כללי

"המזרח הרחוק” כיעד הטיולים בו עסקינן עתה הנו אזור ענק, ומתקיימים בו אזורי אקלים שונים ומגוונים, כך שכעיקרון צריך לדון בכל מדינה גופה, אך לשם תכנון הטיול ביתר קלות נתחיל באופן כללי. כמו-כן "נזהיר”, כי אין לקחת את "כללי מזג-האוויר” כתורה מסיני, שכן כפי שאתם יודעים, לעונות השנה אין שעון מדויק, וניתן לקחת "שפיל” של חודש לכאן ולכאן לגבי התקופות המומלצות לביקור.

העונות במזרח הרחוק

הבה נערוך היכרות קצרה עם כמה מונחי עונות חדשים.

• "העונה היבשה” – בין אוקטובר לאפריל
• "העונה החמה” – בין אפריל למאי
• "העונה הרטובה” – בין יוני לספטמבר

בעונה היבשה יורד מעט גשם יחסית (באזורים מישוריים לא יורד כמעט בכלל). בעונה החמה קצת יותר חם מבכל השנה, במיוחד באזורים מישוריים. בעונה הרטובה יורדים גשמי המונסון ברוב האזורים. ישנם עוד כמה ניואנסים בענייני עונות באזורים השונים, עליהם נעמוד מיד.

התקופה האידיאלית לטיול

ראשית, ניתן לומר, כי התקופה האידיאלית לטיול במזרח (מהודו ועד דרום מזרח אסיה, לא כולל סין אוסטרליה וניו-זילנד) היא העונה היבשה – מחודש אוקטובר ועד אפריל. האילוץ הזה נגרם בגלל חסרונות העונה החמה והעונה הרטובה, שהן פחות נוחות לטיול במזרח הרחוק. השפעת החום והמונסונים אינה הרסנית על הטיול, אבל בהחלט יש מקומות שעדיף אולי לא להגיע אליהם בעונה החמה או הרטובה, ונרחיב את הדיבור על כך בהמשך.

העונות באזורים שונים

תת היבשת ההודית

בהודו ובנפאל יש איזשהו דמיון לעונות אצלנו, בכך שאפשר לחוש הבדלים בין חורף לקיץ, בעיקר בטמפרטורות – החורף קריר יותר מן הקיץ, וכלל ה”צפוניות” עובד – ככל שעולים צפונה קריר יותר. דהיינו, בדרום הודו בקיץ הטמפרטורות עשויות לעלות על 40 מעלות, ולעומת זאת בהרי ההימלאיה קצת הרבה יותר קריר באותה תקופה ממש. הלחות בהודו ובנפאל סבירה מאוד, בערך כמו אצלנו. העונה החמה מורגשת בעיקר באזורים המישוריים (מישורי הגנגס ומדבר ראג’סטן) וברמת הדקאן ההודית. מיוני עד ספטמבר יורדים גשמי מונסון ברוב האזורים, להוציא אזורי ה”טראנס הימלאיה” בצפון הודו, ודרום-מזרח הודו, שם הגשמים יורדים מאוחר יותר.

תאילנד וסביבותיה

הטמפרטורה באזורים אלה פחות או יותר קבועה כל השנה, ונעה סביב ה-32 מעלות ביום ו-23 מעלות בלילה. כדי להוסיף לכיף הזה יש גם לחות גבוהה מאוד, שעשויה להגיע עד 90 אחוזים לפעמים. עד כמה שזה מפתיע, מתרגלים לעניין די מהר, אבל אין ספק, שכתמי הזיעה על החולצה ניכרים יותר בתאילנד מאשר בנפאל, למשל. תצורת-אקלים שכזו מתקיימת באופן כללי בתאילנד ובסביבותיה, קרי: בורמה, קמבודיה, לאוס, וייטנאם, פיליפינים, מאלזיה, סינגפור, הונג קונג.

סין

סין גדולה מאוד, ולכן שונים תנאי האקלים באזורים שונים בה. פירוט בהמשך.

המונסונים

עונת המונסונים מתרחשת, כאמור, ברוב המקומות שמעניינים אתכם, בין יוני לספטמבר. המונסונים יורדים בדרך-כלל מדי יום ביומו, והם מאוד ממושמעים – בד”כ ארובות השמים נפתחות אחר-הצהרים, וממטירות כמות נכבדת במשך שעה-שעתיים וזהו. שיהיה ברור, שכמות של יום מונסון זה בערך מה שיורד בארץ במשך חצי חורף, ככה שמדובר בכמות רצינית מאוד של גשם, שלא רואים כמוה בישראל, והלוואי עלינו ככה מים.

