בשלהי קיץ 2012 ביקרתי לראשונה בוורשה. בעת שוטטות בשכונת מוראנוב, שהיתה לב הקהילה היהודית השוקקת של העיר טרום המלחמה, החלטתי שזה יהיה האתר לפרויקט הגמר בלימודי ארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. שנתיים אחר כך מצאתי את עצמי מופיע בפורומים שונים בפולין, מקדם את פרויקט "תחנת מוראנוב / כיכר נלווקי – אנדרסה".
הפכתי מסטודנט שצריך להשלים את חובותיו האקדמיים לסוכן התחדשות עירונית, שעל הדרך, תרתי משמע, מבקש להחיות סיפור יהודי.
בכתבה זו אגולל בקצרה את קורות הפרויקט למען עשות לו נפשות ולהסיק מסקנות, ואנצל את הבמה להודות לכמה שותפים לדרך.
(למידע אורבני-אדריכלי מפורט על הפרויקט עצמו ראו קישורים בסוף כתבה זו).
מחקר
בטכניון קיבלו את כמיהתי לעשות פרויקט גמר בחו"ל בסבר פנים יפות. פרופ"ח אלונה נצן-שיפטן נתנה בירכתה, והמנחים אדר' ערן מורדוכוביץ' ואדר' רות ליברטי-שלו התרגלו עד מהרה לרעיון. החשש שמא המרחק הגיאוגרפי יפגום בתהליך המחקר התבדה, כשהתבררה כמות המידע העצומה הזמינה בספריות ובשרתי אינטרנט, במיוחד תצלומים באיכות גבוהה מלפני המלחמה ואחריה, ששאבו אותי למסך ושאבו ממני תעצומות נפש ניכרות. הכרת ההיסטוריה של העיר, ובמיוחד של השכונות היהודיות על החיים המופלאים שהתחוללו בהן, הייתה משולה למציאת אוצר, למי שהתחנך בעיקר להכיר שש שנים ושישה מיליונים. עד מהרה התברר שמוראנוב של היום זוכרת בעיקר את הסוף המר, והתקבלה החלטה שהחיים, ולאו דווקא המוות, ישמשו כהשראה לתכנון האדריכלי שיוצע.
את התהליך המחקרי ליווה בין השאר מרחוק קונרד מטיאשק, אדריכל פולני שכותב דוקטורט על האזורים היהודיים (לשעבר) של ורשה ובקיא לפרטי פרטים לא רק אודות העבר, אלא גם אודות ההווה. ממנו למדתי שהפצע שהותירה מלחמת העולם השניה בפולין עודנו מדמם, ודיונים מסוג התחדשות אל מול הנצחה שעומדים בבסיס הפרויקט שלי, אינם שיחת היום בקרב הרשויות בעיר, בלשון המעטה. לכך מצטרפת תרבות תכנונית שכמעט ולא קיימת, שריד לנפילתו הלא רחוקה של מסך הברזל, ופעילות נמרצת משהו של יזמי נדל"ן שמנצלים את פינותיה הריקות הרבות של העיר להצמחת מגדלים כעורים שאינם תורמים דבר למרחב הציבורי של הוורשאים.
בינתיים העמקתי בלימוד שכבות העבר של מוראנוב, כבסיס לפעולת עיצוב עירוני. בזמן שעשיתי ניסיונות ראשונים לעצב סביבות באזור המוזיאון היהודי, היה זה ידידי הוורשאי החדש מתן שפי, שהסב את תשומת לבי לאנדרסה – אחד הרחובות הראשיים בעיר שנמצא מעט מזרחית למוזיאון, ומשתרע לרוחב של 64 מטרים בלתי מנוצלים בעליל. מתן, שמיד עם הגיעו לוורשה החל לכתוב על העיר ועל שכונת מוראנוב, מתגורר ממש סמוך לרחוב אנדרסה. למרות שהוותק שלו בפולין אינו גדול, אני משוכנע שיש דווקא ביכולתם של אורחים להבחין בהזדמנויות שמקומיים כבר הפכו סומאים להן, כפי שהספקתי אני עצמי ללמוד על בשרי בוורשה, בחיפה ואפילו באיסלנד.
