פארק הכט הוא תוספת חדשה יחסית לנוף החיפאי הירוק ממילא, ובכל זאת -- שטח מוזנח ועזוב ממש על שפת הים הפך לפנינת נופש ובילוי. הפארק ממוקם בשדרות ההגנה -- הציר הראשי הסובב את הכרמל, צפונית למסעדת "מקסים”.  זהו אחד הפארקים העירוניים היפים בישראל, ולי באופן אישי מזכיר את האווירה של פארק וולפסון על גבול תל-אביב גבעתיים: שניהם מעניקים תחושה של מרחב אך מוגדרים היטב ולא גדולים מדי. שניהם מנצלים נתונים טבעיים -- בפארק וולפסון הגבעה, ובפארק הכט הים והוואדיות הנשפכים אליו. בשניהם אי אפשר להתעלם מיד המעצב -- בפארק וולפסון זה דני קרוון והככר הלבנה, ובפארק הכט משרד אדריכלי הנוף גרינשטיין -- הרגיל.

12►

סיור עם גיל הרגיל

מתישהו בסמסטר א’ תש”ע הזדמן לנו לערוך סיור בפארק עם המתכנן גיל הרגיל. למדנו על החופש שיש בידי אדריכל הנוף, היכול לשחק בפרמטרים רבים יותר מאשר עמיתו האדריכל בונה המבנים, על תכנון תחת אילוצים שונים כגון מסילת הרכבת שחוצצת בין שטח הפארק לבין חוף הים, ועל מגבלות תקציב שבעטיין נפתח הפארק לציבור ללא מגלשות על הגבעה וללא מערכות הצללה. תכנון הפארק מדגיש את המאפיינים הטבעיים של המקום: שני ואדיות חוצים את הפארק בדרכם אל הים: נחל לוטם ונחל עליה. השביל הראשי של הפארק חוצה אותם בגשרים. מעברי המים של ואדיות אלה מתחת למסילת הרכבת משמשים כחיבור בין הפארק לחוף הים. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לפרטים, בהם עמודי התאורה, כולל התעקשות שבסיס הבטון המכוער שלהם לא יבלוט החוצה כפי שקורה עם פנסי רחוב רבים. רוב שטח הפארק הוא מדשאה גדולה, כמענה לדרישת הציבור החיפאי החסר שטחים פתוחים נרחבים בכרמל ההררי ובמורדותיו הבנויים בצפיפות. בשולי הפארק נשתלה צמחייה האופיינית לחופי הים התיכון בארצנו.

שוטטות בפארק מוכיחה כי יש בו כמה פיצ’רים מוצלחים במיוחד. מסילת הרכבת אינה מציקה יתר על המידה בעין, והרכבות החולפות מדי פעם מוסיפות דינמיות צבעונית לנוף, בוודאי לילדים. ואם כבר מזכירים ילדים, אזור מתקני המשחקים בפארק הוא מהמשובחים במחוזותינו, ולא בכדי גם המבוגרים שבינינו ששים לטפס עליהם, במיוחד על מגדל החבלים. השבילים חלקים להפליא, והופכים את השוטטות עם עגלות / רכיבה על אופניים / החלקה על גלגיליות לחוויה אדירה.

איפו בחיפו עם עידו תדמור ולהקתו

בתאריך 19 במרץ 2010, במסגרת אירועי "איפו בחיפו”, הופיע עידו תדמור עם להקתו במופע מחול מודרני וחושני במיוחד. האירוע התרחש במגרש הקט-רגל בחלק הדרומי של הפארק, ומשך קהל מצומצם למדי. ככה החיפאים -- לא התרגלו עדיין למה שנותנים להם. מצד שני אם האירוע היה מתרחש בשעה 2 בצהרים במקום ב-12 בצהרים, אולי גם מסדרי הסידורים ומוציאי הילדים מהגנים היו יכולים להגיע.

12►

הפארק מזווית לא שגרתית

צפו בסרטון וידאו ייחודי של שוטטות באופניים בפארק

חדש חדיש -- נוף אורבני ישראלי מזווית שטרם נראתה במחוזותינו.
נצא למסע ספורטיבי בפארק הכט בחיפה מגובה גלגל האופניים.

הסרטון צולם ביום שישי, 19 במרץ 2010 בצהרים. בשעות אלה תנועת האנשים בפארק דלילה למדי, מה שאיפשר לבצע את משימת הרכיבה והצילום ללא הפרעה לקהל.

