הצריף והנשיא
"בכ"ה בתשרי תרע"א, 28 באוקטובר 1910, באנו עשרה חברים ושתי חברות לאום ג'וני וקבלנו את האינוונטר מידי "קבוצת הכיבוש". ניגשנו להקים ישוב עצמאי של פועלים עבריים על אדמת הלאום. ישוב שיתופי ללא מנצלים ומנוצלים – קומונה".
ה"קומונה החדרתית" השתכנה במבני אדמה ובצריף שהקימו חבריה למגורי החברים וחיות המשק. הקבוצה עסקה בחקלאות באזור, והניחה את היסודות למשק חקלאי עצמאי ושיתופי. היא קראה לעצמה "דגניה" על שם חמשת מיני הדגנים שגידלה.
במלאת 100 שנה לדגניה ולתנועה הקיבוצית, שוחזר אתר ההתיישבות המקורי של בני דגניה. כחלק מחגיגות המאה, נערך אירוע מרגש במקום, עת ותיקי דגניה א' התכנסו לצילום משותף על מדרגות הצריף המשוחזר באום-ג'וני, כשנשיא המדינה שמעון פרס חולק להם כבוד (בתמונה עומד על המרפסת).
בזמן הטקס המרגש התרגשתי אי שם בנכר, ואת האירוע, בו השתתף גם דוד יהודה (יולי) שחר (בתחילת המדרגות, בחולצה סגולה) הנציחה דודה עמליה.
אחד ממסמכי התיעוד החשובים של ההתיישבות באום-ג'וני הוא התצלום המפורסם של הצלם המיתולוגי אברהם סוסקין. לפניכם התצלום עם שמות החברים דאז ומילותיו של נתן אלתרמן (מתוך שלט ההנצחה הקבוע ליד הצריף):
והנה הצריף של היום, מאותה זוית:
עבודות הכשרת האזור ושחזור הצריף נעשו על ידי הקרן הקיימת לישראל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, משרד החקלאות והכפר, רשות ניקוז כנרת, מועצה אזורית עמק הירדן וכמובן קבוצת דגניה א'.
האתר שוכן בלב מטעי התמרים שמדרום לקיבוץ, ונשקף ממנו נוף גלילי מופלא
למרגלות הגבעה של אום ג'וני שוכן תוואי הירדן, שמאז סכירת הכנרת התדלדלה זרימתו, ובשנים האחרונות זורם בו בעיקר ביוב. בימים אלה מוקם מפעל טיהור שימנע הזרמת ביוב לנחל, והבה נקווה שחלק זה ישוקם במהרה בימינו.
בשנת 1912 עברה הקבוצה למקומה הנוכחי, לא הרחק ממוצא הירדן מהכנרת. אמנם מים לא רבים זרמו מאז בירדן, אבל הקבוצה השתנתה גם השתנתה, ואפילו על אם הקבוצות עבר תהליך ההפרטה.
למרות זאת, לעבדכם הנאמן שמורה תמיד פינה חמה במיוחד לדגניה. עבור ילד גוש-דני חובב מרחבים היתה השהות בקיבוץ בזמן החופשים חוויית הכפר האולטימטיבית; חופשית וטהורה, מסוננת מסוגיות החיים הלא תמיד נעימות שליוו את הקיבוצניקים עצמם. בינתיים סבתא עברה מהקיבוץ למימד אחר, ובני הדודים נפוצו ברחבי הארץ. אך דודה עמליה ודוד יולי נשארו לשמור על הגחלת, והביקור אצלם בפרט ובדגניה בכלל נותר חווייה חמה, ממש כמו בילדות.
הגדרות והממשלה
חווייה פחות חמה נרשמה עת ממשלת ישראל בחרה לקיים את אחת מישיבות הממשלה בתוך חצר הראשונים של הקיבוץ.
לרגל האירוע הונהגו במקום סידורי אבטחה קפדניים, שהפכו את חצר הראשונים לשטח סטרילי מנותק פיזית ורוחנית מהקיבוץ. תושבי הקיבוץ לא הורשו להיכנס למתחם, וכך הפך אירוע ממלכתי שהיה אמור להיות מחווה חגיגית לקיבוץ, למטרד לתושבים.
ראש הממשלה אמנם הביע את הערכתו בישיבה למפעל הקיבוצי, והממשלה קיבלה מספר החלטות חיוביות הנוגעות לפיתוח הכפר, אך נדמה שאלה בטלות בשישים בעידן שבו ישראל מקדשת את מדינת תל אביב.
אך אל נא תיפול רוחנו. כל דור ואתגריו!
בינתיים נהרהר במילותיו המופלאות של הרצל:
ונסיים במדרש שם חשוב:
הידעתם?
אין דין "דגניה א'" ו"דגניה ב'" כדין "אשדות יעקב איחוד" ו"אשדות יעקב מאוחד". שתי הדגניות אינן תולדה של הפילוג בקיבוץ המאוחד, אלא פשוט חוסר מקוריות בבחירת שמות. אחרי דגניה א' הוקמה בשנת 1920 דגניה ב', וסמוך להן הוקצה כבר שטח לדגניה ג'… התיישב שם כבר גרעין שכמעט הקים את היישוב, אך הוא עבר לבסוף לעמק יזרעאל וייסד את "גניגר". השמו"צניקים שהתיישבו לבסוף בדגניה ג' החליטו לזנוח את הרעיון לזרוע "דגניות" בעמק, והסתפקו בשם "בית זרע".
קריאה נוספת
אודות שחזור הצריף באום ג'וני – הארץ
אודות שחזור הצריף באום ג'וני – YNET
הממשלה תתקבל היום בדגניה בפנים מאופקות – הארץ