 בנובמבר 2011, המסתיימת בתמונת מצב מפלס ים המלח, ההולך ויורד בהתמדה ומאבד מטר בכל שנה.

להורדת המצגת הקישו כאן

כמו כן מומלץ מאוד להוריד ולעיין במצגת סביבון ים המלח ובה סקירה מקיפה על אתרי ים המלח, על מצבו הסביבתי ודרכי פעולה אפשריות, וכן לקרוא את הכתבה "מלכוד 22 של התערבות במפלס ים המלח” שבאה בעקבותיה.

תמונות בהשראת המצגת

והנה גרף מפלס ים המלח

"משמר המפלס” באתר קיבוץ עין גדי באדיבות אלי רז והשירות ההידרולוגי

עוד שנה חלפה, ונראה שדבר לא השתנה. שוב הפולמוס סביב הצידוק לעצרת לציון רצח ראש הממשלה יצחק רבין, שוב הטענות על פוליטיזציה של העצרת ושוב התשובות על כך שאחרי הכל היה זה רצח פוליטי. בעיתות של התרגלות למונחים כגון "תג מחיר”, התעוררות חברתית לכאורה, וכשאחיו של רוצח ראש הממשלה שהיה מעורב בהכנות לרצח משתחרר מהכלא בימים אלה, הייתה זו עצרת חשובה מתמיד. אפילו על ארגונה היו מחלוקות, אך תחת שרביט עמותת "4 בנובמבר” התקיימה עצרת מהראויות שראתה הכיכר לציון רצח ראש הממשלה. הרב מנחם פרומן ויוסי שריד, שניהם לבושים לבן-קרם וכל אחד מהפנט בדרכו את הקהל, נציגות תנועות הנוער שנוצרות את גחלת הזיכרון, המוסיקה שמלווה את טקסי הזיכרון בישראל מאז שהזיכרון הפך לחלק בלתי נפרד מקיומה של המדינה, עם השירים שמזוהים עם הרצח, והקהל, המעט שהגיע, קומץ שמוכן לתרום שעתיים מזמנו הפנוי לכבוד השפיות.

12345►

סתו מתחלף בחורף, וגשם ראשון מרטיב את רכס הכרמל. השנה הוא מגיע בעתו. בשנה שעברה איחר להגיע והותיר את ההר להתייבש עד דצמבר, אז עשתה השריפה את שלה. 11 חודשים אחרי, עוד לא שנה אפילו, והכרמל של טרום חורף, באזורים שנשרפו, ירוק באופן מפתיע.

ככה נראה מרחוק יער "הכיפות הירוקות”, אותו כבר הכרנו כאן.

הפעם אנחנו מתקרבים…
החלקים החשופים לשמש מייצרים התחדשות

ניכנס לתוך היער ונביט סביב

ונעבור למגזר האורנים החדשים

הנה יער אורנים טריים. אפשר לנחש לאיזה גובה הגיעו במשך כמעט שנה…?

וטקסטורה של גזע האורן

והנה הפתעה מעניינת, חזזיות מעטרות ענפי אורן שרוף

ונעבור למצב האלה

ולמגזר האלונים

נהנה מריחו של האזוב המצוי (זעתר…)

ונקנח במבשרי החורף היפהפיים –
נתכופף כדי לגלות בן חצב סתווי פורח בצנעה

ונפרד הפעם בברכת שלום מסתוונית היורה

יש את הימים האלה בחיפה, שמתחילים כימים רגילים ואז פתאום מפתיעים בתצפיות מעניינות.

היום התחיל במראה בלתי שגרתי לעבר הנמל, בו נצפו בבת אחת שש (!) אניות נוסעים שפוזרו היטב בין כל הרציפים.

ככה זה כשהדרום מטווח ואניות הנוסעים מנותבות לחיפה במקום לאשדוד. והנה מקרוב יותר:

עם התקדמות היום התברר שמזג האוויר הביא עמו תנאי ראות צלולה יוצאת דופן, כזאת שיש בחיפה אולי פעם בעונה.

