בלוג

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ה פרסמתי כתבה אודות סיפורם המופלא של היהודים שחצו את האלפים מאוסטריה לאיטליה דרך מעבר קרימל בדרכם לא"י ב-1947. לאור ההתרגשות הגדולה שהכתבה חוללה הן בקרב החוצים שבינינו וצאצאיהם, והן בקרב הקהל הרחב, פניתי לדר' ארנסט לשנר, אשר מאז 2007 מארגן את אירוע הזיכרון השנתי לשחזור החצייה – ה-Alpine Peace Crossing. הישראלים שהשתתפו במסעות השחזור "הזהירו" אותי באשר לחביבותו של לשנר, אך דבר לא הכין אותי למכתב הנרגש ששלח לי בחזרה, כששמע שבזכות הכתבה קהל חדש נחשף לסיפור אותו הוא שם למטרה להזכיר. ההזמנה להשתתף באירוע השחזור השנתי בסוף יוני ולהיות אורח שלו הייתה כה לבבית ונחרצת, שעוד באותו יום הזמנתי את כרטיסי הטיסה.

את האירועים השנה פתחנו בביקור במה שהיה פעם מחנה המעבר "גבעת עבודה" בעיירה סאלפלדן (Saalfelden), השוכנת בעמק יפהפה למרגלות רכס הרים מרשים. המחנה שימש את הניצולים היהודים חסרי הבית ש"התגלגלו" ממקומות שונים באירופה בדרכם לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השניה, ונוהל במשותף על ידי סוכנות הסעד לפליטים של האו"ם (אונר"א) וארגון הג'וינט היהודי-אמריקאי. את חיי היום יום במחנה ניהלו אנשי "הבריחה" – הארגון שהיה אמון על קיבוץ הפליטים היהודים באירופה והבאתם לנקודות היציאה של אוניות המעפילים.

הנה תמונת המחנה מאז לרגלי ההרים

ושער הכניסה

וילדים מתרוצצים במחנה על רקע ההרים

והנה תמונה מודל 2015 של הביקור במחנה, על רקע אותם ההרים. המחנה שב לשמש את הצבא האוסטרי – היום זהו הבסיס של יחידת החילוץ האלפיניסטית.

בתמונה עומד שני מימין לצד רעייתו ובנו מאיר גפן, בנו של אבא גפן, שהיה מפקד פעילות "הבריחה" בזלצבורג ולימים דיפלומט במשרד החוץ.
רביעית מימין גל טלית, שהוריה בלה ומשה הכירו והתחתנו במחנה "גבעת עבודה" ב-1948. בלה הגיעה מליטא, היתה חברת "הבריחה" ושמשה כגזברית המחנה בהיותה בת 20, ומשה, יליד ישראל וחבר "ההגנה", נשלח מהארץ מטעם הסתדרות המורים ללמד עברית במחנה.
במרכז לבוש חולצה כחולה יואב שטינברג ומשפחתו. אביו יעקב, הוריו ואחיו התינוק היו מבין אלה שיצאו מן המחנה וחצו ברגל את מעבר ההרים קרימל בסוף 1947. בתמונה הבאה נראים האב יעקב, אחיו התינוק וההורים במחנה. הם מופיעים גם בסרט התיעודי יוצא הדופן "הבלתי לגאליים" שהופק בשנת 1948, בו מסביבות דקה 33 רואים את הצועדים בשלג במעלה הדרך למעבר קרימל.

(עוד בתמונה דהיום מהמחנה – שלישית משמאל סבינה אשאואר – סמוליק, מחנכת וחוקרת בסאלפלדן, העוסקת בין השאר בתיעוד האירועים בגזרת סאלפלדן הנוגעים לקורות הפליטים היהודים, שניה משמאל מרלן מזכירת ה-Alpine Peace Crossing, וראשון משמאל הנס שהיה מפקד המחנה הצבאי ושימוש כמדריך).

