הכל מתחיל בטיול הליכה סתווי באלפים האוסטריים מערבית לעיירה צל-אם-זה (Zell am See). בעת לינה באחת מבקתות ההרים, בעודנו מהרהרים בקול אודות תכניות סוף הטיול, מציע אחד משכנינו לשולחן, מנהל בית ספר באזור, לטייל בקרימל (Krimml).
"נמצא שם המפל הגבוה ביותר באוסטריה, אבל עבורכם יהיה המקום בעל משמעות מיוחדת – הוא מגולל סיפור מעניין של שיירות ניצולים יהודים שחצו את האלפים אחרי מלחמת העולם השניה בדרכם לארץ ישראל".
באתרים הרריים המספרים סיפורי בריחת יהודים כבר נתקלנו, למשל ביערות סלובקיה, אבל איך הגיעו הניצולים מערבה כל כך ומדוע נאלצו לחצות רכסי הרים שמגיעים באזור זה לגובה של כ-3,000 מטר?
מלאים סקרנות אנו יוצאים לדרך, במעלה עמק ה-Salzach בואכה העיירה השלווה Krimml, הממוקמת בגובה 835 מטר מעל פני הים.
מפל קרימל מתברר כמפלי קרימל, כלומר סדרה של מפלים. אמנם גובהם המצטבר מגיע ל-380 מטר, אבל היות שקשה לראות במבט אחד את כולם, האפקט הכללי אינו של מפל גבוה במיוחד.
ואולם, הטיפוס ההדרגתי ממפל למפל, עם נקודות תצפית מפתיעות, מצדיק את המקום כיעד תיירות מתקתק.
פנינו דרומה, אל רכס ההרים של הפארק הלאומי Hohe Tauern, שהסמל שלו מזכיר לנו באופן סמלי את האות ה'.
עם העליה, אנחנו נתקלים בפירמידה חומה מוזרה. מתברר שזו אחת משבע תחנות-זיכרון-מידע, המספרות את סיפור הפליטים היהודים.
כל תחנה מתארת נקודה במסע המופלא של 5,000 ניצולים יהודים, שטרם קום המדינה חצו את מעבר ההרים קרימל, 2,634 מטר מעל פני הים, מאוסטריה לאיטליה, בדרכם לארץ ישראל. ועתה, בלי שתכננו, אנו צועדים בעקבותיהם…
התחנה במפלי קרימל מכונה Anxiety. בין האביב לסתו 1947, כמעט מדי לילה, מגיעים ממחנה "גבעת עבודה" בעיירה סאלפלדן לקרימל קבוצות של יהודים, 150-200 בקבוצה, גברים, נשים וילדים, ונאספים באזור המפלים. לפניהם 15 שעות של הליכה רגלית הררית קשה, השער לתקוה.
מדוע הפליטים נאלצים לחצות דווקא דרך העליה המפרכת למעבר ההרים קרימל? הסיבה מתחילה בסיפור דרכם לארץ של רבע מיליון פליטים יהודים ששרדו את השואה במזרח אירופה.
התקופה היא 1945 עד 1948. הפליטים מוברחים ממזרח למערב אירופה, לאזורים שנכבשו מחדש על ידי בעלות הברית. ואולם, לא כל בעלות הברית הן בעלות ברית ליהודים. זרועו הארוכה של המנדט הבריטי מתעמרת במבקשים לעלות לארץ – הבריטים לא רק שמונעים כניסת מעפילים לישראל עצמה, אלא פועלים אקטיבית נגד ההגירה היהודית גם בארצות המוצא באירופה. לפיכך, כ-120,000 מהיהודים מוברחים דרך מחנות מעבר בעיר… זלצבורג באוסטריה. זלצבורג נבחרה כי הייתה תחת שליטה אמריקאית – המדינה היחידה עליה ניתן היה לסמוך אז. מזלצבורג מוברחים הפליטים בנתיבים שונים לאיטליה וממנה באוניות לארץ. אך גם נתיבים אלה סגורים ברובם בפני יהודים בלחץ בריטי, והמסלול דרך מעבר קרימל נבחר דווקא בגלל היותו אתגרי – לא מוצבת בו שמירה קפדנית.
הארגון האחראי על המבצע, הפועל באירופה באותה תקופה, הוא תנועת "הבריחה". התנועה, שמשום מה נעדרת מהנרטיב במחוזותינו, פועלת מסוף מלחמת העולם השניה ועד הקמת המדינה, ואחראית להברחת ניצולי השואה ממזרח אירופה. תנועת "הבריחה" מפעילה מערך לוגיסטי מורכב לאיתור ניצולים והבאתם לחוף מבטחים, ולמעשה יחד עם תנועת "ההעפלה" מהווה נדבך חיוני בדרך למדינה יהודית עצמאית.
סתו 2013. רוב התיירים מתעצלים לטפס למפלים העליונים, קל וחומר לעבור את מדרגות המפל התלולות ולהגיע "למעלה" – אל המקום בו נפתח פתאום עמק Krimmler Ache, והרכס המושלג בקצהו, גבול אוסטריה – איטליה.
מולנו בכל זאת מראה תיירותי לא שגרתי.
האזור של צל-אם-זה הפך בשנים האחרונות ליעד מועדף על תיירים ממדינות ערב העשירות, נושא מעניין בפני עצמו.
אנחנו ממשיכים הלאה לתוך העמק, כשמראות אלפיניים משובבים מלווים אותנו מסביב.
את הלילה אנו מעבירים בבקתת ההרים הוותיקה Krimmler Tauernhaus, בגובה 1631 מטר מעל פני הים. כמה ותיקה? לפחות 600 שנה!
זו גם אחת התחנות במסלול הפליטים, המכונה "תקווה". הפליטים שוהים באזור הבקתה בשעות הבוקר המוקדמות, כשמשפחת גייסלר, הבעלים של הבקתה בהמון שנים האחרונות, מספקת להם מחסה וארוחה חמה.
לפניכם תמונות נדירות מאוסף התמונות של משפחת גייסלר. בתמונה הראשונה נראית קבוצת פליטים נחה לצד הבקתה.
