גוש דן ותחבורה ציבורית – מורה נבוכים

רקע

בתחילת 2002, בעודי מהנדס בחברת הייטק וסטודנט צעיר לתואר שני בגיאוגרפיה, הכנתי "תרגיל מלווה בקורס תכנון שימושי קרקע ותחבורה". במסגרת התרגיל נדרשתי לכתוב ביקורת על מערכת הסעת ההמונים שתוכננה כבר אז על ידי "נת"ע", ולהציע תכנון משלי. בין השאר מצאתי שהתכנון אינו מקיף, אינו פותר את בעיית הנגישות אל צירי התחבורה הראשיים, בעייתי למימוש כרכבת עילית בשל צפיפות ערי גוש דן, ושהפתרון לא יעודד מעבר ממכוניות לתחבורה ציבורית שכן הקווים אינם מגיעים לאזורים בהם מתגוררת אוכלוסיה ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ומעלה.

חלפו 13 שנים, במהלכן המשכתי לגור בגוש דן ולנוע בו בתחבורה ציבורית, ברכב פרטי ובאופניים; לבקר בערים רבות בעולם ולהתרשם מתשתיות הרכיבה והתחבורה הציבורית שהן מספקות; הספקתי לעבור לחיפה לצורך לימודי ארכיטקטורה בטכניון, ותוך כך להרהר במצב התחבורה בגוש דן – עדיין בעיקר כמשתמש, אך עם רקע רחב יותר בתכנון והיכרות עם תקדימים רבים. בקיץ האחרון החלו העבודות להקמת "הרכבת הקלה" בגוש דן, על פי מתכונת דומה למדי לזו שהייתה על שולחנות השרטוט לפני יותר מעשור. במקביל התמלאה התקשורת הממוסדת "כתבות אווירה" על הפרויקט, שלא עסקו במהות הפתרונות שבדרך.

בחדרי חדרים התלחששו "משתמשים פעילים" והעלו ספקות לגבי הפרויקט הגרנדיוזי. מומחים עבדו על הכנת קווים מנחים מקיפים יותר לתחבורה בגוש דן. בגזרתי הבשילו התובנות. בבחינת "טוב מאוחר מאשר אף פעם", התחלתי להפיק בספטמבר 2015 סדרה של סרטונים קצרים – כל סרטון באורך של כ-3-4 דקות – "מורה נבוכים" לגוש דן ותחבורה ציבורית. באמצעות הסרטונים תוכלו לקבל מושג על המאפיינים הגיאוגרפיים של המטרופולין הגדול בישראל, להבין מדוע התכניות הקיימות למערכות הסעת המונים אינן מספקות, ולהתרשם מהצעות שיפור.

אז הנה לפניכם פרקי המדריך, כאמור כל פרק באורך של כ-3-4 דקות. מומלץ לצפות במסך מלא.

פרק א' – היכרות עם מערכות תחבורה ציבורית בערי אירופה

נסעתם במטרו או בטראם בערים אירופאיות? הרגשתם ש"זה הדבר הנכון"? בפרק זה נלמד איך צמחו הערים באירופה ואיך תשתיות התחבורה הציבורית התפתחו בד בבד עם התפתחות הערים. ערי אירופה הן הדגם הרלוונטי לגוש דן, מבחינת גודל האוכלוסיה וצפיפותה ומאפייני הדרכים והמרקם הבנוי.

פרק ב' – התפתחות גוש דן ואתגר התחבורה הציבורית

כמה ערים עוברים כשנוסעים בציר ז'בוטינסקי? בפרק זה נראה שבניגוד למטרופולינים גדולים בעולם, גוש דן לא צמח מגרעין אחד אלא מלמעלה מ-20 גרעינים עירוניים. הדבר הביא לביזור גדול של האוכלוסיה ויצירת "פרקטל אורבני" הכולל מרכז (תל אביב יפו) ופרברים שכל אחד מהם מורכב ממרכז ופרברים, דבר המקשה מאוד על התוויית צירי מערכת הסעת המונים.

