אנשים

החייאת סיפור תנ"כי מסאגת יציאת מצרים או מופע פרובוקטיבי? תושבי עין הוד במסורת חגיגית אמנותית מקורית

שבו בבית, תבלסו, ותיכנסו לקבוצת סיכון, או שאולי: לקבל את פני הקורונה במקום לפחד ממנה / החיסון הטוב ביותר הוא חוסן גופני ונפשי; על הצורך בשגרה חדשה ויציאה מהפאניקה; על הניסוי הגדול אצל החרדים והעקומה העקומה של מצב מערכת הבריאות; על המגיפה הפוליטית והצורך באלטרנטיבה אמיתית, עכשיו ומיד; ולסיום - סגירת מעגל בענייני אוכל.

עוד ועוד אנשים מצטרפים לאירועי המחאה ליד מעון ראש הממשלה בירושלים. התסכול בא לידי ביטוי ביצירתיות רבה, כמו גם בחוסר הארגון של ההפגנה - אנשים מביעים את עצמם על דעת עצמם במגוון שלטים עם מסרים חדים, המבטאים את חומרת המצב. להלן לקט מראות ושלטים מהפגנה אחת בלבד, ב-1.8.2020.

מה היה טוב ומה היה קשה בסגר? מה גילינו וכיצד העברנו את הזמן? ואילו שינויים אנו צופים בעקבות מצב זה? אלה ועוד, בתוצאות ותובנות ראשוניות משאלון אודות סגר הקורונה, לו השיבו מאות אנשים.

תמונות מההפגנה בחיפה במסגרת הפגנות "העם נגד המנותקים" - במחאה על התעלמות השלטונות מהמצוקה ההולכת וגוברת בעקבות משבר הקורונה.

עירייה זה לא רק פינוי זבל, לעצור רגע וליצור רוגע, לצאת למסע בעקבות מסע, איך עברנו מסימום להרדמה מלאה, מדוע זו שעת המבחן של המגזר החרדי, ועל ההנהגה הפחדנית

Be patient or be a patient ? תפקיד וירוס הקורונה באיזון בין אדם לשאר היצורים בעולם, סגירת הטבע ו... האם אמנם עוד נתגעגע לתקופה הזאת? פרק שלישי במחשבות בעידן קורונה.

הילכו נתונים ופוליטיקה יחדיו בלתי אם-נועדו? הפחד ומשול? כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים? האם העולם יענה לקריאת ההשכמה? אלה ועוד בפוסט שני עם מחשבות בעידן ונגיף קורונה.

מפאוזה מחשבתית לריסט עולמי - כמה הרהורים בנוגע למשבר הקורונה

מרץ 1979 היה אחד החודשים המרגשים בתולדות מדינת ישראל. אופורי כמעט. כילד בכיתה א' המנותק בדרך כלל מענייני דיומא, משהו מהאופטימיות של אותה תקופה בכל זאת חילחל פנימה. הרבה בזכות המכתבים ששלח סבא ממקום מושבו בכנסת, כשהוא חולק עמי את הרגעים המרגשים הנוגעים לשלום עם מצרים.