חלם היא עיירה במזרח פולין, שבמשך מאות שנים ישבו בה יהודים. העיר מפורסמת בפולקלור היהודי כבירת הטפשות והאבסורדיות. והנה נראה, שאגדות חכמי חלם קורמות עור וגידים כאן בגוש דן, ופתח-תקווה, שהייתה מזה זמן רב עיר תאומה לחלם, עומדת ללא עוררין לקחת מחלם את כתר האיוולת.

על מעלליו של גשר קלטרווה כבר סיפרנו כאן מספיק, ומי שפספס או שכח מתבקש להשלים את החסר כאן. ובכל זאת, תמיד יש חדש תחת הגשר, וגם מעליו, וחידושי 2007 כוללים (בתמונה מימין) - מבואת-אקווריום חדשה למעלית המהוללת, והרחבת מערכת הספסלים לכדי בריקדה תוך-גשרית (בתמונה משמאל). לאור ההתפתחויות הארכיטקטוניות בגשר, ואם נשליך ממה שקורה בבניין העירייה, הרי שבעוד שנה הוא יעטף בקירות מגן, שישמשו אחר-כך כלוחות מודעות, וכך נזכה לקבל חזרה את גשר הפרסה הישן והטוב.

בינתיים, בשורה למתגעגעים - רוחו של גשר הפרסה מתגלמת בשואה אורבנית ברמת גן, המקבלת את פני הבאים לתל אביב. פתח-תקווה שימי לב - רמת גן נושפת בעורפך בתחרות החלם בקטגורית גשרים!
נשוב לפתח תקווה. לא רחוק מגשר קלטרווה נפתח לאחרונה המבנה החדש של בית משפט השלום. אכן מבנה ראוי למוסד שכזה, אלא שמיקומו הרחק ממרכז העיר הוא בבחינת מכת מוות למרכז הגוסס גם כך של פתח-תקווה. היות שהעוגנים הציבוריים היחידים שנותרו במרכז העיר הם משרדי מס-הכנסה, מע"מ, בית העירייה ורופא המשפחה שלי, הרי שאין סיבה נראית לעין שתמשוך את הציבור הפתח-תקוואי השפוי להגיע ללב העיר.

לעומת זאת ממוקם בית המשפט החדש מול מתקני השעשועים של הפארק העירוני וליד הקניון. כך יוכלו עורכי הדין להמשיך להשתעשע בהפסקות, והשופטים יוכלו לאכול ארוחת צהרים בדוכן של מקדונלדס.
היות שאפילו בעיריית פתח-תקווה הצליחו להבין שיש כאן בעיה קולינרית, נוסד בעיר זרם אדריכלי ישראלי חדש, המשלב בין מבנים מונומנטליים וסטקיות. התוצאה נראית לפניכם.

אחת הדוגמאות המופלאות ששיכנעו את חבר השופטים להעביר את כתר הסִכְלוּת מחלם לפתח-תקווה הוא סיפור הרמזורים בשכונת הדר-המושבות. באופן מפתיע למדינת ישראל, כל התשתיות בשכונה עוברות מתחת לאדמה, והתושבים יכולים לזכות בנוף מזוקק. אלא שמתברר שהתשתיות מוחבאות כל כך טוב, עד כי מתקיני הרמזורים לא מצאו את החיבור לרשת החשמל, ומ-1 בספטמבר, דהיינו כבר חודש וחצי, מופעלים רמזורים בשני צמתים בשכונה על-ידי גנרטורים. את העלות בסך אלף שקל ביום ואת מחיר הרעש וזיהום האוויר, משלמים כמובן התושבים. ראש-העיר עדיין מחפש את החוטים.
אגב - מאחורי בד היוטה הכחול מסתתר בית-ספר הקרוונים על-שם אהוד מנור. זה כבוד!

השכונה החדשה גובלת בשטחים פתוחים, מהמעטים שעוד נותרו בגוש-דאנס. עד שהם יהפכו לעוד כמה רבי קומות, מתנהלים בהם חיי-טבע עשירים. למיני הצומח מתווספים מיני הזוחלים, ובימים אלה עושים את זחילותיהם הראשונות נחשי הצפע הצעירים שזה עתה בקעו. הנחשים הסקרנים אינם מסתפקים בסביבה הטבעית, והם מבקרים לעיתים תכופות בחצרות הבניינים ובגני הילדים. לאור ההיסטריה שקמה בשכונה, פצחה העירייה במבצע מיגון. גדרות הרשת של מתחם גני הילדים מוחלפות בימים אלה בחומות מגן.

כפי שניתן לראות, מדובר בזן מתוחכם של חומת מגן, הכולל גם אלמנט אנטי-טיפוסי שתוכנן במשך חודשים במעבדות המחקר המסווגות של מהנדסת העיר. איפשהו מאחורי החומות, שוכנים גני העוללים. ושוב, כלא נפחה מעולם לא נראה אטרקטיבי יותר!

