עידן ההשטחה

השטחה הייתה מאז ומעולם לחם חוקו של העולם. יש לנו מורה טוב: כדור הארץ יודע להרים ולבנות באמצעות כוחות פנימיים אדירים, ומנגד לשטח ולהרוס באמצעות רעידות אדמה, קרחונים, סערות וימים. בני האנוש למדו היטב, וציוויליזציות קמו ונפלו השכם וערב, תוך מחיקת השכבה שהייתה לפני כן. ואולם, בשנים האחרונות אנו חווים עידן חדש, של השטחה גלובלית, רבת פנים.

העת העתיקה ידעה מסעות אפיים, שהונהגו על ידי שליטים חדורי מוטיבציה, שמשכו אחריהם אימפריות גדולות ושאפו להשפעה גיאוגרפית גדולה. אלכסנדר הגדול הספיק בגילו הצעיר להגיע הרחק מזרחה ולהפיץ את התרבות ההלניסטית. הקיסר אשוקה בהודו יצא למסעות כיבושים במזרח ואחרי מסכת הרג ארוכה נתקף חרטה ויצא למסע חדש של הפצת הבודהיזם. ג'ינג'יס חאן המונגולי הקים את האימפריה היבשתית הגדולה בהיסטוריה האנושית. עידן הקולוניאליזם שם את הדגש על מדינות ואינטרס כלכלי תאגידי שהביא לניצול משאבי אנוש וטבע. גם דתות הרחיקו לכת. הנצרות יצאה למסעי הצלב שהיו למלחמות טריטוריה על בסיס דתי. בהמשך יצאה למבצעים מיסיונריים בקרב אוכלוסיות במקומות נידחים בעולם, יש שיאמרו מאינטרסים גאופוליטיים של מדינות, תוך מחיקת מסורות אנימיסטיות שאפיינו קהילות אלה. האירוע המכונן האחרון התרחש במלחמת העולם השנייה, עת החליטו הנאצים על השמדת מיעוטים. ההשטחה הקולוסאלית הונחתה על העם היהודי. זה החל בהצרה ובהמשך הכחדה של התרבות, דרך השמדה מאורגנת של אנשים, ולבסוף גם חיסול פיזי, כדוגמת ההרס הטוטאלי של השכונות היהודיות בוורשה.


פולין 2012 – האנדרטה ברחוב מילה 18 בוורשה וברקע הבניינים המודרניסטים שנבנו על חורבות השכונה היהודית מוראנוב

על אף שאחרי מלחמת העולם השנייה היינו עדים לחזרתם של שליטים שיצרו השטחה אכזרית (סטלין בברית המועצות, מאו דזה-דונג בסין), השפעתם הייתה בקרב עמם בלבד. יש הטוענים, שמאז תום מלחמת העולם השנייה, ובפרט לאחר סיום המלחמה הקרה, אנו נמצאים בתקופת שלום ניכרת. ניסיונות של גורמים דתיים קיצוניים להנחיל את תורתם על העולם, אמנם כואבים מדי פעם בפעם – פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 בארה"ב הם דוגמה לפגיעה פיזית-אנושית קשה – אך השפעתם נקודתית ואינה מחוללת מהפכה תרבותית רחבת היקף.

