בצפון-מזרח אזרביג'אן שוכנת העיירה Quba (המקומיים הוגים גוּבּה), אליה הגעתי בעקבות שמועות על קהילה יהודית מסתורית. הדרך לשם מהבירה באקו עוברת לאורך החוף העטור מגדלי שאיבת נפט, ומסתיימת למרגלות רכס הקווקז, על נהר גודיאל-צ'אי, המנקז את הגשמים והשלגים של ההרים הגבוהים שמדרום-מערב. העיירה ממוקמת משני צדי נהר גודיאל-צ'אי – בחלק הדרומי גובה המוסלמית, ובחלק הצפוני "הקהילה היהודית", שהפכה ל"קהילה האדומה" (Krasnaya Sloboda ברוסית או Qırmızı Qəsəbə באזרית) בעקבות המהפכה הסובייטית.
מהגבעה שמצפון לעיירה ניתן לראות את בתי הקהילה היהודית – קרסניה סלובודה, ומעבר לנהר את הצד המוסלמי של העיר.
על הגבעה ממוקם בית הקברות היהודי המרשים.
"יהודי ההרים" (Highland Jews / Mountain Jews) התיישבו ברחבי הקווקז כבר במאה החמישית, והגיעו לגובּה לפני כ-300 שנה. באמצע המאה ה-18 שליט גובה דאז הקצה את השטח שמעבר לנהר כעיר מקלט בטוחה ליהודים שסבלו לחץ במקומות אחרים. יהודים החלו ליישב את השכונה בגובה ויישובים נוספים באזור. במקום בטוח זה למרגלות ההרים התפתחה ושגשגה הקהילה, שמנתה בשיאה עשרות אלפי נפשות. אחרי קום מדינת ישראל ועם התפוררות מסך הברזל עזבו יהודים רבים את המקום, והקהילה בגובה הצטמצמה לכדי אלפים בודדים. מעניין לגלות שהגישה הסובלנית ממומשת על ידי השלטון הנוכחי באזרביג'אן – שלטון חילוני במדינה שרוב תושביה מוסלמים שיעים ומקדש סובלנות בין דתית. לא בכדי, אזרביג'אן היא כיום ידידה קרובה של ישראל.
המורשת הבנויה בגובה מעוררת השתאות. היא באה לידי ביטוי בבתי המידות של המשפחות שהתבססו במקום, ובנויים בסגנון האופייני לאזור הקווקז. באור שקיעה של ערב חג, עוטפת את השכונה שלווה מעוררת השראה…
מוסדות הציבור של הקהילה ובהם בתי הכנסת אף הם יצירות מרשימות. בעבר היו פעילים במקום 11 בתי כנסת. כיום שרדו בודדים ואחד מהם, ששוקם זה לא מכבר, משמש כבית כנסת פעיל לקהילה.
שימו לב לשטיחים המכסים את הרצפה – סממן אופייני למסגדים…
הקהילה אמנם משמרת את אורח החיים היהודי השוקק, אך מגמת העזיבה של הדור הצעיר שאינו רואה עתיד בגובה מעיבה עד מאוד על עתידה. ובאין אנשים, הקהילה מתפוררת, רוחנית ופיזית.
בתים רבים בשכונה עומדים סגורים – בעליהם היגרו למקומות אחרים בחיפוש אחר מקורות פרנסה. רבים המשיכו לפתח את עסקיהם ברוסיה שלאחר התפרקות ברית המועצות, והבתים המופארים והריקים שהקימו בגובה מעידים על שגשוגם מעבר להרים.
אבל החווייה המטלטלת ביותר הייתה עת שוטטתי אקראית באחת הסמטאות בשכונה, ונתקלתי בקיר הזה
מעבר לפינה המתין לו בית כנסת שידע ימים טובים בהרבה
בקיר הלבנים מוטבע הכיתוב הזה
ומעל מבואת הכניסה הלוח הבא
ניתן לזהות בו את המילה תרס"ו – 1906. השכן שגר בסמוך טען עם זאת שבית הכנסת נבנה בשנת 1864 וכינה אותו "בית הכנסת חסידוב", אך לא ידע לספק פרטים נוספים.
