לפני שנים רבות נבנו בישראל בנייני מגורים שדירותיהם צוידו במרפסות פתוחות נאות. פנים וחוץ התערבבו להם יחדיו וסיפקו לישראלים הנרגשים חוויית מגורים מעניינת. אלא שעם הזמן העדיפו הישראלים לנכס את המרפסת לחלל הסגור של הבית, וביצעו נוהל "סגירת מרפסת". הדבר התאפשר בקלות, שכן המרפסות בבניינים נבנו זו מעל זו, כך שהמרפסת העליונה יכלה לשמש כגג לחדרון החדש שנוצר. והנה לנו פינת עבודה, חדר לילד המתבגר, וסתם מחסן לשמאטעס.
כך הלכו והתכערו להם בניינים בישראל, לרבות חילול מרפסות המוני של בניינים יפים שנבנו בסגנון הבינלאומי, חילול שהיה בעצם אנטי-חילול: במקום מרפסת פתוחה ניצבו עתה לפנינו מתרסי פלסטיק. על החזית המלחמתית הזו של תריסי הפלסטיק, המצאה מזעזעת נוספת של ענף הבניה הישראלי, מן הדין לדון בנפרד.
חלפו השנים, והמרפסות הפתוחות הבולטות מקו הבניין יצאו מהאופנה. בבניינים שנבנו בשנות השישים והשבעים המרפסות הוכנסו כביכול לתוך הדירה, מאחורי החלונות והתריסים של קו הבניין. היה זה עידן מופלא של חדרים גדולים שהפכו לענקיים עם שבירת הקיר שבין החדר למרפסת הלא-מרפסת.
בשנות השמונים הבינו הקבלנים שאפשר למכור דירת חמישה חדרים באותו מטראז' של דירת שלושה חדרים של פעם, ביטלו לחלוטין את רעיון המרפסות והשאירו אותנו עם חדרים מצ'וקמקים של 10 מ"ר.
את הקמבק הגדול עשו המרפסות בתנופת הבנייה המאסיבית של שנות התשעים, שהחלה להתאפיין גם בבנייה לגובה. הפעם הן כונו "מרפסות שמש", אפילו שאת השמש הסתיר הבניין ממול. אך בינתיים החליט המחוקק להלחם בתופעת סגירת המרפסות, על ידי תקנה מקורית – איסור בניית מרפסות בחפיפה אנכית זו מעל זו, על מנת להשאיר מרווח של שתי קומות בין מרפסת למרפסת וכך למנוע את הקלות הבלתי נסבלת של סגירת מרפסת. מרפסות השמש מהדור החדש זכו לכינוי "מרפסות קופצות". כמו סוכריות קופצות הן בלבלו לנו את החושים, במידה התלויה בכמות הדימיון והטעם של האדריכל. ניצול נכון של אילוץ ה"קופצנות" בעיצוב הבניין יכול היה לפתור את הבעיה של "מונוטוניות" בצורתם של בניינים רבי-קומות. ואולם, למרבה הצער אין הרבה דוגמאות מוצלחות לכך בשטח.
באמצע 2008 אושר לבנות בארץ שוב מרפסות חופפות. עד ששינוי התקנות חלחל לשולחנות השרטוט ולשטח עברו חודשים, ובימים אלה אנחנו מתחילים לראות בניינים עם מרפסות "כמו פעם", שכן ביטול האילוץ מאפשר עתה לבנות מרפסות גדולות יותר. אלא שרבים מהבניינים רבי קומות המה, ובמסגרת הבינוי התעשייתי של מגדלים לתפארת מדינת ישראל, אנחנו מקבלים דוגמאות כמו זו למשל:
שגורמת לחשוב שאולי עדיף היה להשאיר את תקנת ה"מרפסות הקופצות"…