להורדת הכתבה כמסמך PDF לחצו כאן

אודות

מבוא

הסגר שהוטל בישראל בעקבות התפשטות נגיף הקורונה היה אירוע יוצא דופן בהשפעתו על אורח החיים ועל יחסי הגומלין אדם-סביבה. הסגר התחיל ב-25 במרץ 2020, ונמשך כחודש וחצי. בשיאו, הוגבלה היציאה מהבית למרחק 100 מטרים בלבד. במקומות רבים הוראות הסגר נאכפו בנחרצות, ומראות של רחובות נטושים הפכו לשגרת-חירום. כיצד חוו את הסגר תושבי ישראל? איזו השפעה הייתה לו על יחסיהם עם סביבתם הקרובה? מטרת מחקר גישוש זה הייתה לקבל תשובות לשאלות שכאלה.

מתודולוגיה

במחקר גישוש זה נעשה שימוש במתודולוגיה מעורבת איכותנית-כמותנית. במסגרת זו הופץ שאלון, שכלל שאלות פתוחות וסגורות. המידע המשמעותי נאסף באמצעות שאלות פתוחות. גישת המחקר הייתה שלא לגבש תיאוריות מראש, אלא לאפשר למשיבים לענות בספונטניות ובחופשיות, וכך לדלות "מלמטה" את התשובות, לקבצן לנושאים שונים, ומהם לשרטט את תמונת המצב והתובנות. יתרון נוסף בשאלון שכזה הוא, שהתיאורים המילוליים שאנשים כותבים, יכולים לספק תמונה עשירה של תחושות על המצב בסגר. רוב שאלות הרקע היו שאלות סגורות, שמטרתן לסייע בפילוח הנתונים. השאלות הפתוחות עברו תהליך כימות – התשובות לשאלות פורקו להיגדים, שחולקו לקטגוריות, כך שניתן היה למנות את כמות המופעים של כל קטגוריה על פי חתכים שונים, על מנת לחדד את התובנות.

תפוצה ומשך המענה

השאלון הופץ בשתי פעימות, הראשונה החל ב-26 באפריל 2020 באמצעות פייסבוק ווטסאפ והשנייה החל ב-11 במאי 2020 באמצעות כתבה ב-XNET. ניתוח המחקר כולל תשובות שהתקבלו עד 22 במאי 2020. בסה"כ התקבלו 342 תשובות (לאחר סינון שאלונים בודדים שלא מולאו בצורה מספקת), עם אחוז תגובה לשאלות פתוחות שנע סביב 94 אחוז. בתחילת הפעימה הראשונה עדיין שררו הוראות סגר שהגבילו את מרחק התנועה מהבית, וכמעט עוצר ביום העצמאות בסוף חודש אפריל. מגבלות הסגר הוסרו אט אט. פעילות גופנית ללא הגבלת מרחק הותרה ב-30 באפריל, מגבלת מרחק היציאה מהבית הוסרה ב-4 במאי, קניונים ושווקים נפתחו ב-7 במאי, ב-11 במאי הוסרה המגבלה על שהיה בגנים ובפארקים ציבוריים, הרחצה בים הותרה רק החל ב-20 במאי, וב-22 במאי ניתן לומר שהוסרו רוב המגבלות הנוגעות ליציאה ושוטטות במרחב הציבורי, ונותרו עדיין מגבלות התכנסות, בעטיין מסעדות ואולמות תרבות ובילוי נותרו עדיין סגורים.

דגימה

היתרון הגדול של שאלון אינטרנטי הוא זמינותו הנוחה והיכולת להפיצו לקהל ולקבל תשובות בזמן קצר יחסית. החיסרון של פורמט זה הוא חוסר השליטה באופן הדגימה, כך שקשה לקבל תמונת מצב מאוזנת מבחינת סוגי משיבים. אופי השאלון, הכולל מספר ניכר של שאלות פתוחות, וצינורות הפצתו באינטרנט, הביאו לכך שפרופיל העונים על השאלון מתאפיין בבעלי כושר ביטוי ממוצע ומעלה, אחוז ניכר של נשים (75%) לעומת גברים (25%) ובעלי מודעות ממוצעת ומעלה לסביבתם. היות שככלל מתקבלת תחושה אופטימית מהתשובות, עולה חשד להטיה נוספת, שכן יתכן שמי שחווה את הסגר באופן חיובי יחסית, יגלה מוטיבציה גבוהה יותר לשתף בחוויות לעומת מי שסבל. יחד עם זאת, יש גם די משיבים שחוו את הסגר באופן קודר, על מנת לייצר תובנות על הסיבות לכך.
הגיל החציוני של המשיבים הוא 48, במגוון מצבים משפחתיים, ומגוון סוגי יישובים (21% יישובים כפריים, 28% עיירות וערים מבודדות וערי שוליים במטרופולין, 51% ערים בלב מטרופולין והערים הגדולות). אין בקרב המשיבים ייצוג למגזר הערבי והחרדי, ואחת ההמלצות הראשונות למחקרי המשך, היא לערוך מחקר שיתמקד באוכלוסיות אלה.