מתוך הסרטון:

"בצידי הדרך מוטלים מתינו. שלד הברזל שותק כמו רעי”. אין כמו מילותיו של חיים גורי לתיאור מראות ההרס והחורבן שגרם יום חורפי אחד בירושלים. הן לא עמדו בגשם וברוחות הקשות ונקטלו בדמי ימיהן. גופותיהן מושלכות לרחובות, לביבים ולפחי האשפתות. עורן נקרע מעליהן, ושלדיהן המעוקמים, המעוותים שוכבים דומם על הארץ. ישנן אלה קטועות האיברים, וישנם איברים שאיבדו את גופם. המצקצקים בלשונם יגידו שהסיניות של היום אלה לא האירופאיות של פעם. לתקן אותן אפשר רק בהודו, ובני האדם חסרי הרחמים לא העניקו להן אפילו דקה אחת מיותרת של חסד.

שימו לב: התמונות שלפניכם קשות לצפייה.

12►

במהלך חודש מרץ מתקיימים בחיפה אירועי "איפו בחיפו” -- סופי שבוע של אמנות ותרבות. היום שרר בעיר מזג אוויר קיצי למדי, שהביא לתושבי העיר אירועי מוסיקה בחוצות העיר ועור פנים וידיים אדום במיוחד.

בצהרי היום הופיע הרכב "שלישיית הטנורים” ברחבה הנאה שליד בית הקרנות בלב הדר הכרמל. בוריס ירופייב, סיימון קריחלי, דימיטרי סימיינוב ופאיינה מורגלוב אשר על הפסנתר הרטיטו את חוצות השכונה באריות ושירים בכל השפות.  מערכת ההגברה עשתה עבודה מצוינת, הזמרים הפליאו בשירתם, והרוויחו ביושר את תשואות הקהל.

צפו בווידאו של שלושת הטנורים שרים "הללויה”

בית הקרנות, הטכניון הישן והתחדשות בהדר הכרמל

בית הקרנות הוא אחד המבנים הדומיננטיים בלב שכונת הדר הכרמל. הוא נבנה בין השנים 1935 ל-1937 על פי תכנונו של האדריכל יוסף קלרווין ונקרא על שם הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד ששכנו בעותה עת בבניין. הוא שימש כמבנה מרכזי למסחר, וכמוקד תרבות והתכנסות בחיפה של אותה תקופה. הקמת הקניונים בחיפה בשנות ה-90 שאבה את הפעילות המסחרית ופגעה קשות בהדר.

בשנים האחרונות נעשים מאמצים להחיות מחדש את האזור: רחוב הרצל מתח את פניו בחלקו לכבוד הגעתה של המטרונית, והרחבה של בית הקרנות הפכה למקום נעים לשוטטות וישיבה להפסקת קפה או אוכל. אירוע כמו שנערך היום נותן הרגשה שהנה, עטרה חוזרת ליושנה.

אם כבר מדברים על בית הקרנות, אי אפשר שלא להתייחס לברוטליות שבה הוא קוטע את המבט כלפי מעלה לעבר בניין הטכניון הישן. בית הקרנות קוטע את רחוב ברוולד, שנקרא על שם האדריכל שתיכנן את בניין הטכניון בהדר, אחד המבנים המרשימים ביותר בחיפה. הטכניון שכן בבניין זה משנת 1925. משנת 1953 הוחל בהעברת המחלקות לקמפוס החדש בנוה שאנן, תהליך שהושלם בשנת 1985. כיום שוכן בו המוזיאון הלאומי למדע -- ה”מדעטק”.

למרגלות הבניין שוכן גן רחב ידיים, שהיה בעבר שוקק חיים. כיום הכניסה ל”מדעטק” נמצאת בכלל בחלק האחורי של המתחם, והגן נותר מוזנח ועזוב. אמנם, הקיטוע שיוצרים בית הקרנות וחצר בית הספר הריאלי בינו לבין רחוב הרצל תורמים לבידודו, אך אין זה מצדיק את מצבו העגום.

כך נראה המבט מבית הקרנות לעבר בניין הטכניון המבצבץ מעבר לחצר בית הספר הריאלי.

