פיליפינים

מדינה זו מוכרת לנו, בין היתר, בזכות אזרחיה הרבים העובדים (ובעיקר עובדות) אצלנו. זוהי ארץ יפהפיה, המורכבת מכ-7000 איים, רובם הרריים. תרבותה שונה משל יתר מדינות האזור וקרובה – כמה שזה נשמע משונה – לזו של המערב, תוצאה של מאות שנות שלטון ספרדי ואמריקאי. שינוי מרענן למי שכבר שבע פסלי בודהא לרוב.

נקודת הפתיחה והסיום של הטיול היא הבירה מנילה – עיר אסייתית טיפוסית עצומה (כ-15 מליון איש) עם שכונות פחונים לרוב ושומרים חמושים לצד מגדלי עסקים והקניון הגדול ביותר באסיה.  אין צורך להקדיש זמן רב למנילה. אפשר לבקר בבית הקברות הסיני (שנראה כמו שכונת וילות) וברובע הספרדיאינטראמורוס. טיול אחר הצהרים בפארק ריזאל (במיוחד בימי ראשון) על שלל המונומנטים שבו הוא חוויה בפני עצמה ומפגש מעניין עם המקומיים. מומלץ לבחור מקום מגורים בשכונת MALATE שכוללת שירותים תיירותיים ומאפשרת גישה ברגל לאתרים רבים.

מנילה נמצאת באי לוזון, האי הגדול במדינה, ובו אתרי נוף יפים רבים. מדרום למנילה נמצא אגם טאאל, שבתוכו ניצב הר געש פעיל. רצוי לבלות את הלילה בעיירה טגייטאי, ולראות את הזריחה מעל האגם. אח”כ יורדים לעיירה טליסאי, ממנה שטים בסירה (רצוי בקבוצה) להר הגעש, ומטפסים עליו על גבו של סוס (לא צריך ניסיון ברכיבה). אתר נוסף באזור הוא הקניון והמפל ליד העיר פגסנחאן – יש להתארגן בקבוצה ולשכור סירה + שייטים שיובילו אתכם במעלה הזרם עד למפל. טיול מרשים שעלותו בערך 15 דולר.

איזור מרכזי לטיול במדינה הוא צפון לוזון, שם תמצאו כפרים נידחים לצד עייירות תיירותיות, טרקים קצרים וארוכים ושבטים מקומיים עם תרבות עתיקה, וכמובן טרסות אורז מדהימות. המנה העיקרית מצפה למטיילים בצפון לוזון. ממנילה נוסעים לעיר אנגלס ולהר הגעש פינאטובו ושרידי הכפרים שלידו, שנקברו חלקית תחת בוץ ולבה (קחו בחשבון שאנגלס, בנוסף להיותה נקודת המוצא לטיול בפינאטובו, היא בית בושת אחד גדול – רבים מעדיפים לדלג עליה בשל כך).

אח”כ ממשיכים צפונה לאלמינוס ויוצאים לשיט בין 100 האיים – איים קטנים, צפופים ודמויי פטריות.
מאלמינוס ממשיכים לבאגיו – בירת צפון לוזון. היא יקרה יחסית, ויערות האורן מקנים לה מראה כמעט-אירופאי. מי שמתעכב כאן, יסור ל”בית הקברות של המגרעות", הנמצא במה שהיה פעם בסיס צבאי אמריקאי, ולתצפית שבקצה המזרחי של העיר. השוק המקומי (נמצא בצמוד לתחנת האוטובוסים ממנה נוסעים צפונה) שווה ביקור ומתאים לרכוש בו כמה פירות יפים לנסיעה הבאה. מבאגיו נוסעים צפונה ב”דרך הלסמה” – דרך סלולה חלקית העוברת על גב ההר, בנוף מדהים. לאחר שמונה שעות מגיעים לסגדה (SAGADA), שנראית כמו כפר שוויצרי. זוהי עיירת תיירות חביבה עם מסעדות רבות ומוצלחות ומבחר גדול של טיולי יום בסביבה שמצדיקים חנייה של מספר ימים. הטיול במערות כאן הוא חובה. למי שלא סובל מקלאסטרופוביה או מאסטמה, מומלץ המסלול הארוך (שש שעות). חובה לשכור מדריך + פנס בבניין העירייה. חוץ ממערות ניתן לצאת לטיולים רגליים קצרים באזור כולל למפלים (יש שניים שונים), ל-HANGING COFFINS  ול-ECO VALLEY.
מסגדה ממשיכים לעיר בונטוק. מומלץ לנסוע או ללכת (ניתן לשכור מדריך) לכפר מאלינגקונג, ולבקר בטרסות האורז של שבט האיגורוט. בבונטוק עצמה יש מוזיאון מעניין, המציג את תרבויות שבטי האזור. ניתן גם לצאת לטרקים ארוכים יותר – כאשר השבטים אינם נלחמים זה בזה…