חקר החוויה

מחקר גישוש זה עוסק בחקר החוויה. הסגר היה חוויה מוגדרת, והמחקר מנסה להתחקות אחריה דרך נקודת מבטם של המשיבים לשאלון. בזעיר אנפין עושה המחקר שימוש בעקרונות הגישה הפנומנולוגית (חקר תופעות מתוך האופן בו נחוות), ומאפיין את החוויה הסובייקטיבית של הסגר, כפי שמשתקפת מדברי המשיבים. עם זאת, ולמרות מגבלות הדגימה, מכלול הממצאים והתובנות מרמז למשמעויות אוניברסליות, שכן המחקר עוסק ביחסי אדם וסביבתו במובן רחב מאוד – הן סביבה אנושית והן סביבה פיזית, וכפי שניווכח, ממצאים ותובנות רבות מתיישבים עם היבטים אוניברסליים ביחסי גומלין אלה.

זיקה למחקרים קודמים

בשנת 2018 ביצעתי סקר בנושא "עמדות ישראלים אודות סביבת החיים בישראל". הסקר נעשה במתודולוגיה דומה, ומעניין לראות קווי דמיון בין ממצאי סקר הסגר לסקר ההוא.

ממצאים ותובנות

משפחות נושאים שעלו במחקר

ניתן לחלק את תגובות הנשאלים בכל השאלות לשש משפחות נושאים:
1. שקט, רוגע והאטת קצב חיים.
2. משפחה וקהילה.
3. בית – תוכן ופעילויות.
4. חוץ – נוף טבעי ובנוי.
5. חוץ – שירותים ופעילויות.
6. רשויות ופן פוליטי.

כל משפחת נושאים זכתה לרמת פירוט שונה בהתאם לאופי השאלה, כפי שנראה בהמשך.

ממה היינו מרוצים?

השאלה: הסגר שהוטל הגביל את השהות למרחק מוגבל מהבית. ממה היית מרוצה / מה שמחת שיש בסביבה שבמרחק זה? // הסגר שהוטל הגביל את היציאה מהבית למרחק מצומצם. ממה היית מרוצה בסביבתך במרחק זה?

שאלה זו כיוונה בבירור למרחב הפיזי המוגבל, ורוב המשיבים ציינו היבטים הנוגעים לסביבה המיידית שמחוץ לבית. ניכר שכאשר המשיבים חוו דבר מה שגרם להם שביעות רצון, הם ידעו להגדירו במדויק. הדבר בלט מאוד בפירוט לגבי מרחבים פתוחים וירוקים, עד כדי כך שניתן היה לסווג אותם למספר סוגים, שהמינון ביניהם השתנה כתלות בסוג היישוב. לא מפתיע לראות שבקיבוצים בלטה שביעות הרצון מהמרחבים החקלאיים ואפשרויות חילוץ העצמות, וביישובים כפריים הטבע הפראי והגינות הפרטיות. כמו כן, ככל שמדובר בעיר גדולה וצפופה יותר, ציינו יותר משיבים את שביעות הרצון מאתרי הנוף הציבוריים – פארקים וגינות, כשהירושלמים מובילים עם 58% שציינו אותם כמקור לשביעות רצון בסגר. חיפה לעומת זאת בולטת בשביעות הרצון מהטבע הפראי בסביבת הבית עם 52% מהמשיבים שציינו זאת.
בסך הכל 68% מהמשיבים ציינו שהיו מרוצים משטחים פתוחים וירוקים. לתובנות אלה השלכות משמעותיות ברמה הפרקטית לגבי תכנון סביבות מגורים, ובפרט החשיבות העצומה של עצים, צמחייה ונוף במרחב המיידי סביב הבית. מעניין לגלות שבכל הנוגע לסביבה הפיזית, ההתייחסות להיבטי ארכיטקטורה ותכנון עירוני הייתה זניחה יחסית להתייחסות למרחבים פתוחים וירוקים, ללמדנו שכנראה לעצים אפקט עוצמתי יותר על תחושת הטוּב מאשר בניינים וחתכי רחוב.

