נושא ההתערבות במפלס ים המלח נמצא בכותרות בימים אלה עקב קידום פרויקט הובלת המים ממפרץ אילת לים המלח כחלק מפתרון אספקת מים לירדן.
מצגת "סביבון" מספר 15, שעסקה בים המלח, עוררה תגובות רבות, בעיקר סביב נושא ההתערבות במפלס. להלן אביא את תמצית התגובות של אנשי מקצוע מרכזיים העוסקים בנושא זה, ואערוך דיון בנוגע לעמדות השונות.
רפי בנבנשתי – בעד החלופה הדרומית (RD: מפרץ אילת – ים המלח)
רפאל (רפי ) בנבנשתי הוא כלכלן בכיר במקצועו וניסיונו, שימש ומשמש במגוון תפקידי תכנון ויעוץ כלכלי במשרדי ממשלה בישראל, ובארגונים שונים בארץ ובעולם (תוכלו לקרוא עליו עוד בערך שהוא עצמו מתחזק בוויקיפדיה). בנבנשתי הוא מאדריכלי ודוחפי החלופה הדרומית – "מובל" ים סוף – ים המלח, המכונה גם RD – Red-Dead ובמשך תקופה ארוכה קידם נושא זה בפורומים שונים ומול בכירים בישראל. בשיחה לבבית שטח בנבנשתי את הסגותיו לגבי החלופה הצפונית ואת יתרונות החלופה הדרומית:
- הפתרון הצפוני הוא בגדר "מגלומניה כלכלית" בשל העלויות הגבוהות של היקפי ההתפלה שידרשו כדי להזרים מים שפירים למילוי ים המלח.
- הפתרון הצפוני בעייתי פוליטית – חברתית בצד הירדני, שכן הירדנים ישאבו את כל המים שיוזרמו, ולא ניתן יהיה לפקח על כך. מניעת שאיבה תהיה בבחינת יצירת מלחמת מים אזורית.
- ישנן בעיות סביבתיות גם עם הפתרון הצפוני – התפלה מאסיבית בחופי הים התיכון תיצור בעיית תמלחות, זיהום אוויר (נדרש יצור אנרגיה כדי להפעיל את מתקני ההתפלה) ותפיסת שטחים לאורך החוף.
- מציע בניית מובל בשלבים – הקמה של צינור בשלב ראשון, מסיבות כלכליות.
אלי רז – בעד החלופה המערכתית (צפונית: ירדן – ים המלח)
אלי רז הוא גיאולוג וביולוג בכיר, מומחה בלימנולוגיה ואקולוגיה מדברית, יועץ בתכנון סביבתי, תושב ותיק בבקעת ים המלח, מומחה לאזור ומתמחה בבעיותיו. רז מצדד בחלופה המערכתית מצפון מכמה טעמים:
- החלופה הדרומית היא המסוכנת ביותר מבחינה סביבתית (בעיות סביבתיות אלה פורטו במצגת). החלופה המערכתית היא הקרובה ביותר למצב הטבעי המקורי ולכן ממזערת סיכונים סביבתיים ואי ודאויות.
- החלופה הדרומית יקרה במחירי יצור המים, הובלתם ושאיבתם לצרכנים השונים בירדן, בין השאר בגלל הפרשי גבהים.
- החלופה המערכתית המוצעת הינה מודולרית, ומתבססת על אפשרות להקים מתקני התפלה, ויישום תכנית שכבר גובשה לייבוא מים מתורכיה באמצעות מיכלים נגררים מיוחדים, פתרון בעל אטרקטיביות כלכלית. מימוש השלב הראשון ותועלותיו הוא מידי.
- בנוסף לערך הכלכלי של המודולריות, יש לשיקום הירדן ערך מורשתי וכלכלי גם יחד.
- הכללת הכינרת בפרויקט, יאפשר להציע לירדן גם נפח אגירה שהיא חסרה וזקוקה לו מאוד ויעביר מסר אמיתי של פרויקט חוצה גבולות ותומך שלום שהולם את מניעי גורמי המימון הבינלאומיים.
- לחלופת RD יתרון מימוש, לכאורה, לא בגלל יתרונותיה אלא בגלל הסכמות ירדן וישראל (לא מצרים), הנובעות מחשדנות הדדית שגורמת להתנגדות לכל זיקה ותלות בין מערכות המים שלהן, במקום להשתמש בזיקה זו (ואחרות) לחיזוק השלום. אולם למעשה, ירדן כבר מקבלת 55 מלמק"ש מהכנרת, כך שהתקדים קיים ונוח במיוחד יהיה לפתח אותו בגרסה של ייבוא מים שאינם "מתוצרת ישראל", מתורכיה.
