להורדת קובץ העבודה (PDF) הקישו כאן.
להלן מספר קטעים מן העבודה, וטעימה מהדוגמאות המובאות בה.
מבוא
טוֹפּוֹנִים (toponym) הוא שם פרטי לעצם גיאוגרפי. מתן שם לאתר גיאוגרפי נועד בראש ובראשונה לענות על צורך בסיסי של בן האנוש – התמצאות בסביבה. בפרט, כאשר מדובר בנקודות יישוב. כבר בראשית המקרא (בראשית, ב', 8) מופיעים השמות הגיאוגרפיים הראשונים במקורותינו – שמות הנהרות בגן עדן. במקרא מתוארים שמות גיאוגרפיים רבים בארץ ישראל, הן של תופעות פיזיות (הרים ונחלים למשל) והן של יישובים. רשימון שמות גיאוגרפיים (גאזטיר) מכיל פירוט של שמות מקומות. בספר יהושע, בפרקים ט"ו – י"ט ישנה רשימה שכזו, המתארת שמות יישובים בא"י בהקשר למסעות הכיבושים של יהושע וחלוקת הארץ לנחלות השבטים. רשימה זו, ומקומות אחרים שהוזכרו במקרא הם רק אחד המקורות לשמות היישובים, כפי שמוכרים במפת ההתיישבות בישראל כיום (סוגי המקורות הם: שם מקראי, שם הנגזר משם ערבי, שם לצורך זיכרון, ושם סמלי).
עבודת רפרט זו הוכנה לאחד הקורסים במסגרת לימודי התואר השני בגיאוגרפיה. העבודה מתמקדת ביישובים, אשר שמם עבר מספר גלגולים דרך תקופות שונות. התקופות בהן נתמקד הן תקופת המקרא, תקופת ההתיישבות הערבית וההתיישבות היהודית בעת החדשה.
מסקנות עיקריות
- באופן כללי ניתן לומר, שהיוונים והרומאים נקטו במדיניות שמות מעורבת. בחלק מהמקומות הם שימרו את צליל את השם העברי הקדום, ובחלק אחר, בעיקר ביישובי מפתח, נתנו שם חדש.
- למקומות שבהם התיישבו ערבים, והיו מוכרים כבר כנקודות יישוב קדומות, נתנו הערבים שם המשמר בצליל או במשמעות את שם היישוב הקדום.
- יישובים שקמו טרם מלחמת העצמאות זכו בדרך כלל לשמות סמליים ושמות לצורך זיכרון. אבל פעמים רבות השמות היו מבוססים על הכינוי הערבי למקום אליו הגיעו, וכך שימר השם העברי בצלצול או בתרגום את השם הערבי.
- חלק מהיישובים העבריים קמו לצד יישובים ערביים, ושימרו שם עברי קדום שהשתמר גם בשם היישוב הערבי.
- אם ישנה התיישבות יהודית על שטח שבעבר היה בו כפר ערבי, היא משמרת בצליל או בתרגום את שם הכפר שהיה שם קודם. לעיתים על שטחו של כפר אחד לשעבר ישנם כמה יישובים עבריים כיום, ובמקרה זה לפחות אחד היישובים ישמר את הצליל או התרגום. מאידך ישנם גם יישובים יהודיים ששוכנים על שטח הסמוך לשטח של כפר ערבי לשעבר ומשמרים את שמו.
דוגמאות
א(ל)דיר , אלקאסי » דַיִר אלקַאסי » אלקוש
דיר אלקאסי היה כפר ערבי גדול, שהיה שכן לכפרים פסוטה ואלמנסורה. כפר זה היה איחוד של שני כפרים קטנים יותר – א(ל)דיר ("המנזר") ואלקאסי – גלגול שמו המקראי של הנביא נחום האלקושי. בשנת 1949 הוקם באזור המושב אלקוש, ששמו משמר את השם העתיק.
עלמה » עַלְמַא » עלמה
הכפר הגדול עלמא מנה 950 תושבים טרם מלחמת העצמאות. שמו משמר שם יישוב קדום. כיום שוכן במקום המושב עלמה, שנוסד בשנת 1949, ומשמר את צליל שמו של הכפר הערבי והיישוב הקדום.
מירון » מִירוּן » מירון
העיר הקדומה מירון מזוהה עם מרום (מסע המלחמה של רעמסס השני), וכן ביימי הביניים. השם העתיק השתמר בשמו של הכפר הערבי מירוּן, שמנה 290 תושבים טרם מלחמת העצמאות. בשנת 1949 הוקם במקום המושב מירון.