בתמונה זו נראית הקבוצה מתכוננת ליציאה.
וגם אנחנו, השכם בבוקר הקפוא, יוצאים בדרכם של הפליטים.
בדרך המישורית יחסית הם נעזרים בסוסים שסיפקה להם משפחת גייסלר לשאת את הילדים ומעט הציוד שהיה עמם.
בגובה 1666 מטרים פונים במעלה עמק Windbach, בתחנת Confidence.
אנחנו נהנים מהאפשרות ללכת באור יום, אך הפליטים ממתינים כאן לרדת החשכה על מנת להמשיך.
מכאן, חלקם תשושים ורעבים, לא רגילים להליכה הררית, הם נושאים את ילדיהם ואת מטלטליהם על הכתפיים בדרכם אל מעבר ההרים.
2,106 מטר מעל פני הים, Yearning.
הבריטים מפעילים לחץ ניכר על האיטלקים. מנובמבר 1946 נרשמו עשרות מקרים של פליטים שנשלחו חזרה לאוסטריה על ידי המשטרה האיטלקית. האם יצליחו לעבור? חלק מהפליטים מאריכים את המסלול בחמש שעות הליכה נוספות כדי לעבור במעבר נידח אף יותר.
66 שנים עברו מאז, וסתו 2013 כבר ראה שלג משמעותי ראשון. העליה נעשית תלולה וסלעית במיוחד לקראת מעבר ההרים.
לקראת מעבר ההרים אנחנו פוגשים מטיילים שהגיעו מהצד האיטלקי
חציה של מעבר הרים היא אירוע משמעותי עד מאוד. שיאו של מאמץ פיזי, נוף משכר, ואחריו כאילו עולם אחר, לפעמים הנוף הפיזי משתנה וגם האנשים, ו-ירידה…
בין אם בהרי ההימלאיה או באלפים האירופאיים, לנו המטיילים יש את היכולת לבחור מתי להגיע ולהצטייד בהתאם, וכך לזקק את ההנאה מהחוויה המפעימה שבשיאו של טיפוס מפרך.
אך הפליטים צועדים בלילה, והיופי עוצר הנשימה נעלם מעיניהם.
ההגעה אל מעבר ההרים כרוכה במתח רב, ורק רצון טוב מצד השוטרים האיטלקים יאפשר להם לחוש הקלה.
כיום, מחסה עץ קטן מוצב בראש מעבר ההרים, בגובה 2,634 מטר, וכתובת חרוטה עליו…
ממעבר ההרים רואים לראשונה את עמק Aurina שבתחתיתו העיירה האיטלקית Kasern – תחנתם האחרונה של הפליטים במסע הרגלי.
אך דרכם עוד ארוכה – משם יגיעו לאחת מהערים האיטלקיות על חוף הים כדי להמשיך באוניה לישראל.
מי יודע מה מצפה להם שם? האם יצליחו להעפיל אל החוף, שמא ישלחו אותם הבריטים למחנות בקפריסין? או למחנות בגרמניה רחמנא ליצלן – גורל מעפילי אקסודוס?
ועוד ממראות אזור מעבר ההרים
הנה מפת האזור והמסלול (אפשר ללחוץ כדי להגדיל)
ואזור ההליכה בהגדלה
בשנת 1997, במלאת 50 שנה לחציית מעבר ההרים, הוצב במקום לוח זיכרון. בטקס נכחו (משמאל לימין) אשר בן-נתן ואבא גפן מפעילי תנועת "הבריחה", פרדיננד אוברהולנצר ראש עיריית זלצבורג והנס קטשטאלר מושל זלצבורג.
בשנת 2003 טייל באזור ארנסט לשנר, כלכלן אוסטרי. בבקתת Krimmler Tauernhaus הוא נתקל בצילומים שתעדו את הפליטים חונים בבקתה. בעל האכסנייה פרידל גייסלר, נכדה של ליזל גייסלר שסעדה אז את הפליטים, חשף את לשנר לסיפור. לשנר החליט להקים מפעל שנתי שיחייה את סיפור הפליטים שחצו את מעבר קרימל.
במלאת 60 שנה לחצייה, בשנת 2007, נערך לראשונה אירוע "צעדת השלום באלפים" – Alpine Peace Crossing, אשר שיחזר את המסע שערכו הפליטים. בשנים האחרונות, עם התגברות תופעת הפליטים המגיעים מאזורי קרבות באפריקה והמזה"ת לאירופה, מתווסף למסע מסר העלאת המודעות לבעיית הפליטים באשר הם. בשנת 2013 הוצבו לאורך המסלול שבע תחנות הזיכרון.
מאז, בכל שנה בסביבות חודש יוני, נערך המסע, ומטיילי ההרים שביניכם יכולים להשתתף בו. את כל הפרטים תוכלו למצוא באתר ה-Alpine Peace Crossing. באירוע שיתקיים השנה ב-26-28 ביוני 2015 ישתתף וישא דברים בין השאר מרקו פיינגולד, בן 102 (!), ראש הקהילה היהודית בזלצבורג.
מידע נוסף תוכלו למצוא באתר עמותת מורשת הבריחה, הפועלת להעלאת המודעות לפעילות ארגון הבריחה. עוד על הסיפור ההיסטורי המרתק תוכלו לקרוא בסקירה ההיסטורית כאן.
ניתן כמובן ללכת בנתיב באופן עצמאי. זהו אחד האזורים היפים לטיול באלפים בכלל. הנתיב המומלץ הוא לצאת מהעיירה קרימל לבקתת Krimmler Tauernhaus (אפשר בהליכה דרך המפלים, או להעזר בשירות מיניבוסים שפועל בעונה בין העיירה לבקתה) וללון בה. למחרת לעלות למעבר ההרים קרימל (Krimmler Tauern) ולרדת לכפר Kasern בצד האיטלקי וללון בו. למחרת לחזור בדרך אחרת – מהכפר Kasern דרך מעבר ההרים Birnlücke והבקתה שלמרגלותיו חזרה לבקתת Krimmler Tauernhaus ולעיירה קרימל. מפה סכמטית של המסלול תמצאו כאן. יש להצטייד במפת סימון שבילים של האזור, שניתן להשיג בין השאר בקרימל – יש עוד מסלולים רבים ויפים באזור, ואפשרויות לינה בעיירות ובבקתות ההרים.