ארנסט לשנר לא השתתף עמנו בביקור במחנה, שכן מיהר לקרימל לארגונים אחרונים, אך הספיק להצטלם איתנו באנדרטה לזכר מחנה "גבעת עבודה" והפליטים שעברו בשעריו המוצבת בכניסה למחנה (רביעי משמאל). ראשון משמאל הנס נרבל, אחד הפעילים הבולטים ב-Alpine Peace Crossing, שבהשראת הסיפור היהודי הפך בינתיים לארגון צדקה העוסק בהעלאת המודעות למצבם של פליטים בעולם בכלל.

אנחנו נוסעים לקרימל ומתחילים לפגוש את האורחים שהגיעו השנה. לצד הנס מציג את עצמו אריך וולף שהגיע עם חברתו אניטה. למשמע שמי הוא תוהה "אתה גיא שחר מהמצגות?" – משפט ששמעתי פה ושם בארץ, אבל לשמוע אותו מבחור אוסטרי באירופה זה חידוש מרענן. אריך, כך מתברר, היה מתנדב בקיבוץ גבעת ברנר, מפטפט פה ושם בעברית, ומאז 2008 מגיע כל שנה לאירועי החצייה.

קרימל היא עיירה קטנטנה, ומאכלסים אותה כ-850 תושבים. אין בשלווה באזור אלפיני זה בכדי להעיד על הדרמה שהתחוללה באזור עת אלפי יהודים עברו במקום באישון לילה טרם קום מדינת ישראל על מנת לחצות את האלפים בדרכם לארץ.

ובינתיים, נאספים ילדי העיירה למעגל מתופפים, חימום לקראת המפגש העיוני בערב.

ועד שהמפגש יתחיל אפשר לצאת לפוש קמעה בתחתון מבין מפלי קרימל

המפגש מתקיים באולם הספורט של בית הספר המקומי, בו קיר טיפוס הוא אחד המתקנים המובנים.

ראש העיר אריך צ'רני, שגם ישתתף מחר בהליכה, מברך את הבאים.

אחד המציגים בערב הוא דיויד צבילינג, אשר יחד עם שני שותפים צעדו וייסדו את "שביל ירושלים" – שביל הליכה אופטימי מאוסטריה דרך הונגריה, ארצות הבלקן, תורכיה, סוריה וירדן לירושלים.

לאחר מכן מתכנס פאנל, בו משתתפת בין השאר אולריקה לונצק, סגנית נשיא הפרלמנט האירופאי.

הדיון נסוב סביב סוגיית הפליטים השוטפים את אירופה בימים אלה ושאלת הערכותה של אוסטריה לקליטתם. כפי שניתן היה לצפות, כמו בכל מערב אירופה, סוגיית הטיפול בפליטים אינה עניין של מה בכך, וגם באוסטריה קבלת הפליטים אינה דבר מובן מאליו ואין מדיניות ברורה בעניין.

למחרת בבוקר מתחיל המסע עצמו, אשר "מדלג" על החלק הראשון אותו עשו הפליטים היהודים – הם החלו לצעוד מהעיירה דרך השביל המקביל למפלי קרימל, והגיעו לבקתת "קרימל טאורן", משם מתחיל מסע השחזור (ראו המסלול המלא בכתבה). בבקתה זו סייעה משפחת גייסלר, בעלת המקום מזה מאות שנים, לפליטים החוצים.

הנה מראה אחת הקבוצות החוצות ב-1947 ליד הבקתה

הנה השיירה של 2015 במעלה העמק. מעל 180 איש משתתפים השנה, מספר דומה לגודל הקבוצות שחצו ב-1947.

והנה אחת השיירות ב-1947

גם השנה משתתף באירוע מרקו פיינגולד, שמאחוריו כבר 102 שנות חיים. פיינגולד, ראש הקהילה היהודית בזלצבורג, ארגן בין השאר בזמנו את המשאיות שהסיעו את הפליטים ממחנה גבעת עבודה בסאלפלדן לעיירה קרימל. האגדה מספרת שבאסרטיביות האופיינית לו הודיע לאוסטרים ש"או שאתם מארגנים משאיות או שהיהודים נשארים כאן!".