ובכל זאת, אבחנות רבות על השכונה קיבלתי מארגון "סטאציה מוראנוב", ארגון לא ממשלתי הפועל בין השאר להתחדשות עירונית בשכונה. אל ביאטה חומטובסקה, עיתונאית מוכשרת, ואחת הפעילות המרכזיות בארגון, התוודעתי לראשונה דווקא בתל אביב, עת הגיעה לתת הרצאה על השכונה למדריכי תנועות נוער המדריכים חניכים בפולין.
היא פרסמה כבר מספר ספרים על השכונה והפכה לצוהר משמעותי להבנת האזור וצרכיו. כך למדתי על תחנת המטרו ("סטאציה" בפולנית) מוראנוב, שהיתה אמורה להיבנות כחלק מתחנות קו המטרו הראשון, ולא נבנתה עקב שיקולי תקציב. החלל התחבורתי הזה הצטרף, ואולי היה מעין משל, לחלל הנוכח כל כך במוראנוב של אחרי המלחמה ועד היום.
הוחלט, אם כן, שסטאציה מוראנוב תהא חלק מפרויקט התכנון שאציע.
עוד ביקור
בהפסקה שבין שני הסמסטרים נסעתי שוב לפולין. מלבד ביקור באתרים שמחוץ ל"מסלול הטיול היהודי" (יש כמה כאלה במדינה הגדולה פי 14 בשטחה מישראל. נסו את גדנסק וסביבותיה למשל) זכיתי להתארח בדירה של מתן, ולחוות מקרוב מאוד את האתר בו אני מתכנן, בכל שעות היממה. לא בטוח שהייתי זוכה למפגש כה אינטנסיבי עם אתר התכנון אם הייתי בוחר אתר בישראל…
פגישה עם ההיסטוריון האחד והיחיד יאן יגיילסקי מהמכון היהודי הניב שוטטות במרקמים ששרדו את המלחמה הדומים לאלה שהיו בשכונת מוראנוב – ברובע פראגה של ורשה ובמרכז העיר לודז'. הביקור הניב, אם כן, תובנות משמעותיות על השכונה ורעיונות תכנוניים למכביר. ואולם, הוא בעיקר חשף ביתר עוז את הצורך בשדרוג משמעותי של המרחב הציבורי בעיר ורשה, שמתאים אולי למצעדים סוציאליסטיים אך חסר מרחבים נעימים המותאמים לבני אנוש בקנה מידה ובעיצוב.
המידע והתובנות שהצטברו בשלב זה היו כה רבים, עד כי לא היה מנוס מלאגד אותם לכדי הרצאה לציבור:
אדריכלות
הסמסטר השני התמקד בעיצוב עירוני ותכנון אדריכלי, ובו החל לצמוח ולקבל צורה פרויקט התחדשות עירונית בשכונת מוראנוב, השואב את צורתו ותכולתו ממרקמי העבר והחיים שהכילו.
מתחת לפני הקרקע לבשה צורה תחנת מטרו הנוגעת פיזית בשכבות העבר. כדי להתאים את התכנון למצב בשטח נפתחה חזית מול חברת המטרו של ורשה, במטרה לקבל תכנית וחתך של רחוב אנדרסה שילמדו על מיקום המנהרות. מכאן לשם התגלגלה הבקשה לידיו של לא פחות מאשר נשיא המטרו של ורשה ויו"ר הבורד מר ירזי לייק. אבל אפילו הוא לא הצליח להתגבר על הגזרה הביורוקרטית לפיה היה עלי לסור אישית למשרדי המטרו בוורשה על מנת לקבל את החומר, בעודי בחיפה. לימים למדתי שמר לייק היה ל"אקדח שמופיע במערכה הראשונה".