- ממשלת ישראל תומכת בפרויקט החלופה הדרומית ומתעלמת בכך מהחלטה שלה, לבחינת מקבילה של חלופות להצלת ים המלח (החלטה 2863 מ-05/01/03).
- למרות יתרונותיה לכאורה, אין לטעון כי החלופה המערכתית ישימה וטובה מ RD לפני בדיקת היתכנות מקפת, וזו צפויה להיות לעין שיעור פשוטה, מהירה וזולה מזו של RD, נוכח מזעור אי הודאויות. בדיקה מקבילה של חלופות מתחייבת מהחלטתה הקודמת של הממשלה ומהאחריות לעתיד ים המלח עבור הדורות הבאים, המצופה מכל הגורמים האזוריים והבין לאומיים המעורבים. לפני כן אין להוציא לפועל חלופה מלאת איומים כמו החלופה הדרומית.
רז מסכם ואומר:
"ראוי שהבנק העולמי יכריז על תמיכתו ב"חלופה הטובה ביותר, שאינה ידועה לפי שעה" כאופציה יחידה מבחינתו, בין עם השותפות תרצינה בו ובין אם לאו. הצורך הנואש של הירדנים בפרויקט מים שפירים במימון בינלאומי, ההכרה המקווה של הממסד והציבור בישראל בנחיצות הצלת ים המלח תוך מזעור הנזקים וערבויות בינלאומיות מתאימות, עשויים למוסס את החשדנות הירדנית מחד גיסא ואת השמרנות בניהול משק המים הישראלי מאידך גיסא. השוואה כלכלית וסביבתית מקפת ומשוחררת מלחצים פוליטיים, היא תנאי יסוד לבחירה בחלופה המתאימה ביותר למימוש מטרות מסמך העקרונות עליו חתמו ישראל, ירדן והבנק העולמי."
ממלכת הבולענים ליד חוף מינרל
סיכום ביניים
לאחר איסוף הנתונים משתי הדמויות המייצגות את שתי הגישות המנוגדות, הגעתי למסקנות ביניים:
- האינטרס הפוליטי מנצח בינתיים את האינטרס הסביבתי
- לחלופה המערכתית אין לובי כלל, בעוד שהחלופה הדרומית מקודמת מזה תקופה ארוכה על ידי מקורבים לשלטון.
פגישה עם ראש אגף מדיניות סביבתית במשרד להגנת הסביבה
מצויד במידע זה הגעתי לפגישה עם הגברת גלית כהן, ראש האגף למדיניות סביבתית במשרד להגנת הסביבה. בפגישה העניינית, קיבלתי שיעור ממצה בגאו-פוליטיקה:
- ירידת המפלס של ים המלח נגרמת בגלל צריכת מים על ידי ממלכת ירדן, סוריה, ישראל והפלסטינים, ולכן אי אפשר לנתק את הפתרון לבעייה מהמערכת האזורית בה אנו חיים.
- בפגישות של נציגי המשרד להגנת סביבה, רשות המים ונציגי ירדן, הצהירו הירדנים על מצוקת המים הקשה שלהם ועל כך ששאיבת מים מהירדן אם יוזרמו אליו מים שפירים תהיה עובדה קיימת. כמו כן הירדנים אינם רוצים להיות תלויים בכל צורה במים מישראל.
- המשרד להגנת הסביבה מכיר ביתרון הסביבתי של שיקום הירדן והחזרת המצב לקדמותו, אך במסגרת שיקולי עלות-תועלת סביבתית, לחלופה המערכתית יש מחיר סביבתי עקב הצורך לבצע התפלה מאסיבית בחופי הים התיכון.
- הבנק העולמי אינו מכתיב פתרונות, אלא מביא תורמים ומשקיעים לבצע פרויקטים עליהם יש כבר הסכמה אזורית.
- מדוע יש לכרוך את פתרון בעית המים של ירדן עם הזרמת מים לים המלח בפתרון בעל סיכונים סביבתיים קריטיים?
תשובה: כי אף תורם או משקיע לא יעניק כסף רק בשביל לפתור את בעיית המים של ירדן והוספת "הצלת ים המלח" לפרויקט היא סיבה אטרקטיבית מספיק… - מדוע ישראל לא דורשת שהבנק העולמי יבחן את כל החלופות ונותן אור ירוק לסקר התכנות לחלופת RD בלבד?