נדבר עתה על הטכנולוגיה כמרכיב בתהליכי השטחה. הטכנולוגיה התפתחה כאמצעי להשגת מטרות. מערש התרבות האנושית הנשק היה חוד החנית – תרתי משמע – של ההתפתחות הטכנולוגית. הוא תמך בחיים כששימש להשגת מזון. עם הזמן השתכללו האמצעים כדי לסייע במסעות כיבוש נרחבים של שטחים ולבבות. המצאות וחידושים בתחומים אחרים הפכו את חיי היומיום לנוחים יותר. מהפכת הדפוס אפשרה להפיץ רעיונות ולחולל שינויים תרבותיים. המהפכה התעשייתית הייתה תקופה מכוננת בהקשר להשטחה. הייצור הפך מידני לממוכן, והחל עידן השכפול והחזרתיות. לא עוד מוצרים מעשה ידי אדם, המעניק לכל פריט מאפיין שונה וייחודי; אלא עוד ועוד מאותו דבר, יהיו אלה בגדים, חפצי אמנות או בניינים. המהפכה התעשייתית לא יצרה רק השטחה פיזית אלא גם החלה עידן של השטחה אנושית – אנשים כבר לא בוראים מוצר, אלא משמשים כעובדי ייצור המפעילים מכונות המייצרות מוצרים על סרט נע. התפתחו מעמדות, וגם לפועלי הייצור התחילו להתייחס כמו אל מכונות, דבר שהביא לצמיחת ארגוני הפועלים.

במקור הביאה המהפכה בשורה מועילה – תהליכי ייצור ובקרת איכות מוקפדים בראו מוצרים טכנולוגיים אמינים ויעילים, שהפכו לכלי שרת נאמנים לאנשים. יחד עם התפתחות הרפואה ושיפור המצב הבריאותי, התאפשר לאנשים לפנות זמן לטיפוח התרבות והנפש. התיעוש הביא עמו מהפכות נוספות ובהן מהפכת התחבורה. הייצור ההמוני של מכוניות שהחל עם פורד מודל טי, ואחר כך התפתחות התעופה, החלו להפוך את העולם לקטן יותר, ולאפשר זרימה מהירה של מוצרים ורעיונות באופן פיזי. העולם החל להכיר מוצרים ומותגים והתפתחה תרבות של צריכה, תרבות שאט אט החלה לגלות מאפיינים אחידים כלל עולמיים: קוקה קולה, Levi’s, מרצדס, מרלבורו… ההאחדה המוצרית הלכה וצברה תאוצה ככל שהתפתחה הכלכלה הגלובלית והייצור החל להצטמצם למקומות מסוימים בעולם, ליתר דיוק מקום מסוים בעולם – סין. בכל העולם נועלים, לובשים ומשתמשים במוצרים המיוצרים בפסי ייצור אחידים. הבשורה המועילה של התעשייה הפכה לקללה כאשר הקפיטליזם החל לשמן היטב את מכונת ההאחדה וההשטחה התרבותית הנלווית אליו: שטיפות מח לאנשים, המחנכות להיות אזרח קונה וצורך צייתן, שמאווייו יתגשמו לא באמצעות טיפוח ופיתוח תוכן פנימי עשיר, אלא תוכן חיצוני פיזי שעושה את היצרן עשיר.


אתיופיה 2008 – טעם החיים

בעידן בו מלחמות גדולות פינו מקומן לשקט יחסי, ההיבט הטכנולוגי המשפיע על העולם עבר מתחום הנשק לתחום טכנולוגיית המידע (מבלי להיכנס כרגע לעידן מלחמות הסייבר…). תקשורת אלקטרונית קיימת כבר כמעט מאתיים שנה, ומאפשרת לשנע מידע באופן ציבורי ופרטי במהירות האור. ואולם, קפיצת המדרגה המשמעותית בתחום זה התחוללה עם המעבר לתקשורת אישית ניידת והמוצרים שהחלו להתפתח סביבה. ראוי לציין, שקפיצת מדרגה זו החלה בשנות השמונים, וצברה תאוצה משמעותית רק לקראת סוף העשור הקודם. כלומר, ככל שעובר הזמן, קצב ההתפתחויות גובר באופן מרשים, ועמו התמורות העולמיות שהוא מחולל. באמצע שנות השמונים החלו להיכנס באופן נרחב טכנולוגיות הטלפונים הסלולריים שאפשרו תקשורת מכל מקום. ואולם, רק ב-2007, כאשר הושק האייפון הראשון ובעקבותיו החל עידן הטלפונים החכמים, החלה להתחולל המהפכה האמיתית, של "העולם בכף ידך". לעולם המפותח, שידע התפתחות הדרגתית של אמצעים טכנולוגיים לאורך מאות שנים, לא הייתה זו הפתעה יוצאת דופן. ואולם רוב האנושות, במדינות מתפתחות, חווה בשנים האחרונות מהפכה של ממש, המקפיצה אותה מחיי ניתוק למצב בו יש חשיפה לכל המתרחש בעולם גם במקומות הנידחים ביותר.


