"שבוע היזמות העולמית 2018. במשך שבוע אחד בכל נובמבר, אלפי אירועים במסגרת שבוע היזמות העולמי מעודדים מיליוני בני אדם לקחת חלק בפעילות יזמית.".

יזמות על הבר, יזמות בכיכר, יזמות במעון, יזמות זה שיגעון.

כשהתחלתי לכתוב את הכתבה הזאת, נתקעתי במקום בו אני מנסה להסביר מה זו יזמות. הכרתי את יוזמה. עוד מימי אליעזר בן יהודה. אני מסתדר יופי עם יוזמה. מילה תמימה כזו, פשוטה, מילה של ועד כיתה וצופים. מילה של אכפתיות: אתה מזהה צורך, מזיז דברים, משפר משהו. כשהיוזמה היא ככה קטנה כזו, באה מלמטה, מצורך, ממקום אמיתי, יש לה פוטנציאל חיובי.

אז איך הפכה היוזמה ליזמות? מתי הפכה היזמות מיוזמה ספונטנית למשהו ממוסד? למקצוע..? האם אפשר להפוך אנשים לאכפתניקים מקצוענים?  נראה לי שהיזמות היא הגלגול הקפיטליסטי של היוזמה. נזיז דברים, בשביל לעשות כסף. יזמות היא בדרך כלל קיצור מכובס של הביטוי "יזמות עסקית", ורוב הדברים שתשמעו בכנסי היזמות השונים יכילו את הביטויים "מודל עסקי" ו"איך עושים מזה כסף". יש גם יזמות חברתית, אבל היא בדרך כלל בטלה בשישים יחסית למשאבים המושקעים ביזמות העסקית.

עידוד יזמות כיזמות גרידא יוצר תפישת עולם שמסיטה את הפוקוס מהדבר האמיתי: זיהוי בעיות ופתרונן. ירידה לשורש הבעיה האמיתי. כשהמסר הוא "בואו תמציאו", "בואו תנו פיתרון", עצם העניין הולך לאיבוד. חלק מהיזמות היא לנסות לברוא מוצר חדש ולחנך את העולם להשתמש בו. מקרים מוצלחים כאלה נדירים. בדרך, נשפכים מיליארדים על סטרטאפים שמפתחים פתרונות איזוטריים לבעיות איזוטריות, שמעניינות שכבה קטנה של אנשים שהם במקרה גם אנשי הייטק.

הסכומים האדירים מושקעים לא רק בסטרטאפים המיותרים עצמם, אלא בחינוך ועידוד יזמות, סכומים שהיו יכולים ללכת לשיפור תנאי החיים ולחינוך אנשים למוּדעוּת לבעיות המהותיות שמשפיעות על איכות החיים. מוּדעוּת אמיתית לבעיות מובילה לשינוי הרגלי חיים, ולפתרון טבעי של הבעיות "מלמטה", על ידי "המשתמשים" עצמם, במקום באמצעות פתרונות מלאכותיים.

העדר תרבות של ירידה לעומקן של בעיות הוא בעיה קשה. בעיה זו היא חלק מהפיחות המשמעותי במעמדה של האמת – בעידן הפייק ניוז לא משנה מה אתה אומר, אלא איך אתה אומר.

אני מציע להחליף את שבוע היזמות הבינלאומי בשבוע הבעיות הבינלאומי. שבוע שבו אנשים יתעמקו בבעיות אמיתיות, של "החיים עצמם", כי זו המטרה. בשבוע הבעיות הזה נופתע לגלות שהרבה בעיות נולדו מפיתוחים טכנולוגיים מיותרים.

מעשה שהיה…

בחודש אוקטובר 2018 התרחשה תאונת דרכים קשה בכביש 90 לאורך ים המלח. רכב שסטה ממסלולו פגע ברכב אחר. כתוצאה מכך הרכב השני התלקח ומשפחה גדולה נספתה בו. נמצא, שנהג הרכב שסטה ממסלולו נהג תחת השפעת סמים. כמה ימים מאוחר יותר הכריז שר התחבורה על פרויקט להפיכת מאות הקילומטרים של כביש 90 לכביש דו מסלולי עם חומת הפרדה באמצע, פרויקט שעלותו מיליארדי שקלים.