לסיום, הנה מבט נוסף לפסגות הדרמטיות שעל רכס ההרים המפריד בין אוסטריה לאיטליה ובקתת הרים סגורה למרגלות מעבר ההרים.
אחרית דבר
כדרכה של רשת האינטרנט, לא חלפו שעתיים מעת פרסום הכתבה, וכבר החלו לזרום התגובות. אחת מהן הייתה שיחת טלפון ממשה פרומין, שעשה דרכו לארץ דרך מחנה סאלפלדן והאלפים, וסיפר על השתתפותו במסע הראשון לשחזור חציית מעבר קרימל ב-2007. אז גם התברר שחברה טובה של אמי, לילי סגל, חצתה את המעבר כשהיא נישאת בבטן של אמה רושקה אוסטרוביץ ז”ל. לילי נולדה במראנו יומיים אחרי תום החצייה. בשנת 2007 היתה מעורבת בהכנות לקראת מסע השחזור הראשון. הנה כתבה מ"הארץ" המספרת את סיפור המעשה.
אתם מוזמנים לקרוא גם את התגובות למטה בהמשך.
יפה.
יפה ומאוד מרגש.
הי גיא
כרגיל מצגות מרתקות .
תמשיך לרגש .
נחמה .
כתבה מרתקת ומתסכלת:
מרתקת – יכולת הסיפור והריגוש שלך גיא, מעבירה אותי למחוזות הקסומים, ההיסטוריים והמסקרנים שבמסעך.
המתסכלת – טיילתי במפלי קרימל בקיץ 2012 ביום גשום וקר. הגעתי עד המפל השני ונכנעתי לעצם המחשבה שבמוצא הפארק מחכה לי מחסה חם, מפנק ויבש….
תודה על המידע המרתק
תודה לך גיא על המצגת המרתקת והמרגשת. כבן לפליטי שואה, זה מרגש שבעתיים.
הנושא ממש מפתיע אך הסיפור מרתק.
תודה רבה.
מרגש, ביחוד ש"זכיתי" להיות "לקוח" של ארגון ה"בריחה"
ולהטלטל בין אוסטריה לאיטליה,
כולל הברחת הקוים בין האיזורים שבשליטת ארה"ב/ברה"מ/ בריטניה.
גב' רושקה אוסטרוביץ ז"ל עשתה את המסע המופלא הזה
כשהיא נושאת ברחמה את חברתי לילי אוסטרוביץ – סגל.
לילי נולדה באיטליה.
המשפחה הנפלאה הזו השתקעה בתל-אביב.
סיפור מרתק ממבטך האישי כיום אל העבר
עוד הנצחה לגבורת הניצולים
האיש המקסים שבתמונה הוא אכן אשר בן-נתן.
כינויו בארגון המחתרתי היה "ארתור" בשל מראהו הארי.
הוא שימש בתפקידים רמים במשרד הביטחון
שמי שפלר מרדכי אני עברתי את המסלול של חציית האלפים בשנת 1946/7 עם אימי רחל ואנוכי בגיל שבע ודודה זקנה בדרכנו לאיטליה למחנה העקורים בלדיספולי
ומשם עם ספינת המעפילים "לא תפחידנו", מעצר ע"י הבריטים בלב ים ומשם לחיפה וגירוש לקפריסין ועליה ארצה בשנת .1948
כיום אני מקדיש את חיי כמרצה על ילד בשואה במרכז משמעות במוצקין.
הקמתי דור של 3 ילדים ותשעה נכדים.
כל הבנים שרתו בקרבי והחמישי מתגייס בקרוב לקרבי,
כולם מלח הארץ ועל כן זו גאוותי.
זו נקמתי לצורר הנאצי.
מוטי שפלר
כל הכבוד גיא ! הסיפור מדהים וכל פעילות ההמשך ראויה לשבח.
אני מעביר את כל החומר שלך לתלמידי בקורסים למורי דרך,
יישר כוח ותודה גדולה.
מדהים שקיבלתי את המצגת דווקא כמה ימים לפני יום השואה – הורי היו אמורים לעבור בדרך זו אבל מאחר ואמי הייתה כבר בחודש 8 בהריון (אתי) לא אישרו להם.
זוג חברים טובים שלהם כן עשה זאת ואני בקשר איתם כל חיי.
אני נולדתי בזאלפלדן (אותה מזכירים בכתבה)
תודה מעומק הלב !!!
איזבלה
תודה רבה על מצגת מופלאה [כרגיל] ועל סיפור הסטורי כל כך מרגש!
גיא , שוב ריגשת מאד ובמיוחד לקראת יום השואה . ראוי שהדור הצעיר המחפש אתגרים וריגושים קיצוניים ייחשף למידע זה ולצילומיך המרהיבים .
תודה והמשך להלהיב ולהשכיל , נעמי
תודה על מצגת מופלאה.
התיאור ממחיש מאוד מקצת מהתלאות שעברו הורינו בדרכם לארץ ישראל.
אני נולדתי בדרום איטליה בחנוכה 1946 ובנוב' 1947 עלינו ארצה בזכות המוסדות של המדינה שבדרך.
סיפור מדהים ומרגש כאחד.
הי גיא, כתבה מרגשת ועם הצילומים המקסימים, ומקווה שתמשיך לרגש אותי תמיד בברכה דינה.