היבט נוסף שבלט בשביעות הרצון הגבוהה היה זמינות שירותי מזון – סופר, מכולת, פיצוציה, בקרבת הבית. (בכלל – המונח "הקרבה ל" חזר על עצמו פעמים רבות בתשובות). כאן רואים בבירור קורלציה בין גודל היישוב למספר המשיבים שציינו שביעות רצון מסעיף זה – רק 12% מהקיבוצניקים והמושבניקים, ועד 40% מהמשיבים התל אביב-יפואים.
כל זאת מלמדנו שכשאנו נדחקים לפינה, בסופו של דבר די ב-bare necessities על מנת להסב לנו עונג.
בחלוקה מגדרית בלטו ההבדלים בתחום שביעות הרצון מקהילה (9% מהנשים ורק 2.5% מהגברים ציינו תחום זה), מהגינות והמרפסות הפרטיות (13.5% מהנשים ורק 2.5% מהגברים). בחתך הגילאים יש קורלציה הפוכה בין הגיל לבין מידת שביעות הרצון משירותי מזון בקרבת הבית.

הנושאים הבולטים שעלו ואחוז המשיבים שציינו נושא זה:

27% טבע בר – עצים, צמחיה, חורשה, פריחה, צבעים, ואדי, הר, אביב, ציפורים ופרפרים
25% שירותי מזון – סופר, מכולת, מזון, הסעדה
24% אתר נוף ציבורי – גינה, נוף מגונן, פארק, טיילת
12% פעילות "חילוץ עצמות" – הליכה, טיול, ריצה וספורט
11% אתר נוף פרטי – גינה/חצר/גג קומת עמודים פרטיים בבית/בניין
10% מרחב חקלאי – שדות, מטעים, עצי פרי
10% שקט ורוגע
8% ארכיטקטורה ועיצוב עירוני – בניינים, רחובות, שבילים בין בתים, שבילי אופניים
8% מבט/תצפית למרחק – נוף ים / הרים / מרחבים
8% קהילה – שכנים, חברים, חיות מחמד
6% שירותי בריאות – מרפאה, בית מרקחת, סופרפארם
5% משפחה – בני זוג, ילדים, נכדים
5% שירותים ומסחר אחרים – טמבוריה, דלק, בנק, דואר, תופרת, מחשבים, סלולר
4% אין תנועה – כבישים/רחובות/מקומות ריקים מתנועה ואדם
4% בית – להיות בבית, הבית עצמו, עיצוב הבית, התכנסות
4% ניקיון – אוויר וסביבה
2% תוכן – באמצעות מחשב, טלויזיה, עבודה מרחוק
2% נוחיות במרחב ציבורי – ספסל, פינות ישיבה, צל
1% זמן – למחשבה, יצירה, הגות, סידורים, חופש
1% רשות מקומית – פעילות, סיוע ובידור

"גיליתי פינות חמד. פרחים צמחים שלא הייתי שמה לב אליהם לולא המקום המצומצם. נהניתי לצפות בילדים שהחלו לעשות שימוש בגינות הבתים המשותפים" – בת 66, תל אביב

"לפחות סביב הישוב שלי עדיין יש שדות, יש שבילי הליכה שמחברים בינו לבין המושבים הסמוכים. השדות נותנים אוויה של מעט טבע קרוב לבית. ופה ושם היו גם כמה ספסלי ישיבה נחמדים" –  בת 53, אבן יהודה

אילוסטרציה: מנחה נופה

"חנויות מזון במרחק הליכה או נסיעה קצרה, מיעוט אנשים ואפשרות לטייל בחוץ בלי לפגוש אנשים" – אבא בן 51, הוד השרון

"שיש תחושת טבע על סף ביתי, שיש לי חברה טובה שני בניינים ממני ואפשר היה לראות אותה במקרה כשיורדים עם הזבל ולדבר כמה דקות ממרחק, שיש לי גינה גדולה שהצילה את בריאות נפשי, שיש לי מסלול הליכה שחזרתי עליו מאות פעמים ויש בו עליות ראויות, שיש לי מכולת מול הבית" – אימא בת 43, חיפה

"מהלגיטימיות להישאר בבית" – בן 49, תל אביב

"אשתי שתחיה, חורשה מלאה בציפורים, אייפד עם הרצאות, פייסבוק וכו', מעט טלוויזיה וסיבוב יומי בשבילי הקיבוץ הצדדיים. גם הרצאות בזום ושנ״צ חובה והכי הכי, הנכדים בביקור יומי במרפסת במרחק בטוח" – בן 73, קיבוץ בגליל המערבי

"מהאווירה המשפחתית, מהרוגע, הרבה יותר ספורט בשדות" – אימא בת 48, קיבוץ במרכז הארץ

"העירייה דאגה לבדר את התושבים במשאיות בידור ניידות עם ציון שמות התושבים" – בת 62, בני ברק

אילוסטרציה: מנחה נופה

מה גילינו בבית ובקרבתו?

השאלה: האם בזמן הסגר גילית דבר מה שלא הכרת בסביבה שליד הבית? אם כן מהו?

