יש משהו מאוד לא חינוכי בצמחים טפילים – הם מייצרים תפרחת יפהפיה תוך ניצול מערכת ההזנה של צמחים אחרים. קחו לדוגמה את יחנוק המלחות או יחנוק המדבר למשל.
על רימונית הלוטם (Cytinus hypocistis), עשב רב שנתי טפיל שנהנה מהלוטם שמעתי זה לא מכבר, אך בניגוד ליחנוק שלא קשה למצוא מנצל מלוח תמים ברחבי המדבר, הרימונית נדירה למדי.
לדבר הבוטנאי דר' אורי פרגמן-ספיר ישראל היא הגבול הדרומי של תפוצת הרימונית, ולכן אוכלוסיות שוליים שכאלה אינן רציפות והרימונית אינה מאכלסת את כל בתי הגידול הפוטנציאליים שלה. להערכתו הרימונית שוכנת בכמה עשרות אתרים בצפון.
בפועל, היות שהלוטם משתרע על שטחים כה נרחבים, למצוא רימונית זה בבחינת לחפש מחט בערמת שחת, אלא אם כן אתם שוכני יערות סידרתיים או שבמקרה התמזל מזלכם למצוא אותה בדרך מתחנת האוטובוס הביתה במדרון החיפאי השכונתי (!).
את הרימונית "שלי" מצאתי דווקא קרוב יותר לצמחים אחרים, אבל אל תטעו – היא יושבת בדיוק מעל שורשי הלוטם (בצד שמאל של התמונה) מהם היא ניזונה.
השם "רימונית" הוענק לה עקב דמיון הפרחים לגרעיני הרימון
הדמיון הוא גם בגודל – לא קל לאתר את הרימונית, הפורחת על הקרקע בתוך הסבך.
הפריחה מתרחשת בחודשים מרץ עד מאי
ונסיים עם כמה מילים מקומיות –
בימים אלה מתקיימת בחיפה "תערוכת הפרח". עיריית חיפה השקיעה ממון לא מבוטל בתערוכה, המוני בית ישראל צבאו על שעריה, עמדו שעות בתורים, והזכות ליהנות מפארק הכט הופקעה מתושבי חיפה למשך חודשיים (!).
כל זאת בעיר שבה הטבע הוא טבע שני, ופרחים נדירים כמו רימונית הלוטם פורחים מתחת לחלון של התושבים.
עיריית חיפה מתעקשת להמציא לחיפה אטרקציות זרות, להתעלם מהסגולות הטבעיות שמציעה העיר במקרה הטוב, ולהשמיד אותן במקרה הרע והנפוץ לצערנו.
ולנו לא נותר אלא לומר – די!
פשוט מצחיק ואידיוטי מצידי לא לזהות את תקריב הרימונית שהופיע ככה באלגנטיות והזכיר גלידת וניל עם רוטב תות… הפעם הראשונה בה גיליתי במקרה לגמרי את הפרח הייתה בפיקניק ליד הבית ברמז. ולמען האמת הגודל המזערי שלה לא הזכיר במאומה את התקריב שצרפת ובזמנו צבעיה היו פחות זוהרים. יתכן שכבר הייתה בסוף דרכה. יופי של סיפור ומסכימה לגמרי עם מילותיך לגבי עירית חיפה. הלוואי ופרנסיה היו נזכרים במיקום הגיאוגרפי שלה ובייחודיות של העיר הזו ובמקום לנסות ל"תלאבב" (מללשון תל אביב) אותה היו מקפידים מעט יותר על שימור השטחים הירוקים הפזורים בחדווה בעיר וסביבותיה ומיחסים אותה חשיבות לחוף הים ולא מבליעים אותו ב"אתרי בניה ותיירות" או במובלעות חיל היים.
מסכימה עם כל מילה האביב היא התקופה הכי יפה לטיולים בטבע לאן שתצאו הכל פורח וכל כך יפה אז למה לשלם להיכנס לקניון ולעמוד בתור בשביל לראות פרחים שבלאו הכי נמצאים ממש מתחת לאף. ביציאה לטבע רק כך תגדל המודעות לשמור על המרחב הציבורי הפתוח ועל שמורות הטבע
יפה מאוד
פגשתי את היפהפיה האדמונית בהר שמצפון לרחוב ברנר ברמת רמז. חוברים אליה שם צמחים נדירים נוספים. העיריה שמיבאת אלינו תערוכות פרחים אישרה כיסוי שלמת בטון ומלט למדרון זה שיורד מביה"ח פלימן. המקום ייקרא "רמת זמר" והוא יהיה רקויאם לפלורה המופלאה שקיימת שם ולמיני החרקים שהיא מזמנת. הצילומים שבידי ישמשו עוד מעט קט עדות אילמת לסיפורי "הָיֹה הָיָה".
מי שמאשים את פרנסי חיפה בנהירה לתלאביביות.. לא יודע מהי תל אביביות שורשית . דוגמא לזו ניתן למצוא בפעולת דיירי רמת אביב הירוקה (זו המקורית על שיכוניה..) למניעת ריסוס רעיל .. חזרו הפרחים חזרו הציפורים והתושבים עסוקים בגידול השטחים החקלאיים בגינת הירק המשותפת.. , יוצאים לטיולי לקט ואכילה מדי חודש בחודשו.. חורף של כייף..
תל אביביות? פה… תל אביבים מהשכונות הותיקות שמצפון נלחמים ומשיגים איסור על ריסוס ומגדלים גינות שכונתיות נהדרות…
כתבה מצוינת, תמונות נפלאות
ואני מאד מאד מסכימה עם הסיפא – עירית חיפה הורסת את היופי והטבע שיש לה, ואז ממציאה אטרקציות מדומות ומיותרות.
בתור מישהי שגדלה בכרמל, את הרימוניות "שלי" מצאתי לרוב בחורשת הארבעים, בנחל רקית ובעוד מקומות בכרמל.
אני עוקבת אחרי הרימונית כבר הרבה שנים ויש לי כמה מקומות בכרמל שאני חוזרת אליהם בכל שנה. אחד מהם הוא בחורשת הארבעים.
גם במירון . (ואגב- במירון הרחיבה הרשות את שולי הכביש לחניון הפיסגה והרסה בתי גידול של רצועית הגליל, דבורנית כחלחלה, דבורנית גדולה ונאה, דורבנית התבור ועוד…)
כך שלא רק עירית חיפה הורסת במרץ כל חלקה טובה.
מקסים וממש הפתיע אותי כי לא ראיתי קודם את התופעה. עוקבת בנאמנות אחרי הדברים שאתה מפרסם ותמיד יש משהו שאתה מחדש לי-תודה!
מקסים תמיד יש את הפעם הראשונה והיא זו
לא ראיתי מימי את רימונית הלוטם מעכשיו אחפש אותה
מראות כאלה שמשו כנראה השראה ללאויס קרול כשכתב את עליסה בארץ הפלאות. פרח מכשף ממש. צילומים יפהפיים!