בהליכה משתתפים גם פליטים שהגיעו לאוסטריה ונמצאים בשלבי קליטה שונים. אחד מהם, מימין בתמונה הבאה, הוא עלירֶזַה. במקור מכפר באפגניסטן, של מיעוט 'הזרה'. יום בהיר אחד פשטו על הכפר שלו בני ה'פשטון' (הרוב האתני באפגניסטן) ואילצו את תושביו להימלט. המשפחה מצאה עצמה באיספהאן, איראן, שם – על אף המוצא המוסלמי – היא נחשבת גם כן מיעוט זר – ואחיו לא מורשים ללמוד בבית הספר הציבורי. עלירזה נמלט לתורכיה, ולאחר ניסיונות בהם כמעט מת בטביעה, הגיע ליוון. מספר ניסיונות הגירה למרכז אירופה זיכו אותו בישיבה בכלא, עד שבסופו של דבר הצליח להגיע לאוסטריה בתוך מכולה שהוטענה על רכבת משא. בגיל 16 הוא התחיל חיים חדשים באוסטריה, למד גרמנית ואנגלית (ולדי רעייתו של ארנסט לשנר לימדה אותו אנגלית וכך יצר קשר חם עם המשפחה), וכעת הוא לומד מחשבים, עובד ומכלכל את עצמו, ואף שולח כסף לאחד האחים באיראן כדי שיוכל ללמוד בבית ספר פרטי.

המסלול לוקח אותנו לעבר עמק Windbach. אנחנו חונים ב-Windbachalm. יש הרבה Almים באזור – Alm הוא אזור למרעה הררי, אליו מביאים, בד"כ את הבקר, בעונת הקיץ.

מכאן השיפוע גדל

ואפשר לנוח לצד אחת מעמדות הזיכרון לחצייה, המתארות את שלבי המסע של הפליטים אז

לקראת מעבר ההרים מתקדרים השמים וגשם מתחיל לרדת, מאתגר מעט את ההליכה בשלג. אבל מי אנחנו שנלין – ב-1947 חצו הפליטים את מעבר ההרים ללא הציוד הנוח שיש לנו היום.

בסופו של דבר מגיעים אל מעבר ההרים, 2,634 מטר מעל פני הים, אחרי שהשלמנו עליה של כ-1,000 מטר לגובה מהבוקר.

בנקודה הזו אני מתמלא הערצה למשפחות שחצו אז את ההרים, לכח הרצון העז שהוביל אותם בשלג אל מול הסכנה כשיעד ברור לפניהם. ומיד עולה התהיה – מה חושבים אלה שעשו כאלה מאמצים אדירים להגיע אז לישראל – על מה שקורה בישראל 2015. עוד לא שאלתי אותם. אולי לא באמת כדאי לשמוע את התשובה.

למרות הגשם, סוניה סיגרט מנעימה את זמננו עם חליל הצד שלה

אחרי מעבר ההרים, ירידה ארוכה לפנינו – אל הכפר קאסרן בצד האיטלקי, בדרום טירול. השביל נוח טכנית – האזור רושת בשבילי פרדות עוד במלחמת העולם הראשונה. כעת אפשר לנוח ב-Tauern Alm ולשתות בירה ראשונה לפני שנמשיך אל הכפר .

אלוּייס, אמן המתגורר בקאסרן, נוהג לעלות אל מעבר ההרים לפגוש את החוצים כל שנה כשהוא יחף, ואליו מצטרפת סוניה, שנהנית אף היא מהמסאז' לכפות הרגליים.

