הקריאה לקרב הגדול

מילון: כ"ק = כבוד קדושת , גאב"ד = גאון אב בית דין (הראשון במעלה בעדה החרדית)
הגאוה"צ = הגאון הצדיק , ביד"צ = בית דין צדק , שליט"א = שיחיה לאורך ימים טובים אמן

קומץ מפגינים נותר לשבת בכניסה לחניון, לאחר שההמון שניסה לפרוץ לככר כבר נהדף מטה לרחוב שבטי-ישראל. רק בגלל השלט האדום מעל הכניסה הייתי מפגין נגד החניון הזה - כניסת כלי רכב המונעים על-ידי גפ"מ אסורה! זהו חניון לא ידידותי לסביבה!

המשטרה מתחילה להדוף אט-אט את המפגינים צפונה, חזרה למשכנם בשכונות החרדיות

ההדיפה נעשית בשלבים, כאשר בכל שלב הקהל החרדי נדחק לאחור, ההתנגדות גדלה, וההפגנה הופכת לעימות

תמונות כאלה לא ראיתם בעיתונים ובטלוויזיה. המשטרה הפעם אסרטיבית, אך נוהגת בסבלנות ובכבוד. מראה של חרדים משוחחים עם שוטרים ור"ל מעלים חיוך על הפנים לא חריג כאן. הקהל המקומי מעיר, ספק בלגלוג ספק בהערכה, שמראות זעם ושנאה מצד יס"מניקים שנראו בהפגנות קודמות - לא נראים כאן הפעם.

"התקשורת אשמה!". האמנם? ההפגנה הזו היא הזדמנות מצוינת לבדוק זאת.
הבחור היחיד שצועק בתמונה הוא זה שמכוונת אליו המצלמה.
ואיפה אני בכל הסיפור? כולה עברתי כאן במקרה וגיליתי סקרנות אנתרופולוגית!
יש להודות: גם אני קצת תורם לאלמנט ליבוי התבערה. אבל רק קצת. כי המצלמה שלי קטנה ומצ'וקמקת, ובהפגנה כזו החוקים ברורים - גודל הפרובוקציה עומד ביחס ישר לגודל המצלמה. צלם של ערוץ מסחרי גדול וותיק בישראל, שנשא את מצלמת הכתף הגדולה ביותר, ספג בכינון ישיר מטווח אפס מוחטה אדירה שנרקחה במשך כל השבת.

הסצנה הזאת מוזרה. הקהל מתגודד סביב הצלם, מנסה להסביר לו שהוא מחלל שבת, וכל זה תירוץ כדי לבחון בסקרנות את המצלמה.
אחד הכתבים מספר לי שאברך אחד ביקש ממנו לשלוח לו באימייל את התמונות שצילם אותו (לפני צאת השבת!).

ילדים זה שמחה !‎

יישור בקו-יורים. מי שיורה הפעם זה בעיקר הצלמים.
שתי צלמות חמודות נראות במערכה, חמושות בכלי זין מפוארים.
עד מהרה אני מבין שלהישאר קרוב אליהן זה להיות המטרה הכי מטווחת בהפגנה.
בנות בצריח עם ג'ינס צמוד - זה לא שוס בשכונה חרדית.

למשטרת ירושלים יש סוסים יפהפיים. אני הכי אוהב את הסוס השחור והאצילי ביותר מכולם.

קדימה הסתער! פרשים בראש!
ראיתם סרטי מלחמה היסטוריים? אל-סיד? בן חור?
אין צורך - המציאות עולה על כל דמיון, חיה ובועטת (הסוסים לא נהנים מזה שזורקים עליהם אשפה),
הודפת את שבטי ישראל ברחוב שבטי ישראל, וכל המופע הזה בחיני חינם!
היתכן מענה הולם יותר לתופעות של ימי הביניים?

זה קהל זה? הייתי מצפה לקצת יותר התלהבות מהמופע שאורגן כאן.
זה גם קהל כפוי טובה, מסוג קבוצות המטיילים העאלק סקרנים האלה,
שמבקרים ב"טיש" בערב שבת ומצלמים בהחבא. עם פלאש.
(למצולמים אין קשר לכתבה, הם סתם תהו שם במקרה).

... ואז חוזרים לעמדות הקרב, וממשיכים להשליך. בטח קראתם על "השלכת טיטולים" ו"השלכת קרשים".
צר לי לאכזב, אבל הפעם, לרגל שבוע איכות הסביבה, התפריט מתמקד במוצרים אורגניים מתקופות שונות ובפאר תעשיית הפלסטיק.
אחד מתוך 15 מוצרים שנזרקים עשוי זכוכית, ואחד מתוך 25 מוצרים זו אבן. כאן צריך לגלות עירנות רבה, לבצע תרגילי התחמקות ולתפוס עמדות מסתור - הזדמנות מצוינת לתרגל אינסטינקטים ולרענן את מצבורי האדרנלין, שאם לא משתמשים בהם - פג תוקפם והם מרעילים את הגוף.

