השבוע היו ב"נשיונל ג'יאוגרפיק" הרבה תכניות על גשרים. ואולם, הסיפורים על הגשרים הכי ארוכים גבוהים ומתוחכמים בעולם מתגמדים לעומת סיפורו של גשר קלטרווה בפתח תקווה – הגשר הכי מיוחד בישראל.

עשרות שנים ניצב מעל רחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה גשר הולכי רגל. גשר בטון פשוט ועדין, ובעיקר פונקציונאלי. צורתו כשל פרסה, עם רמפות מתונות שמאפשרות אפילו למתניידים בכסאות גלגלים לעבור מתחנות האוטובוסים לבית החולים בילינסון וחזרה.
שנים חלפו, וכמו מבנים ותיקים רבים בישראל גם הוא הוזנח. הבטון הפך לשחור והרציף נעטף בשלטי פרסומות מכוערים. אך הוא לא התייאש, וממשיך לשרת בנאמנות מדי יום את העוברים והשבים.
בינתיים, התרוממו בצד השני של הכביש קניון גדול ופארק לתפארת, ולפני שבע שנים הוחלט שהגשר הישן אינו הולם את התוספות החדשות לנוף והוחלט להקים גשר חדש. למלאכת התכנון נבחר האדריכל הנודע סנטיאגו קלטרווה, שכנראה מאוד אוהב להתעסק עם האידרה בזמן שהוא אוכל דגים, שכן מבנים רבים שלו נראים כמו שלדים של דגים תלויים על חוטים.

בפרוייקט "גשר קלטרווה" הבחנתי לראשונה בחודש אוגוסט 2003, עת יצקו בדייקנות את בסיסי הרמפות שלו. שבעה חודשים חלפו עד שהופיע בנוף משהו שנראה כמו גשר - במרץ 2004 הונח על תומכות אחד החלקים של הסיפון (דֶק באנגלית, משטח הגשר שעליו חולפת התנועה). בלילה חמים באוגוסט אותה שנה הושלמה בניית הסיפון עת הונף החלק האחרון אל מקומו, ושלד הדג (המעניין, יש לומר) התגלה במלוא אידרתו.

אבל גולת הכותרת הייתה ללא ספק ליל הנפת הפָּיְילוֹן. פּיילון הוא עמוד תמיכה של גשר תלוי, וזה של קלטרווה בפתח תקווה הוא שפיצי ומחוטב - הדובדבן שבקצפת הגשר. לכבוד ליל ההנפה ב-9 בספטמבר 2004 נסגר לתנועה בפעם המי-יודע-כמה רחוב ז'בוטינסקי. לאתר התקבצו שני מנופים ענקיים, מהנדסים ופועלים, ומעט מדי סקרנים יחסית לאירוע המעניין. דוד גוזלן, מנכ"ל כור מתכת – החברה שבנתה מברזל את הדג של קלטרווה - הגיע במיוחד מהצפון לפקח על ההנפה, מלווה ברעייתו ובגוזלן ג'וניור.
לאחר שהמשאית שנשאה את הפיילון כמעט מעדה בסיבוב, התיישרו המנופים, נמתחו הכבלים, והפיילון הונף לתפארת, רגע היסטורי תלוי באוויר של מלאבס. הפיילון רותך למקומו, ושעות אחר כך עוד עמלו הפועלים על חיזוקו בכבלים זמניים.
באמצע הלילה, אחרי שהחלק המותח עבר, עמדתי ליד גוזלן, כשהג'וניור הביט בעיניים כלות בגשר הבטון הישן.
"אבא, מה יעשו עם הגשר הישן?"
"יהרסו אותו".
"אבל למה? הוא גשר מאוד יפה!".
הזכיר לי איזה סיפור על בגדים ומלך.

באוקטובר 2004 הגשר הושלם למעשה, אך לא נפתח. אזרחי פתח תקווה, שנמנע מבעדם להשתמש במוצר, החלו להתרגל לקומפלקס הקורות והכבלים שתלוי מעל הכביש, עד שבמשך הזמן התמזג כליל בבליל האורבני הויזואלי שמסביב, והפך לכמעט בלתי נראה.

בינתיים התברר, שהדרך לפתיחת הגשר עוד רחוקה. זה התחיל עם מחלוקת משפטית על הקרקע שעליה ניצבת אחת הרגליים של הגשר. הסיפור החלמאי קצת ארוך, אספר רק שנקבע שמאי להעריך את שווי הקרקע, שקבע מחיר מופרז במיוחד. עיריית פתח תקווה טענה ששמאותו אינה קבילה כי הוא חבר של העורכדין של בעלת הקרקע. הסאגה הייתה עד כדי כך מורכבת, שבלבלה את כתב "המקומון" של פתח תקווה – הוא גייר את האדריכל וקרא לפרוייקט "גשר קלנט רבא".

ביום חורפי נאה בינואר 2005 עברתי ליד הגשר וגיליתי תכונה. "קלטרווה מגיע לביקור" המתיק אחד הפועלים סוד. כבוד. נראה היה שזה הולך להיות תירוץ מצויין לוותר על איזה דיון בעבודה.
קלטרווה אכן הופיע, יחד עם נציגי החברה ההנדסית שפיקחה על העבודה, ועם נתן, המהנדס הקשוח מטעם כור מתכת. דילגנו על קורות המתכת, כשהתנועה זורמת למרגלותינו. קלטרווה היה ענייני, וביקש מהנוכחים לעקוב עם העין אחרי הקווים שיוצר הגשר – לוחות הזכוכית על הסיפון, הגדרות העשויות מוטות מתכת דקיקים. התבוננתי עם כולם. הקווים לא היו ישרים וקלטרווה עיקם את הפרצוף. נתן קימט את המצח. מאחור עבד פועל וצבע בלבן את הברזלים. עם מברשת ברוחב עשרה סנטימטר הוא צבע כבל בקוטר סנטימטר.

