מהנעשה בפתח תקווה
בנושאי בינוי ופיתוח - המעשים וההזדמנויות - יולי 2008
|
פתח תקווה היא אחת הערים הצומחות ביותר בגוש-דן. מלבד יפו היא גם העיר הוותיקה ביותר בגוש דן, וממרומי 130 שנותיה היא מוקד עניין לכל הקשור להיבטי פיתוח, שימור והתחדשות עירונית. למרבה הצער, זרקורי התקשורת ואנשי המקצוע אינם מופנים אליה, וכך חולפים הימים ופתח תקווה מתפתחת באופן כמעט אקראי לכיוונים לא תמיד חיוביים. מהנעשה בשוק וזעזועים בצמרת
נפצח בחדשות טובות. קירוי השוק העירוני הוא אחת הבשורות המרעננות של הקיץ בפתח תקווה. השוק של מלאבס הוא בלי ציניות מן המשובחים שבשווקי המרכז. לאחרונה עשתה העירייה צעד חכם ופתחה בפרוייקט לקירוי רחובות השוק בגגות נאים. בעלי הבסטות מגלים חוסר מעוף ומציקים ללא הרף לעירייה על הפגיעה בפרנסתם בזמן העבודות, במקום להתאזר קצת בסבלנות ולראות איך השוק של מלאבס הופך ל"דבר הבא". גם כאן לא הצליח הפרויקט לעבור ללא שערוריה סביבתית - במהלך העבודות נכרת אחד מעצי האקליפטוס העתיקים המאפיינים את ימי ראשית המושבה. לכאורה לא הייתה ברירה, אבל רק לכאורה, שכן למרות שאישורי הכריתה הושגו כחוק, מסתבר שאגף גנים ונוף לא אישר במקור לכרות את העץ, וכאשר הוכנה תכנית קירוי השוק "שכחו" מזה. כשהבנייה התקדמה נוצר מצב בשטח שלא הותיר ברירה אלא לבצע את הכריתה. 
שערוריית כריתה אחרת התחוללה ברחוב ברנדה 32 בעיר. במקום בו שכן קן הנוער העובד והלומד עומד להיבנות פרויקט בינוי חדש, לאחר שהעירייה שינתה את ייעוד המקום משטח ציבור למגורים. הטרקטורים עלו על השטח ויישרו אותו לקראת הבנייה, כולל פינוי עץ אורן ו-20 עצי ברוש עתיקים. 
לאחרונה התכנסה ועדת השימור של פתח-תקווה ודנה בנושא שימור העצים. בישיבה השתתפו נציגי מינהל ההנדסה ואגף גנים ונוף, וסוכמו נהלים להידוק הקשר בין הגורמים השונים בכל הנוגע לפרויקטי בינוי בהם יש נגיעה לעצים עתיקים. יש מקום לאופטימיות - סנונית חיובית ראשונה נוגעת למתחם "גבעת השלושה" המיועד בחלקו לשימור, במסגרת זו יועתקו חלק מהעצים העתיקים למקום מבטחים. קישורים: על כריתת האקליפטוס - YNET על אם הדרך עץ קרס - דה-מרקר "אל נא תעקור נטוע" - על כריתת העצים ברחוב ברנדה "העצים נכרתו בניגוד להחלטת הוועדה המחוזית" חיים עוזר נושם לרווחה
על רחוב חיים עוזר כבר דיברנו (ראו
קישור זה
) ועתה רק נעדכן, שכפי שראיתם בתמונה לעיל, הוסרו בשעה טובה כל עמודי החשמל מן הרחוב, דבר ששינה את האווירה ברחוב מן הקצה אל הקצה תרתי משמע. הסרת העמודים הוכיחה בפעם המי יודע כמה, שעמודי החשמל ברחובות ערי ישראל הם גורם כיעור מספר אחת. אני עדיין איתן בדעתי שאם היו מסתפקים בקבורת כל התשתיות באדמה, ומוסיפים עוד שתי פעולות שלא בוצעו:
1. הסדרת שילוט אחיד וצנוע ברחוב. 2. העלאת מאיידי המזגנים המותקנים בחזיתות הבתים אל הגגות. פני הרחוב היו משתפרים להפליא, ללא כל עבודות הריצוף שעלו לציבור עצבים וממון רב. כמו כן, זה הזמן לעדכן שב"פיאצה אלקטריקו" לשעבר, עומדת לקום מזרקה חדשה, וכולנו ציפיה: 
כיכר המיואשים מודל 2008
ואולם, ככל שמתקדמים לקצה הרחוב חוזרים לעולם החלמאות הפתח תקוואי המוכר. בשוונג של השיפוצים הוחלט גם לשדרג את "כיכר המייסדים". היסטורית זהו המקום החשוב ביותר בעיר, וחשיבותו רבה במישור הארצי - כאן נוסדה אם המושבות. המייסדים חפרו כאן את הבאר הראשונה, המבנים החשובים של המושבה ובתי הראשונים נבנו סביבה ומכאן התפתחו הרחובות הראשונים של המושבה. גינה מופלאה ניטעה במקום, בה נהגו תושבי העיר להתרועע וליהנות ממופעי תרבות. 