פרק ג' – מצב התחבורה הציבורית כיום

בכמה קווי אוטובוס אתם מיטלטלים כדי להגיע לעבודה בבוקר? גם אם אוטובוס הוא לא אופציה מבחינתכם, פרק זה הוא בשבילכם – נכיר את אמצעי התחבורה הציבורית המשרתים כיום את תושבי גוש דן ומה הבעיות בהם כיום.

פרק ד' – גוש דן במספרים – כמה גרים והיכן?

כמה אנשים חיים בגוש דן? מיהי העיר הרביעית בגודלה בארץ מבחינת מספר התושבים? פרק זה חוזר מעט אחורה ועורך היכרות קצרה במספרים עם המבנה של גוש דן ומספר תושביו.

פרק ה' – נסיעות לעבודה ודגם קישוריות רצוי

בפרק זה, דרך ניתוח נתונים הקשורים לעובדים ועבודה, אנו מתחילים להבין את דגם הקישוריות הנחוץ לגוש דן. נראה איפה עובדים בגוש דן ואיפה גרים אלה שעובדים באזורים השונים. נבחן את העניין הזה כדי לקבל מושג מהיכן להיכן אנשים נעים בשעות העומס, ונקבל מושג על דגם הקישוריות הנחוץ לגוש דן.

פרקים א' עד ה' הועלו לרשת ב-30 בספטמבר 2015. עוד טרם הספקתי לערוך את כל החומר, התפרסמה ב-1 באוקטובר כתבת חשיפה בYNET עם כותרת בומבסטית – "משרד האוצר: לבטל את הרכבת הקלה בגוש דן". תוכן הכתבה קצת יותר פרגמטי – "פורום קבוע בו חברים בכירים במשרדי האוצר, משרד התחבורה ובמשרד הפנים" מציע למעשה תוכנית משודרגת למערכות הסעת ההמונים בגוש דן. ממעט החומר שנסקר בכתבה עולה, שהפורום מכיר בלא מעט מהבעיות בתכנון הנוכחי, ומציע פתרונות מקיפים ומתאימים יותר. התברר שהסרטונים שהכנתי עולים בקנה אחד עם קווי התכנית החדשה, והנה טעם נוסף להזמינכם לצפות בהם…

פרק ו' – השוואה לערים באירופה ו"פער המטרו"

מה המשותף לשטוקהולם, טשקנט וטביליסי? כולן ערים קטנות יותר מגוש דן ובעלות מערכות מטרו. בפרק זה נכיר עוד כמה ערים שמעניין לבחון באופן השוואתי כדי לגלות עד כמה גדול הוא "פער המטרו" בין ערים בעולם לבין גוש דן. כמו כן נראה אילו פתרונות מתוכננים כיום במסגרת "הרכבת הקלה" ונגלה שבעצם הם לא כוללים אפילו סנטימטר אחד של מטרו אמיתי.

פרק ז' – מ"תחבורה" ל"ניידות" ותכנון הוליסטי

האם אוטובוסים ורכבות הם המענה היחיד להסעת אנשים? בפרק זה נרחיב את ההתייחסות ממונח ה"תחבורה" למונח ה"ניידות", השם את האדם במרכז ובוחן את סל הפתרונות והאמצעים המסייעים לו לנוע במהירות ונוחיות במרחב. נראה שיש קשר הדוק בין אמצעי ניידות לבין מרחב ציבורי. נדגיש את החשיבות של לתכנן יחד גם צירי הסעת המונים וגם רשת שבילי אופניים, ונדבר על המרכיבים החיוניים בתכנון מערכתי, הוליסטי.

