עוד שנה חלפה, ונראה שדבר לא השתנה. שוב הפולמוס סביב הצידוק לעצרת לציון רצח ראש הממשלה יצחק רבין, שוב הטענות על פוליטיזציה של העצרת ושוב התשובות על כך שאחרי הכל היה זה רצח פוליטי. בעיתות של התרגלות למונחים כגון "תג מחיר", התעוררות חברתית לכאורה, וכשאחיו של רוצח ראש הממשלה שהיה מעורב בהכנות לרצח משתחרר מהכלא בימים אלה, הייתה זו עצרת חשובה מתמיד. אפילו על ארגונה היו מחלוקות, אך תחת שרביט עמותת "4 בנובמבר" התקיימה עצרת מהראויות שראתה הכיכר לציון רצח ראש הממשלה. הרב מנחם פרומן ויוסי שריד, שניהם לבושים לבן-קרם וכל אחד מהפנט בדרכו את הקהל, נציגות תנועות הנוער שנוצרות את גחלת הזיכרון, המוסיקה שמלווה את טקסי הזיכרון בישראל מאז שהזיכרון הפך לחלק בלתי נפרד מקיומה של המדינה, עם השירים שמזוהים עם הרצח, והקהל, המעט שהגיע, קומץ שמוכן לתרום שעתיים מזמנו הפנוי לכבוד השפיות.