מסתבר שהמשיבים לשאלון פחות חקרנים ומגלים מאשר הם שבעי רצון. כמות ההיגדים הכוללת שצוינה בתגובה לשאלה זו הייתה בערך מחצית מכמות ההיגדים שצוינו לגבי גורמי שביעות הרצון, ובכללי 37% מהמשיבים ציינו מפורשות שלא גילו כל דבר חדש. חדוות הגילוי הגבוהה ביותר נמדדה בקרב החיפאים.

בתחום הגילוי ליד הבית בלטו שני תחומים: התחום האנושי והתחום הפיזי של מרחב השוטטות.

כ-14% ציינו שגילו את הקהילה הקרובה לבית והשתמשו בביטויים כמו אדיבות, אמפתיה, היכרות, קהילה, שכנים, יצירה משותפת (15.5% מהנשים לעומת 7.5% מהגברים ציינו נושא זה, אגב…).

בתחום מרחב השוטטות הופיעו שני נושאים קשורים זה לזה. את האחד ניתן לכנות "מקומות אינטימיים ביישוב" – מסתבר שכ-8% מהמשיבים נהנו לגלות שבילים, רחובות קטנים, סמטאות, כניסות חבויות, מעברים ופינות בקרבת הבית. כנראה שהריחוק החברתי עודד אנשים לחפש את החיבוק בנוף הפיזי… זאת בזיקה לכך שכ-8% מהמשיבים ציינו גילוי מקומות חדשים להליכה ופעילות ספורטיבית בחוץ. היות שבשאלה הקודמת 12% ציינו שהיו שבעי רצון מחילוץ העצמות בחוץ, הרי שמשמח לגלות שחדוות הגילוי הטיולית הישראלית הביאה את המשיבים לגוון את מסלולי ההליכה ברדיוס המצומצם, ותוך כך לשדרג את היכרותם עם הפינות הנעימות ליד הבית שלא הכירו קודם לכן.

"דברים קטנים, כניסות חבויות, יציאות נעלמות לנוף החיפאי." – בן 58, חיפה

"את שכניי על הגגות. יש פה אנשים עם גגות מטורפים" – אימא בת 42, מרכז תל אביב

"הכרתי את איש הבלונים בשכונה שלי, כלומר לא הכרתי אותו, אלא הכרתי את פועלו, מדי יום הוא היה מעצב בלונים מיוחדים בצורות חמודות והיה תולה את זה בפינת רחוב. אני לא יודעת מי האיש אבל הוא גרם לי לחייך בבקרים קשים" – בת 38, גבעתיים

"מעולם לא שמתי לב שיש כ"כ הרבה שבילים שעוברים בין בתים ובניינים, כי תמיד לקחתי את הרכב לכל מקום" – אימא בת 37, מרכז ראשל"צ

 

אילו פעילויות עשינו בזמן הסגר לראשונה או לא עשינו זמן רב?

השאלה: בזמן הסגר, האם עשית פעילויות שלא עשית לפני כן או שלא עשית הרבה זמן? אם כן מה?

יצר הגילוי אמנם לא כיכב בעת הסגר, אך לעומת זאת עולה מהמחקר שהסגר היה זרז לפעלתנות רבה. רק 14% מהמשיבים ציינו מפורשות במענה לשאלה זו "לא" או "שום דבר מיוחד". 24% מהמשיבים עשו יותר פעילות גופנית בחוץ – הליכה, ריצה ורכיבות אופניים, ו-19% עשו יותר פעילות גופנית בבית (הרבה התעמלות בסיוע זום ויוטיוב). יש קורלציה בין גודל היישוב למידת הפעילות הגופנית שנעשתה בבית (רק 6% עשו פעילות גופנית בבית בקיבוץ/מושב, לעומת 20% בערים בתוך מטרופולין ו-30% בתל אביב יפו).
מיד אחריהם מככבות פעילויות הניקיון, הסדר והתחזוקה בבית – 15% מהמשיבים. נראה שהסגר היה השעה היפה של נבירה במחסנים ושידות נידחות, של זריקת שמאטעס וסידור אלפי תמונות שחיכו לגואל במגירות מאובקות ודיסקים קשיחים חלודים. הייתה זו גם השעה היפה של הקולינריה הביתית – 13% מהמשיבים התנסו בשדרוג יכולות הבשלנות והאפייה. 13% צרכו תוכן אלקטרוני באופן פסיבי, ולמרבה השמחה 9% התרעננו עם אמנות ועבודות יצירה.
9% מהמשיבים ציינו פעילויות עם המשפחה, כשכאן בלט מדרג ברור כתלות בהרכב המשפחתי – ציינו זאת 29% מההורים לטף, 22% מההורים לילדים, 16% מההורים לנוער, 7% מההורים לבוגרים.

בעניין הפעילויות בלטו הבדלים מגדריים בכמה נושאים – 8.5% מהגברים לעומת 4.5% מהנשים עסקו בפעילות אינטראקטיבית מול המחשב (מפגשים, התעמלות, אמנות, מייל, פורומים), 8.5% מהגברים לעומת 1% מהנשים ציינו עבודה מהבית, 11% מהנשים לעומת 3.5% מהגברים ציינו אמנות ויצירה.