פרק ח' – הקו האדום – ההזדמנות לייצר רחוב עירוני קושר גוש דן

העברת הקו האדום במנהרה בחלקו המרכזי היא הזדמנות לשדרג את המרחב הציבורי העל קרקעי ולתת עדיפות להולכי רגל ורוכבי אופניים. נדבר על "אוטוסטרדת אופניים והליכה עירונית". הבעייה היא שההזדמנות מוגבלת ולא יהנו ממנה ממנה פתח תקווה, יפו ובת ים, היות שבתכנון הנוכחי רוב הקו עובר מעל פני הקרקע.

פרק ט' – הקו האדום – המקטע של פתח תקווה – הצורך וההזדמנות

פרק זה הוא הטריגר להפקת הסדרה כולה – 21 איש קיפחו חייהם בתאונות דרכים במקטע העתידי של הרכבת הקלה העל-קרקעית בציר ז'בוטינסקי בפתח תקווה. הדבר נבע מהתעלמות ממתן מענה ראוי למשתמשים – הולכי הרגל. בפרק זה נציג סיבות נוספות לצורך בפתרון תת קרקעי למקטע העובר בפתח תקווה, נראה איך ז'בוטינסקי יכול להפוך מציר למרחב עירוני חיוני לפתח תקווה, ונציג סקיצות של חלופות לניצול חתך הרחוב.

פרק י' – ניתוח התהליך והתכניות לשדרוג התכניות

מי אחראי לכך שפתרון הסעת ההמונים שנמצא כעת בביצוע אינו מספק? ננתח את התהליך הארוך שהביאנו עד הלום, נלמד כמה דברים על תכנון, חיזוי, ניהול וקבלת החלטות, נדבר על השינוי המחשבתי במשרדי התחבורה והאוצר ועל התכנית המשודרגת המתרקמת בימים אלה. בעיקר נגלה, שכמו שסבתא אומרת, "מה שזול עולה ביוקר". זהו הפרק האחרון בסדרה, באורך כפול (6 דקות. זו סאגה ארוכה!)

עדכון אחרון: 15 באוקטובר 2015

קריאה נוספת

מומלץ מאוד לעיין במצגות עדכניות של מומחים מתחום התחבורה המובאות באתר "האגודה הישראלית למחקר תחבורה". את זווית המשתמשים הפעילים אפשר להכיר למשל בבלוג "הרוכב לאוטובוסים" וב"פורום תחבורה ציבורית" באתר תפוז.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. זהבה שחר פתח תקוה

    ההדגמות כל-כך פשוטות ומבהירות בצורה נפלאה את העובדות
    את הבעיות ומדוע הטררם שנעשה עכשיו הוא לשוא.
    חבל שאינך יושב במחיצת "המומחים" על מנת לסבר להם את האוזן והעין.
    ושוב, כתבות מעניינות מאירות עיניים אם כי קצת מרגיזות בכך שהן מציגות את החלמאות במלוא תפארתה….

  2. יודן רופא תל אביב

    גיא, אתה כותב בפרק השני כאילו מטרופולין תל אביב מיוחד בכך שהוא צומח במקביל מהרבה גרעינים "היסטוריים" ולא כך הוא, זה מצב די נורמלי במטרופולינים. נכון, בחלק מהמטרופולינים שצמחו במהירות במאה ה – 19 נעשו תוכניות כוללניות להתפתחות, ובערים כמו סטוקהולם וקופנהאגן נעשו תכניות כאלה במאה ה – 20, אבל אלה הם היוצאים מן הכלל. ברוב המטרופולינים הגידול הוא בעיר המרכזית ובכל הערים שסביבה, פחות או יותר באותו הקצב לאורך זמן (ראה ספרו של שלמה אנג'ל).

  3. גיל מתל אביב

    הצגת את הנושא באופן יפה.
    אחד הנקודות שחסרות לדעתי הוא ההתייחסות לתחבורה שיתופית (שמבוססת על מכוניות פרטיות) ומהווה מרכיב משמעותי נוסף בתכנון ההוליסטי של התחבורה. מאחר והתחום הוא חדש הוא לא זוכה להתייחסות הראויה על ידי הממסד וחבל.
    כתבתי על הנושא בבלוג שלי (כלכלה שיתופית בעברית). למשל כאן:
    http://calcalash.blogspot.fr/2015/07/blog-post_8.html

    וגם כאן:
    http://calcalash.blogspot.fr/2015/08/blog-post_30.html

    וכאן:
    http://calcalash.blogspot.fr/2015/08/blog-post_26.html

  4. תמיר מירושלים

    גיא, תודה על ההשקעה הרבה וההצגה היפה.