במפלס הרחוב התקדם התכנון לעבר מרחב כילאיים המותיר את הבנוי על כנו (ורשה ידעה מספיק הרס) ומוסיף לו בניינים היוצרים מרחב עירוני חדש ואינטנסיבי יותר ובו מקום למגוון שימושים. הפן הנופי החל לקבל משמעות ניכרת בפרויקט, ובהעדר הכשרה מספקת בתחום זה במסלול ארכיטקטורה ובינוי ערים, נקרא לדגל מעצב הסביבה רם אייזנברג, מורה לנוף ומורה לחיים. בתהליך סדור של "התמקדות", עברו תחושות ואינטואיציות תכנוניות טרנספורמציה לצורה, וגובשו פתרונות שונים למרחב הציבורי החושפים בעדינות וברגישות סימנים מהעבר. בין השאר גובשה גישת "Time in Perspective", המאפשרת לחוות לרגע, במקום ובזמן, מראה רחוב של טרום המלחמה.
באחד הימים ניגשתי לאדריכל רמי גיל לקבל חוות דעת על הסקיצות ולהתלבט באשר לנתיבי המכוניות שלא הסתדרו לי כל כך עם נתיבי הטראם והבניינים בתכנון החדש. גיל הסתכל על הסקיצה ומיד ביטל את נתיבי המכוניות (הצעה שהועלתה על ידי אדר' מורדוכוביץ' בתחילת הדרך אך נראתה אז רדיקלית מדי), ושדרג לי בהינף B6 את המרחב הציבורי, תוך שהוא קורא בדרכו המליצית ל"האנשת המרחב הסובייטי" וה-"Resurrection of the Jew", ופוקד עלי להכניס להצעת הבינוי המוצלחת באנדרסה גם את גני הילדים.
בניית מודל תלת ממדי ממוחשב לפרויקט כחלק מתהליך התכנון התבררה כמועילה לא רק לפתרון אתגרים תכנוניים, אלא גם לצורך מצגת הפרויקט המסכמת, שחתמה את חובותיי האקדמיים לתואר ה-BArch בטכניון. המצגת התקיימה ב"מעבדת הויזואליזציה" בפקולטה, המאפשרת חוויית שוטטות בתוך הפרויקט ממש באמצעות הקרנה תלת ממדית על מסך ענק.
במצגת התארח בין השאר האדריכל ריקרדו גורדון מפורטוגל, אשר שיבח את הפתרון העירוני המוצע ותהה אודות המנעד בין יצירת בניינים עם חללים פונקציונליים כדוגמת אלה שהיו במקום לפני המלחמה, לבין יצירת חללים חדשים, גדולים והמשכיים אף יותר לחללי התחנה, שלאו דווקא גדושים בתוכן.
פולין – מסע, מצגות
המבט הבינלאומי של ריקרדו גורדון היה סיפתח ל"מסע בפולין" להצגת הפרויקט. על המצגות בפולין היתה אחראית הגב' ברברה קלוזה, אותה גייס למשימה חבר סגל הפקולטה דר' דניאל אורנשטיין. קלוזה התלהבה מהרעיונות ורתמה את "המכון לניהול מרחבי ואכלוס" עמו היא עובדת לקחת חסות על הצגת הפרויקט.
המצגת הראשונה התקיימה במכון, שם העריכו את התעוזה ואת ההזדמנות לעסוק בנושא כה רגיש. כמו כן נשמעה הסכמה לסגירת קטע מרחוב אנדרסה לכלי רכב ציבוריים בלבד, בבחינת תמיכה לדחף להרגיע את ההתלהבות הפולנית מכלי רכב פרטיים, שפרצה שלא במפתיע החל בשנות התשעים. המפגש סוכם בכיבוד פולני ביתי, שהיה בבחינת ברכת דרך ראויה.
מצגת נוספת התקיימה במשכן המפואר של עמותת האדריכלים של פולין – S.A.R.P בפני סטודנטים מקומיים לארכיטקטורה ותכנון ערים. את האירוע הנחתה האדריכלית מריה סווטיס, והדיון התמקד בהקשרים ההיסטוריים ובסיבה לבחירת המקום הזה דווקא בפרויקט. הדיון סיפק הזדמנות לשיחת מוטיבציה קלה לסטודנטים, שעניינה חשיבות ה"אדריכלות היוזמת" והדחף לפעול מתוך תובנה חזקה של צורך בשינוי.
