מי יציל את בית הכנסת בקרסניה סלובודה באזרביג'אן?

בצפון-מזרח אזרביג’אן שוכנת העיירה Quba (המקומיים הוגים גוּבּה), אליה הגעתי בעקבות שמועות על קהילה יהודית מסתורית. הדרך לשם מהבירה באקו עוברת לאורך החוף העטור מגדלי שאיבת נפט, ומסתיימת למרגלות רכס הקווקז, על נהר גודיאל-צ’אי, המנקז את הגשמים והשלגים של ההרים הגבוהים שמדרום-מערב. העיירה ממוקמת משני צדי נהר גודיאל-צ’אי – בחלק הדרומי גובה המוסלמית, ובחלק הצפוני "הקהילה היהודית”, שהפכה ל”קהילה האדומה” (Krasnaya Sloboda ברוסית או Qırmızı Qəsəbə באזרית) בעקבות המהפכה הסובייטית.

מהגבעה שמצפון לעיירה ניתן לראות את בתי הקהילה היהודית – קרסניה סלובודה, ומעבר לנהר את הצד המוסלמי של העיר.

על הגבעה ממוקם בית הקברות היהודי המרשים.

"יהודי ההרים” (Highland Jews / Mountain Jews) התיישבו ברחבי הקווקז כבר במאה החמישית, והגיעו לגובּה לפני כ-300 שנה. באמצע המאה ה-18 שליט גובה דאז הקצה את השטח שמעבר לנהר כעיר מקלט בטוחה ליהודים שסבלו לחץ במקומות אחרים. יהודים החלו ליישב את השכונה בגובה ויישובים נוספים באזור. במקום בטוח זה למרגלות ההרים התפתחה ושגשגה הקהילה, שמנתה בשיאה עשרות אלפי נפשות. אחרי קום מדינת ישראל ועם התפוררות מסך הברזל עזבו יהודים רבים את המקום, והקהילה בגובה הצטמצמה לכדי אלפים בודדים. מעניין לגלות שהגישה הסובלנית ממומשת על ידי השלטון הנוכחי באזרביג’אן – שלטון חילוני במדינה שרוב תושביה מוסלמים שיעים ומקדש סובלנות בין דתית. לא בכדי, אזרביג’אן היא כיום ידידה קרובה של ישראל.

המורשת הבנויה בגובה מעוררת השתאות. היא באה לידי ביטוי בבתי המידות של המשפחות שהתבססו במקום, ובנויים בסגנון האופייני לאזור הקווקז. באור שקיעה של ערב חג, עוטפת את השכונה שלווה מעוררת השראה…

מוסדות הציבור של הקהילה ובהם בתי הכנסת אף הם יצירות מרשימות. בעבר היו פעילים במקום 11 בתי כנסת. כיום שרדו בודדים ואחד מהם, ששוקם זה לא מכבר, משמש כבית כנסת פעיל לקהילה.
שימו לב לשטיחים המכסים את הרצפה – סממן אופייני למסגדים…

הקהילה אמנם משמרת את אורח החיים היהודי השוקק, אך מגמת העזיבה של הדור הצעיר שאינו רואה עתיד בגובה מעיבה עד מאוד על עתידה. ובאין אנשים, הקהילה מתפוררת, רוחנית ופיזית.

בתים רבים בשכונה עומדים סגורים – בעליהם היגרו למקומות אחרים בחיפוש אחר מקורות פרנסה. רבים המשיכו לפתח את עסקיהם ברוסיה שלאחר התפרקות ברית המועצות, והבתים המופארים והריקים שהקימו בגובה מעידים על שגשוגם מעבר להרים.

אבל החווייה המטלטלת ביותר הייתה עת שוטטתי אקראית באחת הסמטאות בשכונה, ונתקלתי בקיר הזה

מעבר לפינה המתין לו בית כנסת שידע ימים טובים בהרבה

בקיר הלבנים מוטבע הכיתוב הזה

ומעל מבואת הכניסה הלוח הבא

ניתן לזהות בו את המילה תרס”ו – 1906. השכן שגר בסמוך טען עם זאת שבית הכנסת נבנה בשנת 1864 וכינה אותו "בית הכנסת חסידוב”, אך לא ידע לספק פרטים נוספים.

נדרש אומץ רב ומאמץ כדי לפלס דרך פנימה מעל ערימות הגרוטאות בכניסה.
המראה בפנים הותיר אותי פעור פה

מבט מעלה חשף תקרת-עץ ייחודית שלא ראיתי דומות לה במבנים בכלל ובבתי כנסת בפרט.

היא סוג של אתגר קונסטרוקטיבי, ושלא במפתיע היה נדמה שאם אנשוף חזק מדי היא תתמוטט לי על הראש. ניתן לראות שגם הקירות מתחילים להתפורר, ובהעדר חגורה מעל החלונות, מאיימות הלבנים שמעליהם לצנוח מטה.

בעניין הספרים, אמנם לא בדקתי את כולם, אך מדובר בספרי חשבונות – המבנה שימש באחד מגלגוליו כמחסן סחורות, כנראה פירות וירקות.

על הקיר שמול הכניסה ניתן לזהות בבירור את הכתובות "דע לפני מי אתה עומד”

ו”דע את אלהי אביך ועבדהו”, יחד עם עיטורים עדינים

עזבתי את המקום בתחושה שימי המקום ספורים, ובהרגשה שמצבו של בית הכנסת המיוחד הזה מייצג את מצבה של הקהילה המקומית כולה. לא רק בית הכנסת הזה ראוי לשיקום ושימור. כל מרקם השכונה ותושביה הם בבחינת מורשת ייחודית. זאת ועוד, אם נתבונן אל מעבר לנהר נגלה שגם בצד המוסלמי ישנן שכיות חמדה ארכיטקטוניות ותרבותיות, והרי לנו מטען היסטורי שיכול לשמש כבסיס להפיכת העיירה גובה כולה לאתר מורשת.  אם המקום יהפוך אטרקטיבי למבקרים ותיירים הוא ייצר מקומות עבודה, ואולי יאפשר לשמר את המורשת על ידי התושבים שימשיכו לגור בו.

בשלב ראשון הייתי שמח לראות את בית הכנסת "חסידוב” (?) חוזר לימי תפארתו.
אולי זו האכסנייה המתאימה למוזיאון מורשת של תושבי ההר?

אם מי מכם יודע פרטים נוספים על בית הכנסת ו/או מגלה עניין לסייע בשיקומו, צרו נא קשר.

מידע נוסף

עוד על חוויות הביקור המרתק בגובה ובארצות הקווקז
בהרצאה-מצגת על גאורגיה, אזרביג’אן וארמניה – לפרטים הקישו כאן

יהודי ההר- ויקיפדיה

אנשי הקווקז – ה”טאטים” – ויקיפדיה

גובה – ויקיפדיה

התמונות בכתבה צולמו בספטמבר 2010