סין 2005 – בקשר לקשר

במקביל להתפתחויות בתחום הטלקומוניקציה, החלו להתפתח ישויות מדיה חדשות שהתווספו על המדיה המסורתית המודפסת והאלקטרונית. רשת האינטרנט החלה דרכה בשנות השישים, ועברה גלגולים מרתקים: היא החלה כרשת אמינה ושרידה לצרכים צבאיים והמשיכה כרשת אקדמית לקשר והחלפת דעות ורעיונות בין חוקרים. כאשר פרצה את גבולות האקדמיה אל העולם הפתוח בשנות התשעים, היא עדיין נשאה אופי מרענן זה, שבישר תקופת חופש מפעימה בעולם המדיה: כל אחד יכול להפיץ את תורתו ברשת, בבחינת השמיים הם הגבול, ולכולם הזדמנויות שוות. לא עוד תלות בעורך עיתון או תכנית טלוויזיה – כל דכפין ייתן במה לעבודתו ורעיונותיו. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה העולמית, בה הייתה תחושה של חירות תכנית תרבותית, שכל שדרשה הוא כתיבת דפי מידע, שיתוף רעיונות באמצעות הדואר האלקטרוני או שיחות טקסט ב"חדרי צ'אט". החדירה המסיבית של ה"מחשבים האישיים" לבתים אפשרה גם לייצר תכנים מעניינים הישר מהשולחן בבית. מצב זה אפשר להצמיח את "השוליים" לצד המיינסטרים ולהעניק מגוון ועומק לתרבות העולמית. אך תור הזהב הזה של האינטרנט לא נמשך זמן רב – האנושות נהנתה ממנו בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים. מה שעשו האימפריות באופן פיזי, עשו התאגידים באינטרנט. גוגל, שהחלה דרכה כמנוע חיפוש מידע, חרטה על דגלה לנהל את הידע בעולם. פייסבוק, שהחלה דרכה כרשת קשר אלקטרונית בין אנשים על בסיס מוסד לימודי, הפכה לפלטפורמת שיתוף מידע. גוגל ופייסבוק הם עתה התאגידים העורכים: פועלי הייצור שלהם מתכנתים אלגוריתמים ממוחשבים שמחליטים מה להראות לנו, יהיו אלה מודעות לקידום מוצרים של תאגידים אחרים, או לקידום תכנים כאלה ואחרים. גם כאן וגם כאן האלגוריתמים אוהבים הצלחה: פיסת מידע שזוכה להתעניינות תקודם באינטנסיביות רבה יותר. הטבע האנושי, הנמשך לסנסציות, מביא לכך שאנשים נחשפים יותר ויותר הן למיינסטרים והן לשוליים הקיצוניים לרעה דווקא. האלגוריתמים האלה גם מייצרים "בועות של דעות", בכך שחושפים אנשים לעוד ועוד פיסות מידע מהסוג שמעניין אותם בלבד, כך שבמקום שירחיבו אופקים מהעושר הרב המצוי באינטרנט ויחשפו לדעות אחרות ורעיונות חדשים, הרי שהם מקבלים עוד ועוד חיזוקים לדעותיהם שלהם. כך נוצר פרדוקס השיח: ההשטחה שלו מביאה להקצנה בו. היבט נוסף ל"תיעוש" האינטרנט הוא האחדת המסגרת: אתרי אינטרנט פרטיים מעוצבים פינו מקומם לדפים אחידים עם כותרת כחולה ותבנית מוכתבת.