כרגיל, כתבותיך מרגשות אך זו התעלתה עליהן. גם בן זוגי , כילד בן 5 היה באחת מהשיירות האלה עם אמו ואחיו שרק נולד. היות והיה תינוק בן יומו הוא נעטף בסמרטוטים מכל הבא ליד והוחזק קרוב לליבה של אמו. ההליכה המייגעת, הקור העז והתשישות המצטברת הביאו לידי כך שהאם , ברגע של חולשה , הרפתה מעט מאחיזתה בתינוק והוא נשמט מידיה והתגלגל עמוק לתוך הנחל בתחתית המדרון. למזלם, השלג, הנחל הקפוא וה"סמרטוטים" ריככו את הנפילה. השיירה כולה נעצרה והגברים ירדו לחפש את התינוק בן-יומו שלשמחתם נמצא. ה"תינוק" היום בן 67 .
אם מעניין אותך, סיפור משפחתם ביוטיוב תחת הכותרת "סיפורה של משפחת כץ".
ושוב, חן-חן על כתבותיך וצילומיך
אשמח שתוסיף מפה ומסלול המסע. מרגש ומעניין מאוד.
ליזט
הי, התרגשתי מאד!!
באחת התמונות יכולתי לראות את ההורים שלי, בעיקר דמות שדומה מאד לאבא שלי. ההורים ספרו לנו מנפלאות הדרך – הקשה – שעברו.
שמענו. כאן קיבלתי תמונות –
תודה מקרב לב!! גיא.
השלמת חתיכה מאד חשובה בפאזל.
גיא,
כקורא וותיק של כל הפוסטים המופלאים שלך,
אומר כי הפעם הגדלת לעשות – מרגש מרגש מרגש
ועוד בחרת בעיתוי כל כך נכון
הורי "גנבו" את הגבול דרך אוסטריה לאיטליה, איני יודע דרך איזה מעברים, הם רק ציינו שהדרך הייתה ממש קשה.
בסופו של המסע המפרך הם הגיעו למחנה פליטים בעיירה ליד טורינו (ריבולי) שם בסופו של דבר, גם נולדתי
וואו
תודה על הכתבה וכל הקישורים שהוספת –
אעיין בהם במפורט בהמשך
כתבה יפה ומרגשת.
הלקח החשוב הוא שיש לנו מדינה משלנו שיכולה להיות מקום מפלט ליהודי כל העולם.
הכתבה והצילומים ריגשו אותי מאד, גם אני נדדתי בדרך זו מאוסטריה לאיטליה בלילה קר וגשום חושך עלטה עברתי עם שני אנשים יקרים שהיו לי כהורים ובאחד הברקים החזקים ראה לפתע דוד (לושה ודוד הם הזוג שהיו לי כהורים) שאני בת ה- 8 כמעט צונחת לתהום והוא ….הציל אותי. ירדנו מהאלפים באיטליה, לאחר מספר מחנות עקורים זמניים הגענו לברלטה אחר כל לקיארי ולבסוף לאחר שהיות רבות עלינו ארצה באנית משא איטלקית אשר הוסבה להעביר בני אדם.
(כאן התיחסתי רק לקטע ההליכה באלפים)
סיפור מרתק ונוגע ללב וכמו כן תגובות הקוראים.
פרק נוסף בעלילות הגבורה של ניצולי השואה ועליתם ארצה.
ישר כח.
תודה רבה על המצגת המרגשת הזאת וכן המון תודה על כל המצגות הנפלאות שלך
אני ילידת הארץ, ולמשפחתי אין קשר לשואה. עם זאת התעניינתי
בנושא, נסעתי לפולין לביקור במחנות המוות, ביקרתי באופן
עצמאי במחנות ריכוז אחרים. הכתבה מאד מרגשת ונראה שעדיין
אחרי שנים כה רבות "צצים" סיפורים לא ידועים. חשוב להגיע
אל אחרוני הניצולים מהשואה, לשמוע מפיהם, וחשוב שהצאצאים
ידובבו וימצאו את הדרך לשמר את הדברים.
הי גיא!
איזה סיפור מרגש!!!
תודה עוד פעם.
,תודה על המצגת המענינת.
כן שמעתי על המעבר.
תודה גם על טיול ,בהרבל,שהחזיר אויתי ,ל1947,טיול ראשון.
תודה רבה,ושליחה,על הנוסטלגיה.
כתבה נפלאה מלמדת הרבה היסטוריה מענינת. המשך מהנה.
סיפור מעניין מאד שחושף עוד פרשייה נעלמה מעיני רוב הציבור ה"משקיף" מן הצד בהשתאות על סבלם וגבורתם של אלו שהגורל הוביל אותם למסעות השלג ההם.
תבורכנה ידי המוציאים לאור של המצגת ועורכי התחקיר.
שלמה גל
הערב צפיתי במצגת, יחד עם אמי בת ה-92. הורי היו ילידי קרקוב, ובסוף המלחמה שוחררו על ידי בנות הברית במחנות ,באוסטריה.
כשהייתי כבן שנה, השתתפתי, על גבו של אבי, במסע המדובר.
אמי , "בוגרת אושוויץ" , תארה את אותו אירוע, כחוויה הקשה ביותר בחייה.ספרה, שלאורך הלילה, התפללה , שיקרה לה משהו, שיסיים את סאת יסורייה…. יצאה ל"מסע" עם מגפיים חדשים, שפצעו את רגליה, ועשתה את חלקו בסנדלים פתוחים…..
אבי, נשא חוץ ממני ,על גבו גם אוכל ובגדים עבורי,ובמהלך ההליכה השליך מדי פעם חלק ממשאו, כי היה לו כל כך קשה ללכת….
לאורך השנים, מה שהטריד אותי במיוחד, היתה העובדה, שארוע זה התרחש למעלה משנתיים לאחר סיום המלחמה. חשבתי – כמה רשעות ואטימות יכולות לגלות מדינות "נאורות", כלפי אנשים שנחלצו רק בנס, ממחנות ההשמדה…..
הצפייה במצגת הייתה חוויה באמת מרגשת, הן עבור אמי והן עבורי, ותודה לך על כך, שאפשרת לנו זאת.
יצחק נוי (נוימרק).
הי גיא
המצגת יפה ומרחיבת דעת, בדרכך.
היא גם מרגשת במיוחד בימים של זכרון השואה.