את רכס ראש הנקרה ראו כל כך יפה, שאפשר היה להבחין בקפלי המדרונות המיוערים ולראות את חיילי חזבאללה מטייחים עוד בונקר חדש.

מזרחה ראו את כל רכסי הגליל בואכה אפילו הכנרת ואי אלו מפעלי טקסטיל של בשאר אסד, ודרומה בהקו ביופים מפרצי עתלית בהם מכינים אולי אי אלו הפתעות לחיילים ולמפעלי הטקסטיל

ואילו דרומה אפשר היה לראות את אהוד ברק יושב במרפסת שלו במגדל בתל אביב וחושב על אופציות בנוגע לחיילים מארצות שונות

ועם רדת השמש בערו השמים מעל חוף שיקמונה

בלילה קישטה אוניית הקרוזים את העיר התחתית ותחמה גם את החלק האחורי של הנוף הבנוי ברחוב שער פלמר

וצריך לשמוח שהאוניות האלה עדיין כאן כי עם התכנונים הנוגעים לכל החיילים הנ”ל אולי זה לא ימשך כל כך הרבה זמן.

הנימה האופטימית בכתבה הובאה בחסות ממשלת ישראל ואמצעי התקשורת המסחריים.

ואדי רושמיה (ראש מיא =”ראש מים”), הלא הוא נחל הגיבורים, הוא אחד הוואדיות המרשימים המנקזים את רכס הכרמל אל הים התיכון. הוואדיות החיפאיים הם אלה המעניקים לעיר את צביונה המיוחד המשלב חיי אדם וטבע של הר וים. אבל למרות הצהרות של קברניטי העיר בדבר שימור ערכים אלה, בפועל המצב שונה לגמרי, וואדי רושמיה הוא ה-קורבן, ב-הא הידיעה, של מדיניות נפשעת של תכנון ובנייה.

כיום עוד אפשר לראות אנשים נהנים מצל העצים שבתחתית הוואדי

ומנופי המצוקים

בימי גשם זרימה יפה מעטרת את אפיק הוואדי

אבל בפועל הפך הוואדי לאתר בנייה לכל אורכו

בראש הוואדי מתנוסס המבנה המכוער של ה”גרנד קניון”. אפשר עוד איכשהו להתווכח על נחיצותו של מרכז קניות בעיר, אך אין כל ספק באשר לאיוולת שבהקמת מבנה כזה בנקודת נוף רגישה כל כך. לידו נבנתה רשת "ספגטי” של כבישים שמוציאה ומכניסה כלי רכב למנהרות הכרמל. לעולים במעלה הוואדי מראה הגשרים המאיימים שממעל אינו נעים. הצנירים – תופעה נופית מיוחדת, קבורים תחת גושי הבטון. ועל הנוף של תושבי יזרעאליה אין מה לדבר.

שפני הסלע מסתכלים בבעתה על ההתפחויות המטרידות בשטח המחייה שלהם

עוד מסמר בארון הקבורה של הוואדי: כביש שמחבר את הגרנד קניון לעיר התחתית. 180 מיליון שקל מושקעים בבניית אוטוסטרדה מרחפת בוואדי. אוטוסטרדה שיש לה תחליפים תחבורתיים, וזאת במקום להשקיע את הכסף בפרויקטים תחבורתיים נחוצים אחרים, בכלל זה פיתוח חסר פשרות של אמצעי תחבורה ציבורית בעיר.

ככהזה נראה ב-24 בפברואר 2011:

והנה ב-7 בספטמבר 2011:

ומזווית אחרת, 24 בפברואר 2011:

31 במרץ 2011:

7 בספטמבר 2011:

שימו לב להרס מדרון הנחל (המדרון בגדה השניה עבר התעללות כבר לפני הרבה שנים)

והנה מראה לכיוון מורד הנחל מ-24 בפברואר 2011:

וכך זה נראה ב-7 בספטמבר 2011:

עיריית חיפה מבטיחה להקים במקום את ה”סנטרל פארק” של חיפה, עם אגם מלאכותי ו”פינות נופש ומרגוע” ("הארץ”, 16.2.2010). בהתחשב באוטוסטרדה שתעבור במקום עיריית חיפה מגדירה מחדש את המושג "מרגוע”. כשהיינו ילדים לימדו אותנו ש”לא יורקים לבאר ממנה שותים”. כמה אנשים בעיריית חיפה נעדרו כנראה מן השיעור הזה.