ראוי לציין, שרבים מהמשיבים לשאלה זו ציינו פעילויות שעשו עם עצמם, גם כאלה שחיים עם בני משפחה נוספים בבית – צעירים בזוג או שותפים, הורים לילדים ונוער, בני הגיל השלישי שחיים בזוג. נראה יש לכך כמה סיבות: ראשית, האילוץ להישאר בבית פינה לאנשים זמן להיות עם עצמם. שנית, דווקא לחץ ה"ביחד" בסגר גרם לאנשים לחפש פעילויות עם עצמם, אם זה הפעלת הגוף באופן עצמאי מחוץ לבית או בבית, ההתייחדות עם עבודות היצירה, מול מחשב וכו'. שלישית, יתכן שהבידוד המאולץ ועידוד הריחוק החברתי עזרו לדחוף לזה בכלל, ובפרט את מי שניצל את ההזדמנות לברוח מסיר הלחץ המשפחתי אל עצמו.

היבט נוסף שראוי להזכיר הוא, שלמרות שמהתשובות לשאלה זו עולה מגוון גדול של פעילויות שאנשים עשו בבית בזכות הסגר, הרי שבסופו של דבר, אם נחזור לתשובות לשאלה הראשונה, המקור העיקרי לשביעות רצון היה המרחבים הפתוחים והירוקים שמחוץ לבית.

"בזכות הסגר יצא שבישלתי הרבה יותר ואכלתי בריא, לפני כן הייתי מזמינה הרבה טייקאווי מחוסר זמן" – בת 31, הוד השרון

"סידורים בבית, סידור ניירת וחשבונות, ביטוחים והכנתי קלסר המאגד בתוכו את כל מה שנחוץ – אם אלך לעולמי מכל סיבה שהיא. צוואה, חלקת הקבר, ניירת החשבונות והמוטב ומה להקריא מעל הקבר" – בת 72, תל אביב

"הליכה איטית, ארוכה. לא בשביל כושר וגם לא "טיול שטח" שדורש קצב אחר של הליכה. הליכה יותר משתהה, כדי להאריך את השעות בהן אני מחוץ לבית, במסגרת ההתאווררות היומית המותרת" – בת 53, אבן יהודה

"מפגשים עם השכנים בגינת הבניין – לא קרה כל תקופת המגורים (5 שנים)" – אימא בת 41, נס ציונה

ממה לא היינו מרוצים ומה היה חסר לנו בעת הסגר?

השאלה: הסגר שהוטל הגביל את השהות למרחק מוגבל מהבית. ממה לא היית מרוצה / מה הרגשת שחסר בסביבה שברדיוס זה? // ולחילופין: מה היה חסר לך בסביבתך, במרחק המצומצם מהבית, שגרם לך חוסר שביעות רצון?

בעוד שראינו שכשמשהו קיים ונחווה יודעים להגדיר אותו במדויק, הרי שכשמשהו חסר, ההתייחסות כללית יותר. נראה גם שהמוטיבציה לפרט יורדת כשמדובר בחוויה שלילית.
24% ציינו שלא היה חסר להם דבר. בלטו תושבי הקיבוץ/מושב, ש-40% מהם לא חסרו דבר, לעומת רק 14% מתושבי ערי שוליים במטרופולין.

בניגוד לשאלות קודמות לא היו כאן נושאים שבלטו באופן מהותי יחסית לשאר, אבל שני נושאים שכיכבו בצמרת האחוזים (כ-10% מהמשיבים כל אחד) נוגעים לעצם מגבלת היציאה מהבית. ההתייחסות כאן קבלה שני סוגי ביטויים. האחד מכונה "מרחב נשימה" ומתייחס לעצם המגבלה לא לצאת החוצה היוצרת תחושת מחנק. משיבים ציינו ביטויים כמו ריאה ירוקה, מקום פתוח, מקום לצאת אליו, אוויר לנשימה, מרחבי החופש. יש קורלציה ברורה בין מידת המציינים נושא זה לגודל היישוב (3% בקיבוצים/מושבים ו-27% בעיר בתוך מטרופולין). הנושא השני התייחס למגבלת חילוץ העצמות, קרי הטלת המגבלות על פעילות גופנית בחוץ – הליכה, טיול, ספורט וריצה.

נושאים נוספים שבלטו בתחושת המחסור נוגעים אף הם ל-outdoors. בלטה מאוד ההתייחסות לחוסר הגישה לחוף הים, מקווי מים ובריכה (9%). מעניין ש-20% מהחיפאים ציינו זאת ורק 6% מהתל אביבים, כנראה בשל הנגישות הטובה יותר לים בתל אביב. כמו כן צוינו מגבלת הגישה לטבע (9%) ולפארקים והגינות הציבוריות (10%). מגבלת הפעילות הגופנית בחוץ צוינה פי שניים יותר אצל גברים מאשר אצל נשים, ואילו מגבלת הגישה לטבע צוינה פי שנים יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.