    למיטב ידיעתי מטרופולין תל אביב הוא לא היחיד שהתפתח בצורה כזו. מרבית המטרופולינים התפתחו תוך כדי בליעת ערים שכנות. התופעה של אזורי תעסוקה המתפתחים בשולי המטרופולין אף היא אינה ייחודית לגוש דן.

    הערה לגביי קווים תחתיים – בערים רבות הוכנסו קווי טראם לתוך רחובות שלא תוכננו לכך מראש. אין בכך כל חדש. רק נדרש אומץ פוליטי להפקיע זכות דרך מהרכב הפרטי לטובת התחבורה הציבורית והולכי הרגל. יותר מכך, לקו טראם יש השפעה חיובית על הרחוב שלקו תחתי אין.

    בנוסף, צריך לזכור שכמתכננים חובה עלינו לא רק לתת מענה לצרכים הקיימים אלא לעצב אותם. מערכת תחבורה ציבורית יכולה להכווין חלק מהביקושים בחזרה לגלעין.

    אשמח אם תקרא רשימה קצרה שלי המפרטת את פרויקט הגמר שלי שעסק בנושא זה בדיוק.
    http://israelbikebus.blogspot.co.il/2015/04/brt.html

  5. אלי

    תודה על העבודה המדהימה!
    יש לך גם טקטס כתוב משלך שמסכם את העבודה ומכיל סימוכין?
    יש לך רעיונות איך אפשר למנף את המחקר הנהדר הזה לכיוונים של אקטיביזם שיקדם את מימושם של הפתרונות. שאתה מציע (או יחזק פקידים שמנסים לקדם פתרונות כאלה)?

  6. רבקה - נחשונים

    אמנם הכביש התת קרקעי ברח' זבוטינסקי ליד ביה"ח בילינסון נסגר-
    אבל כדאי לרדת למטה, מקום אשר הולכי רגל יכולים לעבור בו, ולראות את המשתנה,המחראה והאשפה שקיימים שם. זוועה מרוכזת !!!!!!!
    אם המקום פתוח יש לטפל בו, לתשומת לב שר התחבורה המתגאה בביצועיו……..

    1. גי

      זה הכל מהגברים האלה נו מה לעשות

  7. ציפי אילן

    כחיפאית, אין לי הבנה רבה בעניני התחבורה של תל-אביב, אבל אני עדיין מסוגלת להבין את היקף העבודה שעשית ואת איכותה. כל הכבוד! עזבת בינתיים את חיפה?

  8. יהושע, גבעת עדה

    עשית שרות שלא יסולא בפז, גיא. שמא תוכל להרים את הכפפה ולעשות אותו הדבר על מיתווה הגז שאין לאיש מושג מה זה בכלל?

  9. עמי תל אביב

    קודם כל, הצגה פשוטה וברורה, עבודה מעולה.
    כמי שיש במשפחתו מוגבלת בתנועה, ולאור המצב בישראל, לדעתי צריך להתחשב כבר בשלב התכנון באוכלוסיה זו (וברור שבעוד צרכים שונים של המשתמשים).
    אשמח להתיחסותך לנושא.
    תודה
    עמי