השנה החולפת עמדה בסימן שינוי חיובי בחיפה בנוגע ליחס לרוכבי האופניים בעיר: הכרמלית מקבלת בברכה רוכבי אופניים. עד לשינוי זה, מי שרצה לקחת עמו אופניים בכרמלית נאלץ להוציא מראש אישור ממשרדי הכרמלית, דבר שמנע ממבקרים ותיירים שאינם שוהים באופן קבוע בחיפה ליהנות מאמצעי תחבורה זה.

לאחר מאבק של חבר מועצת העיר זאב סילס ופעילי "חיפה בשביל אופניים”, לא רק שהכרמלית נפתחה באופן חופשי לרוכבים, אלא שגם הותקנו בה שני מתקנים להצבת האופניים בזמן הנסיעה, בקרון העליון. הרוכבים גילו עד מהרה את היתרון הגדול של רכיבה במורד הכרמל והתפנקות בדרך חזרה בכרמלית (דבר החוסך טיפוס של 280 מטר אנכיים…). כיום ניצבות הרשויות בפני "בעיה” -- בשעות השיא מגיעים לעיתים יותר משני רוכבים בו זמנית לכרמלית, כך שהמתקנים הקיימים אינם מספיקים.

באביב שחלף נערכה רכיבת מאסה קריטית חגיגית ממרכז הכרמל בדרכי נוף יפות במורד עד לכיכר פריז, משם חזרו הרוכבים מעלה בכרמלית. זאת כדי להעלות את המודעות ליתרון של הסעת אופניים בכרמלית.צפו בסרטון שנערך על ידי HaifaTV:

כמו כן לפניכם גלרית תמונות ובה תמונות הרוכבים ברכבת התחתית של חיפה, והאופניים במתקן בימים של "טיפוס” שגרתי.

מי מכם ש”חושש” שעליה בכרמלית היא סוג של עצלות, יכול להירגע -- בינתיים הכרמלית נסגרת כל יום בעשר בערב וסגורה לחלוטין בשבת, כך שיש די הזדמנויות לדווש במעלה הכרמל.

תגובות חמות על תכני האתר הן עניין שבשיגרה בתיבת הדואר האלקטרוני, ומדי פעם מתפתחות אלה להתכתבויות מעניינות במיוחד, שמספקות השראה רבה. הפעם אני מודה מקרב לב לחנה תדהר, שילדותה עברה אי שם בחיפה. הזמנתי אצלה תצלומים "מאז”. לאחר מספר ימים הגיעה אל תיבת הדואר הלא אלקטרוני מעטפה ובה הפתעות משכבר הימים. התמונה שלפניכם עוררה בי עניין רב. היא צולמה בשנת 1959. היא נראית כה פסטורלית, עד כי לרגע הטלתי ספק שצולמה בכלל בכרמל החיפאי. אז לפני שנמשיך הלאה, נסו לנחש מהיכן צולמה התמונה ואיזה אזור נראה בה (ניתן ללחוץ על התמונה כדי לפתוח אותה בגדול):

ואם עדיין לא הצלחתם לנחש, הנה צילום מאותה זווית כיום:

היות שהצמחיה התפתחה משמעותית, נטפס קצת למעלה כדי לראות טוב יותר את המבנים. מתחת לתמונה דהיום הנה שוב התמונה מלפני מעל 50 שנה, כדי שתוכלו להשוות.