יעד מרכזי נוסף בו בוחרים תיירים רבים הוא בנאווה (BANAUE), בה יש גסטהאוסים רבים והיא מהווה מרכז לטיולים לטרסות האורז המופלאות באיזור. הטרסות בכפרים רבים מסביב הוכרזו לפני מספר שנים כאתר מורשת עולמי של אונסקו והן בהחלט מרשימות בכל קנה מידה. בנאווה הוא כפר קצת סואן ושווה לשהות באחד הכפרים בסביבה ולספוג אווירה מקומית אותנטית יותר. הכפר המומלץ ביותר הוא בטאד (BATAD), אליו מגיעים מבנאווה ברכב וברגל (כשעה של הליכה לא קלה) – שווה להשאיר את התיק הגדול בגסטהאוס ולקחת רק ציוד קל למספר ימים. מישהו הגדיר את בטאד ה”פלא השמיני של העולם”. זהו כפר קטן וציורי עם חשמל בשעות מסוימות בלבד ורק "אמפיתאטרון” מדהים של טרסות אורז והרבה שקט. בבטאד שווה לשהות לפחות יומיים-שלושה כדי להבין באמת את חיי הכפריים המקומיים ועבודתם הקשה בטרסות האורז. למרות שזה לא חובה, מומלץ לקחת מדריך מקומי ולעשות את ההליכה בין טרסות האורז עד למפל הגדול שמאחוריהם וחזרה דרך הכפר. יש שלושה גסטהאוסים קטנים בכפר שמציעים לינה פשוטה, מסעדה ונוף עוצר נשימה שלא תרצו להתנתק ממנו. מבנאווה חוזרים באוטובוס למנילה – יש אוטובוס יום וכמה חברות שמספקות אוטובוס לילה יחסית סביר אבל עם מזגן מקפיא גם בקיץ (חובה לעלות עם כל בגדי החורף שלכם!).

טיולים וטרקים זה טוב, אבל פיליפינים זה קודם כל חופים ציוריים, אתרי צלילה מובחרים ומים כחולים וצלולים כמו באגדות.

לחובבי פינוקים מומלץ האי בוראקאי. אי זה הוא התשובה הפיליפינית לקוסאמוי התאילנדי, ויש הטוענים שהוא קסום יותר, למרות המיסחור. בוראקאי מכיל כיום הרבה מאוד RESORTS יוקרתיים אבל ניתן עדיין למצוא מקומות פשוטים יותר ויש גם כמה מוקדי בילוי לתרמילאים צעירים עם כל ה”מטעמים” הנילווים. זולה ניתן למצוא גם בפוארטו גאלרה שבצפון האי מינדורו, ומן הסתם בעוד איים.

