כשנחל אחוזה נכנס לתוואי של "שביל חיפה" (מקטע 11 של השביל), חיפשתי תמונות טובות שלו כדי לשים באתר השביל. מעט התמונות שמצאתי הכילו גיבוב ירוק של צמחיה ללא אובייקט צילומי ברור. נחל אחוזה היה אחד מאתרי הטבע הכי לא פוטוגניים שפגשתי.
ודווקא בגלל זה הוא היה אחד מאתרי הטבע המפעימים של חיפה. הגיבוב הירוק שלא נראה טוב בתמונה דו ממדית, היה ג'ונגל באמצע העיר, מקום שאפשר רק לחוות אותו ואי אפשר לתעד. אפשר היה לבוא אליו כדי להיטען באנרגיה ולצאת בשעטה, או להגיע להירגע ולהאט לרגע את קצב החיים.
הנוער המקומי בנה בריכונת לאגם את מי המעיין, שלפני שנים רבות היו מקור השתיה של מייסדי שכונת "אחוזת הרברט סמואל", הלא היא אחוזה.
הבריכה עודנה שם, אך הג'ונגל הירוק הפך לג'ונגל של אפר ואודים עשנים.
כך נראה יום לאחר השריפה ראשו של הוואדי
וכך נרצה לזכור אותו (הצילום מחודש מאי 2003)
ביום ראשון ה-27.11.2016, שלושה ימים לאחר שבערה בו האש, ירדתי לסיור בוואדי החרוך. את הסיור פתחתי בתצפית מאחד הבניינים ברחוב פרויד הצופים אל הוואדי. תושבי הבניין הצילו את המבנה בעזרת צינורות הגינה שלהם.
אני נכנס לוואדי. השלטים דווקא שרדו את האש. ברקע הבית ממנו השקפתי קודם.
והנה אותה תצפית מהכניסה לוואדי, מאי 2003
הבית הזה שרד את האש
ומסתבר שלפני 13 שנים נראה קצת אחרת, מוקף ביותר ירק
אט אט מתגלה הנחל במצבו החדש, השחור-לבן. העצים ברורים.
האצטרובלים מגוונים.
והשרוף מייצר קומפוזיציות גרפיות
החום העז של השריפה ניכר בסלעים שהתפרקו
ובגומה הזאת, שמעידה על עץ שנשרף על שורשיו.
אני שוקע עמוק בתוך האפר
ומגיע לבסוף לסוללה המבתרת את הנחל, עליה עובר כביש פלימן (ההמשך של רחוב פרויד). מכאן נראית הפנורמה החדשה של נחל אחוזה
מרחוב שכטר תצפית אל הנחל ולשכונת רמת אשכול
אבל אני רוצה לזכור את הנחל כך
