כשהייתי תינוק הייתי מתעקש להחזיק את כיסוי המצלמה כשאבא היה מצלם. חלפו כמה שנים עד שהעזתי לעבור אל מאחורי המצלמה וללחוץ על הכפתור שמקפיא רגע ורושם אותו על חומר כימי. בחופש הגדול של כיתה י' השתתפתי בקורס צילום אצל יעקב בורנשטיין. למדתי את רזי התפעול של המצלמה כמו גם את יסודות הקומפוזיציה. באותה תקופה צילמתי בעיקר אירועים בסטילס ווידאו, ולמרות שוטטויות צילום פה ושם, אפשר לומר שהתוצאות היו ברובן משמימות למדי.
פריצת הדרך הראשונה חלה בטיול הראשון למזרח הרחוק. למעלה משבעה חודשים של סחרור חושים נתנו את רישומם על סרטי הצילום. הטיול הניב בין השאר את תערוכת צילומי הילדים המוצגת במרכז הרופאי לילדים "שניידר" בפתח-תקווה. בלי לשים לב, ההתנסות הצילומית בטיולים היתה זו ששדרגה אט-אט את המוצר הצילומי. אך באותה תקופה לא ראיתי בצילום עיסוק חשוב במיוחד, ואחרי הטיול השני למזרח הנחתי את המצלמה בצד ובמשך תקופה ארוכה יצאתי לחופש מתיעוד חוויותיי.
פריצת הדרך השניה והמשמעותית התרחשה כהתפרצות הר געש, והיו לה מספר גורמים שכולם חברו יחדיו כמעט סימולטנית.
הראשון – קיבלתי במתנה מצלמה דיגיטלית. השני – עסקתי אותו זמן באינטנסיביות בהוראת הטלקומוניקציה והתמחיתי בעריכת מצגות. השלישי – התחלתי ללמוד גיאוגרפיה באוניברסיטה, והרביעי – אירוע הצילום הדיגיטלי המשמעותי הראשון, שהתרחש בעת ציד שיטפונות מוצלח במדבר. האירוע סוכם במצגת שהופצה לחברים והחלה להתרוצץ ברשת, ומכאן הכל היסטוריה.
עליה באינטנסיביות הטיולים, חידוד המודעות ויכולת ההסתכלות על הסובב בזכות לימודי הגיאוגרפיה, היכולת לצלם כמות בלתי מוגבלת של תמונות ולתקן טעויות על המקום, הביאו לשיפור מתמיד באיכות המוצרים. אהדת הקהל הצופה במצגות הפכה לטריגר חשוב במוטיבציה להשתפר. עידן האינטרנט טרף את הקלפים – בעידן האינטרנט ניתנת הזדמנות לכולם, והכישרון והקומפוזיציה משקחים משחק חשוב בהרבה מאיכות הקובץ ואיכות הציוד.
בד בבד עם העיסוקים בעניינים סביבתיים, הפך הצילום עבורי לכלי להציג את הסביבה – על היבטיה היפים יותר והנאים פחות. על סקאלת הצלמים הייתי אומר שאני עוסק ב"צילום סביבתי".
במסע לסין הייתי מצויד במצלמת קנון קטנה, אך עם שליטה ידנית. באחד הפסטיבלים הצבעוניים הבעתי את תסכולי אל מול הצלמים הרבים שנכחו במקום, כל אחד עם מצלמה ענקית ועדשות בגודל טילי סקאד. על כך קיבלתי תשובה – "אלה לא צלמים, אלא תיירים עם מצלמות".
בדילמה של "צלם שמטייל" אל מול "טייל שמצלם", אני עדיין בוחר באופציה השניה.
אם לשים במספרים, אני מאמין ש-75 אחוז זה הצלם, אתר הצילום וזיהוי ההזדמנות, ו-25 אחוז זה הציוד.
אז אם בא לכם להתחיל לצלם, צאו קודם החוצה להביט על העולם.
אתר כיפי מרתק !
חבל שצריך ללכת לישון מתישהו כדי שיהיה כח בבקר, אחרת אפשר לשבת להנות לטייל וללמוד דברים חדשים ומדהימים כל הלילה.
גם אותי המצלמה הדיגיטלית הוציאה לדרך חדשה רק חבל שלא ניתן "למחוק" בעזרתה כמה שנים ולהתחיל דברים חדשים בעולמות מרתקים.
תודה לך שאתה מביא אותם אליואותי אליהם.
אסתי
אני חושב כי זהו אתר יפה ומדהים, וכחובב מצגות וצילום אני נהנה כל רגע ורכע מהנופים המדהימים והקסומים שנתן לנו הטבע, כמו כן אני נהנה להיות בין החברים השייכים אליך.
מיכאל