המחסור בקשר עם חברים ומשפחה קיבל ביטוי גם כן (9% ו-10% בהתאמה). מחסור זה הלך ובלט יותר אצל משפחות עם ילדים גדולים יותר ובלט במיוחד אצל בני הגיל השלישי.

רק 8% ציינו שהיו חסרים להם שירותי מזון, 3% בלבד טענו שחסרים להם שירותי בריאות (מרפאה, פארם) ו-7% שירותים כלליים אחרים. לא מעט משיבים ציינו את החוסר בבתי קפה, וניכר מהתשובות שמחסור זה נובע מהפן החברתי יותר מאשר הצורך בקפה איכותי.

מן הראוי לזכור שבכל הקשור לשירותי מזון, כמו גם מצרכים אחרים, הרי שהרבה מוצרים הושגו באמצעות משלוחים (היבט שלא שאלנו עליו מפורשות בשאלון), כך שגם אם לא הייתה נגישות פיזית לשירותים שונים, הרי שאנשים פיצו על כך באמצעות הזמנת משלוח. ואולם, יש לזכור דבר מהותי המשתקף מן התשובות לשאלה זו – בעוד שלמוצרים יומיומיים יש פתרון בסגר, הרי שאת הטבע, העצים והנוף אי אפשר לקבל במשלוח.

"חסרים לי ביותר המפגשים עם בני המשפחה וחברים. שיחות ה-ZOOM אינן משפרות הרגשה זו" – בן 87, חדרה

"הרצונות הצטמצמו לאוכל ומוצרי פארם ותו לא, וזה היה ממש בקרבת הבית." – בן 57, פלורנטין

"היה לי ממש קשה עם לקיחת החמצן שלי שהוא החוץ. היה לי קשה ההבנה שהמרחב שלי מוגבל, שאינני יכולה לפגוש משפחה, חברים, טבע זה היה ממש קשה, ועדיין קשה" – בת 38, גבעתיים

"הים. המים הכחולים האלה שיודעים להשרות שלווה בשהייה בקרבתם. לא הייתי מרוצה שהגבילו את הקירבה אליו" – בת 63, חיפה

אילוסטרציה: מנחה נופה

"תחושת הכלא וחוסר במרחב פתוח נגיש" – בן 73, חיפה

אילוסטרציה: מנחה נופה

 

מה היה הכי קשה לנו בסגר?

השאלה: מה היה הדבר הכי קשה עבורך בזמן הסגר?

עד כה נוכחנו באווירה מסוימת של "לה לה לנד" של החיים בסגר, וגם המחסור עליו למדנו מהשאלה הקודמת לא העלה תמונת מצב של איום קיומי. אך השאלה שכיוונה ספציפית לקושי, חידדה מספר דברים מהותיים שהשפיעו על הנפש בעת הסגר.
זוהי השאלה היחידה שבה בלטו באופן מובהק ובפער משמעותי מנושאים אחרים שני היבטים: הריחוק מחברים (27% מהמשיבים) והריחוק מהמשפחה (33% מהמשיבים). בהתבטאויות בהקשר לקשיים אלה ניכר המחסור העז בקשר הפיזי הבלתי אמצעי, ובצורך במפגש, מגע וחיבוק. הריחוק מחברים בלט אצל נשאלים מקיבוץ/מושב (39% מהמשיבים) ואצל חיפאים (48% מהמשיבים). הריחוק ממשפחה בלט בכלל היישובים הכפריים (45% מהמשיבים). יתכן שאחת הסיבות לכך היא אוכלוסייה מבוגרת יותר שמתגוררת בישובים אלה בעוד הילדים והנכדים גרים בעיר. הדבר השתקף במשיבים לשאלון – אוכלוסייה שהייתה מנותקת מילדים ונכדים במהלך הסגר.
אצל בני הגיל השלישי בלט אזכור הריחוק מהמשפחה – 45% מבני הגיל השלישי היחידים ציינו זאת, ו-57% מבני הגיל השלישי החיים בזוג ציינו זאת (היה מצופה שזה יהיה ההפך…). כמו כן בלט אזכור הריחוק מהמשפחה אצל צעירים שגרים לבד (43%) ובקרב הורים עם ילדים קטנטנים (40%) (סבא וסבתא לא יכולים לבוא לעשות בייביסיטר…?). נשים התגעגעו יותר למשפחה מאשר גברים (36% לעומת 23%).

