בכל פעם שאני עולה על מטוס אני נזכר מחדש עד כמה אני מחבב את חוויית הטיסה. נשים לרגע בצד את ההתרגשות לקראת מה שמצפה ביעד, הפעם אנחנו בעניין של הטיסה עצמה. ההתרחשות בתוך הקופסה המעופפת מעניינת לכשעצמה, אם זו הנבירה בקופסת האוכל, ניסיון לראות סרט בזווית בלתי אפשרית, ניסיון עקר עוד יותר למצוא משען נוח לראש, או סתם מתן ציונים לדיילים ולדיילות. הפעם התכנסנו לצורך ההתרחשויות שמבעד לחלון. כן, זה השרוט / מלוכלך מפלסטיק, שצריך לעבוד די קשה כדי לראות דרכו משהו חד וברור בחוץ.
פעם, כדי לראות את העולם מלמעלה, היה צריך לטוס באווירון. להנציח את המראות הללו במצלמה היה סוג של סגולה יחודית. היום בעידן האינטרנט ו-Google Earth ודומיו, אפשר לשבת בבית ולראות תיירים מצטלמים בטיימס סקוור, פינגוינים שוחים באנטרקטיקה וכיוצא באלה. ובכל זאת, המבט האנכי שמספקים תצלומי האוויר והלוויין, בשעות מסוימות של היום, אינו דומה למבטים שאנו זוכים להם מתוך המטוס, מגבהים של אפס עד עשרה קילומטרים מעל פני השטח, ובשעות שונות של היום.
במצגת הנוכחית נטוס יחד משדה התעופה ניוארק שנמצא בניו-ג'רזי על גבול ניו יורק, אל שדה התעופה פיומיצ'ינו שנמצא ליד רומא. הטיסה מתחילה ב-25 במאי אחר הצהרים, דרך שעות השקיעה, הלילה והזריחה, ומסתיימת ב-26 במאי בבוקר.
להורדת המצגת הקישו כאן.
תמונות נבחרות מהמצגת
חבלשבנוסף לקרדיט הצלם אין מילת הסבר/הפניה למקום הצילום, תודה
מרשים. תמונות ממטוס בדרך כלל מאוד מגבילות: הטייס מחליט בשבילך "איפה", לך רק נותר להחליט "מתי". אבל נראה שההחלטות שלך היו די חכמות, ואפילו לא נתת למאפייני החלון – השתפויות, סינוורים ושריטות – להרוס.
תענוג לראות את המצגות שלך.
תמונות מרהיבות!
מה מופיע בתמונה האמצעית למעלה?
לכל התוהים –
מסלול הטיסה עבר מעל ניו ג'רזי, מנהטן, בהמשך חופי האטלנטי, ניופאונדלנד, האוקינוס האטלנטי בואכה ה"מגף" האיטלקי.
כאן – בתמונה האמצעית למעלה שפך של נהר כלשהו לים, בתמונה השמאלית למטה סנטרל פארק במנהטן.