הפתרון המוצע, הוא לכאורה הודאה בכך שהבעיה היא תשתית הכבישים. זאת למרות שכבישים חד מסלוליים קיימים בכל מדינות העולם, וספציפית קטע הכביש בו התרחשה התאונה הוא ישר, עם שדה ראייה נרחב ושוליים נדיבים. התהייה הרלוונטית יותר היא מדוע הרשה לעצמו אדם לנהוג ברכב כשהוא תחת השפעת סמים. מנין באה קלות הדעת הזו? היות שאנחנו עדים למקרים רבים של התנהגות קלת דעת במרחב הציבורי בישראל, מן הראוי לבדוק מהן הסיבות שמביאות להתנהגות מופקרת שמזלזלת באחר ומביאה לעיתים לתוצאות קטלניות. האם זו הצפיפות בישראל? האם התנהגות שלטונית שמזלזלת בערכים ומחלחלת מטה?

סטייה ממסלול נסיעה היא גורם שכיח לתאונות קטלניות. מדוע נהגים סוטים ממסלולם? האם מישהו מכם ראה לאחרונה דו"ח מפורט שמסביר את הסיבות לסטייה ממסלול? לכמה אנשים זה קרה בגלל התעסקות בטלפון סלולרי? לכמה אנשים זה קרה בגלל התקף לב? וכשנגלה שרוב הסטיות ממסלול נגרמות נניח מהתעסקות בטלפון, גם כאן נצטרך לרדת לרובד העמוק יותר של הבעיה – מדוע אנשים כה להוטים להתעסק בטלפון הסלולרי בזמן נסיעה? האם הם מתפעלים את הווייז כי הם שכחו מה זה לנווט? האם הם נאלצים לעשות שיחת טלפון לחותנת שמציקה? האם הם באטרף של בדידות שמחייב אותם לתקשר עם העולם? רק צלילה לרובד העמוק ביותר של הבעיות תאפשר לתת פתרונות נכונים. תחשבו מה אפשר לעשות עם מיליארדי השקלים של פרויקט הכפלת כביש 90 בתחום החינוך, ההסברה והאכיפה למשל.

תחקור תקלות ותאונות, והגורם האנושי

ומה עם הרכב שהתלקח בתאונה וגרם בסופו של דבר לאסון הנורא? האם מישהו תיחקר את האירוע שהוביל להתלקחות? האם יש אנשים שנוסעים בכל רגע ורגע בפצצות תבערה מתקתקות? תחקור תאונות חיוני להגעה לחקר האמת והבנת שורשי בעיות.

תחום התעופה בעולם הוא מקור השראה ראוי לתחקור תקלות. אין מקום לטעויות בכלי טייס מאויש – תקלה אווירית עלולה להביא לתוצאות קטלניות, ולכן במשך שנים התפתחה תרבות מפוארת של חקר תקלות ותאונות במטוסים, שמן הראוי ליישמה על כל תחום בחיים. מומלץ לצפות בפרקי הסדרה "תעופה בחקירה", שמנגישים לציבור את מתודולוגיית חקר התקלות.

לא בכדי, עולם התעופה התקדם טכנולוגית בצורה כל כך משמעותית. עיקרון התעופה של כלי הטייס לא השתנה משמעותית מאז ימי האחים רייט, אבל המערכות הנלוות, המאפשרות טיסה יעילה ובעיקר בטוחה, התפתחו עד מאוד בזכות תרבות התחקור, כשהבנה מדויקת של הבעיות מאפשרת לתת להן פתרונות מדויקים – הן בהיבט הטכנולוגי והן בהיבט הגורם האנושי. לגורם האנושי מרכיב חשוב בהתנהלות תקינה של עולם התעופה, ולכן מושקע מאמץ כה גדול בתחום זה באימון והדרכה של אנשי צוות אוויר.

