הביקור בקאלפה לא יכול היה להתחיל רע יותר –
נסיעה ארוכה ב"ג'יפ" מהעיירה קאזה בחבל ספיטי אל הכפר קאלפה אשר בחבל קינור נמשכה מעל 10 שעות והסתיימה אחרי חצות בכפר חשוך, שנם שנת לילה נעימה. מעט המלונות מלאים עד אפס מקום בתיירים בנגאלים, ואני "נזרק לכלבים", תרתי משמע, להיות הומלס לראשונה במסכת טיוליי.
ובכל זאת, משהו באווירה בכפר גורם לתחושה חיובית, המאפשרת להעביר את השעות המרגיזות שרוע אי שם, עד הזריחה.
ואיזו זריחה…
או אז, התחושה שלי התאמתה… יש משהו יוצא דופן בסמטאות הציוריות ובתי העץ של הכפר, על רקע הנוף ההררי המשכר
ואפילו זכיתי בחדר ענק במחיר כמעט סימלי כפיצוי:
הבוקר מגיע, והכפר מתעורר לחיים. תושבי הכפר בני חבל קינור חובשים כובעים עם פס ירוק המעיד על מקום מוצאם
והתלמידות, כרגיל בהודו, לבושות במיטב המדים בדרך לבית הספר, גם באזור נידח שכזה:
ארכיטקטורת הבתים בכפר ייחודית. סביב בסיס הבית המרובע נבנות מרפסות עץ מעוטרות
שחלקן נתמכות בצורה אסתטית במיוחד
סגנון זה בא לידי ביטוי גם בקומפלקס המקדשים המיוחד בכפר, המוקדשים לאלים הינדים וטיבטים גם יחד, ביטוי לעושר האמונות באזור
אבל גולת הכותרת בקאלפה היא מטעי התפוחים. בחודש ספטמבר עמוסים העצים לעייפה פרי משובח בצבעי סגול-ארגמן, והריחות מדהימים.
תעשיית התפוחים בצפון הודו ובחבל קינור בכלל היא מקור הכנסה מצוין, ומגדלי התפוחים נחשבים עשירים בקנה מידה הודי. מגדלי הפלפלים בערבה הם מגדלי התפוחים של קינור… עד כדי כך, שנמסר לי שבעלי הבתים לא ישושו לתת לי לטעום מתפוחיהם, בשל ערכם הרב כל כך.
ובכל זאת, הנה אני מזהה סשן מיון ואריזה של תפוחים באחד המטעים
קצת מחוות ידידות, והבחור האחראי במקום נאות לספק הסברים. השנה מחיר התפוחים גבוה, ועל ארגז של 30-35 קילו אפשר לקבל 2000 רופי בדלהי. 60 רופי לקילו זה מחיר גבוה אף בקנה מידה מערבי, מכאן תוכלו לשער עד כמה המחיר גבוה במונחים הודיים. ובכל זאת אני זוכה לטעום את אחד התפוחים… ובכן – יש הצדקה למחיר ! טעם גן עדן…
אני צועד חזרה לכיוון מרכז הכפר, כשבחורה חביבה מזמינה אותי להתכבד ב… ענבים. משובחים…
טיטוּ עובדת בשדה התעופה בדלהי בשירות הלקוחות של "אייר אינדיה", אבל נהנית יותר כשהיא מגיעה מדי פעם הביתה לכפר לעבוד בעבודות השדה.
אחרי שמאכילים אותי ענבים, אגוזים ותפוחים יקרי ערך, אני מרגיש צורך לגמול בסיוע בעבודות הבית.
היום מפרידים אפונה מהתרמילים והעבודה נעשית לגמרי ידנית. ויחד עם זאת, יש משהו מופלא ומגבש בכך שכל בני המשפחה יושבים שעות זה לצד זה ומשוחחים על כל דבר שבעולם בזמן ביצוע העבודה החקלאית. ועל הנוף ברקע כבר דיברנו?
סנג'אי, אח של טיטו, מביא משקפת, ואנחנו משקיפים על פסגת הקינור-קאילאש, שמתנשאת לגובה של 6050 מטר מול הכפר. ברכס ישנו סלע בולט המכונה "שיבלינג" – שכן דומה ל"שיבא לינגאם" המסמל את האל שיבא.
אחרי הצהרים אני נפרד מהמשפחה בעצב. העברנו שעות מהנות, ורק לפני הפרידה למדתי שאבי המשפחה נפטר בעקבות שתיה מוגזמת של אלכוהול.
בדרך חזרה בנות עשירי הכפר נהנות ממכרה הזהב המקומי ומדגמנות פוזות למצלמה
לאורך הדרך ממתינים כבר ארגזי התפוחים להעמסה על המשאיות בדרכם לדלהי.
גם אני מתחיל מחר לעשות את דרכי דרומה, לכיוון דלהי.
בשעות הערב נשמע קול תזמורת, ועשרות אנשים שמחים עושים דרכם לכיוון אחד הבתים. על מה המהומה?
הבחורצ'יק שבתמונה פורש מעבודתו, והערב מציינים ברוב הדר ופאר את "חגיגת הפרישה" שלו. זה מנהג יאה !
גיא שלום!!!נהניתי מאד מהעמקות המקצועית שלך.
התמונות מרשימות ומשכנעות אני חבר ב"בני ברית" אנו מסייעים
לקהילות חלשות ומדי פעם מקיימים פעילויות תרבותיות,כדאי יהיה
לשלב גם אותך בפעיליות הנ"ל !
בתודה איציק אשכנזי
אהלן גיא
שתדע לך שכניסה לאתר שלך בתחילת השבוע וקריאה בהגיגך וצפיה בצילומיך עושה לי טוב לכל השבוע ולא משנה מה הנושא!
תגיד אפשר לשכפל אותך? שיהיו הרבה אנשים כמוך?
מאד נהנה לראות את המצגות שלך ולקרוא את הכתבות שלך,
הצילומים שלך מדהימים, כאחד שטייל הרבה בהודו ונפאל הם גורמים לי לגעגועים לנופים, ולאנשים ,ולכל שאר הצבעים והריחות,