שמחתי על ההזדמנות יוצאת הדופן שנפלה בחלקי לראות אדריכל נחשב מפקח על מימוש חזונו. חוץ מזה נהנתי סוף סוף לטייל על הגשר, ולגלות שמלמעלה – דברים נראים קצת אחרת. לדלג על סיפון הזכוכית הרחב כשהתנועה גועשת מתחת, לאחוז בכבלים הנישאים אל על, ולהשקיף אל השפיץ שדוקר את השמים.
אין דבר כזה בארץ, וכל זה כאן בפתח תקווה...

והסאגה נמשכה. מלבד התיקונים בביצוע, נחתה מהלומה חדשה. בית החולים התנגד לפתיחת הגשר. אופס – מישהו שכח להגיד לקלטרווה שהגשר צריך לשמש חולים ונכים שצריכים להגיע לבית חולים והאדריכל תכנן גישה דרומית אל הגשר דרך גרם מדרגות תלול בלבד.
מה עושים? בשביל זה לומדים בצבא לשפצר. מדביקים לגשר מעלית. אז מה אם זה לא מסתדר עם העיצוב המקורי? בעצם למה לא מסתדר? סיפרו לפונקציונרים בעיר שהגשר נראה כמו שארית של דג? נשים את המעלית בתוך אקווריום שקוף.
לפרוייקט המעלית היה יתרון נוסף - בזמן הינדוס המעלית אפשר היה להמשיך לריב בבית המשפט על הקרקע של הרגל.

בינתיים, הגשר המשיך לייצר כותרות מהסוג של עמוד שבע ב"המקומון". ב-20 במרץ 2006, והגשר עודנו סגור, קצה נפשו של נער צעיר בסחבת, והוא החליט לחנוך את הגשר כאתר התאבדות. היה מפתיע לגלות שהבחור השבוּז הצליח לגייס מספיק מוטיבציה לטפס על הכבלים כמעט עד לקצה הפיילון, כדי לתלות שם שלט "האהבה בגדה בי". כשהגעתי לזירה האקשן כבר נגמר וכל שנותר היה השלט. הנער, אגב, הגיע בסוף למפלס הרחוב במדרגות.

חלפו חודשים, ובסופו של דבר אותתו לשופט שהמעלית אוטוטו מוכנה וצריך להזיז עניינים. השופט החליט לשחרר את הגשר הנצור מפאת "טובת הציבור".

כקורא נאמן של "המקומון" שמחתי לגלות בסוף אוגוסט מודעה מאירת עיניים על טקס חנוכת הגשר שיתרגש עלינו ב-6 בספטמבר 2006. לבוש מחלצות ומצלמות הגעתי לרחבה בקניון. חזי הדובר עורך חיזוקים אחרונים לקשר של הסרט הכחול. בכניסה לקניון שולחנות עם בורקסים ושתייה. ראש העיר מגיע, ובעקבותיו מכובדים למניהם – יזמים, מנכ"לים, מהנדסים ומפקחים. הראש מדבר בגאווה על היצירה החדשה שמפארת את העיר. "מעתה הגשר יופיע על הסמל של פתח תקווה". מחרשה ותפוזים OUT, גשר קלטרווה IN. צריך למהר, עוד מעט לירושלים יהיה גשר זהה ופתח תקווה תצטרך למצוא סמל ייחודי חדש.
ראש העיר מתקשה להסתיר את תסכולו מדרך החתחתים שעבר הגשר ושואף לראות את הגשר הישן הרוס ואת הרכבת הקלה שועטת מתחת לגשר החדש. הנוכחים מוחאים כפיים. נתן המהנדס מבסוט. סוף סוף אפשר לעשות וי על הפרוייקט. אחר כך גוזרים את הסרט וחוצים את נהר ז'בוטינסקי. בין המכובדים מאותר פועל בלבוש מרופט. הוא מחזיק את המעלית שלא תיפול. רק לפני שעתיים גמרו להתקין אותה. ראש העיר יוצא לסיבוב במעלית. מהנדסת העיר רוצה גם.
אחר כך צועדים כולם בקבוצה חזרה והגשר מתנדנד. תנועה הרמונית בגשרים תלויים היא סוג של חוויה. גשר המילניום בלונדון, שמזכיר בצורתו את הסיפון של הגשר הזה, סבל מתנודות מוגזמות עת החלו לצעוד עליו האזרחים, והוא נסגר למקצה שיפורים. אם הייתי מורה לפיסיקה הייתי מביא את כל השכבה לעשות QA לגשר קלטרווה.

מתברר שהיום הייתה החזרה הגנרלית לחנוכת הגשר. טקס רשמי במיוחד יתרחש בדצמבר, וישתתף בו קלטרווה בעצמו. וטוב שכך, שכן עד שהוא יגיע יספיקו אולי לסלק את מחיצות המתכת ושאריות חומרי הבנייה מסביב, ובעיקר יספיקו להרוס כבר את הגשר הישן, כי חברת נת"ע כבר בלחץ - הם צריכים לבנות מעבר תת קרקעי מתחת לגשר...

אז רשמו לפניכם: בלילה שבין יום חמישי ה-14 לספטמבר 2006 ליום השישי שאחריו "פתח תקווה נפרדת מגשר בילינסון". כמובן בתנאי שתפתר איזו מכשלה תורנית שעדיין מונעת את האירוע הזה.

ואני שואל – לאן יחברו את קופות הצדקה אחרי שיהרסו את הגשר הישן?



קישורים:
גלרית התמונות המלאה של הגשר - 2003-2006
האתר של קלטרווה
"גשרים" - אתר מבית עמל-נט