עולם 2011 – הקומוניזם הכחול – דימוי גרפי

במקביל משוטח עולם הידע. אנחנו טובעים במידע ומאבדים את היכולת לבחון, ללמוד ולדעת. בעבר התמודדנו עם טקסטים מורכבים, שקושטו פה ושם בתצלומים. עידן הצילום הדיגיטלי החל למלא אותנו בדימויים ויזואליים, והיכולת לצלם באמצעות מכשיר שהולך איתנו לכל מקום, ולשתף מיד בפייסבוק, וטסאפ ואינסטגרם, החל להתיש את עינינו. כדי להעלות את רמת העניין התחלנו להתעניין בסרטי וידאו, ועם התקצרות הסבלנות שלנו הפכו הסרטים לסרטונים, שמשך הזמן שלהם הולך ומתקצר על מנת להצליח להעביר מסר, אם בכלל.

אנחנו נמצאים בעידן של רעש מידע בלתי פוסק, השטחה מוחלטת של האינפורמציה. קשה עד בלתי אפשרי כיום לאפשר לרעיונות שמקדמים את העולם לצמוח בתוך ים של רעש, ציבור שעייף ממנו ומחפש הקלה באמצעות בידור זול. התקשורת המסורתית מנסה בשארית כוחותיה להתמודד עם חוקי המשחק החדשים, אך ברוב המקרים יורדת לרמת הקיצוניות השלילית: מנהיג העולם החופשי מכלה את זמנו בהודעות טקסט קצרצרות בטוויטר, והתקשורת המסורתית סוחפת את הרשת להתעסקות אובססיבית בניתוח טעויות ההקלדה שלו.

העריצים של פעם התחלפו בשליטים אחרים שמשפיעים על חיינו: ביל גייטס, סטיב ג'ובס, מארק צוקרברג. במדינות מתפתחות בעולם, מנויים סלולריים מוזמנים לגלוש חינם באתר פייסבוק. השיטוח האלקטרוני שאנו חווים לא נוצר מתוך רוע, ויתכן שהמניעים הכלכליים שמתדלקים אותו החלו בניסיון תמים לשפר את העולם. אבל ספק אם השפעתם של מובילי התאגידים גדולה כמו של השפעת השליטים של אז – אנו נמצאים בעידן בו הגולם קם על יוצרו, והטכנולוגיה שהייתה אמצעי הפכה לדבר עצמו. כלומר הטכנולוגיה עצמה הפכה לעריץ, היא לכשעצמה חזקה מכל גורם אנושי בלוח המשחק, והיא שקובעת את כללי המשחק וקצב התפתחותו. המכונה הפכה למושא הכבוד, והיא זו שרודה באדם, יהא זה סמארטפון או מכונית. נבואתם של אלה שחזו עולם אפוקליפטי בו האנושות נשלטת על ידי רובוטים כבר מתגשמת. הרובוטים פשוט לובשים צורה אחרת, וכולאים אותנו במטריקס שהחל עוד בעידן התאגידי קפיטליסטי.


מיאנמר 2017 – גלישה חינם בפייסבוק למשל

לאדם הפשוט בעולמנו לא נשאר כבר הרבה ערך. אנשים עובדים עבור תאגידים וארגונים שתפקידם לייצר לבעליהם יותר כסף. אלה העובדים בשירות הציבור לעיתים נדירות יוצאים מגדרם לשבור את מחסומי הביורוקרטיה והשחיתות במסגרות בהם הם עובדים, ולפעול באמת לטובת הציבור ובכך לקושש כמה נקודות אושר פנימי. העולם סובל ממשבר מנהיגות. המעטים שמנסים באמת לשנות נאלצים לפעול במסגרות לא ממשלתיות, ונאבקים על פיסת תשומת לב של הציבור באמצעים הטכנולוגיים בהם שורר רעש מחריש חושים.