יום יבוא ויחתכו את בית הקרנות באמצע, יסירו את המבנים המיותרים בבית הספר הריאלי, ויקימו לתחייה את המשך רחוב ברוולד בואכה המבנה המרשים של הטכניון הישן והגן שלמרגלותיו שראוי לכבוד.

נסיים את הטיול המוסיקלי של היום בהדר בטיול עם חתול למרגלות בניין הטכניון הישן.

אחרי שנהננו מ"שלישיית הטנורים” בהדר במסגרת אירועי "איפו בחיפו”, עלינו ברכיבה לכרמל, למופע הבא בשדרות מוריה (השבוע גילו לי שמי שלא אומר "מוריה” במלעיל מזוהה מיד כלא חיפאי).

על גג בית בככר קרית ספר התמקמה להקת ה”סיקסטיז” -- יואל לרנר, מוטי דיכנה, איצק בדר, ז’אן פול זימבריס ואייל קליין. רמקולים אימתניים הוצבו ברחוב, והקהל התמקם על המדשאות בכיכר.

קצת "פני ליין”:

בשלב מסוים האווירה התחילה להתחמם, והמזרקה בכיכר הפכה לאביזר חיוני.

עירית גדולה היא גיאופיט שכיח בארצנו. עמודי התפרחות הלבנות שלה מעטרים אזורים רבים בארצנו בחורף ובאביב. עלי העירית רעילים ומכילים מחטים מיקרוסקופיות, ולכן עדרי הצאן נמנעים מלכלול אותם בתפריט שלהם. זו אחת הסיבות לכך שהעירית נפוצה באזורים בהם יש רעיית יתר, המאפשרת דווקא לעירית לשגשג.

אחד האזורים הללו הוא השטחים הנרחבים בהר הנגב לא הרחק משדה בוקר, אזור המתאפיין ברעייה של עדרים של הבדואים. ובכל זאת, זוהי הפתעה מרגשת במיוחד לראות באמצע המדבר מרבד אדיר מנוקד בפרחים לבנים.

צפיפות הפרחים כה גדולה, עד כי לא ניתן להעביר את התחושה כראוי בעזרת מצלמה דיגיטלית – פשוט אין בתמונה די פיקסלים על מנת לקלוט את הרזולוציה האדירה של פרטי הפריחה, ותמונת הנוף המשגעת במציאות הופכת למריחה לבנבנה על מסך המחשב.

גם במקרה זה המעבר לשחור-לבן מאפשר לנו לעקוף את המראה הריאליסטי ולתת פרשנות אומנותית משהו, אך גם מקרה זה מעיד, שבכל הקשור לחווית טבע, לא אחת – אין כמו מראה עיניים.

שוטטות בשכונות החרדיות בירושלים היא חווייה מעולם אחר גם בימי חול, קל וחומר בשושן פורים. התחפושות כאן נושאות אופי מקומי במיוחד. לא נפגוש דמויות מאווטאר, אבל בין מלכות אסתר אפשר למצוא תחפושות מעניינות, שאת חלקן לא ניתן לנתק מההקשר הגיאו פוליטי…

מאבק בטכנולוגיה המודרנית? אייפּוֹד מנסה לתפוס מונית

שני דורות, שני כובעים, ומראה חורף נצחי של פורים ירושלמי

מצלם את הצלמת המצלמת

הכוהן הגדול בדרכו למשכן החגיגות

משלוח מנות עם חברת הובלה

מוכרת הממתקים ו… סנטה קלאוס? סובלנות בין-דתית תמיד מתקבלת בברכה.

האחיות ממהרות לקריאה דחופה, וגלידה "זיסַלק” תיפתח בקרוב

"להמתיק את הדרך לילדים המתוקים” – זו אינה סתם אחות, אלא אחות העוסקת בסכרת נעורים במגזר החרדי, מופת לעזרה ההדדית במגזר זה.

כובעים כבר רכשתם?

כי נפצים אינם כשרים השנה…

האנטי-ממסד של הפלגים החרדיים האנטי-ציוניים אינו מונע מהילדים להתחפש לדמויות ממסדיות שלא אחת מתעמתות אתם. "ונהפוך הוא”?

השוטר החרדי הצעיר והשוטרים הציונים שנשלחו לכיכר השבת להשתעשע

ובאותה כיכר, הגרפיטי "ציונים=רוצחים” לא מפריע לברכה "פורים שמח”. למצולמים אין קשר לכתובת.