לכמויות המים הללו יש מספר משמעויות לתרמילאי המצוי, שכן מהותו של הטיול היא לשוטט בחוץ. הבעיה העיקרית היא ביציאה לטרקים ארוכים, ובמקומות פחות מפותחים וחסרי מערכת ביוב נורמלית, שם הרחובות הופכים מוצפים, מה שאומר שאתם מדשדשים קצת בג’יפה.
אבל בכל זאת, לא להיכנס לפאניקה. כולם מטיילים בעונת המונסונים, וסה”כ זו גם חוויה מיוחדת, כי הרבה פסטיבלים למשל נערכים בתקופה הזו, האדמה מוריקה והחקלאים שמחים. ו – בכל מקום אפשר לרכוש מטריה.

אם אתם נוסעים בעונה הגשומה תוכלו "להלך היטב בין הטיפות” אם תבחרו את יעדי הנסיעה כראוי. לשם דוגמא, העיר ורנאסי בהודו היא מקום מדהים, אבל בעונת המונסונים הגנגס מציף חלקים מסמטאותיה. חוויה מדהימה לכל הדעות, אך עלולה להיות מטרידה במיוחד לתרמילאים בעלי שיעור פינוק ממוצע ומעלה. לעומת זאת, תאילנד מפותחת למדי, וכשיורד בבנגקוק מונסון תמיד אפשר לברוח לקניון הקרוב, וממילא המים זורמים מיידית לחורי הביוב הענקיים. גם באיים, דרך אגב, אפשר להסתדר בעונה הגשומה, וזה עניין של מזל – גם בחודש יולי יתכנו ימים יפים, ויתכנו ימים גשומים. בצפון הרחוק של הודו השוכן ב”צל הגשם” לא יורד גשם.

תקופות הכי נוחות לביקור בכל מקום

דרום הודו

נובמבר-מרץ. בשאר החודשים חם / לח / גשום.

מרכז הודו, מישורי הגנגס וראג’סטן

נובמבר-מרץ. בשאר החודשים חם / לח / גשום.

הצפון הרחוק (ההררי) של הודו

אפריל-נובמבר. לא נעים לטייל באזורים אלה בחורף הקר, הגשום והמושלג (אלא אם כן אתם מחפשים דווקא את השלג). דרכים רבות בצפון סגורות בגלל השלג, ונפתחות רק בקיץ.

נפאל

כל השנה. זכרו כי בעונת המונסונים רוב מסלולי הטרקים מחוץ לתחום.

טרקים בנפאל

יש שתי עונות מומלצות לטרקים בנפאל.

• האחת – אוקטובר-נובמבר. זאת העונה של תום המונסונים, בה האוויר צלול, הראות נקייה, אך חלק מההרים חסרי-שלג.
• השניה – מרץ-אפריל. זוהי העונה שלאחר החורף. עדיין מושלג, לפעמים גם יורד עדיין שלג. מי שמתכנן לעשות טרק (כולי תקווה שכולכם), ראוי שיתאים את עצמו לזמנים אלה. בחורף אפשר לטרק רק בגבהים נמוכים יחסית, ובאוגוסט הגשם, העלוקות והעננים יכניעו אתכם.

תאילנד וסביבותיה (בורמה, קמבודיה, לאוס, וייטנאם, פיליפינים, מאלזיה)

אוקטובר-אפריל. זו כאמור העונה היבשה בה אין מונסונים, ויחסית נעים. התקופה השניה הטובה לטיול באזור זה היא אפריל-יוני. חם קצת יותר, לח קצת יותר, אבל עדיין בלי מונסונים. תקופת המונסונים הכי פחות מומלצת, אך הדבר פחות קריטי במדינה מודרנית כמו תאילנד כאמור.

סינגפור

כל השנה.

סין

ברוב האזורים בסין ישנן שתי עונות נוחות לטיול. האחת – בסתו – מאמצע אוקטובר ועד נובמבר. השניה – באביב – ממרץ ועד מאי. החורף ברוב האזורים בסין קר עד מאוד, ואילו הקיץ חם, לח וגשום.

טיבט

מאי-ספטמבר. רוב טיבט היא רמת מדבר גבוהה, על כן כמות הגשמים בה מועטה, אך הפרשי הטמפרטורות משמעותיים ביותר. בחורף מאוד קר.

הונג-קונג

כל השנה.

עכשיו, אחרי שהשכלנו קצת בעניין גורם חשוב בתכנון הטיול, האקלים, נעבור לפרק הבא, שיעזור לכם להחליט לאן בכלל בא לכם לנסוע. בפרק זה תוכלו לקרוא סקירה קצרה על אופייה של כל מדינה.