תשובה: סקר בחינת חלופות משמעותו דיון גם בחלופה העוסקת בניהול משק המים בישראל, וישראל אינה מוכנה לפתוח את ניהול משק המים שלה לדיון בינלאומי. - לאור זאת צריכים להיערך בינתיים להמשך ירידת המפלס. לאור המצב שנוצר אולי עדיפה אפילו החלופה של חוסר התערבות.
- המשרד מקדם במרץ הזרמת 50 מלמק"ש מים לאפיק הירדן, וטיפול בשפכים המזהמים את הנחל דרומית לכנרת. הזרמת המים מתעכבת בגלל מצוקת המים הקשה שהביאו שנות הבצורת האחרונות.
סיכום עד כאן
ככה ישראל מכניסה עצמה למלכוד 22. כדי לפתור את בעיית המים של מפלס ים המלח, צריך קודם כל לעשות שלום אזורי כולל (היי, הרי גם סוריה תופסת מים על הירמוך, ומה פתאום אנחנו יושבים על מקורות המים בגולן?). כדי לעשות שלום אזורי כולל, צריך קודם כל לפתור את בעיית המים באזור (ועוד כמה בעיות קטנות אחרות). על המצב המתוח מול ירדן בסוגיה זו אמר כבר מישהו "שלום של פחדנים". למרבה הצער, האילוץ הגאו-פוליטי חברתי מנצח כרגע – היות שאנחנו המדינה העשירה באזור (ומי שעושה את הסקר עבור הבנק העולמי זה הבריטים), ברור שנצא אשמים ו/או נושאים באחריות ו/או צריכים להמציא מים לכל תושבי האזור.
אז את המסקנות של אי השפיות הגלובלית של המלחמה ראינו כבר בספר מלכוד 22. את המחיר משלם הפעם ים המלח.
לענייננו, הדרך היחידה לפעול כרגע היא ליצור בעולם לובי הסברתי חזק לים המלח ולפתרון הסביבתי המערכתי המתבקש. היות שגורמי השלטון בישראל לא יעשו זאת מהסיבות שפורטו לעיל ומעצם העובדה שישראל אינה חזקה בהסברה, יש לייצר לובי כזה על ידי שדולת ים המלח בכנסת, הארגונים הסביבתיים, תושבי האזור, וכל מי שהאזור יקר ללבו.
בינתיים נקווה שפרויקט שיקום הירדן בזעיר אנפין יקרום עור וגידים, ואולי ב"שיטת הסלאמי החיובית" הזאת נביא להגדלת קיבולותיו. עדכונים יבואו.
גיא שלום רב.
כאיש שהטבע יקר ללבו וכיליד הדרום המצגת הנ"ל מושקעת ויפה.
אין לי ספק שאת ים המלח יש להציל.
אין לי ספק שהפתרון האולטימטיבי הוא הזרמת מים מתוקים.
אם מדובר על להשיב את המצב לקדמותו ההסטורית אז בוודאי שאין צורך להתפיל מים בקרבת הירדן\הכנרת .
התפלת מים באיזורים אילה תחייב בהשקעה מיותרת גם בהבאת מי הים (השקעה תשתיתית כוללת סיכונים) גם בהעלאת מי הכנרת מ-200 – למוביל הארצי וגם במתן פתרון למי הרכז שגם הוא נושא תשתיתי כבד.
בהנחות שאתה מציג, החלופה המועדפת ההגיונית והפשוטה היא התפלה במישור החוף והפסקת השאיבה מהכנרת.
ועכשיו למספרים.
מהכינרת שואבים (כשניתן) בין 320-400 מליון מק לשנה . את המים הנ"ל ניתן להזרים בערוץ הירדן (בהנחה שהכינרת מגיעה למפלסים ההסטוריים שלה) .
עלות התפלה , לצורך החישוב יש להניח שהמדינה אינה נדרשת להשקעה כלל כאם להתחיבות מול היזמים לקנות את המים (פרויקט BOO\ BOTׂ) בהתאם לדגם המיושם בארץ במתקני ההתפלה הנוכחיים.
מחיר למדינה כ-3 ש"ח למ"ק דהינו כ1.1 מליארד ש"ח לשנה שהם כ0.5% מהתקציב של מדינת ישראל.