ואולם, במשך השנים הכיכר הוזנחה, ופתח תקווה הפכה לסמן שלילי בנושא שימור - מהמבנים העתיקים שסביב הכיכר לא נותר כמעט זכר, מהגינה נותרו כמה עצים בודדים, והכיכר הפכה מקום מפגש לחלכאי ונדכאי העיר וזכתה לכינוי "כיכר המיואשים". 
לאורך ההיסטוריה זכתה הכיכר לכמה מתיחות פנים, אך מעולם לא שבה לזוהרה, וכיום מבלים בה בעיקר הקשישים מבית האבות הסמוך ומטפליהם מהמזרח הרחוק. הסיפור של כיכר המייסדים מלמדנו שלא די בהחלפת בלאטות על מנת להחיות מרכז עירוני. וגם את מתיחת הפנים עצמה צריך לעשות בחכמה – במקום לפתוח את מרכז הכיכר למבנים שמסביב, תחמו אותה בחומות מפוסלות של דמויות מייסדי העיר ובארונות חשמל מכוערים. ואולם, הבעיה העיקרית היא שכל עוד אין מוקדי משיכה בכיכר וסביבותיה, אין כל סיבה שפרנסי העיר ינהרו למקום. 
הכיכר צריכה לעבור לא רק טיפול קוסמטי, אלא טיפול סביבתי כולל בו יהפכו החנויות שמסביב לחלק אינהרטי של הכיכר. בשלב ראשון יש להסיר את המכשול המפריד בין הכיכר למבנה של קניון "לב העיר" המתפורר, ולפתוח בחנויות הפונות לחזית חנויות מותגים ובתי קפה איכותיים. עוגן זה עשוי לשמש גם זרז להחייאת הקניון העלוב. בשלבים הבאים יש לפתור את בעיית התחבורה – הכיכר מוקפת רחובות המנתקים אותה מהמבנים שבצד הצפוני והמערבי, וכך נמנעת האפשרות להפוך גם מבנים אלה למוקדי משיכה לכיכר. את הבתים הבודדים שנותרו מימי ראשית המושבה באזור הכיכר מן הראוי לשפץ ולהפוך למוקדי משיכה. בעניין זה ראוי לציין שעיריית פתח תקווה שוקדת בימים אלה בקדחתנות על שימור והחייאה של המבנים הישנים באזור רחוב חובבי ציון, ויש לקוות שבמהרה בימינו אפשר יהיה לספר בשורות טובות בעניין. הפרונקל של רוטשילד
את פינת החלמאות של היום נחתום ב"שער הברון" - אנדרטה לזכרו של הנדבן וידיד "אם המושבות" הברון אדמונד דה רוטשילד, שהייתה אחד הסמלים הנאים של פתח תקווה עד שהעירייה בעטה אותו לטובת גשר קלטרווה (בינתיים ירושלים בנתה גם היא סמל בצורת גשר קלטרווה, ולטעמי פתח תקווה צריכה להתלונן מיידית על גניבת סמל).
מבט מקרוב מגלה פרונקל שצמח על האנדרטה,
וליתר דיוק: פנס עם יונת שלום, כולל הכבלאז' וקופסת חיבורים. 