יזמות הנדל"ן

ענף יזמות שראוי להתייחסות הוא יזמות הנדל"ן. המטרה המרכזית של יזמות הנדל"ן מסתתרת לרוב תחת שמות מכובסים כמו "התחדשות" ו"פיתוח", אבל בשוק הישראלי המטרה, ברוב המכריע של המקרים, היא לייצר כמות מקסימלית של כסף מהסביבה הבנויה. בדרך, הערכים האדריכליים והנופיים של מבנים וסביבתם, המשפיעים לחיוב על אורח חיי רבים, מוקרבים על מזבח התשואות הכלכליות של מעטים.

אחד מכלי העזר של יזמי הנדל"ן החדשים הוא תמ"א (תכנית מתאר ארצית) 38. במקור, תכנית שנולדה מתוך מטרה לפתור בעיה של אי עמידות מבנים בפני רעידות אדמה. בפועל, המבנים באזורים שהכי מועדים לפורענות, באזור הבקע הסורי אפריקני, לא מחוזקים, ותמ"א 38 על שלל גרסאותיה הפכה למנגנון לפתרון הבעיה של מילוי כיסים של יזמי נדל"ן, כשהיא בדרך יוצרת רעידת אדמה ביחסים בין דיירים ושכנים.

בעוד שיזמות של מוצרי מדף מקסימום נכשלת ומוצר המדף לא מגיע למדף או מגיע ולא שורד עליו, הרי שיזמות נדל"ן מוגזמת גורמת לנזקים בלתי הפיכים לסביבת החיים.

בתחום הנדל"ן יש עוד דוגמאות לפתרונות שלא פותרים את הבעיות שלכאורה באים לפתור. תכנית מחיר למשתכן לא תוריד את מחירי הדירות, כי היא לא פותרת את הבעיות היסודיות – ריבית נמוכה, כרסום באמון בקרנות הפנסיה, אי ודאות עולמית, ובישראל טירוף ילודה, שדוחפים אנשים להסתער על נכסי דלא ניידי עד דלא ידע.

פרויקט יזמי אדיר ממדים בישראל הוא נמל שני בחיפה שנבנה בימים אלה. המחיר הסביבתי כבד – חיץ משמעותי נוסף בתוך המפרץ ובתווך שבין חיפה והקריות. האם היה צורך כה אקוטי לבנות נמל נוסף בצמוד לנמל קיים באזור מוכה סביבתית גם ככה? אם הצורך הוא להגדיל את קיבולת הנמל וכמות הסחורות העוברות דרכו, אפשר היה להרחיב את הנמל הקיים. אבל ממשלת ישראל העדיפה שלא להתמודד עם עובדי נמל חיפה ובמקום זה להביא עליהם נמל חדש מתחרה. זוהי עוד דוגמה למערכת ציבורית שחושבת שתוכל "לפתור" בעיה אנושית באמצעות תשתיות.

חקר האמת בעולם ההייטק

באחד ממפגשי שבוע היזמות הופיעה מישהי שפיתחה אתר אינטרנט המקשר בין מאמני כושר בעולם לאנשים שרוצים להתאמן, ויכולים לעשות זאת באופן מקוון באמצעות קשר וידאו. על פניו יופי של רעיון. היא הציגה גרף לפיו לרוב המוחלט של האנשים יש זמן לעשות כושר רק לפני העבודה מוקדם בבוקר או אחרי העבודה מאוחר בערב, ולכן יש לחץ רב על מאמני הכושר בשעות האלה, בעוד שברוב שעות היום, הם יושבים משועממים ומטפחים כרס.