אוסיף ואומר כי התפלה מספקת מגוון יתרונות כולל איכות המים שיפור מאזני מים באקויפרים וכ"ד.
העלות הסביבתית הנה בעיקרה שימוש באנרגיה אם כי גם הנושא הנ"ל יפחת לאורך השנים הבאות בשל שינויים טכנולוגיים.
למעשה הפתרון כבר כאן.
מאחר ובצנרת (תרתי משמע) קיימים פרויקטים בהקפים שיעמידו את הצע המים המותפלים ב-2014 על כ500 מליון מ"ק.
כל שנדרש הוא להכפיל את הכמות בידיעה שהעלות הנוספת היא עלות ההתפלה בניכוי עלויות השאיבה מהכנרת והפעלת מתקן הסינון הארצי , הערכה גסה מאוד להנ"ל היא כ150-200 מליון ש"ח לשנה.
דהינו העלות השנתית בפועל היא 900 מליון ש"ח לשנה למשק הישראלי או225 מליון $.
לא נשמע לי כ"כ הרבה כסף בהנחה שזה פותר את הבעיה לדורות.
פתרון אלטרנטיבי בעלויות נמוכות משמעותית (להערכתי ניתן בעלות 0 למדינה) הוא הזרמת רכז מכל מתקני ההתפלה הקיימים בכמות של כ500 מליון מ"ק (זמין ב-2014) ן לאפיק הירדן או ישירות לים המלח.
התמלחת בריכוז 7.5-8% נכון שגבס אולי ישקע בשל ריכוז סולפטים, אבל אם יוצע כפתרון במסגרת מפעל הפקת כח בשיטת BOT ניתן ליצור מבנה שבו העלות למדינה תהיה זניחה.
הפתרון הנ"ל הנו כמעט מיידי.
כל ההגיגים הנ"ל הם אם וכאשר נצליח להרוג כאן את הבירוקרטיה ולהחזיר את יכולת ההחלטה והביצוע.
בברכה
אבנר חרמוני
מנהל מתקן התפלה פלמחים
שלום לגיא שחר ולמגזין סביבון !
תגובה למצגת על ים המלח וסביבתו ובעיקר לנושא הזרמת מים מותפלים לים המלח:
* המצגת יפה ומראה פיזית את האיזור כמו שהוא .
* הבעייה הגדולה והעיקרית, הם הכוחות הכלכליים, הבירוקרטיים/פוליטיים בישראל ש"משחקים בשטח", שטובת עם ישראל, ותושבי האיזור לא עומדים בראש סדר העדיפות שלהם. כך לפחות זה ניראה לי , ולדעתי, לרב האנשים שרואים וקוראים ושומעים את ההתנהלות בעשרות השנים האחרונות.
* כפי שנושא ההתפלה הכללי של מדינת ישראל הוזנח במשך הרבה שנים ועדיין, כך בעצם גם "בעיית" ים המלח שקשורה אליו. המומחים התריאו אך המערכת לא עשתה דבר [כמעת] מכל הסיבות "שלה"!!
* הטיעון ש"הטבע יופר" אם יוזרמו מי ים לים המלח וזו הסיבה העיקרית למה זה לא טוב ! לא מתאימה מכמה סיבות עיקריות : 1] בעידן הגיאולוגי הלא רחוק, מי ים ניכנסו וכיסו /גובה/עומק/נפח ושטח מאד נרחב בכל עמק הירדן והערבה ואולי רחוק ונרחב יותר, לא אכנס לנתונים פיזיים, וים המלח הוא השריד מהימה הקדומה הזו !! שהתאדתה. 2] בעידן בו מתרחש חוסר קיצוני במים מתוקים לשתייה ושימוש לגידול מזון , הכולל הקצבת מים אישית ל יח'/בן אדם, במקומות רבים בעולם וכעת גם בישראל !!! בירדן וברשות הפלשתינאית, אין כל היגיון מכל סוג , כולל גבס בים המלח, כולל שינוי בצבע !! שבגללו להתפיל מים ו….לשפוך אותם לים המלח!!!?????? זה הזוי בכל קנה מידה. כפי שנאמר : תדאגו קודם שיהיה מים לשתות ולהכין/לגדל אוכל ואחר כך תדאגו "לשפוך" מי שתייה לים המלח כדי שלא יהיה גבס שיקלקל למפעלי- ים המלח את ה"פרנסה".
