יש להודות על האמת – עד היום לא חשתי התרגשות מיוחדת כשקולו של דני ליטני בקע ממערכת הסטריאו. אבל היום חל מפנה – דני ליטני במופע אינטימי, עם גיטרה בידיים ומפוחית בפה, ושחקן החיזוק גדי בן אלישע בגיטרות. האינטימיות של מרתף 10 החיפאי עושה את שלה, ודני מכביר בסיפורים אישיים על הולדתו בחיפה, מגוריו ברחוב פבזנר והשיר שכתב לצילה מנוה שאנן. הוא משדר תחושה אבהית וחמימה, המתאימה כל כך לבלוז האופייני לו – שאין שני לו בקרב זמרי ישראל.
הוא מבקש "יחס חם", מוודא שאנחנו יודעים מי זה דילן, שר לאה גולדברג, מציג בפנינו את "מועדון המעריצים" על המיקרופון (ה-Fan Club) ומנהל אינטראקציה עם האוזניה שמקלה במשהו על לקות השמיעה ממנה סובל. לטעמי אחד הקריטריונים להופעה אינטימית מוצלחת הוא יצירת עושר הרמוני גם באמצעות מספר מועט של כלי נגינה. דני וגדי הפליאו ליצור הרמוניות משובחות עם שתי גיטרות ומפוחית, וצלילי גיטרת הלאפ-סטיל של גדי לקחו אותי מיד לנוף שדות אינסופיים ובתי עץ ציוריים בארצות הברית הרורלית.
עוד דבר המצופה מהופעה חיה הוא כמובן הערך המוסף של לשמוע את האמן מדבר ולא רק שר, ודני מילא ציפיות אלה עם בדיחות וסיפורים אישיים שובי לב, בכלל זה לחלוק איתנו את התרגשותו מ"ערב המחבת" שערכו לו. לסיכום – אחת ההופעות הנעימות והמרגשות בסביבה. מומלץ למי שרוצה לקבל קצת "יחס חם" 🙂
לקח לי 12 שנים להגיע לפה 🙂