יישר כח
מרחל וזאבי
גיא שלום
מאז 2007, השנה שעמדתי בראש משלחת תלמידים שיצאה לפולין,, אני נחשפת שוב ושוב לחומרים, שירים ומצגות שאתה כותב ועורך.
בכל פעם אני מתרגשת מחדש, בכל פעם אני לומדת ודעת שאתה אחד מאילו שמנסים בכל כוחם להנציח את התקופה האפילה ביתר בחיי עמנו.
אני חושבת שאתה עושה עבודת קודש. המשך בדרך זו , גלה וחשוף עוד ועוד בנושא למען הדורות הבאים שהמרחק מהתקופה האפילה הזו גדל ועם המרחק גם עלולה להגיע השכחה.
תחזקנה ידיך.
חגית
לידיעתך: נושא הבריחה מופיע בתוכנית להוראת היסטוריה, בחלק על השואה, בכיתות י"א.
תודה על כתבה מפורטת,יסודית ומרגשת על אחת מדרכי הבריחה מאירופה לארץ.
אנחנו בקרנו במפלי הקרימל לפני שנים רבות אבל,אז לא היו שלטי הציון שהזכרת בדבריך.
יישר כוח!
זה לא סיפור. זו היסטוריה. יש ללמוד וללמד את עם ישראל באשר הוא,
במיוחד את הצעירים, את הנוער, את הילדים. ובד בבד להכין את הנחוץ להפצת המידע הכל כך מרתק באופן שיראה לעולם מה היו אחינו המבוגרים
מוכנים לעשות בכדי לשוב אל מולדתם, מכורתם, משאת נפשם שוב…..
משאת נפשם. כן. מ ש א ת נ פ ש ם הרי כך ממש היה זה. היתה
זו האמת. אפשר שאף מישהו מאחינו הישמעאלים ידע ויבין. זה חשוב
מאוד. הידד למי שהביא זאת לידיעתנו ולתודעתנו. תודה רבה לך
תודה,תודה לך גיא שחר. מעשה גדול. דני
שלום גיא
אבי היה חבר הבריחה
ומפקד במחנה גבעת עבודה הוא פיקד על החלק של העברת היהודים בהרים לי יש בבית תמונות אוטנטיות של אותם פרקים קשים
שמו של אבי הוא ישראל רידלניק
שלום
אני בגיל פחות משנה וחד עם הורי ומספר משפחות עברנו את המסלול הזה מאוסטריה לאיטליה בעזרת אשר בן נתן.
בתודה
הנוף אכן יפהפה, את חלקן טירתי. אולם לצערי אני לא יכולתי להנות אז וגם לא לנוכח צפיה במצגת מבלי שתחלוף במוחי המחשבה. האוסטרים מנסים לכפר על הזועות שעברו על היהודים בגללם. החל עם השטלתות הנאצים על אוסטריה וההמשך שיתוף הפעולה הצמוד עם הנאצים שהיטלר היה בן ארצם.
אחרי זוועת השואה, נאלצנו בדרכים לא דרכים להגיע לחופי ים התיכון כדי משם לעלות ארצה.
כל ניצול וניצול והסיפור שלו. למי שאין סיפור לא ניצל ולא הגיע לחוף מבטחים. גם בסיפור חצית האלפים מתגלה פרצופם של הבריטים, כלפי העם שלנו.
הם היו וכנראה נשארו "ידידים" מפוקפקים
שלום רב
היסטוריה אמיתית על הקמת מדינת היהודים אחרי תקופה נןראית שעברו היהודים באירופה.
אבל גם בצורפת באותה תקופה הצרפתים אפשרו ליהודים לעלות לפלסטינה דרך נמל מרסיי.
אני עוסק בהרצאות על הצד הנסתר של הקמת הישוב היהודי בארץ ישראל.אני חושב שתרמת רבות בהעלאת המצגת הזו להבנה של מארג העליה לארץ.
ביולי 1947 יצא אבי מנחם זהרוני עם משלחת של מורים למחנות של שארית הפליטה באוסטריה. בהגיעו לשם הוטל עליו לעמוד בראש "לשכת החינוך למחנות" ולהקים רשת של בתי ספר בכל המחנות. ארגון הג'וינט דאג שהמורים יקבלו מדים ודרגות קצונה של הצבא האמריקאי ואבי שהיה חייל פשוט בהגנה קיבל דרגת קולונל שסייעה לו במעבר בין אזורי הכיבוש שהיה חשוב לפונקציות שונות של הבריחה והרכש. משרדו היה בזלצבורג שלשם התנקזו חלק מהפליטים בעזרת "הבריחה". מתוקף תפקידו הרבה לבקר בכל המחנות.
בעת ביקור במחנה ליד אינסברוק ניסו אנשי אצ"ל להשתלט על בסיס סמוך של הבריחה. באותו לילה נרצח על ידם שליח ההגנה איתן אבידוב מנהלל והותקפה משלחת המורים. המורים חסמו את הדלת ולא הניחו לאנשי האצ"ל לפרוץ לחדר וההתקפה הזאת הסתיימה ללא נפגעים. חשוב לציין שעם פרוץ המלחמה החלה התארגנות לגיוס לוחמים מבין אנשי המחנות. הוקמו ועדות גיוס בכל מחנה ונערכו אספות הסברה ורישום. המשימה הוטלה על מי שעמד בראש לשכת החינוך שהיה גם חבר ההגנה. ההיענות של אנשי המחנות הייתה רבה ורבים מהם שעם עלייתם נשלחו מיד לקרבות ונהרגו. חבל שהפרקים המפוארים האלה לא ידועים לציבור הרחב ובכלל זה בני הנוער. מי יודע למשל שביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נקבע גם כתאריך להזכרתם של חללי העלייה, האנשים שאחרי כל הזוועות שעברו נלחמו על הזכות לעלות לארץ. להם אין פה ואין לובי והם נשכחו.
שלום גיא.