אלקֻדַיְרִיַּה » כחל , קדרים / כפר חנניא » כפר ענאן » כפר חנניה
הכפר אלקדיריה מנה 390 תושבים טרם מלחמת העצמאות. על אדמותיו הוקם בשנת 1980 המושב כחל (כחל היא ציפור המצויה באזור). לא הרחק משם שוכן קיבוץ קדרים, ששמו מזכיר בצליל את שמו של הכפר אלקדיריה. שמו של היישוב קדרים קשור גם ביישוב נוסף שנמצא לא הרחק ממנו – כפר חנניה. כפר חנניה נקרא על שם יישוב עתיק מימי המשנה והתלמוד בשם כפר חנניא, שהתפרסם בקדריו המעולים. טרם מלחמת העצמאות שכן במקום כפר ערבי שמנה כ-350 תושבים, ושמו היה כפר ענאן – ככל הנראה שיבוש שם היישוב היהודי העתיק כפר חנניא.
יזרעאל » זִרְעִין » יזרעאל
עמק יזרעאל והיישוב יזרעאל מוזכרים במקרא (שמואל ב', ב', 9). הצלבנים קראו למקום Le Petit Gerin (להבדיל מ Le Grand Gerin, שמה של העיר ג'נין). באזור נערך קרב עין ג'אלוד המפורסם, בו הביס הסולטן הממלוכי בייברס את המונגולים. טרם מלחמת העצמאות שכן במקום הכפר הערבי זרעין, שמנה 1420 תושבים. השם הערבי שימר את השורש "ז.ר.ע" שמופיע בשם המקראי. ב-1948 הוקם במקום קיבוץ יזרעאל.
כפרתא » כֻּפְרִיתא » כפר עטה » כפר את"א » קרית אתא
שמה של ח'רבת כּפריתא הערבית משמר את צליל השם כפרתא שמוזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו. יהודים שהתיישבו במקום שימרו את הצליל בשם כפר עטה. כאשר הוקם במקום אחד מבתי החרושת הגדולים בארץ לטקסטיל – "אריגים תוצרת ארצנו" ובראשי תיבות את"א, הפך המקום לכפר את"א. מאוחר יותר היישוב התאחד עם קריית בנימין, ומצרוף השמות נולד השם קריית אתא.
בית נקופה » בַּיְת נַקוּבַּא » בית נקופה
היישוב בית נקופה מוזכר בתלמוד. השם השתמר בשמו של הכפר הערבי בית נקובא אשר שכן ליד המעיין עין נקובא, ומנה 240 תושבים טרם מלחמת העצמאות. כיום שוכן במקום היישוב בית נקופה, ששמו משחזר את השם העתיק.
אפולוניה » ארסוף » ארסוף , ארשף , רשפון
אפולוניה היה מבצר צלבני, ששמו ניתן לו על שם אל האש היווני אפולו. לעומת זאת, לאל האש הכנעני קראו ארסף או רשף. שני שמותיו אלה השתמרו עד היום ביישובים השמיים – ליישוב הערבי שהיה קיים לא הרחק משם קראו ארסוף ושם זה התגלגל לשמו של היישוב הפרטי היהודי ארסוף, השוכן ליד קיבוץ שפיים. השם רשף נשתמר בשמו של המושב רשפון, ובשמו העברי של מבצר אפולוניה – תל ארשף.
אִגְ'לִיל (גָ'אלִיל) » גלילות , גליל-ים
טרם מלחמת העצמאות שכנו באזור רמת-השרון והרצליה של היום שני כפרים – אג'ליל אלקבליה ואג'ליל א(ל)שמאליה. הם כונו גם ג'אליל. אִגְ'לִיל אלקִבְּלִיה, "אג'ליל הדרומי", שכן באזור שבו ממוקם כיום מסוף הדלק "פי גלילות" ומחלף גלילות. יתכן ששמו של הכפר נקרא על שם השיח' סאלח עבד-אלג'אליל, שקברו היה במקום. טרם מלחמת העצמאות ישבו בכפר 470 ערבים ו-210 יהודים. אִגְ'לִיל א(ל)שִמַאלִיה, "אג'ליל הצפוני", שכן באזור שבו ממוקם כיום קיבוץ גליל-ים. טרם מלחמת העצמאות ישבו בכפר 190 ערבים.
קדרון » קַטְרַה » גדרה , קדרון
הכפר הערבי קטרה מזוהה עם העיר ההלניסטית קדרון או בשמותיה Cedron ו Gedrus. הערבים שהתגוררו בדרום הגו את האות ק' בצליל ג', ועל כן היהודים שהגיעו לאזור סברו ששם הכפר הוא גטרה. הוא קראו למושבת הבילויים שבמקום גדרה. השם גדרה מזכיר את צליל השם הערבי, ולקוח גם מן המקרא, אלא שבמקרא השם מוזכר בהקשר לנחלת יהודה שנמצאת הרחק מהשפלה. בשנת 1949 הוקם במקום קטרה המושב קדרון, על שם היישוב העתיק.