נדרש אומץ רב ומאמץ כדי לפלס דרך פנימה מעל ערימות הגרוטאות בכניסה.
המראה בפנים הותיר אותי פעור פה
מבט מעלה חשף תקרת-עץ ייחודית שלא ראיתי דומות לה במבנים בכלל ובבתי כנסת בפרט.
היא סוג של אתגר קונסטרוקטיבי, ושלא במפתיע היה נדמה שאם אנשוף חזק מדי היא תתמוטט לי על הראש. ניתן לראות שגם הקירות מתחילים להתפורר, ובהעדר חגורה מעל החלונות, מאיימות הלבנים שמעליהם לצנוח מטה.
בעניין הספרים, אמנם לא בדקתי את כולם, אך מדובר בספרי חשבונות – המבנה שימש באחד מגלגוליו כמחסן סחורות, כנראה פירות וירקות.
על הקיר שמול הכניסה ניתן לזהות בבירור את הכתובות "דע לפני מי אתה עומד"
ו"דע את אלהי אביך ועבדהו", יחד עם עיטורים עדינים
עזבתי את המקום בתחושה שימי המקום ספורים, ובהרגשה שמצבו של בית הכנסת המיוחד הזה מייצג את מצבה של הקהילה המקומית כולה. לא רק בית הכנסת הזה ראוי לשיקום ושימור. כל מרקם השכונה ותושביה הם בבחינת מורשת ייחודית. זאת ועוד, אם נתבונן אל מעבר לנהר נגלה שגם בצד המוסלמי ישנן שכיות חמדה ארכיטקטוניות ותרבותיות, והרי לנו מטען היסטורי שיכול לשמש כבסיס להפיכת העיירה גובה כולה לאתר מורשת. אם המקום יהפוך אטרקטיבי למבקרים ותיירים הוא ייצר מקומות עבודה, ואולי יאפשר לשמר את המורשת על ידי התושבים שימשיכו לגור בו.
בשלב ראשון הייתי שמח לראות את בית הכנסת "חסידוב" (?) חוזר לימי תפארתו.
אולי זו האכסנייה המתאימה למוזיאון מורשת של תושבי ההר?
אם מי מכם יודע פרטים נוספים על בית הכנסת ו/או מגלה עניין לסייע בשיקומו, צרו נא קשר.
מידע נוסף
עוד על חוויות הביקור המרתק בגובה ובארצות הקווקז
בהרצאה-מצגת על גאורגיה, אזרביג'אן וארמניה – לפרטים הקישו כאן
אנשי הקווקז – ה"טאטים" – ויקיפדיה
תמונות נהדרות מקום נהדר אני גם ההיתי באזרביגאן אבל רק בבקו
קראתי בעניין, כתמיד, את הכתבה על "מי יציל את בית הכנסת…" והצעתך עוררה את זכרוני לשירתו של ריה"ל: דבריך במור עובר בו הוא כותב: "…הלנו נחלה רק מקדשי אל / ואיך נהיה להר קדשו שכחים" והפירוש האם נשאר בגלות עם בתי הכנסת ונשכח את בית המקדש בירושלים=[ואם נוסיף בימינו נשכח את בתי הכנסת השוממים בערי ישראל (בתל אביב ,חיפה ועוד). לפיכך, נראה לי שאין מה לשפץ את בתי הכנסת בחו"ל שאינם עתיקים כל כך ובפרט שישמשו כאתר תיירותי בלבד. נשקיע כסף בארץ.
תודה על הכתבות והצילומים
אותי זה מחכים.
very very sad my hebrew is rusty shalom vekol tov JAck G
צילומים מיוחדים ומרגשים .עד כמה שידוע לי יש אוכלוסיה גדולה בארץ שעלתה מאזרביגאן , אולי אפשר לעניין אותם בהצלת בית הכנסת.
