בלוג

ממפעל מבטיח להזנחה מצערת

מוזיאון חיל האוויר החל כיוזמה של תא"ל (מיל.) יעקב טרנר, עוד כשהיה מפקד בסיס חצרים. בתחילת שנות השמונים החלו בהעברת מטוסים לשטח ייעודי באתר הצמוד לבסיס. בקיץ 1991 נפתח לקהל הרחב באופן רשמי "מוזיאון חיל האוויר".

באתר האינטרנט של המוזיאון הוא מוגדר כ"שמורת הטבע של חיל-האוויר". אבל אבוי אם ככה היינו שומרים על הטבע שלנו. באמצע פברואר 2022 התבשרנו ב-YNET, שמוזיאון חיל האוויר מתכוון לגרוט עשרים מטוסים, ביניהם "מטוסי קרב מסוג אורגאן, מיסטר ופאנטום שהשתתפו במלחמות ישראל, כמו גם מסוקים ומטוסי תובלה, בהם נורד ששירת בחיל" ו"הבואינג 707… שהשתתף במבצע המזהיר לשחרור החטופים מאנטבה והיה למפקדה מעופפת.". הבשורות האלה הן שיא השפל במסכת ארוכת שנים של טיפול לקוי במטוסים המוצגים, כולל במטוסים שהיו במצב טיסה.

באביב 2016 הייתי שם בעצמי, ותהיתי אודות עשרות המטוסים שעמדו חשופים לשמש ולאבק של הנגב, מתכלים אט אט.

הנה רחבת השיזוף של המטוסים ושל הקהל. (ברקע, אגב, בית הראשונים ע"ש זוריק לב ז"ל, שנבנה כהעתק של מגדל הפיקוח הבריטי בבסיס סירקין. ועל כך כמה מילים בהמשך).

והנה מתוך הקוקפיט של מטוס ה-707, מרוט ועלוב.

וכאן "מסיבת סקייהוקים" בחצר. בשביל מה לשמור כל כך הרבה ולתת לכולם להתאדות? אפשר היה לשמור את החשוב מביניהם לתצוגה פלוס אחד או שניים מפורקים לחלקי חילוף לתצוגה.

כל זה נראה לי מוזר, אבל לא התעמקתי בעניין, שכן מטרת הביקור הייתה טקס מורשת מרגש. ובכלל – מי היה מאמין שחיל האוויר הישראלי, אחד הארגונים הציבוריים המוקפדים פה (לכאורה), שגם יודע לטפח את המורשת של החיל, יביא את המטוסים למצב עגום שכזה.

ראוי להזכיר, כי כבר ב-16 באוקטובר 2016 פורסמה כתבה ב-YNET על "החצר האחורית" של המוזיאון. ב-23 באפריל 2021 התרפסמה כתבה ב-N12 תחת הכותרת "המטוסים המפוארים ששימשו את צה"ל במלחמותיו עומדים נטושים ומוזנחים במוזיאון חיל האוויר, כמו גרוטאות חסרות משמעות: הכנפיים שבורות, הגלגלים מפונצ'רים והפח מתקלף".

מטוסים הם דבר מלהיב בכל גיל! מוזיאון התעופה והחלל בווישנגטון הוא אחד המוזיאונים המרהיבים בעולם. הנה אני מתלהב שם, בנסיעה הראשונה שלי לחו"ל, אי אז ב-1993:

אמנם אנחנו צנועים במשאבים יחסית למוסד הסמיתסוניאן, אבל לישראל היסטוריה ומורשת מרשימים בתחום הטייס והחלל.

כעת המוזיאון נכנס לשיפוצים, אבל ממשיך לפעול כיחידה צבאית ובאחריות בסיס חצרים, הרחק מעיניי הציבור. כך תונצח הבעיה ועוד כמה שנים ניפגש לטקס גריטת נגלת המטוסים הבאה. נדרש כאן שינוי יסודי.

