פתח-תקווה מלקטת בשקדנות סיפורי חלם על עצמה. למרות מאמצים כנים לשפר את תדמית העיר הבעייתית שלא בצדק, העיר מתקשה לצאת מהמעגל המפרסם את העיר בהקשרים שליליים דווקא. הפעם היה זה סיפור סירובם של כמה בתי ספר דתיים לקבל לשורותיהם תלמידים ממוצא אתיופי.
הלקטנות, או "אקלקטיות", היא מאפיין של פתח תקווה לא מהיום. המונח משויך בדרך כלל לאדריכלות, והוא בא לידי ביטוי באופן המרשים ביותר במבנה של עיריית פתח תקווה ובמתיחת הפנים האחרונה שנערכה לרחוב הראשי במע"ר – חיים עוזר. אתם מוזמנים להתרשם כאן. בניגוד למקומות רבים בעולם בהם עירוב סגנונות דווקא מצליח לייצר מראה מעניין (הרי גם הסקאלה של יופי וכיעור היא בעצם טבעת), בפתח תקווה האקלקטיות הוויזואלית פשוט לא עובדת. עתה מתברר, שהיא גם לא עובדת מי-יודע-מה בכל הקשור לאקלקטיות האנושית, ודווקא אחרי שנים שבהן קלטה העיר, די בהצלחה, עולים מכל מקום אפשרי.
הבה נקווה שהסוגיה שבאה על פתרונה תהווה תמרור אזהרה, שכן עיר אקלקטית חייבת לדעת לחיות, שלא לדבר על למנף את האקלקטיות שלה.
בודדים במערכה
מה הרצל היה אומר על זה?
נוער אשכנז תומך במאבק
בפינת חיים עוזר
מול בניין העירייה, מעוז האקלקטיות של העיר
