בלוג

מדי פעם מזדמן לי לעבור ליד חטיבת הביניים שבה למדתי. החטיבה, בכלל זה המבנה, נפתחה באמצע שנות השמונים. התרשמות חיצונית מבית הספר הזה כיום מגלה, שמצב חזות המבנה והמרחב הפתוח העומד לרשות התלמידים התדרדרו קשות, התווספו תוספות מכוערות, והתחושה הכללית היא כל כך לא נעימה, עד כי לא צריך לערוך מחקר שיוכיח קשר בין חזות בית הספר להתנהגות התלמידים הלומדים בו.

"חטיבת ביניים" היא אחת ההמצאות המזעזעות שהמציאה מערכת החינוך, ומשום מה היישות הזאת אינה ייחודית למדינת ישראל. לא כאן המקום לעסוק בהיבטים השונים הקשורים לחסרונות השיטה. ואולם די ברור, ולו מקריאה בעיתונים, שהיורה הרותחת הזאת של בני הטיפש עשרה היא זירת אלימות בעייתית. דווקא משום כך מצופה היה שהרשויות (משרד החינוך והעירייה) ישימו דגש מיוחד על הסביבה הלימודית בחטיבת הביניים, שיש לה השפעה מהותית על התנהגות התלמידים הן מבחינת משמעת והן מבחינת לימודים. למרות זאת הדוגמה שלפנינו מגלה כשלון חרוץ בכל הקשור להתיחסות לסביבה הפיזית החיצונית של בית הספר, ועם כל הכבוד למסדרונות מקושטים, מחשב לכל ילד, ותכניות לימודים סופר משוכללות, "הרושם הראשוני" הוא שקובע.

(לחצו על כל תמונה כדי להגדילה)

זה מתחיל בכניסה למוסד, והכינוי "מוסד" מתאים לחומה הבצורה הצבועה כחול ונשברת בזוויות מפחידות, המקבלת את פני הולכי הרגל הבאים בשער.

זהו שער כלי הרכב. בדרך כלל הוא סגור, ואז נגלית לעין הגדר הכעורה שהמשכה הוא קיר בטון אטום. פנימה מופיע כלוב שומר בית הספר, שמזכיר תחושה של כניסה למשרדי ממשלה מאובטחים מדי.

מולנו הכניסה המשנית לבניין. שילוב צבעים נורא מזה לא יכול להיות, ובשילוב עם הסורגים הירוקים המכסים את הכניסה והחלונות מכף רגל ועד ראש, מתקבלת מיד תחושה של כניסה לבית סוהר או מוסד סגור. תחושה כזאת מיד מייצרת "אנטי" ורצון למרוד במסגרת ולשבור את הכלים. הסורגים מחויבי המציאות בגלל בעיית הפריצות לבית הספר (ביצה ותרנגולת?), אבל מי אמר שחייבים להתקין סורגים בנאליים כאלה? אפשר ליצור סורגים בעלי אלמנטים זורמים, עגולים, בצורת גלים, פרחים, וכו'. ראו בנספח הקישורים הפניות לכמה דוגמאות. סורגים כאלה עשויים להיות יקרים יותר, אבל טיפול במקרי אלימות לא עולה כסף?

המשך המבנה לא נראה טוב יותר, עם שילוב צבעים מנוגדים, צנרת ישנה שמכערת את תחתית החלונות, ו…הסורגים. מחקרים פסיכולוגיים כבר הראו, שצירופי צבעים המנוגדים בבהירות וגוון יוצרים תחושת מתח, בעוד שמעברים הדרגתיים בין גוונים, ושימוש בגווני אפור, מרגיעים.

זוהי הכניסה הראשית לבית הספר. חלל חשוך צבוע בצבע כהה ומדכא. כדי להוסיף להרגשת הנאחס, תלויה במקום הכרזה "B.A. משמעותו בן-אדם". למרבה המזל הכרזה הזאת לא הייתה קיימת כשלמדתי שם, אחרת הייתי גדל להיות בן אדם מבולבל במיוחד. עד היום אין לי מושג למה התכוון המשורר.

קישורים

גדרות יצירתיות

מקרה קיצוני יותר – מאמר של האדריכל יוסי מטלון על הצבעים השחורים השולטים בכניסות למועדונים בתל אביב

מבוא ל"סביבה לימודית" – מרפ"ד פתח-תקווה