הגרסה הידידותית

מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב להסתכל, לחקור ולגלות. בראשית הדרך הטיולים לחו”ל היו שמורים להורים בלבד, ונאלצתי להסתפק בטיולי ניחומים ליער בן שמן ופארק הירקון בחורף, לחוף הים ולאילת בקיץ. את השאר עשו טיולי בית-הספר והחופשים הארוכים אצל קרובי המשפחה בקיבוצים. לריח הפרות התרגלתי עוד הרבה לפני שגיליתי ש”גיא” בהינדי פירושו "פרה”. עם הזמן העניין הזה של ה-outdoors התפתח לכדי סוג של התמכרות, וכעת נדמה שכבר אין דרך חזרה. יש הטוענים שאם לא הייתי מתעקש לגור בפתח-תקווה זמן כה רב, לא היה גורם מניע לצאת ולתור כל מקום אפשרי.

לאחר השירות הצבאי נסעתי לטיול המפורסם במזרח הרחוק. לא גידלתי בעקבותיו מחלפות שיער (הכינים בנפאל אילצו אותי להסתפר קצוץ), אבל הטיול היה חוויה יוצאת דופן, שהביאה לפריצת דרך ביכולת ההתבוננות על העולם ויחסיי עמו. כדי לעודד אחרים לחוות חוויה שכזו הקמתי את אתר האינטרנט "לבי במזרח”, חלוץ באינטרנט העברי בכלל ובתחום הטיולים בפרט. הטיול הגדול פינה מקומו ללימודים באוניברסיטת תל אביב לתואר B.Sc בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה ומדעי המחשב. כדי לשמור על השפיות בזמן הלימודים (פתירת אינטגרלים לא הספיקה) העברתי את הזמן בעבודה (בהכשרת בני נוער להדרכה ואחר כך בחברת "גילת”), וכמובן בטיולים. המחויבויות הותירו חלונות זמן קצרים, שהיו הזדמנות נאה לגלות יעדים בארץ, באירופה ובאמריקה.

בטרם יבשה הדיו על המטלה האחרונה של הלימודים, חזרתי לטייל בתת היבשת ההודית. במהלך הטיול פגשתי רבים שקיללו את ספרי-ההדרכה הקיימים, והצורך במדריך ייחודי למטיילים להודו ונפאל הפך ממשי. המחקר לספר והכתיבה קרבו אותי עוד יותר לעולם, במקביל להדרכה בתחום הטלקומוניקציה בחברת "לוגטל” ועבודה בחברת "גילת” כמקורות פרנסה. הספר "הודו ונפאל” יצא בסופו של דבר לאור בהוצאת "ידיעות אחרונות”. בד בבד תקפו אותי געגועים לספסל הלימודים, אבל הפעם – בשביל הנשמה. נרשמתי ללימודי תואר M.A בגיאוגרפיה ולימודי סביבה, שהחלו באוניברסיטת תל אביב והמשיכו באוניברסיטת חיפה, רק בשביל התירוץ לחקור את עיר הכרמל והים שאני מחבב ממזמן. עבודת התזה שכתבתי שילבה את עיסוקיי בתחום התקשורת והגיאוגרפיה, ובה ערכתי מחקר כמותי על רשת הטלפונים הלוויניים שהתקינה גילת בכפרים נידחים בפרו.

נסיעה כמעט מקרית לצפייה בשיטפונות בנגב ומצגת תמונות שהפצתי בעקבותיה, הפכו לפרויקט תיעוד ושיתוף מקיף. דרישת הקהל הביאה ליצירת מצגות נוספות, ואחרי שכמעט נגמלתי מלצלם בטיולים, הפכתי בלי להרגיש ל”צלם גיאוגרפי”. בשלב מסוים התברר שהקהל רואה רק את המראות היפים ועלול לחשוב שהטבע והשטחים הפתוחים בארץ הם עניין מובן מאליו. כך נולד המגזין-מצגת "סביבון”, והפעילות האינטנסיבית הקשורה למאבקים סביבתיים בישראל והעלאת המודעות אליהם בציבור, ו”סביבון” זכה בפרס פראט לתקשורת.

"הטיול שאחרי התואר השני” היה לסין. מטען הטיולים הקודם ולימודי הגיאוגרפיה שידרגו את נקודת המבט במסע, וחברו לחוויות יוצאות דופן. כך נפלה ההחלטה לכתוב ספר, אך הפעם עם דגש על המסע, איכויותיו, ותא השטח הסיני המיוחד. הספר "יומן סין” יצא בהוצאה עצמית, והפך לפרויקט כתיבה, עריכה והפקה מורכב אך מרתק. זאת, במקביל לעבודה בחברת "גילת” ובהמשך בחברת הסטרט-אפ "פרסונל אקספלורר”, אשר זכתה ברשיון בינלאומי מארגון "נשיונל ג’אוגרפיק” העולמי לספק פתרונות תוכן ומידע למטיילים באמצעות מכשירים ניידים.

בשנים האחרונות אני מרבה לשוטט בארץ. לפעמים עם חברים ולפעמים רק עם הנופים, לעיתים ברגל ולעיתים באופניים, ואם ממש אין ברירה אז במכונית. ובכל מקרה משתדל לעשות זאת במידת האפשר בימים הסוערים, הגשומים, המושלגים, המוצפים והפורחים ביותר. הטיולים והמסעות הביאו עמם מוצרי לוואי – הרצאות ומצגות למוסדות, ארגונים וחוגי בית, אספקת תצלומים ממאגר התצלומים הענק, הכנת מצגות תדמיתיות-סביבתיות, ועוד.

עיסוקים אלה מלווים כעת את הלימודים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.