לאחר התקרובת בקאסרן

מתקיים טקס סיום בהשתתפות ראשי הערים של קאסרן וקרימל

שלאחריו רוב משתתפי ההליכה חוזרים באוטובוסים לקרימל (נסיעה של מעל 3 שעות).

ואולם, למיטיבי הלכת שמורה אופציה מהנה יותר – לינה במלון נעים בקאסרן, ולמחרת – הליכה חזרה דרך מעבר הרים אחר – מעבר בירנלוקה.

וכך, יוצאים אנו לדרך חזרה, כשמעבר ההרים ניבט מולנו

אנחנו עוצרים לתה ועוגות ב-Kehrer Alm, ואני רוצה להישאר שם לעד

למעלה זה יפה מסוג אחר

ומבקתת בירנלוקה, שאנחנו רק עוברים בה אבל אפשר גם ללון בה, נשקף נוף יפהפה של רכסי ההרים

והנה תצלום של חלק מהחבורה ההולכת חזרה. ארנסט לשנר עם מעיל אדום באמצע, וברקע פסגת Dreiherrnspitze, גובהה 3499 מטר מעל פני הים.

לפני כעשר שנים, שלושה גברים – ארנסט, בנו והמדריך פול רידר טיפסו על השפיץ הזה. כשהחלו לרדת הגיעה סופת רעמים וגשם זלעפות שטף אותם. פול רידר הצביע על מעבר קרימל שנצפה ממול וציין ש"אנחנו אמנם לבושים היטב, אבל ליהודים שחצו כאן אחרי המלחמה לא היה כל כך נוח". ארנסט השתומם – איך כיליד האזור לא הכיר את הסיפור הזה. אחר כך ראה את הצילומים האותנטיים במסדרונות בקתת  "קרימל טאורן" והחל לחקור את הסיפור. זמן לא רב אחר כך ייסד את מפעל ההנצחה, בעודו משמש בתפקידו האחרון כבנקאי – הקמת פעילות BNP Paribas באוסטריה. הוא השיג תרומה מהבנק כדי לממן את הטסתם של מספר ישראלים שחצו את הקרימל בזמנו או היו מעורבים בסיפור "הבריחה" בקרימל – לאירוע החצייה הראשון ב-2007:

וכעת, 2015, אנחנו מתקרבים למעבר ההרים היפה בירנלוקה

מצידו השני נוף מעוצב קרחונים מופלא

והפרות מקבלות אותנו בסבר פנים שמח ומצלצל

לקראת סיומו של יום טיול נהדר

(תמונות נוספות מהטיול המשובח הזה תמצאו כאן).

באותו ערב מתחיל האירוח בביתו של ארנסט, יחד עם עלירזה וסוניה (ולדי רעייתו נסעה לשיר בטוסקנה עם המקהלה בה היא חברה). עם בירה, יין וארוחה ביתית נעימה, נרקמת ידידות מסוג חדש.

למחרת הולכים ללמוד לדוג באגם קטן בסאלפלדן. ממול רכס ההרים שראו גם יושבי המחנה אז, לפני שיצאו לדרכם הארוכה ארצה.

מחר יקח אותנו ארנסט לטפס על הפסגה הגבוהה  ברכס. וזה שייך כבר לסיפור אחר…

ארנסט סיפר לי באחת ההזדמנויות במסע על סבתא-רבתא שלו שהיתה יהודיה. הוא לא זכה להכיר אותה, אך סיפורה מרתק אותו ומשמש לו השראה. אך אלו לא רק קרעי השורש היהודי, אלא אהבת אדם באשר הוא, חברתיות ואנושיות יוצאי דופן, שעומדים בבסיס היוזמה להחייאת סיפור חציית היהודים את הקרימל. סיפור שכולו חיים בעידן של קידוש המוות.

בשנה הבאה, 2016, יתקיים מסע השחזור העשירי, והמארגנים מקווים לראות קהל גדול יותר שיחשף לחווייה. קיראו פרטים והתעדכנו באתר ה-Alpine Peace Crossing