בלוג

בשנים האחרונות נופלת עלי תוגה מסוימת ביום העצמאות, ולא הבנתי למה. לאחרונה הצלחתי לפצח את התעלומה. מתברר שאני מוצא טעם לפגם בכל גילויי הפטריוטיות שנופלים על ישראל ביום הזה. פתאום כולם אוהבים שירים עיבריים של פעם, פתאום כולם קונים דגל לאוטו, פתאום כולם מדברים בשבחי המדינה והישגיה, פתאום כולם מפרגנים ומבינים וכואבים וחלילה מלדבר רעה על מדינת ישראל ביום העצמאות קודש למדינת היהודים.

אז לכל הפטריוטים ליום אחד האלה אני מציע עסקה. יום העצמאות יהפוך ליום אנטי פטריוטי. ביום הזה כולנו נשב מסביב למנגל ונתלונן. נתלונן על ממשלה אימפוטנטית שלא מקדמת כאן דבר וחצי דבר וזורה רפש בעיני הציבור, נתלונן על השחיתויות ברשויות המוניציפליות, נתלונן על היעלמות השטחים הפתוחים, נתלונן על עליית המחירים ועל הירידה באיכות חיינו, ובסוף נתאמץ להבין איך ריבונו של עולם לא מצליחים להבין כאן ממה עשוי שמן שמצאו במסנני דלק (או שהבינו ולא מספרים לנו, דבר מופלא לא פחות).

אבל לעסקה הזו יש מחיר. זוהי היא עסקת חליפין. אחד תמורת שלוש מאות שישים וארבעה. כי בשאר הימים נהיה פטריוטים. נכתוב מייל תמיכה לחבר כנסת שמקדם חוק לטובת הציבור. נכתוב מכתב זועם לשר האוצר על גזרות אנטי חברתיות. נפנה לראש העיריה שלנו בקשר לבעיות חוזרות ונשנות בשכונה. נפגין נגד העלאת מחירים על ידי תאגידי מזון. נצא לשמור על שטחים פתוחים נעלמים.

כי פטריוט אמיתי שואל את עצמו יום יום שעה שעה איך הוא יכול לשפר את איכות החיים במדינה שהוא חי בה, ופועל.

כי פטריוט אמיתי משתמש יום יום שעה שעה בדמוקרטיה לטובתו ולטובת בני עמו.

ולתפארת מדינת ישראל.