קראתי את הכתבה ראיתי את התמונות, איני שייכת לעדה אבל לבי נחמץ לראות את בתי הכנסת העזובים ומקווה שאת הספרים הצילו..
אני יליד גובה (קובא), היום רוב יהודי העיירה נמצאים במוסקבה רק לקראת ט'באב נוהרים כמעט כולם לגובה. הבית הכנסת הגדול ששופץ, השיפוץ בוצע בעזרתם של "הנובוריצ'ים" העשירים החדשים.
כיום אין להם הרבה ענין בלשפץ עוד בתי כנסת מסיבה הפשוטה, אין די מנין ביום יום, כפי שציינתי, רוב התושבים בעסקים במוסקבה, העיירה עברה שינויים משעמתויים, הרחוב הראשי שופץ וחודש רח' לנין שאורכו קרוב ל 2 ק"מ , את הרי קזבאק ניתן לראות בברור מושלגים כל ימות השנה, מזרחה מהעיירה נסיעה של כ 30 דקות לחופי המערביים של הים הכספי.
מעט פרטים אישיים: אבי קבור בגובה – מיכאלוב ( לימים שם המשפחה היה ישראלוב) זבולון בן אפרים חיים, שם המשפחה שונה בעקבות כך שאחד מבני הדודים של אבי הלשין עליו במשטרה ועל כך אבי נאסר ל 3 שנים, ובשל כך החליט אבי לשנות את שם המשפחה מישראלוב למיכאלוב ע"ש סבאו מיכאל. בביקורי האחרון לא יכולתי להמשיך את שהותי יותר מיומיים, אנשים השתנו, הצעירים הפכו להיות די חצופים, טיפוסים שלא היה להם מה לאכול ומה לשתות הפכו להיות מה שנקרא "באבא" סוג של "סנדק מנופח". לא מצא חן בעיניי התנהגותם של אותם המנופחים (לא כולם כמובן) , חלקם עדיין זוכרים מהיכן הם באו ולאן הם אמורים ללכת.
אומרים שחלק מהתושבים הם צאצאיי הכוזרים – הים הכספי בשמו המקורי נקרא "כזר דניז – כלומר "הים הכוזרי", חלק מהתושבים יודעים מי אלו הצאצאים של הכוזרים, אך נמנעים מלדבר על כך.
דרומית לעיירה מעבר (קוינא קורפי) הגשר הישן צלע ההר בצידו הימני נקרא "דחור בעז " כלומר ההר של בועז" , אין לי מושג מדוע ולמה ההר נקרא ע"ש בועז ומי הוא בועז.
אני זוכר שבילדותי הייתי מסתובב המון בנהר "גודיאל צ'אי" בעיקר דיג ורחצה כמובן. בחלקו הגבוה של הר בועז קבור מנהיג מוסלמי "פטאלי חאן" , עפ"י הסיפורים והשמועות, סיפרו שפטאלי חאן מאוד אהב את היהודים על כן הוא קבו בצידו היהודי של העיירה, תמיד טענתי שאותו מנהיג פטאלי חאן היה צאצא של בן יהודי, אפילו שמו מצלצל כשם יהודי "פטאל" .
בעיה חמורה נוספת בעיירה גובה, כפי שציינתי, רוב התושבים נמצאים במוסקבה , בגובה אין בנינים רבי קומות, כולם שיפצו את בתיהם ממש לבתי פאר , לצערי ואף אולי לצערם של בעלי הבתים, מי שמתחזק וחי בבתיהם, הם המוסלמים – לטענתם שמה שהם עושים למעשה שמאפשרים למוסלמים לחיות בבתיהם בתנאי שהתחזוקה תהייה שוטפת .
יש עוד המון מה לספר על יהדות גובה ואזרבאג'אן בכלל, אסתפק בשורות שלעיל.