פרשנות

ישראל במתקפה שלטונית המאיימת על צביונה. מאמר זה מנתח איך הגענו עד הלום, מאפיין את קבוצות הניצים, מציע זווית מבט ומתודולוגיה כיצד לגשת לנסיון לפתור את המשבר, וכלי להערכה האם ניתן בכלל לעשות זאת.

יואל בן פורת היה מפקד יחידת ההאזנה של חיל המודיעין בזמן מלחמת יום כיפור. המחדל המודיעיני של המלחמה לא נתן לו מנוח עד יום מותו, והותיר לנו מורשת התרעה ראשונה במעלה.

הייפּ ההייטק שסוחף את החברה הישראלית, כולל בתוכו את רכיב ההצלחה המזוהה עם יוצאי היחידות הטכנולוגיות של חיל המודיעין. הבה נאיר פן לא מוכר לתופעה.

שבו בבית, תבלסו, ותיכנסו לקבוצת סיכון, או שאולי: לקבל את פני הקורונה במקום לפחד ממנה / החיסון הטוב ביותר הוא חוסן גופני ונפשי; על הצורך בשגרה חדשה ויציאה מהפאניקה; על הניסוי הגדול אצל החרדים והעקומה העקומה של מצב מערכת הבריאות; על המגיפה הפוליטית והצורך באלטרנטיבה אמיתית, עכשיו ומיד; ולסיום - סגירת מעגל בענייני אוכל.

והפעם - בידוד והזיות. נבדוק אם החששות לגבי "נתונים" התאמתו, כמו גם מה גורל "טכנולוגיות הבולשיט" בעידן הקורונה. נקבל בברכה את המחאה שהגיעה ונתהה לאן נכון לנתב אותה, נתהה אודות (חוסר) ההגיון בבידוד אך נספר בשבחיו, במיוחד באופן הקולינרי.

שחר של יום חדש - הקורונה התודעתית, והשפעתה על התהליכים ההרסניים המתרחשים בישראל

מה היה טוב ומה היה קשה בסגר? מה גילינו וכיצד העברנו את הזמן? ואילו שינויים אנו צופים בעקבות מצב זה? אלה ועוד, בתוצאות ותובנות ראשוניות משאלון אודות סגר הקורונה, לו השיבו מאות אנשים.

מלחמת ההתשה של שלטון בעמו, פתאום מומחים מדברים על התגובה המוגזמת (איפה הייתם קודם?), חזרנו לטירלול השגרתי, קצת נחת בצפון הרחוק ובדרום הרחוק עוד יותר, ומשהו טעים מהעסקים הקטנים.

והפעם על מרקענו - מיסוך הציבור, תובנות על ימים והרים, איבוד נתונים, השבתת עובדים, אנשים משתגעים ומסע דילוגים. ודלק כבר התחלתם לאגור? ממש זול עכשיו.

עירייה זה לא רק פינוי זבל, לעצור רגע וליצור רוגע, לצאת למסע בעקבות מסע, איך עברנו מסימום להרדמה מלאה, מדוע זו שעת המבחן של המגזר החרדי, ועל ההנהגה הפחדנית