ועכשיו נעשה אתנחתא קלה ממעללי העירייה, ונעבור לסוג אחר של מעללים בפתח-תקווה.
במצגת 13 של "סביבון" בנושא "ארץ המגדלים" (להורדת המצגת פנו לדף הורדות מצגות סביבון) למדנו כיצד קבלנים מנסים למכור לנו חלומות מגורים. אחת החברות הקבלניות שחזקה מאוד במכירת חלומות היא "גינדי". מדי כמה חודשים מפיצה החברה ברושורים צבעוניים עם הדמיות פרוייקטים שלפי כמות הירוק בהן אפשר לחשוב שאנחנו בשמורת-טבע בקוסטה-ריקה. אחת ההדמיות הגיעה לידיי השבוע, והנה היא לפניכם:

כמות הירוק בתמונה נראתה לי מעט מוגזמת, ומבט מדוקדק גילה שמישהו התלהב קצת יותר מדי מה"פוטושופ". ובכן שימו לב:
1. הביטו על שתי האליפסות האדומות. דומה מדי? ובכן האליפסה התחתונה היא המקור...בפועל יש במקום שטח חולי ריק
2. הביטו על האליפסה הצהובה וראו איך הצביעה הירוקה עוטפת את הדמיית הבניין
3. באליפסה הירוקה רואים חיבור גרוע של אלמנטים בפוטושופ

4. שימו לב לעצים באליפסות הכחולות. הבניינים שמאחוריהן כבר קיימים...
בואו נצא לשטח ונבדוק מה באמת יש מאחורי הבניינים הקיימים:

ועכשיו נשוב לעניינים ברומה של העיר.
היה זה יום שגרתי, בו עברתי באחת השכונות החדשות בדרום העיר ועיניי נתקלו בשלט מוזר. כל כך מוזר היה השלט, עד כי בחלוף שלושה ימים תקף אותי פחד שמא חליתי במחלת נפש מסתורית הגורמת להזיות על תופעות חלמאיות בפתח תקווה. למרות החשש, החלטתי בכל זאת להצטייד במצלמה במסעי הבא לאותו אזור, לכל מקרה שלא יבוא. ומתברר שמעשה שהיה, אכן היה:

ובכן אין לזלזל בפתח-תקווה. פתח-תקווה היא המיקרוקוסמוס של ישראל, כי החיים בפתח-תקווה מאתגרים. פרנסי העיר מציבים בפני התושבים אתגרים, ומי שנענה להם, שורד. מצד שני יכול להיות שראש העיר (שגר ממש ליד הכיכר המדוברת, אגב) כל-כך מתלהב ממפעלי ההייטק בעיר, עד כי החליט לשתף את התושבים בחווית QA. מצאתי נקודת תצפית ראויה, והתבוננתי בכיכר בעיון. לאחר דקות ארוכות של בהיה אפשר לקבוע נחרצות - הכיכר, בקצה, לא עגולה!

עכשיו נעבור לענייני תחבורה אחרים. משחר נעוריי אהבתי רכבות ותמיד חלמתי שנהג קטר יצפור לכבודי. בינתיים הפכה רכבת ישראל למעצמה, והמסילה מתל-אביב לראש-העין הפכה למכשול החוסם את פתח-תקווה מצפון. בשנתיים האחרונות אנוכי וכמה קולגות מהעבודה מנסים לשכנע את הרשויות לדאוג לאלפי רוכבי האופניים שצריכים לחצות את המסילה בדרכם לעבודה או לרכיבות הכיף.
הממצאים עד כה: את משרד התחבורה זה לא באמת מעניין, את איש הקשר שלי ברכבת ישראל העיפו שלושה חודשים לאחר שהתחיל לעבוד שם, כי היה צריך שעיר לעזאזל לאחר התאונה בבית-יהושע, ואת המשרד שמתכנן את שבילי האופניים בגוש-דן זה לא ממש מטריד.
השבוע כשחציתי את המסילה בדרך מפ"ת לת"א, עשה לי נהג הרכבת כבוד, וצפר לי צפירות עידוד והגשים את חלומי!
יום יבוא ויתגשם חלומם של רוכבים, שיארגנו להם מעברי מסילה ראויים. אבל כפי שזה נראה עכשיו, כמה מהם יצטרכו להקריב עצמם על מזבח המסילה לפני שזה יקרה. אתם מוזמנים להוריד מצגת עם הצעות קונקרטיות לפתרון בעיית חציית המסילה. מצגת זו הוכנה והופצה לגורמים רלוונטיים כבר לפני שנה וחצי.

כל מה שהזכרנו עד עכשיו הוא כאין וכאפס לעומת מה שהולך להיות הפיאסקו הגדול של מדינת ישראל לדורותיה, ומי אם לא העיר פתח-תקווה, ניצבת במרכזו, ואנחנו עדיין בענייני רכבות.
למרות שבכל העולם הגיעו למסקנה שהדרך היחידה להניע המונים במטרופולין היא באמצעות רכבת תחתית, בישראל החליטו שרכבת זה אכן רעיון טוב, אבל אין שום בעיה שתיסע על הכביש. בתל-אביב לא קנו את הלוקש, אפילו לא בבני-ברק. שם יעבור "הקו האדום" של הרכבת מתחת לאדמה. אבל בפתח-תקווה תיסע גם תיסע הרכבת על הכביש. ואיפה תיסע? אפילו לא במרכז העיר. עם כל הבלגן שיש היום ברחבי פתח-תקווה בגלל חפירות התשתית, יכלו כבר לחפור קצת יותר עמוק ולבנות מנהרות לרכבת. כשיום יבוא והרכבת הזאת תהיה תקועה בפקקים יחד עם נהגי ישראל, וכולם יקראו לרכבת הזאת "הרכבת הקללה", תוכלו להיזכר בכתבה שקראתם פעם ב-2007 שבה מישהו שאל - "איך קורה דבר כזה ואין פוצה פה ומצפצף?"

ונסיים הפעם בשמץ של חיוביות, עם מוכר הפרחים המפורסם מהכתבה הקודמת מהנעשה בארצנו בחגינו , שהפעם החנה את רכבו במגרש הכורכר, ואת דוכן הפרחים העמיד בקצה המדשאה. וואלק, יצאת צדיק!