והנה ציטוט מדברי חנה:
"התמונות ברמז מצולמות בשדה שהיה ליד בית הכנסת ברחוב בורוכוב. פעם זה היה רחוב ללא מוצא, ק”ח חד קומתי עם עצי אורן קטנטים לצידו. לא רחוק אבל מתחת למה שקוראים בשכונה סלע קומותיים עם המערה (סביר שמערת רועים כי היו בה תמיד גללי עיזים ופיח על הקירות) שכולנו בשכונה החלטנו שזו מערת האדם הקדמון והיינו עסוקים בלחפור ולחפש שם עצמות או כלי חרס. הצחוק הוא ששנים מאוחר יותר פתחו שם (לדעתי כשהחלו לסלול את הכביש לרמת אלון) איזה אתרון ארכאולוגי ממש מתחת לעץ האלון שגדל יחד עם ילדי השכונה.  בשדה הזה קטפנו את כל הפרחים האפשריים עד שאסרו על קטיפתם. שם למדתי שמות של פרחים, שם התחבאתי לגננת גן החובה עם עוד 2 פרחחים ולשם יצאנו "לספוג שמש” כי ההורים והסבתא יוצאי אירופה ידעו על יתרונותיו של ויטמין די עוד לפני שהיה באופנה.”

אנו מסתכלים אם כן מהפיתול של רחוב מאיר יערי לכיוון צפון-מערב. הבה נפרש את המראות:

1. בניין קופת חולים (”כללית” דהיום, של ההסתדרות דאז) ברחוב בורוכוב סמוך לצומת בורוכוב – מאיר יערי – קומוי. זה המבנה שאפשר לי "להתאפס” על מיקום הצילום…
2. השלוחה של שכונת רמת חן – השכונה החדשה ביותר שנבנתה בחיפה, בראשית שנות האלפיים. הבניין הבולט הגדול בקצה השלוחה הוא "בית ההורים” פסגת חן.
3. שכונת יזרעאליה – נבנתה בשנות ה-60 וה-70, וידועה במגדלי המגורים שבה, מהראשונים שנבנו בחיפה. מדהים לגלות כיצד נופה הבנוי של השכונה שינה לחלוטין את קו האופק הכרמלי באזור זה. רבים ביקרו אז את הצפיפות בשכונה, למרות שישנן שכונות רבות שנבנו הרבה אחריה בחיפה ובישראל שצפופות לפחות כמוה. כיום "נהנים” תושבי יזרעאליה משכנים נהדרים מבטון (לא נראים בתצלומים) – הגרנד קניון, מחלף הספגטי שלידו, וכביש ואדי רושמיה הנסלל בימים אלה.
4. כאן אנו רואים את בנייני ה”שיכונים” שנבנו לאורך רחוב ברל כצנלסון. הבניינים באזור זה עומדים לעבור תהליך של "פינוי בינוי”, כך שמי שיצלם את התמונה עוד עשר שנים יראה גם שם צמיחה בנויה לגובה. שימו לב לאותם בניינים הנראים בבירור בשני התצלומים.
5. "גבעת השבשבת” על שום השבשבת לשאיבת מים שהיתה ואיננה עוד ו”גן המייסדים” היפה המצוי  בשטחה. נקודה אסטרטגית עם נוף חיפאי משובח, מקום מפגש אהוב על בעלי הכלבים בסביבה.
6. קצה שכונת רמות רמז – אזור בתי "הגגות האדומים”. השכונה הוותיקה נוסדה כבר בשנות ה-40, ושימשה במקור כשיכון ותיקים למעמד הפועלים ושיכון אנשי צבא קבע.
7. רחוב מאיר יערי. התמונה הישנה צולמה בערך ממפלס הרחוב. התמונה העכשווית צולמה משכונת רמת אלון, ממש מראש המצוק בו נמצאת המערה שתיארה חנה תדהר

הנה המצוק בו נמצאת המערה, והכביש – רחוב מאיר יערי – שנמצא כיום במקום בו רעו העיזים אז. באתר אכן נמצאו שרידים מתקופות קדומות – הן התקופה ההלניסטית והן התקופה הביזנטית.

והנה בית הכנסת הנמצא ברחוב בורוכוב, מול בניין קופת חולים, כפי שנראה כיום

חיפאים יקרים,
אם גם אתם גרתם באזור באותה תקופה, אתם מוזמנים להשאיר רשמים באזור התגובות למטה.
אם באלבומים ובבוידעמים מסתתרות אצלכם תמונות מעניינות שכאלה מחיפה של פעם, צרו נא קשר !