סיפורם של הילדים שנאספו ברחבי אירופה ע"י ארגונים שונים, ובכללם ארגון "הבריחה" וכן ע"י אנשים פרטיים- מסופר מדי שבוע למאות ילדים אצלנו, במוזיאון "יד לילד" בלוחמי הגיטאות, בתערוכה הנקראת "כאן התחילה ילדותי". נתיבי הבריחה בהם נאלצו הילדים ומציליהם לעבור היו שונים, ובין היתר מוזכר אצלנו גם הנתיב הזה.
בטיולי הפרטי באזור בשנת 2010 עדיין לא הייתי מודעת לעניין, וכאמור- עוד לא היו סימוני הדרך המבורכים המספרים את הסיפור. טוב לדעת שהאוסטרים בכל זאת מתעדים ומזכירים את שקרה על אדמתם היפיפייה. תודה על המידע- אעביר אותו ברשותך לשותפיי במוזיאון.
אפרת פלדמן,
"יד לילד" לוחמי הגיטאות
גיא יקר
ממש מדהים, הסיפור הזה לא היה מוכר לי כלל וכלל, ריפרפפתי על כל המסע והתחנות, אקח לי זמן, ואכנס לכל הנספחים, כדי ללמוד יותר, ויתכן מאוד מאוד שאעשה את מסלול הבריחה של הניצולים המדהימים, כאות הערכה והזדהות איתם. האם יש לך מושג מאיזה מחנות ריכוז היו הניצולים הללו ?
תודה על המצגת היפה, והמשך לגרום לנו נחת מהצילומים היפים.
קבל את תודתי וכן תודה לידידי עמוס נאמן ששלח לי את המייל הזה
בהערכה נחצ’ה, מושב לכיש
תודה על המצגת היפה והמעניינת. למדתי ממנה שהיו אוסטרים שסייעו ליהודים, אז כמו שנאמר על סדום שאם יהיו בה 5 צדיקים היא לא תיחרב [אבל זה לא עזר…] כך אוסטריה, המציגה עצמה כקרבן של הנאצים ובעצם קיבלו את הנאצים בשמחה ושתפו איתם פעולה, תזכה בעיניי להקלה מסוימת. עד כה טענתי שהאוסטרים לא ראויים לנופים הנפלאים שלהם, אז אולי נקל עליהם מעט בזכות כמה צדיקים.
פשוט מהמם שאנשים עמוסים לעייפה,מצליחים לעבור דרך חתחתים כזו,ולעלות לישראל,רוח היהודי עובדת "שעות נוספות". מדהים!
מדהים הלווי ותגיעה המצגת לכל עם ישראל.
הורי ואני היינו מאותם הפליטים שברחנו מרומניה ב1947 ועשינו את הדרך אותה תארת. זה רגש אותי מאד והשלים לי דברים אותם לא ידעתי ואולי שכתי כי הייתי אז בת פחות מ5.יש תמונות אותם אני זוכרת היטב מנתיב הבריחה וחלקם סיפורים שהורי ספרו. ישר כח
אבי ז"ל אריה וולף היה אחד מאותם מדריכים אשר העביר באלפים מספר פעמים קבוצות של יהודים מן הצד האוסטרי לצד האיטלקי וזאת אחרי שניצל בעצמו מן התופת וחווה שנים קשות במחנות וביערות.
על כך הוא כתב בספרו ומזכיר את המחנה בסלפלדן.
אבי יחד עם האח הצעיר של אמא (בן 13) עברו את המסלול הזה גם כן. אמא היתה בהריון ולכן עברה את הדרך בנסיעה . אחד המלווים לקח מאבא מזוודה עם כל ה"רכוש" של ההורים מזכרות ותמונות מבני משפחה שלא שרדו את השואה . האם מישהו יודע היכן ניתן לחפש ואולי נמצא ולו גם תמונה אחת גם של המשםחה של אבא וגם של המשפחה של אמא . אבא ישראל קרקובסקי מ-לודג' ואמא גיטל לבינסקי מ-מרקולשט.
גיא שלום ,
תמיד הערכתי את המצגות שלך ואולם הפעם העלית נקודה נעלמה המתארת את המשך התלאות שעברו בני עמנו אחרי כל הסבל בדרכם להגיע אל הארץ המובטחת מאירופה העשנה .
חן חן.
הורי יעקב וצשה רדזינסקי עברו את מסע התלאות שהחל בזלצבורג והסתיים במחנה הפליטים בריבולי ליד טורינו באיטליה, שם נולדתי. השנה 1947.
הורי לא דברו הרבה על התקופה ההיא אך מהמעט שאמרו הבנתי שזה היה מסע קשה מנשוא. לארץ עלינו באוגוסט 48 באוניה "קדמה".
המצגת שהוצגה כאן מספרת לי מעט על ה"החוויות" שעברו.
תודה ענקית לך גיא.
קראתי את המצגת ומאד התרגשתי. המסלול שאתה מתאר אכן זכור לי בתור ילד בן 11. כולל סלפלדן ומעבר הגבול ההרי בלילה לכיוון איטליה משם הוחזרנו מספר פעמים עד שבלילה השלישי הגענו לאיטליה.
תודה לך על המצגת, בכתובים יש מעט בנושא הזה.
חג שמח
משה סלוצקי כרמיה
לקרוא ולא להאמין. גם אני יחד עם הורי עברנו דרך זו. אני הייתי בת תשעה חודשים.
תודה על החומר והצילומים המרהיבים.
מי שמחפש תמונות מאותם ימים יכול לראותם בסרט "הבלתי ליגאליים"
אני עוקבת אחרי צילומיך המדהימים מזה שנים. הפעם התמונות קלעו בול לנושא בו אני עוסקת, ילדי סלבינו. היו אלה ילדים יתומים , ניצולי שואה שעברו את דרך הבריחה עד שהגיעו אל חיילי הבריגדה היהודית , נאספו לעיר סלבינו לבית שיסופולי באלפים האיטלקיים, שוקמו מהטראומות שעברו והוכשרו לחיים חדשים, קבוצתיים שיוויוניים, לעליה ולתקומת מדינת ישראל.