נפל דבר - לזכרו של מפעל יכין
ועוד בענייני סמלים בפתח תקווה, והפעם סמל שנפל. במשך שנים ליוו את הנכנסים לפתח תקווה ריחות פירות ההדר המקווצ'צ'ים שהפכו למיץ במפעל יכין ברחוב ז'בוטינסקי. המפעל עבר למקום אחר, עמד בשיממונו במשך כמה שנים ולאחרונה נמכר השטח ליזמי נדל"ן. טרם עלו הדחפורים על המבנים והפכו אותם לערימות של חומרים למחזור, לקחנו נשימה ארוכה, פסענו בינות לשברי אסבסט, ותעדנו את המתחם התעשייתי המעניין. צריך קצת דמיון, אבל תודו שיש משהו במבנים התעשייתיים האלה: 
והנה המבנה המוכר מרחוב ז'בוטינסקי, שהיה ואיננו עוד:
מתחם "יכין" יכול היה להפוך ל"דבר הבא" בתחום של מתחם תעשייתי שהופך למתחם הייטק, מוזיאון או מתחם תרבות. יש לכך תקדימים בעולם – מכרה "זולבריין" בגרמניה הפך למוזיאון ואתר מורשת עולמית, וחלק מ"מסלול מורשת תעשייתית": 
בניין הדודים הפך למוזיאון עיצוב, ובתעלת המים מחליקים על קרח בחורף. מכרה זולבריין. תמונות: ויקיפדיה דוגמאות נוספות: תחנת כח הפכה למוזיאון Tate Modern – אחד המוזיאונים המוצלחים בלונדון. אפילו מרכז פומפידו שנבנה במיוחד בעיצוב "תעשייתי" הפך למרכז מוביל. לא צריך ללכת רחוק - גם אולם הטורבינות הישן של תחנת רידינג בתל אביב הוסב לחלל תערוכות. למרות יוזמות מצד אדריכלים בעיר, החזון הייחודי הזה לא יקרום עור וגידים במתחם יכין, והשטח ינוצל לעוד פרוייקט משרדים. קישורים: אתר זולבריין מכרה זולבריין - מתוך ויקיפדיה מכרה זולבריין - תמונות מכרה זולבריין - הפרוייקט טייט מודרן - מתוך ויקיפדיה ההזדמנות - מתחם אוליבקס
ואולם, ישנה הזדמנות נוספת בפתח תקווה להפוך מתחם תעשייתי למתחם מודרני ייחודי ושוקק – מתחם מפעל "אוליבקס". מפעל השמנים פעל במשך שנים רבות במתחם בן 74 דונם בצפון פתח תקווה, באזור התעשייה קרית-אריה ברחוב גיסין. המפעל נסגר לפני כמה שנים, ועמד נטוש זמן רב.
שטח המפעל ממוקם כיום במיקום ייחודי : על התפר שבין אזור התעשייה קריית אריה, שכונת "אם המושבות" החדשה, והמתחם של הפארק הגדול, בית המשפט והקניון הגדול. עם קצת יצירתיות, לא קשה לדמיין את המבנים האלה הופכים למרכז ייחודי. 
בשנת 2007 פורקו חלקי המתכת של המפעל, ונותר בן המבנה הנ"ל ומספר מבנים נמוכים. 
השטח – ייועד לבניית שכונת מגורים צפופה, על אף מיקומו באזור התעשייה, ועיריית פתח תקווה אישרה תכנית לבניית 960 יחידות דיור במקום.
ואולם, בחודש מרץ 2008 הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דנה בכובד ראש בנושא, והחליטה לדחות את התכנית, תוך שהיא מביעה ביקורת נוקבת על הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. מלבד ביקורת על הצפיפות המוגזמת של יחידות הדיור והעדר די שטחים ציבוריים בתכנית, טענה הוועדה שאזור זה אינו מתאים למגורים בשל מיקומו באזור התעשיה. 
זוהי אם כן הזדמנות פז ליזום במתחם פרויקט ייחודי שאין כמוהו בישראל, שיחבר בין מורשת התעשייה, הטכנולוגיה, והתרבות. פרויקט כזה עשוי להיות ספינת דגל שתחלץ את פתח תקווה משיממונה התדמיתי, בבחינת מקרה "גוגנהיים בילבאו". זה הזמן לשיתוף פעולה בין היזם לבין עיריית פתח תקווה, בתמיכת גופים כמו מפעל הפיס ומשרד התרבות! |
|
|