האיכרים, אלה אשר מופקדים על הדבר הכי חשוב לאנושות – גידול המזון שמאפשר חיים, מושפעים אף הם מהמגמות העולמיות. בני המזל מצוידים בטרקטורים שנוסעים לבד ומייצרים עבורם גידולים וכסף, וכך זמנם מתפנה לייצר ולצרוך רעש ברשת. חבריהם נוטשים את השדות כדי ללכת לעבוד במשהו שמביא בסופו של דבר לייצור עוד רעש ברשת. אחרים מקבלים כסף מתאגידים ומדינות ששכרו או קנו את אדמותיהם ומתפנים לייצר ולצרוך רעש ברשת. השאר מתעקשים או נאלצים לעשות הכל לבד, כמו פעם, אך במקום לקבל באמצעות הטלפון החכם שירותי רפואה לשדות ולילדים, הם מקבלים קליפים של טיילור סוויפט.

הטכנולוגיה פינתה לנו זמן, ועתה כולאת אותנו בסחרחרה רועשת. במרוץ הזה אנו מתקשים היום לברוח מהסחרור וללכת הצידה למחוזות של שקט המאפשרים קשב למאוויים הפנימיים וטיפוח פעילויות המזינות אותם. רבים חשים אמנם שהם מנצלים את זמנם לפעילויות המזינות את הנפש, אך למעשה מבצעים את הפעילויות המוכתבות על ידי נורמות חברתיות שמקודמות באגרסיביות באותם אמצעים טכנולוגיים.

אם בעבר מסעות כיבושים רחבי היקף היו כרוכים בשריפה והריסה של בתים ומוסדות ושמיטת הקרקע תחת יושביהם, הרי שהתהליכים התרבותיים העכשוויים הם אלה שמביאים להשטחה הפיזית. המגמה הבולטת בעולם היא מעבר מחיים בכפר לחיים בעיר. לחיים בעיר יש אמנם יתרונות בהיבטים חברתיים וסביבתיים, ואולם היכחדות הכפרים מביאה למחיקה תרבותית רחבת היקף. בכפרים המרוחקים בעולם התפתח עושר תרבותי גדול. הריחוק הרב בין נקודות יישוב, בייחוד באזורים הרריים המופרדים על ידי רכסי הרים גבוהים, הביא לגיוון בסגנונות מקומיים של בניה, לבוש, שפה ומנהגים. חלק מההשטחה בהיבטים אלה נגרמת כתוצאה מהיחשפות הולכת וגדלה של יושבי הכפרים לנעשה בעולם – הן דרך תיירות והן באמצעות אמצעי התקשורת האישיים. אבל המחיקה האמיתית נגרמת מנטישה המונית של כפרים בכל העולם ומעבר לעיר, בה מתקיימת בסופו של דבר האחדה תרבותית, שכן העיר היא מקדש קפיטליזם אחד גדול. בל נטעה לחשוב שהעיר מהווה תחליף לעושר התרבותי שנעלם מהפריפריה העולמית: העובדה שבערים צומחת תרבות בדמות תיאטראות, אולמות קונצרטים וגלריות, אינה תחליף לדבר עצמו – המוזיאון המרתק ביותר הוא לא זה הנמצא בעיר, אלא זה שנמצא בכפר בו מתקיים מארג חיים ייחודי.


מקדוניה 2012 – כפר נטוש

להשטחה הפיזית של קצוות העולם מתווספת מגמה שמלווה את העולם כבר כמעט עשור, והיא הריבית הנמוכה, הגורמת לעלייה בערך של נכסים. מקומות רבים בעולם נתונים תחת מירוץ נדל"ני שהופך מבנים מבתים לאמצעים פיננסיים. מכאן קצרה הדרך להריסת מבנים ותיקים והחלפתם בסביבה בנויה מתועשת, אחידה וחסרת מעוף, שתכליתה שדרוג הערך הפיננסי. מלבד הרס המורשת הבנויה על גווניה וייחודה, שהוא היבט משמעותי בתהליך ההשטחה, מאבד הבית את ערכו המוסרי והנפשי. הבית, הישות הפיזית המגדירה מקום, נוסכת בטחון ותומכת בקיום אנושי ותרבותי, הופך לדבר ארעי, נידף. תחושת התלישות המאפיינת את דורנו רק מתעצמת.