תכלס אף אחד לא באמת לוקח ברצינות את מה שקורה כאן. מלבד כמה יס"מניקים, כל השוטרים, ובעיקר הקצונה הבכירה שמפקדת על המבצע בתוך הכוחות, לא מצוידת באמצעי מגן. רוב הקהל החרדי משוטט בסקרנות במתחם, ויש אפילו מי שדאג להשליך מיני צומח. בעיתון ישראל היום כינו את זה "משחק השבת".

אחרי שהזמן ל-Level 1 עבר, עוברים ל-Level 2.
כאן עוברים מסך לזירת התרחשות חדשה, ברחוב צר, בעל המראה האירופאי המאה-התשע-עשראי האופייני.
שלב זה במשחק הוא הרבה יותר מאתגר, כי נכנסים כבר ל"קסבה", ויודעי דבר רומזים לי שכאן הוכנה תחמושת רבה מבעוד מועד. אני מקווה שיש לי מספיק פסילות.

ואז מגיעה הזרנוקית, או איך שקוראים לה. מעניין מה יותר שווה במשטרה - להיות פרש מסתער או נהג זרנוקית. סוגיה - האם נשקל נושא בזבוז המים בעידן "ישראל מתייבשת"? אולי עדיף היה להביא חצצית?

הזרנוקית זה פאן. רסיסים ניתזים לכל עבר, קהל משולהב - די דומה ללונה גל בקיץ.
אבל האידיליה מופרת על-ידי אינספור חפצים שניתכים מטה מהמרפסות.
כאן כבר מתחיל להיות לא נעים, והפריים מקבל צורה דרמטית הרבה יותר.

בורחים לסמטה צדדית, ופתאום אני מוצא את עצמי עם כתב של ידיעות אחרונות מוקפים בקהל חרדי צעיר.
ואז מתחיל שיעור זוטא בהלכי חרדים חרדים לשבת... הקהל השתלהב כי הגאב"ד יצא בקריאה לצאת להפגין ... חוקיות הלכתית של זריקת אבנים בשבת - כן או לא? ... כיצד אהפוך חפצים ל"לא-מוּקצים" כדי שאוכל להשליכם בשבת על שוטרים ... האם המשת"פים של המשטרה נוטלים חלק במעשים האלימים? ... ועוד כהנה וכהנה.
אנחנו עדים לפילוג הקיים בעדה החרדית עצמה, כששני אברכים - האחד תומך בהפגנה במצוות רבו, והאחר אינו תומך בה במצוות רבו, דשים בסוגיה ביניהם.
הנוכחים מודדים את מידת יהדותי. בעדה החרדית מיישמים בצורה קיצונית את הגישה הדיגיטלית - או שעושים מצוות או שלא. ואני בכלל בחור אנאלוגי.

אבל אני נשאר עם שאלה ששאל אותי אחד מהם, בעקבות תהיותיי על מעשי האלימות הקיצוניים:
"מאמין שרק מאמין ולא עושה מעשים, באמת מאמין?"

השיחה התארכה, ומתברר שבינתיים המשטרה פינתה את כוחותיה אחורה לרחוב הנביאים, ואנחנו נותרים בלב המהומה...
החרדים מתגעגעים לל"ג בעומר. הם בכלל אוהבים אש. אבל הם ממש לא אוהבים שמצלמים אותם משחקים באש. רגע לפני קיימתי אתם שיחה שפויה כביכול, ורגע אחרי, רודפים אחרי בעיניים רושפות.

השבת יצאה, והחבר'ה המשועממים יוצאים לרחוב לחפש אקשן, ליצור אקשן - מה שבא קודם.
אלה שצופים מהצד בסקרנות מסכימים אתי שמאמר חכמינו "בטלה מביאה לידי שיעמום. שיעמום מביא לידי חטא" מקבל משנה תוקף בשעות אלה.

לאחר שהמשטרה נסוגה העסק נרגע. כבר בתחילת העימות אמרו העוברים ושבים שאם המשטרה תצא, השקט יחזור. האמנם? דינמיקה של הפגנת-עימות היא דבר מעניין. מי באמת מתעמת עם מי ומה האינטרסים של כל צד? רב הנסתר על הגלוי.

האם ההפגנות ימשיכו, או שנזכה לפשרה מפתיעה? האם מישהו מהצדדים יוותר על המשחק?

אחר כך אני רואה את סיקור ההפגנה בטלוויזיה. בטלוויזיה זה נראה הרבה יותר מפחיד.
אולי בגלל האדרנלין. אולי בגלל שכמו בקרב - יש הפוגות, וההפוגות ארוכות מרגעי ההתגוששות.
ואולי בגלל שבטלוויזיה מראים רק את הדרמות הקשות.