בלוג

סטודיו עיצוב עירוני שנה ד’, סמסטר א’ תשע”ג
הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון

מתכננים: גילי קסלמן, מאיה מליקיין, גיא שחר

מנחים: קלאודיו מילול, חגית חרותקה-קובי. מרכז הקורס: שמאי אסיף

 

בחלק הקודם עסקנו ברקע ובניתוח שהתוו את דרכנו בפרויקט זה. בחלק זה נעסוק בממד הזמן בעבודת התכנון שעשינו.

האדריכל והמתכנן דר' מיכאל מאיר ברודניץ טוען, ששני הממדים הקריטיים ביותר בעולם התכנון הפיזי הם ממד המרחב וממד הזמן. ממד המרחב על שום ההשפעה המרחבית האדירה של התכנון, וממד הזמן על שום היותם של תוצרי התכנון מבנים שעתידים להישאר עמנו עשרות שנים קדימה. בעוד שהממד המרחבי זוכה איכשהו להתיחסות ראויה, הרי שנושא ממד הזמן לא מקבל ביטוי. להפך, ההיבט העיקרי של ממד הזמן בתכנון בישראל מייצר אפקט שלילי: תהליך התכנון בארץ גורם להליכי התכנון להימשך שנים רבות, שבסופן מאושרות תכניות שפעמים רבות כבר אינן רלוונטיות. אבל אחד ההיבטים החשובים שבהם כן צריך לבוא לידי ביטוי ממד הזמן הוא בחינת חלופות אפשריות והתוויית נתיב לחלופה אופטימלית מתוך ניתוח תרחישים עתידיים אפשריים להתפתחות. בהעדר התייחסות לתרחישים, קשה לתקף את תכנית עתידית מקיפה מחד, וקשה להציג חזון משמעותי מאידך.

בחלק זה נראה כיצד לממד הזמן ישנה חשיבות מכרעת בגיבוש והצגה של חזון שאפתני כפי שאנו מציעים למפרץ. נתחיל בהתיחסות לממד זה בתהליך התכנון, ובהמשך נראה כיצד אנו רותמים את ממד הזמן כדי להציג את הדרך למימוש החזון.

ממד הזמן בניתוח והתכנון

כאשר התחלנו לגבש את החזון למפרץ חיפה, היה לנו ברור שעוד לפני שאנו ניגשים למלאכת התכנון הפיזי, דהיינו עוסקים בממד המרחב, עלינו לחשוב ראשית בממד הזמן. כלומר להתבונן על כל ההיבטים המשפיעים על המרחב, אך לבחון אותם ראשית בממד הזמן, לנתח תרחישים אפשריים ולראות לאילו פתרונות יישימים מבחינה תכנונית ניתן להגיע לאורך השנים. רק ההתבוננות על ציר הזמן אפשרה לנו להסיק מסקנות מושכלות על המרחב, ולגשת לתכנון מפורט יותר של סטרטוקטורה ומרקמים.

תהליך הניתוח שלנו על ציר הזמן היה מורכב. הוא ניזון משתי האופציות הקיצוניות שייצרנו – התרחיש הפסימי והתרחיש האופטימי. היה לנו ברור שבסופו של דבר צריך למצוא את הפתרון האופטימלי, שהדרך אליו תזגזג לאורך השנים בין אופציות הקיצון.

המשכנו ביצירת אירועי מפתח צפויים או כאלה שעלולים להתרחש בטווח זמן התכנון שאותו הגדרנו – 40 שנה. את האירועים חילקנו לשלושה היבטים – היבטים גלובליים (למשל אסונות טבע, השפעת אמנות בינלאומיות, תהליכי גלובליזציה), היבטים מוסדיים (הקשורים לגופים החזקים הפועלים במרחב – עירייה, נמל, רכבת, צבא ותעשייה פטרוכימית) והיבטים מקומיים (פעילות תושבים למשל). בחנו את השפעתם של אירועים אלה לאורך הזמן על פני תתי אזורים במרחב של המפרץ (בהם הנמל המערבי, הנמל הצבאי, נמל הכרמל, מרחב הקישון ויובליו, שדה התעופה, חוות המכלים ועוד) וכן על מרכיבים שונים בתכנון (אוכלוסיה, תיירות, תחבורה, טבע וסביבה ועוד).