תשאלו – "מה רע בהתחדשות? הרי כך העולם מתקדם!" העניין הוא שרוב האנשים מפרשים התחדשות כזריקת ותיק לטובת חדש. תופעה זו ניכרת כיום בכל המישורים בהם אנו דנים – הפיזי, האנושי והתרבותי. התפתחות נכונה היא כזו שנעשית באופן אורגני, הדרגתי, רב גילאי. העולם בנוי ממארג מגוון תמידי של זקנים, בוגרים, צעירים וטף. אלא שעידן ההשטחה, תחת לדבר על "התפתחות", מקדש את מושגי ה"התחדשות" וה"חדשנות", ובשמם הורס סביבה פיזית מתבגרת, זורק עובדים ותיקים, וקובר תרבות עשירה. היחס לאנשים נגזר עתה מהיחס למוצרים: אנשים מוכנסים לתבניות בהתאם ליכולת שלהם לבצע מטלה ולהועיל, וותק או עומק אינם נדרשים. שיטת הקאסטות בגרסתה העולמית.

* *
*

נשוב לעם היהודי, ונחזור בזמן עוד אחורה, לחורבן בית שני. החורבן הפיזי של מקום קדוש מלכד הוביל להחלטה של קברניטי העם להשקיע דווקא בתרבות, על ידי קידוש ערך האוריינות. העם שנפוץ לכל קצוות תבל הפך ציווי זה ליכולת שאפשרה הן להתבסס כלכלית והן לפתח תרבות עשירה וייחודית, שבעת נדודים בגולה והעדר בית לאומי, הייתה לגורם המלכד. תנועת הציונות החלה לחבר חזרה לאנשים והתרבות את הבית: אותו בית מקראי ותיק בארץ ישראל הקטנה במזרח התיכון. מטבע הדברים, הגירת היהודים חזרה לארץ ישראל הייתה מלווה מאז ומתמיד במאבק על שטח פיזי, בו שוכנות תרבויות נוספות. ולא זו בלבד, אלא שהיהודים עצמם שהו אלפיים שנה בתוך תרבויות מגוונות ברחבי העולם, והפכו לערב רב של תרבויות. אין כמו מערכון ה"עולים החדשים" של חבורת לול, כדי לתאר את מציאות ההשטחה שנוצרה בישראל עם השנים, הן של יהודים מול ערבים, והן של יהודים מול יהודים מעדות אחרות. בכל הנוגע לעם היהודי, הרי שהמניעים המקוריים של המדינה הצעירה היו אף הם תמימים – לברוא את דגם הצבר הישראלי האחיד. אבל המציאות הוכיחה שאין תוחלת להאחדה. עם הזמן החלה המדינה להתבגר, ואט אט החלה הרב תרבותיות להפוך מחסרון ליתרון – עושר הדתות והעדות בישראל הוא ייחודי בעולם, ובהתנהלות נכונה תורם לחיים מרתקים ומגוונים, ובוודאי מהווה דגם לעולם ואבן שואבת למבקרים ותיירים החיוניים להנאה ולכלכלה. למרבה הצער, משבר המנהיגות העולמי ניכר בישראל ביתר שאת, והעושר הזה מוקרב על מזבח ההישרדות של פוליטיקאים. הדתות והעדות מנוגחות זו בזו, והזלזול בתרבות הפך ללחם חוק. אנשים ותרבויות מושטחים מלמעלה, בסיוע האמצעים הטכנולוגיים המאפשרים להפיץ בקלות רעיונות רדיקליים המתקבלים בשמחה על ידי המון מבולבל.

