בלוג

כמה הרהורים ברומו של עולם בעקבות "מצב הקורונה".

הישרדות – סין vs העולם

נגיף ה-COVID19 החל להתפשט בסין. לאחר שהסינים הבינו שיש בעיה ושאין יותר אפשרות להסתיר אותה, ניצלה הממשלה הסינית (שוב) את כוחה הייחודי הנובע מהיותה ישות צנטרליסטית קפיטליסטית נחושה. הצעדים הדרסטיים שנקטה נושאים תוצאות בבלימת התפשטות הנגיף, והמוחות הסיניים שהתחנכו במיטב המוסדות האקדמיים בעולם, בשילוב מוטיבציה פטריוטית גבוהה, כבר רוקחים חיסון ואף מוכנים לנסות אותו על גופם.
יכולת השרידות הסינית גבוהה לאין שיעור משל כל מדינה אחרת בעולם: השאיפה לבטחון מזון יחד עם האימפריאליזם הכלכלי הסיני, הביאו לכך שלסין נדל"ן מניב תוצרת חקלאית ובעלות על חברות מניבות מזון בכל רחבי העולם. גם אם מחר נפגעים מקורות המזון בסין בגלל מגיפה, מלחמה או חוצנים מאוכזבי עלי אקספרס, לסין יש מספיק מקורות גיבוי. הסינים גם בנו כל כך הרבה בניינים בשנים האחרונות ברחבי סין, עד כי הם יכולים לנייד למקומות אחרים אוכלוסיות שלמות ממרכזים מיושבים שיהפכו מסיבה כלשהי לבלתי ראויים לאדם. לאף מדינה בעולם אין מערכת גיבויים נרחבת כזאת, ובזמן שסין תחזור לשגרה, העולם עוד ימשיך במאבק(י) ההישרדות.

שיתוף מידע (אמיתי), לא הסתרת מידע

כמי שגדל בעידן התמימות של רשת האינטרנט מודל ראשית שנות האלפיים מחד, ועובד במגזר ציבורי בו שוררת תרבות ארגונית צנטרליסטית מאידך, אני רגיש במיוחד לחשיבות הגדולה של שיתוף מידע. לשיתוף מידע יש רק יתרונות – הוא מאפשר שוויוניות והוגנות בכך שנותן הזדמנויות לכולם, מאפשר לקדם פרויקטים ויוזמות במהירות וביעילות, נותן שקיפות ומונע קומבינות ושחיתות, ובכך תורם לחברה בריאה והתפתחות אנושית ראויה.
על פי מספר מקורות, הסינים הסתירו את עניין התפשטות הנגיף החדש, בתחילה בתוך סין ולאחר מכן כלפי חוץ, ואף השתיקו את הגורמים שהתריעו בדבר הסכנה. אם היו נוקטים במדיניות שיתוף מידע, היו אולי מצליחים להתגונן ביתר יעילות בתוך סין, ולצמצם את ההתפשטות העולמית.
מובן שאי אפשר להתעלם בהקשר זה מעידן ה-Fake News, ששמט מהעולם מספר מנגנונים בסיסיים ביותר לניהול חברה אנושית תקינה – אמינות ותהליך קבלת החלטות תבוני המבוסס על הסקת מסקנות לאור ניתוח עובדות.

גלובלי – לוקאלי

משבר הקורונה מראה לנו עד כמה הגלובליזיצה שברירית. התנועה היעילה של אנשים וסחורות על פני הגלובוס הפכה לאמצעי הפצה יעיל של וירוס המאיים על הבריאות ומערער את הפעילות העולמית. הכלכלה העולמית, שהפכה יותר ויותר גלובלית בעת הזו, סופגת מהלומה. רשת היצור והצריכה העולמית הפכה למערך סבוך ברמה העולמית, ולכל נתק בה השלכות מרחיקות לכת.

מדינת ישראל היא דה-פקטו מדינת אי, וצריכה להסיק מסקנות קריטיות כתוצאה ממשבר זה:

• בראש ובראשונה להפסיק את ניוון החקלאות בישראל, ולפעול מיידית לחיזוק היכולת לספק מזון – טבעי ומעובד – באופן עצמאי.
• על ישראל להפסיק לאלתר את מכירת החיסול של נכסיה הנדל"ניים, העסקיים, והאסטרטגיים לגורמי חוץ בעלי אינטרסים צרים.
• על חברות ישראליות ומוסדות אקדמיים להפסיק למכור בנזיד עדשים את הנכס החשוב ביותר של ישראל – המוחות שלה.

שיעור טבע

ההומו סאפיינס, הייצור התבוני עלי אדמות, מתגלה במלוא חולשתו מול טפיל מיקרוסקופי.

מדינות, לא חברות

חשבנו שגוגל, אמאזון, אפל ועלי אקספרס, חברות עם שווי כלכלי גדול משל מדינות, הן השולטות בעולם. והנה מסתבר שככל שזה נוגע לחיים עצמם, תרתי משמע, the good old מדינות הן ורק הן אלה שמובילות את ההתמודדות עם המצב. פתאום מתברר שהיכולת להתמודד עם האיום תלויה גם ביכולת להוביל ולנהל ברמת הארגון שנקרא מדינה. לשלוט בתנועה ובאורח החיים ולנווט את מערכות הבריאות. גם אם חלק מההון של חברות הענק האלה מושקע במיזמים שתורמים לחיים עצמם ברמה הבסיסית ביותר, ונתעלם לרגע מהשיקולים המסחריים שבעניין, הרי שללא פעולות נחושות ברמת מדינות, כל זה לא מועיל.

מה באמת חשוב בטכנולוגיה

אז מה יותר חשוב? אפליקצייה שמוסיפה לפרצופים של אנשים אפים של כלבים או אפליקציה לאבחון מרחוק של מחלות? מכונית אוטונומית או פתרון לצמצום העברת גורמים מזהמים?
אולי כדאי שמוחות טכנולוגיים יכוונו עצמם פחות למחוזות הכסף הקל, ויותר למחוזות ה-well being המהותיים בעולם.

תרגולת חירום

הנה הזדמנות לתחקר – האם אנחנו באמת מוכנים למצב חירום? ולרענן את חוברות הנהלים והתרגולות.

החטא ועונשו

הפן האנימיסטי שבי מייחס כבוד לכל האלמנטים הטבעיים – חיים, צומחים ודוממים כאחד (עלי לסייג שככל שעובר הזמן, הכבוד שאני רוחש להומו סאפיינס הולך ויורד). מקרי ככל שיהיה, עיתוי התפרצות הקורונה בא בתקופת יהירות יתרה של בני האדם ו"מנהיגיהם" על שאר האלמנטים הטבעיים.

תמונה עליונה: אילוסטרציה על בסיס צילום מהעיר ווהאן, סין, אוקטובר 2005.
תמונה תחתונה: עבדכם הנאמן ומעריצות בביקור בעיר ווהאן, סין, אוקטובר 2005.