אי מרכזי מומלץ מאוד לנופש הוא פאלאוואן (PALAWAN). הטיסות לאי נוחתות בפוארטה פרינססה ומשם נוסעים באוטובוס/וואן/מעבורת לעיירות חוף שונות. זוהי עיר הבירה של פאלאוואן ואם חסר לכם אוכל מערבי כאן תמצאו אותו בשפע. בנוסף מכאן יוצאים לטיול יום לנהר התת קרקעי ב-SABANG שהיה מועמד לאחד משבעת פלאי תבל. בראש היעדים המומלצים באי יש את EL NIDO שם תמצאו סיורים ימיים לחופים ולגונות סודיות, מצוקים יפיפיים ושקיעות מדהימות. PORT BARTON היא עיירת חוף שקטה הרבה יותר שמציעה מסעדות וגסטהאוסים זוליםיותר ולרוב מוצלחים יותר מאל נידו שהיא יעד די מתויר.
כדי להגיע לחופים היפים באמת באיזור שווה לבדוק את אחד מהאיים הבודדים הרבים שמקיפים את פאלאוואן, עליהם יש RESORTS במחירים שונים שדואגים לכל מה שתרצו על האי. אתרים רבים הם יחסית יקרים אבל אם יש מקום להוציא בו קצת יותר בפיליפינים זה אתרים אלו, בהם החול לבן, המיים צלולים והערסל הוא חברך הטוב ביותר.

אי מומלץ נוסף, בעיקר לצוללים שבחבורה, הוא בוסואנגה, בין לוזון לפלוואן. יש כאן הרבה מועדוני צלילה, שמארגנים סיורי צלילה לא יקרים בסביבה. חוץ משוניות מדהימות, יש כאן גם מערה תת-ימית ושרידי ספינות מלחמה יפאניות. מומלץ גם לצאת לטיול קיאקים באיים הקטנים שבסביבה (לא רק לצוללים) – ממש גן-עדן. הגעה – במעבורת לילה או בטיסה ממנילה.

אי אחרון ששווה להזכיר הוא BOHOL שמכיל כמה אתרי צלילה מובחרים לצד טיולים הרריים משובחים.

קהל היעד

חובבי נופים, חופים ושוניות. את בודהא, כאמור, לא תמצאו כאן – ישו מחליף אותו.

עונה

בעונת המונסונים והטייפונים (יוני – נובמבר) הביקור הוא הימור – לא נעים לשבת על מרפסת הבונגלו ולצפות בגשם. מצד שני, הנהרות והמפלים בשיאם. ההמלצה: לבוא בין דצמבר למאי.

זמן נדרש

לפחות 3 שבועות.

ויזה

ישראלים מקבלים בכניסה ויזה לחודשיים, ללא תשלום (בניגוד למטיילים מרוב המדינות האחרות שמקבלות רק 21 יום)

עלויות

ברמה בינונית. באופן כללי, קצת יותר יקר מתאילנד.

אוכל

שילוב לא מוצלח של אוכל סיני וספרדי. במסעדות העממיות מגישים צלוחית אורז עם מעט תבשיל הניתן לבחירה מתוך סירים גדולים. יש גם גריל מסתובב (עוף ו”לבן”), מאפיות (לא משהו), הרבה המבורגרים ופיצות (של רשתות בינלאומיות ומקומיות), וכמובן דגים ומאכלי ים. דג ה”בּנגוּס” טעים מאד וגם זול. הרפתקנים ינסו את הבאלוט – ביצת ברווז מופרה, עם גוזל בתוכה. צמחונים יכולים להסתדר, אך חשוב להסביר במסעדה שגם דג ופירות ים זה משהו שעלול להפריע…

בריאות

המים בבקבוקים יקרים. מים מטוהרים נמכרים בחנויות מיוחדות, ויש לבוא עם בקבוקים ריקים. כללי הזהירות באוכל תקפים גם כאן – לבדוק את הנקיון והטריות. לפני הגיעכם בררו את סטטוס הצורך בהתגוננות מפני מלריה. במנילה יש שירותי רפואה טובים יחסית.

קניות

עבודות צדף, סירות עץ (גם כאלה ששמים על המדף, וגם אמיתיות בשביל לשוט…), פסלי עץ, במבוק וקש. מקום מומלץ לקניית פסלי עץ ועבודות קש הוא השוק של בנאווה, באזור טרסות האורז.

המקומיים

רובם דוברי אנגלית, ומחוץ למנילה הם ידידותיים מאד. מי שאוהב לשוחח עם מקומיים ולהתעניין בחייהם, זו ההזדמנות שלו. בני ארץ הקודש זוכים ליחס אוהד במיוחד, מאחר שרוב תושבי הפיליפינים הם נוצרים.

חווו, התרשמו והעלו על הכתב – ירון בורגין ויערה ציקורל, רון בורדו