באביב הקרוב יתקיים בקיבוץ
צאלים כנס של ״ ילדי סלבינו״ ( בני שמונים פלוס) וילדיהם הדור השני והשלישי. האם אתה מעוניין ויכול לכבד אותם בהופעתך בשילוב המצגת וקצת סיפורים??? בודאי יעלו זכרונות אצל ״הילדים״
אם כן מדובר ביום שבת ה-1 באפריל באולם של קיבוץ צאלים. אשמח לשמוע ממך ,
מרים ניימן – ביסק
יו״ר צוות היגוי
גיא
הכל כבר נאמר-והכל נכון
אז פשוט
תודה
שלום
שמי ויצמן אסתר ונולדתי במחנה עקורים באדמונד שבאוסטריה.
אשמח לקבל חומר ותמונות מהמחנה.
בברכה
ויצמן אסתר
0528524948
מרגש ביותר ממש תודה. הערב הראיתי לאמי שצעדה עם משפחתה והייתה ילדה אז.
הזכיר לה נשכחות וקצת זכרה וסיפרה לנו ונזכרה. נצפה שוב יחד !!
תודה תודה לך גיא , המשך כך!
ותודה לחברתי ששלחה לי את המצגת.
אני בת להורים שעברו את הדרך באלפים בדרכם מרומניה ועד איטליה, בדרך לארץ ישראל. הם ספרו על הקושי העצום במעבר הזה. אולם לא הרבו בפרטים. אשמח לשמוע פרטים על המסע ואינפורמציה על האופן
בו אוכל לצפות במסעות.
אני מעונינת לקבל פרטים על המסע המתוכנן ליוני הקרוב.
בתודה מרים גנות (פרידמן). 0544656882
מרגש גם כעבור עשרות שנים שאנשים עדיין מחפשים סימנים ואבני דרך למסלולי הבריחה מאירופה לארץ.
יצאנו מרומניה מבקאו ב45 כשאבי חזר ממחה כפייה,עברנו דרך הונגריה משם לאוסטריה שם נולד אחי משם לאיטליה כשנה
כל הקטע הזה הרוב בהליכה רגלית, חלק במשאיות, מאיטליה באוניה טטי פנמה
כל זה מלווה בהרבח טלאות וכשאני רק כבן שש.
צריך לזכור ולא לשכוח
בברכה לשומרי הזיכרון
שמחה שהתגלגל אלי המידע הזה גם היום. אבי, פיאלקו חיים הוביל קבוצה שעברה במסלול שציין מר שפלה מקרית מוצקין. אבי כבר איננו אך סיפורו על הדרך הקשה, על קושי של אימהות לשאת את ילדיהן בדרך, על התחכום של חברי ארגון הבריחה, בהשגת כסף, מקומות לינה, שוחד במעברים דרכים, הסתרה של האנשים שהיו במשאיות מתחת ליריעות ברזנט, ועוד. בהמשך הגיע לקפריסין, שם פיקד על מחנה עולים 2, ורק ב1948 עלה ארצה. לא ידעתי על התיעוד של האוסטרים. תודה רבה!!!!
מסע מרתק ותיאור מהפנט של שחזור דרך ההצלה במפלי קרימל. תודה לך גיא על השיתוף
הורי עברו את המסע הזה בדיוק, אמי היתה בהריון והשנה אני מתכונן להשתתף בהליכה ביוני יחד עם אשתי ובתי בעידוד אמי שבגילה 89, כבר ויתרה על השתתפותה ואני אייצג אותה בארוע.
רענן
האם יודע מישהו מאיזה נמל באיטליה הפליגה האניה קדמה באוגוסט 1948 לארץ?
אני נולדתי במחנה עקורים בגרמניה (על יד קאסל )והורי עברו בהיותי בן 3 חודשים דרך ההרים לאיטליה ומשם הפליגו לארץ.
הורי לא סיפרו מאומה על מה שקרה להם במלחמת העולם השניה . ידעתי שלאמא יש מספר על היד מאושוויץ. אמי הייתה אחות אשתו הראשונה של אבי שאשתו וארבעת ילדיו נרצחו באושוויץ. אני נולךדתי ב-1946 . בת.ז. אצלי היה כתוב שנולדתי בעיירה
BRUNAU AM INN באוסטריה. לא רחוק מן העיר השניה בגודלה באוסטריה : LUNZ . מישהו מכיר ? יודע ? על מחנה עקורים
באזור זה ?? בשננת 1946 .
ממש מדהים. בילדותי שמעתי מאמי פעמים רבות כיצד הורי חצו את האלפים בלילות בדרכם מאוסטריה לאיטליה כשאמי בהריון, אך מעולם לא טרחתי לבדוק את פרטי הספור הזה והתייחסתי אליו כאל מקרה פרטי של הורי. לא היה לי מושג שזה היה נתיב הברחה מאורגן. אני נולדתי מספר חודשים לאחר מכן במחנה עקורים בעיר ריבולי ליד טורינו. לאחר קריאת המאמר החלטתי, למרות גילי המתקדם (70) לעשות את המסלול.
שלום גיא,
היה מרגש ומרתק לצפות במצגת שלך.
אימי איטה לבית רוזנברג הייתה ניצולת שואה שפעלה בארגון "הבריחה".
זמן קצר לפני פטירתה בגיל 89 בספטמבר 2016 היא סיפרה לנו על האירוע בו נרצח אדם, שאנשי האצ"ל זיהו בטעות כמפקד המחנה. היא סיפרה שהיא בדיוק העבירה קבוצה של פליטים לאחת התחנות והודיעו להם מהר מהר לחזור למחנה בגלל האירוע.
אנחנו מעוניינים לקבל מידע על המשלחת הבאה ב-2018 במטרה להצטרף למסע ונודה לך על תשובתך.
שלום גיא.
התרגשתי לקרוא את הכתבה הנפלאה על סלפלדן ומעבר קרימל.
הורי טוניה טפר ואבי פרץ דבורצקי גם שהו במחנה העקורים.
