את המשפט "אני לא אוהב/ת את חיפה" אני שומע יותר מדי פעמים. החלטתי לנסות לפצח את הקוד הגנטי שגורם לאנשים לפלוט אמירה כזאת, על עיר שהיא אחת היפות והמעניינות בנוף ארצנו ובעולם בכלל. בפרק זה נדון בסוגיה מרכזית שגורמת לאנשים לסלידה מחיפה: אוריינטציה. יותר נכון – חוסר אוריינטציה. נעזר בכמה סכמות כדי להבין מדוע.
קו החוף
רוב תושבי ארצנו מתגוררים במישור החוף. אלה מהפריפריה שמגיעים לבקר במרכז עושים דרכם בדרך כלל לתל אביב רבתי. האוריינטציה במישור החוף ברורה למדי – במערב נמצא הים, והוא נקודת ייחוס מרכזית. קו החוף נמתח בגדול לאורך ציר צפון-דרום (דרומית לחיפה הוא מיושר יפה, באזור אשקלון הוא נוטה בזוית של כ-25 מעלות לצפון, אבל זה זניח לצורך העניין). אנחנו נוסעים לאורך כביש החוף וכביש מספר 4 על ציר צפון-דרום, או חותכים כבישים אלה בכבישי רוחב מזרח-מערב. גריד זה מתקיים במידה רבה בכל ערי החוף, בכלל זה בתל אביב, עוד מימי תכניתו של פטריק גדס.
הישראלי המצוי שבראשו צרובה היטב הסכמה לעיל, נוסע צפונה בכביש החוף ונכנס לחיפה. הוא נוסע בכביש הראשי, והים מקפיד להישאר משמאלו, אלא שהים מהתל במבקרים ואט אט מבצע תפנית. בהתחלה הוא במערב, אחר-כך הוא בצפון, ובאזור הצ'קפוסט הוא כבר כמעט במזרח.
כל זה תודות לרכס הכרמל שהתרומם לו בצפון הארץ, פלש למישור החוף, ויצר לשון יבשה ומפרץ לצפונו. הים "מקיף" את הכרמל, ולכן מי שמנסה להתאפס בחיפה לפי הים סופו שיאבד אוריינטציה. הוסיפו את הכבישים המפותלים שעולים אל הכרמל ויורדים ממנו, וקבלו ספגטי מייצר עצבים וסלידה לאלה שלא מצליחים להתמצא.
הדרך היחידה להבין איפה נמצאים בחיפה היא להשתמש בכרמל כאלמנט התמצאות, וספיצפית – קו הרכס, או קו פרשת המים – שלאורכו נמצאת אחת הדרכים הראשיות בעיר.
הדרך הזו נמשכת לאורך כל רכס הכרמל, מצומת אליקים, דרך דלית אל כרמל ועוספיה, בואכה חיפה. בתוך העיר, נקודות ההתמצאאות המרכזיות בה, מדרום לצפון, הן:
האוניברסיטה -> שדרות אבא חושי ורחוב חורב -> מרכז חורב -> רחוב חורב ושדרות מוריה -> מרכז הכרמל -> שדרות הנשיא ורחוב טשרניחובסקי -> סטלה מאריס.
ברגע שהתאפסנו על הציר המרכזי ונקודות ההתמצאות המרכזיות שבו, אפשר להוסיף את אתרי העניין של חיפה, שתמיד נמצאים "משמאל לציר" או "מימין לציר".
אם אתם עדיין מסתבכים, תמיד כדאי לעלות לתצפית ב"מגדל אשכול" באוניברסיטה, ולהבין אחת ולתמיד איך זה נראה באמת.
גאוני! אנסה להתאפס לפי שיטתך בביקור הבא בחיפה.
בתור ירושלמית במקור שנעלבת מתגובות האנטי לירושלים היפהפיה, נראה לי שגם שם נתקלים יושבי החוף בבעיה דומה.
וה-GPS רק מחמיר את הבעיה, כי מאבדים את ההקשר הרחב שמתקבל מחיפוש במפה…
מי שלא אוהב את חיפה – הוא אהבל! אז מה אם קשה להתמצא בה? אז מה אם יש בה רחובות סיבוביים, וסיבובים ברחובות?
איזה כיף למצוא את הים בכל פעם ברוח שמים אחרת!
מי שלא אוהב את חיפה הוא בדרך כלל תל אביבי, או רמת שרוני כזה. הוא הדין במי שלא אוהב את ירושלים. אבל שם נכנסות לאנטי הזה הפוליטיקה, הדתות, והדעות הקדומות.