המסע הרחיק גם לפקולטה לגיאוגרפיה של אוניברסיטת לודז'. אדר' דר' אנה ווינרובסקה מהמחלקה לסביבה הבנויה ומדיניות מרחבית בפקולטה, ארגנה סמינר מיוחד לסטודנטים, שמטרתו להאיר כיצד שכונות עבר יהודיות – בלודז' ובוורשה – לובשות צורה כיום, דרך שני מקרי בוחן – הפרויקט המוצע במוראנוב, ופרויקט המתיחס לרובע היהודי של לודז' שהוצג על ידי מאריוש בנז'יק, מאסטרנט בפקולטה. בנזי'ק חקר את האזור שהיה השכונה היהודית בלודז' – שהתרוקן מתושביו היהודים אך נכסיו הפיזיים השתמרו – בחן מה מצב הנכסים הפיזיים, כיצד המורשת היהודית באה לידי ביטוי במסלולי הסיור המוצעים למבקרים במקום, והציע הצעות קונקרטיות בנושא המסלולים והבינוי.
גולת הכותרת של המסע הייתה האירוע המרכזי, שנערך במכון היהודי תחת הכותרת "התחדשות עירונית בהשראת היבטים תרבותיים, בהדגמה על ורשה".
באירוע נכח קהל מגוון – אדריכלים ומתכננים, סטודנטים, אנשי המכון היהודי, תושבי מוראנוב ובעלי תפקידים הקשורים לפרויקטים עירוניים. בירכתי האולם ישב מי שהפך בינתיים לאוהד נלהב של הפרויקט – מר ירזי לייק, נשיא המטרו, שהקשיב בעניין במשך כל האירוע.
את האירוע פתח יאן ברודניצקי, שסקר את ההיסטוריה התרבותית העשירה של שכונת מוראנוב על אוכלוסייתה היהודית. אדריכל תומאס לץ דיבר על הנצחה במרחב היהודי לשעבר, בהדגמה על מיצב "גשר של זיכרון" שתיכנן, המסמל את המקום בו שכן גשר הולכי הרגל שחיבר בין שני חלקי גטו ורשה. אדריכלית איזבלה מלחובסקה צוקי הציגה פרויקט התחדשות מרחב ציבורי ב"שיכון הקצינים" ברובע ז'וליבוז' בעיר.
להצגת פרויקט "תחנת מוראנוב / כיכר נלווקי – אנדרסה" הוקצה זמן ניכר של האירוע, שהתארך מעט מעבר למתוכנן לאור בקיאותה הרבה של המתרגמת במונחים המקצועיים, ושאיפתה שלא להחסיר פרטי מידע.
(מימין לשמאל: גיאוגרף פאבל סודרה מהמכון לתכנון, הגב' ברברה קלוזה, מתרגמת האירוע, עבדכם הנאמן)
המצגת, בדומה למצגת המסכמת בארץ, כללה גם חלוקת פריטי מזכרת לנוכחים – דגמים בקנ"מ 1:100 עשויים פרספקס צבעוני של העמודים הייחודיים המאפייניים את תחנת המטרו המוצעת, עם הכיתוב Stacja Muranów, בבחינת הפן האקטיביסטי של הפרויקט – קום תקום תחנת מוראנוב!
בזה אחר זה עלו נציגים מהקהל, רובם אדריכלים, להגיב לרעיונות שהועלו. קצרה היריעה מלהרחיב אודות הדיון, אך חימם את הלב לשמוע חוות דעת מקצועית ופתוחה לרעיונות שהובאו מבחוץ ונוגעים בנושא כה רגיש. אין זה עניין של מה בכך לגלות שאדריכלים מקומיים מקבלים בהתלהבות רעיונות שהועלו, ויודעים להעריך את העובדה שלמרות שמדובר בפרויקט המוצע על ידי מתכנן מישראל, ישנו איזון בין המקום העכשווי והאוכלוסיה המאפיינת אותו, לבין היבט הזיכרון. וכן לראשונה, הצהיר נשיא המטרו בפומבי, שהוא בעד בניית תחנת מוראנוב, כמו גם תחנה נוספת שתוכננה ולא נבנתה. הוא הדגיש שהפרויקט המוצע הוא בעל היתכנות טכנית ואף כלכלית, וטען שההחלטה בעיקרה פוליטית.