אנשים בישראל אמנם מרגישים את הדריסה מלמעלה, אך בלהט מאבק חיים יומיומי, מתקשים לצאת ולמחות, ותחת זאת מסתגרים בדלת אמותיהם ומנסים למצות את המיטב מחייהם האישיים והמשפחתיים. התרבות והאנושיות הופכות לעצמאיות ועצמיות, והאכפתיות מהסובב הולכת ודועכת. חלקת האלוהים הקטנה מצטמצמת למכונית חדשה ונקייה, על אף שהיא נאלצת לעמוד שעות בפקקי תנועה, ודירה הולכת וגדלה בשכונה שנוצרה יש מאין על ידי פועלים ממקום כלשהו בעולם. המרחב הציבורי הופך לתווך לעבור בו במכונית בין הבית לעבודה. קדחת הנדל"ן מכה בישראל ששטחה מצומצם באופן קטלני. שכנים מנהלים ביניהם מלחמות עולם על רקע גחמות הפיכת הבית לנכס מניב. שוכרים נאלצים לעזוב בשל העלאת שכר הדירה או הריסת הבניין. רקמות עדינות של פעם ובהן עושר אנושי, נרמסות תחת דחפורים כדי לפנות מקום לעוד ועוד בניינים אחידים ומכוערים, גבוהים מעבר לנדרש.

סיפור תולדות רשות השידור מייצג את ההשטחה הישראלית ב"מיטבה". מקום שצמח כסטרטאפ שהעובדים ראו בו בית, מקום בו מאבטחים גדלו להיות כתבים וטכנאים הפכו לשדרים. עם הזמן חלה במחלת הסיאוב שתקפה שכבה מצומצמת. במקום להבריא את הריקבון, ולהכניס בהדרגה דור צעיר שאט אט ילמד מהדור המתבגר ויחליף אותו, בחרו פוליטיקאים לחסל את הארגון כולו – לזרוק אנשים, למחוק תרבות, ולספסר בנכסים הפיזיים. בסופו של דבר קם תחתיו ארגון מסואב מיומו הראשון, עם דור צעיר ויהיר, שממוקם בסביבה פיזית סתמית ומדכאת השראה.


ישראל 2017 – סגירת רשות השידור היא דוגמה להשטחה משולשת בישראל: תרבות, אנשים, ואלמנטים פיזיים  

עם התמוססות ערכים לאומיים בתחום התרבותי, האנושי והפיזי, נעלמים גם הקווים המנחים להשקעת המשאבים. הכסף מחולק באופן שרירותי על פי שיקולים פוליטיים בלבד. אם לא די במגמות ההשטחה העולמיות, הרי שהמציאות הפוליטית בישראל מגבירה את ההשטחה ביתר שאת, באופן המאיים על דמותה של המדינה, ומעלה שאלות על אופי ועצם קיומה.

*
* *

ראינו אם כן, איך במשך השנים תהליכי השטחה השפיעו בצורות שונות על שלושה מישורים: הפיזי, האנושי והתרבותי – ה"שילוש" המגדיר את הוויית חיינו. ראינו גם דוגמאות לגורמים המשטחים: שליטים, ארגונים וטכנולוגיה. השליטים והארגונים מייצגים את המרכיב האנושי המשטח – יהיו אלה מנהיגים, אימפריות, מדינות, מוסדות דת או תאגידים. אין חדש בתופעה של פוליטיקה המשטיחה את חיינו. אין זה אומר שעלינו לקבל זאת כמובן מאליו, אבל דווקא על המובן מאליו עלינו לתהות, והוא השפעת הטכנולוגיה על אופי חיינו. מרכיב הטכנולוגיה הולך ועולה בהשפעתו המשטחת על העולם. בניגוד לתהליכי השטחה ברוטליים אך תחומים במרחב ובזמן, שידע העולם בעבר, אנחנו חיים בעידן של השטחה שקטה לכאורה אך חובקת עולם ומגיעה לכל קצותיו, שנתמכת בחוזקה על ידי הטכנולוגיה, וקיצה אינו נראה לעין.

כתיבת תגובה