* בגדול, חוסר המים בישראל "לא מדאיג אף אחד בעולם" !! [שישראל תדאג לעצמה, ליהודים, יש שמה מספיק מומחים וכסף!!] חוסר המים בירדן וברשות הפלשתינאית כעובדה שאין לאנשים מים לשתות …"מדאיגה את כל העולם"! והפיתרון של הבאת מים מים סוף לים המלח כפיתרון זול יחסית, שיתן מים ואנרגיה – זולה וירוקה!!!!! שאינה מזהמת את העולם! זה הפיתרון שיכפה העולם על ישראל . מי שאינו רואה ושומע את כל הדברים הללו ומתעסק בגבס שיפגע בהפקת האשלג , ובמי ים המלח שישנו את הצבע ?? הוא עיוור וחרש ולא מעשי.
* [ מתעלמים בצורה אופיינית גם מכך שהירדנים אמרו שלא רוצים מים ש"יעברו" מישראל ויהיו תלויים בהם אסטרטגית!!]
* כמו כן "ההצעה" שהמים [ באופציית ההתפלה בצפון בישראל ] המותפלים, יוזרמו באפיק הירדן למטה מתעלמת מהביוב המוזרם בו הצריך פיתרון לכשעצמו בעתיד הרחוק מאד. ובעיקר מכך שכדי למלא את החסר בים המלח באופציה זו ….. צריך להתפיל את כל הכמות הזו, עם כל המשמעות הכספית והטכנית, כאשר רק בחלקה יהיה לשימוש שתייה וחלק גדול ל"מילוי" . [ לא רק זה, אלא יהיה צורך למצוא פיתרון "להחזיר את מי הים שהפעילו את הטורבינות חזרה לים בתוספת אנרגיה מבוזבזת וצנרת נוספת] , בעוד שבאופציה העיקרית של הזרמת מי ים לים המלח רוב ההזרמה תהיה מי ים ותמלחת מההתפלה, וכל המים המתוקים ,התוצר של כך, יופנו לשימוש האדם, עם יתרון כלכלי מכריע וגם יתרון מעשי אקולוגי .
* בהקשר ל"בעיות" נוספות שמועלות נגד ים סוף-ים המלח, שמא יהיו תקלות והתעלה תיפרץ ומי ים "יזהמו את הסביבה": הצעתי כבר בעבר לפני שנים שמי הים יועברו בצינורות מכל הסיבות הטובות וכנראה שגופי התיכנון הגיעו למסקנה דומה וכיום זו הכוונה!! כך שטענה זו גם מופרכת. היות שמועברים היום בצנרת גם דלקים וחמרים רעילים.
* אני תקווה שתפרסם את התגובה הזו.
בברכה
דן פרידנזון.
הדיונים בעד ונגד שבתחילה הם קשקשת לא ברורה ודמגוגית המשתמשת בסיסמאות.
שתי התגובות של הקוראים הן ענייניות.
איני ביורוקרט ממשלתי או תאגידי, אלא אזרח מן השורה.
החוכמולוגים השונים תוקפים את הביורוקרטיה האינטרסנטית, כאילו להם אין אינטרסים כאלה ואחרים.
לדעתי, מי שחוסם בצעקנותו רבים מהפרויקטים בארץ הם הירוקים ויפי הנפש שאינם מבינים שצריכים להתפשר ולראות את התמונה הכלכלית והחברתית בשלמותה ולא רק את האינטרס שלהם.
תעלת הימים- רעיון שנגוז
רעיון תעלת הימים עלה על ידי תאודור הרצל בספרו אלטנוילנד, ועבר גלגולים רבים עד לרעיון של תעלה מים סוף ועד ים המלח , תוך מתן יתרונות לממלכת ירדן כאשר המימון יעשה ע"י הבנק העולמי
רעיון מגלומני ויקר בלי יתרונות יחסיים למדינת ישראל.
למה לא לחזור לרעיון של פרופ' יובל נאמן ז"ל תעלת ימים מים התיכון לים המלח תוך יצירת אגמי נופש באזור.
ניתן לתת זיכיון ליזם כדוגמת כביש 6 או למקימי מפעלי התפלה בעלי ענין להקמת תחנה הידרו אלקטרית, מתקן התפלה.ומילוי ים המלח התתרוקן.
פתרונות בנושאי המלחה ושינויים אקולוגיים ישנם בידי המומחים בטכניון.
תוכנית תעלת הימים בין הים התיכון וים המלח (כ75 ק"מ )
פינגבק: נמוך מים המלח « נתונים