הפתרון שלה מאפשר למאמנים שחיים במגוון אזורי זמן בעולם להציע את מרכולתם לכל דורש, במחירי אימון אטרקטיביים למתאמנים. הבעיה העיקרית שהיא מנסה לפתור היא אי זמינות מאמני הכושר בשעות מסוימות.  אבל בואו נצלול רגע לעומק. אולי הבעיה היא שאנחנו נדחקים לעשות כושר רק בקצוות היום? למה אנחנו צריכים בכלל מאמן כושר? למה אנחנו לא יכולים להתאמן בעצמנו? הרי לא מדובר בטכנולוגיית טילים. ולמה בכלל אנחנו לא בכושר? אולי משהו באורח החיים שלנו פגום? הרי עד לפני כמה עשרות שנים בני אדם היו עובדים עבודה פיזית רוב שעות היממה, והיו מפעילים את הגוף כחלק מחיי היומיום. כיום חלק גדול מהאנשים יושב במשרד רוב שעות היום. האם לא ראוי שמקומות עבודה יאפשרו לעובדים לצאת לחצי שעה במהלך היום להתאמן? מתבקש שמקומות עבודה גדולים אף יספקו סשנים של התעמלות וכושר למשך חצי שעה לפחות פעמיים בשבוע. העובדים יהיו בריאים יותר בגופם ובנפשם, ותפוקת העבודה שלהם תעלה. ואולי כדאי שאנשים יזנחו סוף סוף את הרכב הפרטי, ילכו כברת דרך ברגל לתחנת האוטובוס או הרכבת, וירוויחו על הדרך חילוץ עצמות והתאווררות?

סטרטאפ אחר שגייס מיליונים פיתח אפליקציה שתחבר בין בעלי כלבים לאנשים שיוציאו אותם לטיול. הבעיה: אין מי שיוציא את הכלב בזמן שאנשים נמצאים שעות ארוכות בעבודה. האמנם? אולי הבעיה היא שהכלב נמצא שעות ארוכות לבד בבית? אולי הבעיה היא שאנשים עובדים יותר מדי? ומדוע אנשים מחזיקים כלב כלוא בבית רק כדי לראות אותו לזמן קצר בבוקר ובערב? אולי הבעיה היא שהם צריכים חיזוק לביטחונם העצמי? ואולי הם בודדים? בריטניה הכירה רשמית לאחרונה בבעיית הבדידות ואף מינתה שרת בדידות.

המכונית היא הבעיה, לא הפתרון

אחת הדוגמאות המאלפות בעולם הפתרונות לבעיות הלא נכונות הוא נושא פיתוחים לכלי רכב. כל המומחים בעולם תמימי דעים שלמכונית הפרטית אין עתיד בערים המצטופפות בעולם, והפתרון היחיד האפשרי על מנת לנייד אנשים בערים הוא מערכות הסעת המונים על ותת-קרקעיות, ותשתיות להליכה ורכיבה על אופניים.

מובן שכדי להגיע לחזון הזה יש להתגבר על הרבה קשיים, ולכן כל משאבי היזמות והיצירתיות צריכים להיות מושקעים בכיוון הזה. ואולם, תעשיית הדלק ותעשיית הרכב העולמית הן כה עוצמתיות, עד כי הן מצליחות להסיט את הלך הרוח העולמי מהבעיות האמיתיות, ולפתור בעיות שהטכנולוגיה עצמה יצרה.

תעשיית הרכב לעולם לא תודה בכך שעולם המכוניות יצא מזמן מפרופורציה, שאין מקום למכוניות בערים צפופות, ושזה שאנשים הפכו קופסת פח לבבת עינם וסמל סטטוס, זה אחד העיוותים ההזויים בהיסטוריה האנושית, שלא לדבר על המחיר האדיר לאיכות הסביבה וחיי אדם שאובדים בתאונות. ואז מייצרים יש מאין רובד חדש של פתרונות טכנולוגיים כדי לפתור את הבעיה הלא נכונה, ולהנציח עוד יותר את הבעיה המקורית בדרך לקטסטרופה תחבורתית שרק תתעצם.

לסיום מסכת הדוגמאות, ראוי להזכיר את חשיבות הדיאגנוזה המדויקת, המוכרת לכולנו מתחום הרפואה. הרי לא יעלה על הדעת שניקח אקמול ונצפה להבריא מיד כשמקור החום הוא זיהום חיידקי.

פותרים את כל הבעיות הלא נכונות

אליסון אריף כתבה בשנת 2016 בניו יורק טיימס כתבה מכוננת תחת הכותרת "פותרים את כל הבעיות הלא נכונות". הדוגמאות הללו מובילות אותנו לשני הגורמים העיקריים לכך שאנחנו עדים ל"שבוע יזמות" ולא ל"שבוע בעיות". האחד – רוב הבעיות מקורן בהתנהגות אנושית. השני – קפיטליזם קיצוני. שלא במקרה, שני הגורמים שלובים זה בזה.