אז מה אפשר לעשות?

• בטווח הזמן המיידי להקים ועדה ציבורית שתבחן את הכוונות העכשוויות של מוזיאון חיל האוויר, ובתקווה תוכל להציל כמה מהמוצגים ההיסטוריים.
• הצבא לא צריך להתעסק במוזיאונים, זה לא תפקידו. אם חיל האוויר הפריט לאלביט את טייסת האימונים של פרחי הטיס, הוא בוודאי יכול להיפרד מהמטוסים ההיסטוריים שלו.
• להקים מוזיאון תעופה וחלל ישראלי שיהיה ישות אזרחית, מנוהלת במקצועיות, שתוכל ליהנות ממקורות מימון מגוונים, הן מהמדינה, הן מתרומות שהן חיוניות למפעל כזה והן מהכנסות מדמי כניסה ופעילויות מיוחדות.
• להעביר את המוזיאון מחצרים למקום מתאים ונגיש יותר.
  1. אפשרות אחת: פאתי נמל התעופה בן גוריון. באזור בח"א 27 שהתפנה זה לא מכבר וסמוך למתחם התעשייה האווירית. היתרונות רבים: מיקום מרכזי ונגיש, קרבה לגוף שעוסק בתחזוקת מטוסים (ומפתח מטוס ה"לביא", פרק חשוב בתעשיית התעופה הישראלית, ויש לקוות שיישמר), שטח פנוי, קרבה למסלולי טיסה פעילים.
  2. אפשרות שניה: שדה מגידו. זהו שדה אזרחי עם עבר היסטורי בלב עמק יזרעאל. בימים אלה מקודמת שם תכנית להרחבה והסדרה מרחבית של הפעילות בו. מוזיאון כזה יכול להשתלב בשימור ושיקום האלמנטים השונים בשדה, ששרדו יפה מהתקופה המנדטורית ומספרים נדבך נוסף של התעופה בארץ ישראל, מהתקופה הבריטית. במקום מסלול פעיל בשדה דל בפעילות, כך שהמקום מתאים עד מאוד לעריכת מפגני תעופה, בוודאי יחסית לגזרת נתב"ג.
  3. אפשרות שלישית: בסיס סירקין המתפנה. בסיס זה היה שדה תעופה בריטי. אמנם הבסיס יהרס רובו ככולו ובמקומו תיבנה שכונת מגורים ענקית, אך מספר מבנים הקשורים בהיסטוריה התעופתית של הבסיס ישומרו, בהם מגדל הפיקוח ההיסטורי ודירים תת קרקעיים בהם אוכסנו מטוסים. בקרבתם יש אפילו שטח המיועד להקמת מוזיאון. גם כאן יש יתרון של מיקום מרכזי וקירבה לגוף כמו התעשיה האווירית. החיסרון הוא, שלא יהיו במקום מסלולי טיסה פעילים, ולא ניתן יהיה לערוך מפגני תעופה הקשורים לכלי הטייס.
• המוזיאון צריך להיות בתוך האנגר גדול. מכמה סיבות: שמירה על המוצגים מפגעי מזג האוויר, הפיכת המקום לנעים לשוטטות בכל ימות השנה, אפשרויות מגוונות יותר להעשרת המוצגים, הוספת עזרי מולטימדיה וכו' – רק כך נראה מוזיאון אמיתי. ובניית האנגר גדול "היא לא טכנולוגיית טילים" (וגם טכנולוגיות טילים קטנות על ישראל, לא?).

לצד התקוות לשינוי משמעותי בנושא, נסיים עם תמונות הבואינג 377 סטרטוקרוזר השמנמון. האם ישרוד?

ועם תמונה של אבא פסח על רקע הנורד (נורד 2501 נוראטלס), אחד המטוסים בהם היה טס במסגרת משימותיו לאורך השנים בהן שירת בחיל האוויר. האם זו תמונת פרידה מהנורד האחרון של חיל האוויר?