  10. שי ירושלמי

    אינני רוצה להיראות כ"חכם" או "מומחה". יעידו על כך אחרים המכירים אותי ואת נסיוני. מטרו יכול להיות גם
    SKYTRAIN
    כמו בבנקוק, שהצליחה לבנות את היצירה המצויינת הזו להסעת המונים בעוד למטה משתרכים פקקי תנועה נוראיים. בדנמרק נחפרו בפחות מ-6 שנים 18 ק"מ של שני קוי מטרו ובעת כתיבת דברים אלה חופרים ׂבקופנהגן קו סיבובי באורך דומה של-2 קוי המטרו הקיימים ופועלים בתדירות גבוהה. אני מוכן להתערב שבקצב הישראלי ש"הוכיח" עצמו ב'רכבת הקללה' של עיר הקודש ירושלים גם בעוד עשור ויותר מזה לא תנוע שום רכבת קלה בגוש דן – לא מעל לאדמה ולא מתחתיה. יישארו רק נהגים מתוסכלים וממורמרים, ותודה לקצב הישראלי המנסה להתחרות בהקמת הרכבת הטראנס סיבירית, שאורכה 9000 קילומטרים והיא עמדה מוכנה לאחר 16 שנים.

  11. יעל ליברמן, רמת-גן

    מודה לך על מייל מרתק ומרחיב אופקים.
    יישר-כוח,
    יעל ליברמן

  12. יונתן לבנדיגר, ת״א

    יצרת סדר בסדרה מאירה ומקיפה – שאפו!
    יחד עם זאת, אני רוצה להעיר על התמיכה הבלתי מסויגת שלך במטרו.
    1. עקרון העדפת הסעת המונים על הסעת יחידים במרחב – תכנון עיר לאנשים ולא למכוניות משמעו הצרחת נתיבי תנועה פרטית בתשתית הסעת המונים. המסר צריך להיות שהסעת המונים מחליפה את הרכב הפרטי ואף מייתרת אותו. המסר של קו תת-קרקעי הוא שלא פוגעים בנפחי התנועה הפרטית. חייבים לאתגר את זה.
    2. לכך מצטרפים יתרונות נלווים להסעת המונים על-קרקעית – העברת נהגים להסעת המונים משמעה רחובות נעימים יותר (פחות זיהום רעש ופיח), יותר אנשים במרחב הרחוב אשר יביאו לפריחה של עסקים קטנים ופיזור התעסוקה בצורה אחידה יותר במרחב.
    3. זמני ביצוע – בעוד שהנתונים והמגמות מראים שמעבר להסעת המונים מחויב אתמול, המשמעות של קו מטרו היא דחיה במימוש לשנים רבות ובנזק בלתי מבוטל לצירים שתחתם הוא עובר.
    4. נפחים ומודל תפעול – המודל של קו מטרו מדבר על תחנה כל 1 ק״מ, ושל רכבת קלה כל 300 מ׳. במשוואה של מהירות, נפח נוסעים ונגישות לתחנות יש יתרונות לכאן ולכאן. רכבת קלה אומנם מספקת נגישות טובה יותר אבל על חשבון איטיות המערכת ונפח נוסעים נמוך מהנדרש. יש מקום דיון ומחשבה נוספת: האם אנחנו רוצים תחנות במרחק גדול זו מזו? מרחק גדול מצריך שכבה נוספת בהיררכיה של מערכת הציבורית כדי לאפשר נגישות מתאימה. אבל השכבה הזו נעדרת מהתכנון ומהתכנים בסדרה.
    5. פתרונות BRT – מדובר בפתרון על-קרקעי ישן שעבר בעשור האחרון שדרוג והתאמה שניתן לבצע מהר וזול. קווי BRT בעלי זכות דרך כבר הגיעו לנפח של 80,000 נוסעים לשעה – יותר מרוב קווי המטרו. הם מספקים את אותם היתרונות של רכבת קלה לחיי הרחוב, עם יותר גמישות בתכנון ובתפעול. באותה העלות של קו מטרו אחד אפשר לתכנן, להקים ולתפעל עשרות ק״מ של BRT בחינם לציבור לשנים רבות. והכי חשוב, אפשר להתחיל ליישם רשת של קוים כאלו מחר בבוקר.

כתיבת תגובה