ההיבט השני שעלה בשאלה זו, בדומה לשאלה על מה חסר, היה הגבלות היציאה מהבית והשהות בחוץ. 14.5% מהמשיבים הזכירו את הקושי מעצם הגבלת הגישה אל ה-outdoors – ים, טבע, פארקים. 13.5% מהמשיבים דיברו על הגבלת התנועה והחופש באופן כללי, ותחושת המחנק, הגבלת הספונטניות והאווירה הקודרת שנוצרה בשל כך. קושי זה בלט יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. 8% מהמשיבים ציינו את המגבלה על פעילות גופנית בחוץ, ו-8% ציינו את הקושי בהעדר העדר פעילויות ומקומות מפגש בחוץ – חוגים, בילויים, תרבות, בתי קפה.

קבוצת היגדים נוספת התייחסה לקשיים במשפחה. כ-8% מהמשיבים הזכירו קושי הנוגע לגעגועים וחוסר יכולת לפגוש ולטפל בהורים או מבוגרים במשפחה. כ-7% מהמשיבים ציינו אתגרים הנוגעים לילדים בבית. קיימת קורלציה הפוכה בין גיל הילדים לאזכור נושא זה (משפחות עם טף – 25% מהמשיבים, משפחות עם ילדים – 21%, משפחות עם נוער – 16%, משפחות עם ילדים בוגרים – 3%). לא מפתיע בהעדר מסגרות חינוך לילדים, והידיעה שמשפחות ישראליות נאבקות עם סדר היום גם בימים שגרתיים.

אצל משיבים צעירים שחיים לבד ובני גיל שלישי שחיים לבד בלט אזכור תחושת הבדידות, הלבד וההסתגרות – 14% מהצעירים ו-24% מבני הגיל השלישי. במקביל, אצל בוגרים שחיים עם ההורים, ומאידך אצל הורים לילדים ונוער בלטו תחושת הצפיפות בבית ותחושת ה"אין רגע לעצמי".
העדר תעסוקה ופרנסה הטרידו 7% מהמשיבים. 14.5% מהגברים ו-5% מהנשים, ויותר צעירים בדירות שותפים (16.5%), צעירים בזוג צעיר (10%), בוגרים שחיים עם ההורים (14%) והורים לנוער (10%).

כ-5% מהנשאלים ציינו אי ודאות ופחד. יותר ביישובים כפריים (15%) ועל ידי הורים לילדים (10%), הורים לנוער ובוגרים (6.5%).

מעניין לגלות שלמרות שהסגר נבע מאיום בריאותי, רק 3% מהמשיבים הביעו חשש מנושא בריאותי, וחלקו נבע בכלל מחוסר במעקב בריאותי שגרתי בגלל הסגר. החשש הבריאותי בלט מאוד אצל גברים (8.5%) לעומת נשים (1%).

3.5% מהמשיבים ציינו את חוסר האמון בשלטון ובהסברה. משיבים נוספים התייחסו לנושא בשאלה האחרונה בשאלון בה התבקשו להעלות דברים נוספים.

"השהות הממושכת עם אותם בני משפחה. החיכוך המתמיד אפילו עם הילדים עיצבן את כולנו. העדר תקשורת עם חברים. אי הודאות ואפילו מעט פחד. מועקות פסיכולוגיות העיקו עלי יותר מן הסגר הפיסי. וכמובן חרדה מן המצב הפוליטי בארץ והשפעת הקורונה עליו" – אבא בן 49, הרצליה

"לא לראות ולחבק את המשפחה… לא לראות את האחיינית החדשה… החוסר במגע" – בת 31, הוד השרון

"הג'גלינג בין הילדים לעבודה מהבית" – אבא בן 50, רמת השרון

"הנתק מהילדים שלי מוציא אותי משיווי המשקל. זה שהם לא מגיעים לארוחת שישי, שאני לא יכולה לגעת בהם, למרות שהם כבר הורים בעצמם, לתת חיבוק, להחזיק את הנכדים על הידיים, להקריא סיפור…. זה נורא קשה." – בת 65 בזוג, טירת הכרמל

"התחושה/ אוירה הקודרת, התחושה שמשהו בחופש נלקח ממך" – בת 39, בזוג, קיבוץ בעמק המעיינות

"להיות לבד יום אחרי יום ולילה אחרי לילה. הקירות כבר דיברו אלי" – בת 67, גרה לבד, נהריה

"ההצפה האינסופית של תכנים לצפייה, האזנה, הרצאה, רעיונות יצירתיים אינסופיים מה לעשות ועוד לעשות ועוד ועוד ועוד. לא נתנו רגע שקט – המשך של טירוף הצרכנות רק בשינוי אדרת.." – אימא יחידנית בת 45, חיפה

"הרגיש כאילו לקחו לי את כל מה שנותן תבלינים ליום יום. כל מה שמעבר לבסיסי והאינטימי. מפגש עם חברות, תרבות – מופעים, מוזיאונים, שיטוט ברחובות, נסיעה ליום חופש בעיר אחרת" – בת 43, נשואה +2, חיפה

האם נבצע שינויים באורחות חיינו?