אבל רוח המאבקים מחלחלת גם לנוער

וגישה אופטימית יותר למלחמה ברשע

והמילואימניק הצעיר, נהנה במדים?

ודמויות צבעוניות אחרות

בזמן שברחבי הארץ בוטלו רוב אירועי העדלאידע עקב גנרל חורף, שמי הר הנגב כוסו בעננות חלקית ושמש נעימה, והעדלאידע המסורתית יצאה לדרך ביום שבת י”ג באדר תש”ע. העדלאידע בשדה בוקר היא מסורת ארוכת שנים, ואחראים עליה תלמידי בית הספר התיכון לחינוך סביבתי. מלבד הזיקה הסביבתית, מתברר שהחבר’ה האלה לא מביישים את הפירמה בכל הקשור לעיצוב, כתיבה, העמדה וכוראוגרפיה. הם עמלו על הכנת המוצגים כבר ממוצאי חנוכה – הקמת הדגמים הענקיים על העגלות, הכנת הבובות, תפירת התלבושות, כתיבה, ובימוי. כמו בכל שנה, כל שכבה התמקדה בנושא אחר. השנה צעדו סיפורי התנ”ך, שנות ה-60, חיי הרחוב, ורוח ה”קולולו”. גנבו את ההצגה: תיבת נוח עם בעלי החיים ו… מיקי ומיני מאוס וזוג דרדסים, הלוויתן עם יונה ו… פינוקיו, חיקוי אדיר של הביטלס, המיניואן של פולקסווגן, הדמויות מרחוב סומסום ומנקי הרחובות.

צפו בגלריה המלאה

123456►

ההולכים ברגל ורוכבים על אופניים בעיר הררית כמו חיפה, מעוניינים למקסם את ההנאה מהפעולות הללו, דהיינו, לנוע מנקודה א’ ל-ב’ עם כמה שפחות עליות. זו לא כל כך חוכמה אם נגזר עלינו להגיע ממת”מ למרכז חורב, אבל אם מדובר בהגעה מרמת אלון למרכז חורב, או מיזרעאליה לכרמליה, מדובר בחישוב מעניין יותר. לא אכפת לנו ללכת או לרכוב קצת יותר, בתנאי שיש כמה שפחות עליות מצטברות במסלול.

לפיכך, יוצאת מכאן קריאה מאתגרת לספקי תוכנות הניווט ולשירותי המפות המקוונים בארצנו: "מפה”, "ymap”, וואלה מפות, וואלה נראה מי מכם ירים את הכפפה – אתגר טכנולוגי לא ממש מסובך עומד בפניכם. שהרי נתוני ה-DTM  – Digital Terrain Model מצויים אצלכם, וניתן להצליב אותם עם ה-polylines של הרחובות כדי לקבל ייצוג תלת ממדי של כל מקטע רחוב. כך תוכלו להציג לנו ויזואלית משהו כזה:

שמראה את מידת התלילות של כל מקטע רחוב (תלול יותר משמע הבדל משמעותי של צבעים, כשכיוון הצבע האדום הוא לאזור הגבוה יותר), ולאפשר את החישוב שיקח אותנו במסלול עם כמה שפחות עליות מצטברות.

"מחשב מסלול עם הנוף היפה ביותר”

הפונקציה הזאת קיימת בניווט בין עירוני. האם היא קיימת גם בניווט עירוני בחיפה? או בירושלים? יש רחובות ששווה לעבור בהם ולו בשל יופיים או הנוף הנשקף מהם למרחק. ושוב – קהל היעד הוא ההולכים ברגל והרוכבים באופניים:
דברים שרואים משם לא רואים משמשת המכונית!

הגבול בין הסביבה הבנויה בידי אדם והסביבה הטבעית לעיתים אינו ברור. בדרך כלל צריך לצאת לפרברי העיר על מנת לחזות בו. צמחית הבר כובשת במקרה זה את קצוות המדרכות והכבישים, כאילו קוראת תגר על מעשיהם של בני האדם.

"המגרש הירוק” הוא פיסה מעשה ידי אדם, שהפכה כמעט לגמרי לסביבה טבעית. המגרש נבנה כמעט בלב העיר, אך מאז שננטש, חזרה הסביבה הטבעית שסביבו לדרוש את השטח שהופקע ממנה, ועם בוא החורף והלחות, כבשה אותו בשכבה טבעית ירוקה.