האתגר הגדול הוא לא ביג דאטה וראיה ממוחשבת. האתגר הגדול של האנושות בימים טרופים אלה הוא האנושות. להתמודד עם אנשים. עם נבערים בעלי מוטיבציה בעמדות כוח, פוליטיקאים מטילי שררה, דרגי עבודה חסרי מוטיבציה, ויס מנים למיניהם. עליהם מבזבז העולם טריליונים של דולרים, שלא לדבר על חיים שאובדים, טבע שנהרס וכדור ארץ שנעלם.

קל להתחמק מלרדת לשורשן של בעיות, כי הרבה בעיות נוגעות לאנשים ולא ניתנות להיפתר על ידי טכנולוגיה. הטכנולוגיה מנסה לפתור בעיות שיצרה הטכנולוגיה שנתנה כוח יתר לאנשים, בעוד שאי אפשר לעשות טכנולוגיה שתהיה לגמרי idiot proof. זו משימה בלתי אפשרית.

המצקצקים בלשונם יגידו שזו חשיבה סוציאליסטית, כי זו בדיוק הגישה הקפיטליסטית הקיצונית שגורמת לנו לחשוב אחרת. הקפיטליזם המוגזם לא רק שממלא את העולם בזבל, אלא יוצר עיוות של תפישת המציאות – ניתוק מהמהות, מהארץ, ממה שחשוב באמת בחיים, ומהאתגרים והבעיות המהותיים כפועל יוצא מכך. הקפיטליזם הביא לכך שרבים חיים ב"מטריקס", ושבויים בקונספציות המעגל הבלתי נגמר של מוצרים – בעיות – מוצרים נוספים כדי לפתור אותן, בזמן שאותם מוצרים ממש מחריפים את אותן בעיות בסיסיות הנוגעות בעצם הווייתנו כבני אנוש.

איש האשכולות הנרי דיוויד ת'ורו אמר פעם, "אנשים הפכו לכלים של כליהם", והוסיף ואמר, ש"חלק נכבד מהפינוקים ואביזרי הנוחות בחיינו, לא רק שאינם צורך חיוני, אלא חסמים להתפתחות אנושית".

וזה לא רק חוסר מודעות לבעיות גלובליות, ארציות או עירוניות. אנחנו חסרי מודעות לגבי עצמנו. לא עוצרים לרגע להתבונן על עצמנו, לנתח את ההתנהגות שלנו, לתחקר ולהסיק מסקנות. הבורות היא בעיה קשה, והיא קריטית כשהיא נוגעת לתוך תוכי נפשנו.

חינוך, ביקורת, מודעות, אחריות, יחסי אנוש. הכל מתחיל ונגמר שם.

אם אתם הולכים להשקיע בסטרטאפ, בידיעה שיש סיכוי גבוה שהשקעתכם תרד לטמיון, מדוע לא תשקיעו בהון אנושי, על מנת לראות פירות מהותיים יותר להשקעתכם? שימו כסף על הגדלת שכר לצעירים מוכשרים שיעבדו במגזר ציבורי. על ידי כך הם באופן ישיר ייצרו סביבת חיים טובה יותר ויפתרו על המקום בעיות שאתם מנסים לפתור ללא הצלחה מבחוץ על ידי טכנולוגיה וסטרטאפים, אם בכלל יש סטרטאפים בתחומים שכאלה.

עידוד יזמות פר-סה, ללא הבנה מהותית של בעיות הסובבות אותנו, הוא עוד נגזרת של עולם ציני, המנסה לשפר את המשופר לכאורה. בעיות אמיתיות בעולם לא נפתרות דרך חור הגרוש, ולא נפתרות על ידי ניסיונות עקרים לפתור משהו שלא היה בעיה מהותית מלכתחילה. יש סיבה מדוע 90 אחוז מהסטרטאפים נכשלים.

יזמות – OUT, בעיות – IN.
הגיע הזמן לשינוי מחשבתי. הגיע הזמן לשבוע הבעיות העולמי.