תוצרי הניתוח היו מערכת מסועפת של תרחישים ותוצאות על ציר זמן, ה-Timeline  של הפרויקט.

ציר הזמן הפך לבסיס לאורו פיתחנו את התכנון המרחבי, בו נתמקד בפרק הבא.
נקפוץ כעת קדימה כדי להסביר כיצד השתמשנו בממד הזמן על מנת להציג את החזון.

ממד הזמן בהצגת החזון

כשהצגנו את חזון חיפה 2053 בפני עצמו, היו שמצאו בו "אוטופיה" או "חלומות באספמיה". לפיכך, לא הסתפקנו בהצגת תמונת המצב העתידית, אלא הצגנו תהליך מפורט הנמשך על פני 40 שנה שמראה צעד אחר צעד כיצד אפשר לממש חזון כזה. כל המשמעות של תכנון ארוך טווח הוא להציג חזון שיחולל שינוי מהותי, ולהראות את אבני הדרך שיובילו אליו. ללא הצגת אבני הדרך לא ניתן לתקף חזון שכזה. לפיכך, למדנו כי כדי ליצור שינוי משמעותי יש לא רק להציג חזון יצירתי, אלא לנתח ולהציג את אבני הדרך שיובילו אליו על ציר זמן.

Architecture exists, like cinema, in the dimension of time and movement
One conceives and reads a building in terms of sequences
Jean Nouvel

האדריכל ז'אן נובל מדבר כאן על הקשר בין קולנוע וארכיטקטורה ומדבר על צפייה בבניין במובן של רצף התרחשויות. אם נכון הדבר לגבי בניין בודד, בוודאי נכון הדבר למרחב אורבני שוקק המכיל אינספור מרכיבים.
מקור השראה נוסף קיבלנו מפרויקט נחבא אל הכלים של האדריכל ישראל גודוביץ'. בשנת 1967, בהיותו אדריכל במשרד השיכון, הפיק גודוביץ' יחד עם הקולנוען ברק שקין את הסרט "בממד הזמן", שהציג את אלטרנטיבת "בינוי ללא פינוי" להתחדשות שכונות ותיקות. הסרט המחיש את הרעיונות על ציר הזמן באמצעות הנפשה והדמיות שהקדימו את זמנם. הסרט מימש את רעיון ה-" Planning in time / time dimension" והוקרן בכנס בינלאומי של אדריכלים שהתקיים מיד לאחר איחוד ירושלים.
בשנת 2012 התוודענו קבוצת סטודנטים לפרויקט במסגרת קורס תיאוריות של אדריכלות, והפקנו אנו סרטון על "ממד הזמן". במסגרת העבודה על הסרטון צילמנו ראיון עם גודוביץ' בו שמענו בין השאר את המשפט שהותיר בנו חותם משמעותי – "אין כמו הקולנוע כדי לתת את הממד שחסר לנו בתכנון". הנה הסרטון על "ממד הזמן":

לסיכום, ההתבוננות באמצעות ממד הזמן אפשרה לנו לבצע ניתוח רב תחומי מושכל יותר, להבין טוב יותר את  התהליכים המעצבים את המרחב של חיפה, לבחור את תרחישי היעד הרצויים ולהסיק מסקנות מושכלות לגבי תהליכי ההתפתחות של העיר. לולא ניתוח התרחישים לא היינו יכולים לתכנן או להציג תכנית כזו.
הבנת התרחישים והיכולת להכניס את אלמנט השליטה בהם לאורך זמן, נתנו את הגושפנקא להגיע לחזון שיחולל שינוי משמעותי ויתן לו תוקף.

בחלק הבא נעסוק בממד המרחב של הפרויקט.