שניהם שרדו את השואה. היו מדריכים של ילדים יתומים שניצלו ושרדו את השואה. בקבוצת "אחוד הנוער הציוני עקיבא" מוורוצלב.
שמעתי מהורי את סיפור עלייתם ארצה באופן כללי ביותר.
אך רק לאחרונה התוודתי לחוויות הקשות שלהם עד עליתם לארץ ישראל הנכספת.
מצאתי צילומים שלהם ומאחור חותמת העיר סלפלדן. וכן שם העיירה האיטלקית אליה הגיע לאחר חציית האלפים. ורק אז הבנתי שחצו את מעבר קרימל. ומשם הגיעו לנמל ב-17.05.1947. ירדו למים ועם סירות גומי באישון הלילה עלו על אנית התקווה. 1404 אנשים על האוניה. וסיפורה של אונית התקווה כמו האוניות האחרות של העליה הלא לגאלית. הבריטים תפסו אותם והם גורשו לקפריסין. שם נשאו ושם נולדתי.
בשנה שעברה. טיילתי עלינו ברגל לאלפים באוסטריה קרוב לאלפים האיטלקים. ממש האזורים שאתה מספר ומראה. אך אז עדיין לא ידעתי שהורי היו בדיוק במקומות אלה.
תודה לך על כתבה מצויינת עם צילומים מדהימים.
אני בטוחה שאסע שוב לשם. כחוויה מתקנת שלי.
לאה בהט לבית דבורצקי.
קראתי בהתרגשות את הכתבה. אני נולדתי בזלצבורג ב ינואר 1947. הורי סיפרו לי כי הם עברו מאוסטריה לאיטליה במעבר הרים כאשר אבי נושא אותי על כתפיו. כאשר היגיעו לצד האיטלקי הם נתפסו באמצע הלילה ע"י שוטרים איטלקיים אשר ריחמו עליהם ולא רצו למנוע את מעברם לאיטליה ולכן הם אמרו להם כי הם "לא ראו כלום" והיתירו להם להמשיך בדרכם ולעבור את הלילה הקר בבקתת השמירה של השוטרים במעבר הגבול בעוד השוטרים האיטלקיים מסתלקים מהבקתה כדי שהורי ושאר הקבוצה יוכלו להישאר שם למשך הלילה.
בהמשך הורי היגיעו למחנה עולים בקרמונה איטליה ומשם הם עלו לארץ באמצעות האניה קדמה שהפליגה מנמל טרייסט שבאיטליה.
אני מאוד אוהד את האיטלקים בגין המעשה המופלא של השוטרים האיטלקים שסייעו להוריי בהברחת הגבול מאוסטריה לאיטליה בדרכם לישראל.
הנני ילידת אדמונד אוסטריה ב 1946.
ביקרתי במקום וחיפשתי אינפורמציה שלא מצאתי.
הורי מעולם לא סיפרו אף פרט מעברם.
אשמח לקבל אינפורמציה על המחנה באדמונד ואם יש תמונות מה טוב
שלום גיא.
תודה על המידע המרתק.
אבא ואמא שלי ברכה ואהרון פיגנבלום "עשו"
את מסלול הבריחה המתואר. הם יצאו מלובלין שם אבא אסף נוער אחרי המלחמה מטעם תנועת השומר הצעיר. אחרי פרעות קיילצה יצאו לדרך.
בדרכם עברו בglts לגבול הצכי לוינה לאבנזה לזלצבורג לסאלפלדן לאינסברוק למילנו…..
אבא שלי היה מדריך הקבוצה. האם מישהו מכיר.
אשמח לקבל כל מידע הקשור אליו.
דליה גפן 0546769174
יום השואה הסתיים לא מכבר והנה חברתי חנה שלחה אלי את הסיפור המופלא של שיירות שרידי השואה שחצו את האלפים בדרכם לארץ ישראל. מידע נוסף לפזל *גבורת עמנו* . אשמח מאוד להצטרף למסע שכזה בעתיד לבוא.כדור שני לשרידי השואה וכמי שניהלה את טקסי הזכון לשואה ולגבורה בעירי במשך כ30 שנה כמנהלת בית יד לבנים.
יישר כח 8.4.2021 . ראשון לציו ן9 בערב.
מרגש מאוד ומעניין כל הכבוד על כתיבת סיפור המסע המרתק שרק לאחרונה נחשפתי אליו.
כתבה מרגשת אני נולדתי בסלפלדן ושהינו שם תקופה וגם הורי נדדו איתי בשביל הבריחה עד כרמונה באיטליה
כתבה מרגשת היסטורית מעוניינת בפרטים על כרמונה באיטליה
מבקשים לקבל מידע על ישראל דייכס (סטשק) שהיה בין מורי הדרך וגונבי הגבול. מקום מושבו בזמן הבריחה היה (כנראה) באינסברוק.
וואו, כתבה מדהימה.
אני ציירת והגעתי לכתבה לגמרי במקרה כשחיפשתי תמונות של מפלי קרימל לצייר.
מחר יום הזיכרון לשואה וכמה סמלי לקרוא את הכתבה המרגשת הזאת עכשיו.
חשבתי שאצייר את נוף המפלים אבל אחרי שקראתי את הכתבה וממש נשאבתי לסיפור של הגיבורים שחצו את העמק, אהיה חייבת להקדיש ציור לזכרם.
תודה רבה לך על הזכות לקרוא את היומן הכל כך מרגש הזה.
אולי עברו 10 שנים מהטיול שלך ומאז שחווית את החוויות האלו אך בזכות הכתיבה שלך הצלחת להחיות אותן אצל אחרים.
סיפור מדהים.
לא הייתי מודע לסיפור .בהחלט מעוניין לחוות את המסלול.
פרק חשוב בסיפור התקומה
תודה לכתבה!! הוריי היו במחנות העקורים ליש זלצבורג ועשו את המסע המתואר דרך האלפים לגנואה ועלו לארץ ב-1948 באנייה קדמה. חזרתי לא מזמן מזלצבורג והאזור וחבל שלא ידעתי סיפורים אלו טרם המסע שלי. בכל מקרה – המון תודה.