(בחברת נשיא המטרו מר ירזי לייק (מימין) ואדר' דר' יאן ציאסלה (משמאל) )
הנושא הפוליטי עלה שוב ושוב במצגות השונות. בימים אלה נערכות בחירות מקומיות ברחבי פולין. ראש העיר ורשה מתרגשת לקראת חנוכת קו המטרו השני בעיר, ומתנגדת להקצאת משאבים לבניית תחנה על קו קיים. בהעדר תרבות תכנונית ששמה למטרה לשפר את המרחב הציבורי ברחבי העיר (ויעידו על כך הרחובות ש"עוצבו" מחדש מעל מנהרות קו המטרו החדש), יהיה צורך לשכנע את מנהיגת העיר שגם מהתחדשות עירונית בשכונה גדולה בשולי מרכז העיר אפשר לגזור קופון פוליטי. וזה עוד בטרם דיברנו על האופציה לבקש סיוע מהאיחוד האירופאי לפי סעיף מורשת תרבותית.
(בחברת חלק מאורחי הכנס והמגיבים)
מסיפא לרישא
כך, בעל כורחי, נשאבתי ליוזמה עירונית-סביבתית בוורשה. בעצם זה לא מדויק. התפרצתי לדלת פתוחה, וסיפקתי חומר תכנוני המגבה מאבק עירוני מתבקש של תושבים לשיפור איכות החיים בעירם, תוך כדי תיקון עיוות היסטורי מסויים בהיבטי זיכרון.
בימים אלה בהם בכל העולם יזמים תאבי בצע מתכננים דה-פקטו את הסביבה הבנויה, זו הדרך בה אדריכלים צריכים להשפיע.
המסע היה בבחינת שירות טוב לטכניון בכלל ולפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בפרט, ופתח הזדמנויות לשיתופי פעולה אקדמיים / מקצועיים בין מוסדות בישראל למוסדות בפולין בנושאים הקשורים לתכנון, עיצוב עירוני ואדריכלות.
כששבתי לארץ התפרסמה כתבה גדולה בנושא באחד העיתונים הגדולים של פולין, ה-Gazeta Wyborcza. בכתבה הוצגו הדמיות של הפרויקט, בהתמקדות על תחנת המטרו. הטוקבקיסטים מחו – תחנה נוספת על הקו הקיים תאריך להם את זמן הנסיעה לעבודה בשתי דקות וחצי…
קישורים למידע מפורט על הפרויקט
ספר הפרויקט ניתן להורדה מכאן (קובץ PDF בגודל 55MB)
תקצירים:
אדריכלות – פרק 1 – מבוא והקשר עירוני
אדריכלות – פרק 2 – תחנת המטרו
אדריכלות – פרק 3 – הרחוב והבניינים
מחקר – פרק 1 – תובנות ראשוניות
מחקר – פרק 2 – מבט היסטורי
מחקר – פרק 3 – סקיצות התערבות
ערב טוב,
כבן להורים ממוצא פולני כתבות ומצגות מלאות עניין ישר כח , כל הכבוד, כל המצגות שלך שמורים אצלי בתיקיה מיוחדת !
כל הכבוד גיא. לקחת החלטה אמיצה לעזוב את שיר הבשר של ההייטק ולחזור באמצע החיים שוב אל הסטונדטיאליות והוכחת שכשעושים דברים מהלב מצליחים להניע ולהשפיע. בכל מה שאתה נוגע אתה מצליח ולא הצלחה חומרית אישית אלא הצלחה שנהנה ממנה ציבור נרחב.
מפרגן לך מכל הלב. מקווה ובטוח שגם כשתהיה שם דבר גם בארצות הניכר, לא תפקיר את השטפונות בנגב ואת הטבע הארץ ישראלי שממתין לביקור מצלמתך.
כל הכבוד, גיא. נראה לי שהחוויה בפולין היה מרתקת!
מדהים ויוצא מהכלל
גיא בחליפה ועניבה…