פיליפינים

מדינה זו מוכרת לנו, בין היתר, בזכות אזרחיה הרבים העובדים (ובעיקר עובדות) אצלנו. זוהי ארץ יפהפיה, המורכבת מכ-7000 איים, רובם הרריים. תרבותה שונה משל יתר מדינות האזור וקרובה – כמה שזה נשמע משונה – לזו של המערב, תוצאה של מאות שנות שלטון ספרדי ואמריקאי. שינוי מרענן למי שכבר שבע פסלי בודהא לרוב.

נקודת הפתיחה והסיום של הטיול היא הבירה מנילה – עיר מאד לא סימפטית, עם שכונות פחונים לרוב ושומרים חמושים בכל מקום. רצוי לדחות אותה ליום האחרון, ולבקר בבית הקברות הסיני (שנראה כמו שכונת וילות) וברובע הספרדי אינטראמורוס.

מנילה נמצאת באי לוזון, האי הגדול במדינה, ובו אתרי נוף יפים רבים. מדרום למנילה נמצא אגם טאאל, שבתוכו ניצב הר געש פעיל. רצוי לבלות את הלילה בעיירה טגייטאי, ולראות את הזריחה מעל האגם. אח”כ יורדים לעיירה טליסאי, ממנה שטים בסירה (רצוי בקבוצה) להר הגעש, ומטפסים עליו על גבו של סוס (לא צריך ניסיון ברכיבה). אתר נוסף באזור הוא הקניון והמפל ליד העיר פגסנחאן – יש להתארגן בקבוצה ולשכור סירה + שייטים שיובילו אתכם במעלה הזרם עד למפל. טיול מרשים שעלותו בערך 15 דולר.

המנה העיקרית מצפה למטיילים בצפון לוזון. ממנילה נוסעים לעיר אנגלס ולהר הגעש פינאטובו ושרידי הכפרים שלידו, שנקברו חלקית תחת בוץ ולבה (קחו בחשבון שאנגלס, בנוסף להיותה נקודת המוצא לטיול בפינאטובו, היא בית בושת אחד גדול – רבים מעדיפים לדלג עליה בשל כך).
אח”כ ממשיכים צפונה לאלמינוס ויוצאים לשיט בין 100 האיים – איים קטנים, צפופים ודמויי פטריות.

מאלמינוס ממשיכים לבאגיו – בירת צפון לוזון. היא יקרה יחסית, ויערות האורן מקנים לה מראה כמעט-אירופאי. מי שמתעכב כאן, יסור ל”בית הקברות של המגרעות", הנמצא במה שהיה פעם בסיס צבאי אמריקאי, ולתצפית שבקצה המזרחי של העיר. מבאגיו נוסעים צפונה ב”דרך הלסמה” – דרך סלולה חלקית העוברת על גב ההר, בנוף מדהים. לאחר שמונה שעות מגיעים לסגדה, שנראית כמו כפר שוויצרי, ונשארים שם כמה ימים. הטיול במערות כאן הוא חובה. למי שלא סובל מקלאסטרופוביה או מאסטמה, מומלץ המסלול הארוך (שש שעות). חובה לשכור מדריך + פנס בבניין העירייה. חוץ ממערות ניתן לצאת לטיולים רגליים קצרים באזור – יש כאן מפלים וקניונים.

מסגדה ממשיכים לעיר בונטוק. מומלץ לנסוע או ללכת (ניתן לשכור מדריך) לכפר מאלינגקונג, ולבקר בטרסות האורז של שבט האיגורוט. בבונטוק עצמה יש מוזיאון מעניין, המציג את תרבויות שבטי האזור. ניתן גם לצאת לטרקים ארוכים יותר – כאשר השבטים אינם נלחמים זה בזה… היעד הבא הוא בנאווה, וממנה מגיעים, ברכב וברגל (כשעתיים של הליכה לא קלה), לבטאד – מישהו הגדיר אותה כ”פלא השמיני של העולם”. אין חשמל וגם לא ברזים, רק "אמפיתאטרון” מדהים של טרסות אורז והרבה שקט. לא רק למחפשי התנתקות. יש גם מפלי מים. מבנאווה חוזרים באוטובוס למנילה.

לחובבי זולה מומלץ האי בוראקאי. אי זה הוא התשובה הפיליפינית לקוסאמוי התאילנדי, ויש הטוענים שהוא קסום יותר, למרות המיסחור. זולה ניתן למצוא גם בפוארטו גאלרה שבצפון האי מינדורו, ומן הסתם בעוד איים.
אי מומלץ נוסף, בעיקר לצוללים שבחבורה, הוא בוסואנגה, בין לוזון לפלוואן. יש כאן הרבה מועדוני צלילה, שמארגנים סיורי צלילה לא יקרים בסביבה. חוץ משוניות מדהימות, יש כאן גם מערה תת-ימית ושרידי ספינות מלחמה יפאניות. מומלץ גם לצאת לטיול קיאקים באיים הקטנים שבסביבה (לא רק לצוללים) – ממש גן-עדן. הגעה – במעבורת לילה או בטיסה ממנילה.

קהל היעד

חובבי נופים, חופים ושוניות. את בודהא, כאמור, לא תמצאו כאן – ישו מחליף אותו.

עונה

בעונת המונסונים והטייפונים (יוני – נובמבר) הביקור הוא הימור – לא נעים לשבת על מרפסת הבונגלו ולצפות בגשם. מצד שני, הנהרות והמפלים בשיאם. ההמלצה: לבוא בין דצמבר למאי.

זמן נדרש

לפחות 3 שבועות.

ויזה

ישראלים מקבלים בכניסה ויזה לחודשיים, ללא תשלום.

עלויות

ברמה בינונית. באופן כללי, קצת יותר יקר מתאילנד.

אוכל

שילוב לא מוצלח של אוכל סיני וספרדי. במסעדות העממיות מגישים צלוחית אורז עם מעט תבשיל הניתן לבחירה מתוך סירים גדולים. יש גם גריל מסתובב (עוף ו”לבן”), מאפיות (לא משהו), הרבה המבורגרים ופיצות (של רשתות בינלאומיות ומקומיות), וכמובן דגים ומאכלי ים. דג ה”בּנגוּס” טעים מאד וגם זול. הרפתקנים ינסו את הבאלוט – ביצת ברווז מופרה, עם גוזל בתוכה.

בריאות

המים בבקבוקים יקרים. מים מטוהרים נמכרים בחנויות מיוחדות, ויש לבוא עם בקבוקים ריקים. כללי הזהירות באוכל תקפים גם כאן – לבדוק את הנקיון והטריות. לפני הגיעכם בררו את סטטוס הצורך בהתגוננות מפני מלריה. במנילה יש שירותי רפואה טובים יחסית.

קניות

עבודות צדף, סירות עץ (גם כאלה ששמים על המדף, וגם אמיתיות בשביל לשוט…), פסלי עץ, במבוק וקש. מקום מומלץ לקניית פסלי עץ ועבודות קש הוא השוק של בנאווה, באזור טרסות האורז.

המקומיים

רובם דוברי אנגלית, ומחוץ למנילה הם ידידותיים מאד. מי שאוהב לשוחח עם מקומיים ולהתעניין בחייהם, זו ההזדמנות שלו. בני ארץ הקודש זוכים ליחס אוהד במיוחד, מאחר שרוב תושבי הפיליפינים הם נוצרים.

חווה, התרשם והעלה על הכתב – רון בורדו