ה-תמונה שלי מההפגנה הגדולה היא ללא ספק זו:

אני מניח שלא רק אני שמתי לב לסמליות של קיום ההפגנה החברתית הגדולה שידעה ישראל דווקא בכיכר המדינה. בין אם זו התרסה נגד עשירינו או אילוץ עקב השיפוצים הנערכים בכיכר רבין, המציאות בערב נראתה כך: חושך שרר ברוב חלקי הכיכר, ודמויות העם המוחה נותרו בצל הבובות עטויות מותגי היוקרה, העומדות בפוזות מתנשאות כשראשיהן חסרי תווי פנים. משהו בתמונה הזאת מבטא את הסקפטיות שלי באשר ליחסם של ברונינו למחאה הבאה מהעם. הלוואי ואתבדה.

יש משהו מסוכן בהצהרה "הפגנת המיליון”. האם 400 אלף איש ברחבי הארץ זו הצלחה? אם לשפוט לפי כמות האנשים שצעדו והפגינו התשובה היא כן. יציאה המונית כזו לרחובות למען מטרה משותפת לא נראתה כאן עשרות שנים. כיצד מתרגמים את האנרגיות האלה לפעילות קונקרטית, זו כבר שאלה אחרת.

המשטרה שיחררה את הצועדים לדרכם מוקדם מהמתוכנן, כדי לא ליצור עומס בשטח הכינוס ליד רחבת הבימה המגודרת. הצעדה נראתה מפוזרת משהו לאורך אבן גבירול

אך ככל שהתקרבה לז’בוטינסקי הלכה והצטופפה במראה, בתחושה, בצלילים ובאנרגיות

ברחוב ז’בוטינסקי הוצעו לנו על הדרך דירות יוקרה למכירה

הזריזים התמקמו בעמדות צפיה אסטרטגיות על הראש של ז’בוטינסקי (מלא גאווה) ושל ה’ באייר (תוחזר האידיאולוגיה של ימי ה’ באייר תש”ח לאלתר)

גם הפעם הצטייד העם בשלטים וסטיקרים מקוריים

השלט הבא העלה חיוכים במיוחד

וזו היצירה החביבה עלי

ומזכירה לנו מיהו דור המפגינים – אלה אשר ספגו בלידותם שבראשית שנות השמונים טלוויזיה איכותית (”היה היה” במקרה זה).

מרחוק צפו בנעשה דיירי מגדלי אקירוב, שגם כשהם חשוכים נזר זהב מעטר את ראשיהם

ודיירי הבניינים המקיפים את כיכר המדינה, שמשחר ילדותי חיבבתי את הארכיטקטורה שלהם, הייחודית והאחידה, זו המעניקה לכיכר את נופה האופייני.

כאן גם המקום להזכיר שההפגנה נערכה על אדמה פרטית של בעלי אמצעים שכבר שנים מתקוטטים בינם לבין עצמם ובינם לבין הרשויות על אופיים של המגדלים שיצמחו בכיכר. לפחות בינתיים אנחנו נהנים מהחלל הציבורי הפתוח. כך הוא נראה ביום, למי ששכח:

ונסיים שוב בתמונות חלונות הראווה של הכיכר מתוכן צופות דמויות נהנתניות בנעשה.

היו קולות בכיכר שתמהו מדוע הקהל הישראלי אינו משחרר קיטור כראוי ויוצא לנפץ חלונות ראווה של בתי עסק שכאלה, כפי שעושים אזרחי אירופה וארגנטינה. מצד שני אנחנו לא "זכינו” לנחת זרועם של שליטים כחואן פרון. בינתיים…

עתה, משהושג מומנטום של דעת קהל, צריך להתחיל לעבוד ב”פינצטה”. קל יותר לפעול להרבה שינויים קטנים אך ברי ביצוע מאשר לדרוש דרישות גדולות ולא ממוקדות. במגוון רחב של מישורים המשפיעים על חיי היומיום גם קבוצות קטנות ואזרחים בודדים יכולים לפעול לשינוי הן מול רשויות והן מול גופים עסקיים ומסחריים. הגיע הזמן להחזיר במטבע שמבינים כאן – "שיטת הסלאמי”.