השאלה: ככל התלוי בך, האם יהיו שינויים באורחות החיים שלך אחרי סיום מצב הקורונה? אם כן מה יהיו השינויים?

מטרת שאלה זו הייתה לבחון האם אנשים מנצלים את תקופת הסגר לחשבון נפש בנוגע לאורח החיים. לא כל המשיבים ירדו לעומקה של השאלה. 7% מהמשיבים ענו תשובות שמהן עולה שהם בסך הכל כמהים לחזור לשגרה. הדבר בלט במיוחד אצל בני הגיל השלישי (כ-18% מהמשיבים). ניתן היה להבחין בהתייחסות לטווח זמן מיידי אחרי הסגר ולטווח ארוך יותר. 11% מהמשיבים התייחסו ישירות למצב הקורונה והצהירו על שמירה על ריחוק והיגיינה. נושא זה בלט אצל בני הגיל השלישי (כ-19% מהמשיבים). 19% הצהירו שלא יהיה מבחינתם שינוי. 7.5% מהמשיבים לא יודעים או לא יודעים להגדיר את השינוי (פי שנים גברים מאשר נשים מתלבטים כך).

אלה הצופים שינויים ומגדירים אותם מתחלקים בגדול לשתי קבוצות – אלה המקווים או משערים שיהיה שינוי, ואלה שבוודאות מכריזים על שינוי. מבין אלה שצופים שינויים, עולים הנושאים הבאים.

הנושא הבולט ביותר הוא שינוי הרגלי עבודה (18% מהמשיבים). בעיקר יותר עבודה מהבית, וכן הורדת היקף המשרה, עבודה פחות שעות או שינוי כיוון תעסוקתי. האמירות בנושא זה היו מאוד ברורות, והתייחסו לרצון לעבוד מהבית על מנת להיות יותר עם המשפחה ופחות לנסוע בדרכים. אמירות אלה בלטו מאוד אצל הורים במשפחות, בקורלציה ברורה לגיל הילדים (הורים לטף – 35%, הורים לילדים – 26%, הורים לנוער – 24%, הורים לבוגרים – 17%). בזיקה לנושא זה, 14% מהמשיבים ציינו שינוי שיתבטא בניצול טוב יותר של הבית – טיפוח המרחב הביתי, לעשות יותר דברים מהבית ובכלל להיות יותר "ביתי". גם כאן נושא זה בלט בקרב הורים לילדים, במדרג דומה לקודם. היו לא מעט אמירות על מעבר לפעילות גופנית בבית ובחוץ ופחות בחדרי כושר.

הנושא הבא בכמות האזכורים נוגע להגברת אורח חיים מקיים וצמצום הצריכה. 10% מהמשיבים ציינו נושא זה, והוא בלט בקרב צעירים (25%), וכן הורים לילדים (8.5%) והורים לבוגרים (10%). כמו כן נושא זה בלט יותר אצל תושבי שלוש הערים הגדולות לעומת יישובים כפריים וערים אחרות, בשיעור של בערך פי שנים. 4.5% מהמשיבים ציינו שלמדו להעריך את מה שיש.

כ-8% מהמשיבים דיברו על הורדת קצב החיים והרגעתם. הנושא בלט אצל הורים ובקורלציה לגיל הילדים, וכן בקרב הצעירים.

כ-7% מהמשיבים ציינו שיעשו יותר פעילות גופנית, ואחוז דומה צופים יותר זמן בטבע ובחוץ. כ-4.5% צופים שינויים בהרגלי תזונה ואכילה. כ-5.5% צופים יותר קשרים באמצעים אלקטרוניים, ומאידך אחוז דומה מדבר על יותר זמן משפחה – הדבר בולט אצל הורים לטף (15%).

קריאת התשובות לשאלה זו יצרה תחושה שחלק ניכר מהמשיבים לא הצליחו בכלל לייצר חשיבה על עצמם לטווח הרחוק. יתכן שהדבר נובע מתוך שהייה עדיין במצב הלא שגרתי. מאידך מצטיירת תמונה לפיה חלק ניכר מהמשיבים התרגלו למצב ולמדו לנצלו וליהנות מדברים בבית. יש לזה השלכות משמעותיות על המרחב הציבורי, בוודאי אם מצב סגר שכזה יחזור על עצמו. בסופו של דבר ניכר שאנשים רבים לא באמת יודעים, ומספר האנשים שהביעו שאיפות נחרצות בכלל ובפרט לשינוי, לא היה גבוה.

תובנה משמעותית שעולה, ואף נאמרה מפורשות על ידי חלק מהמשיבים היא, שמי שבשגרה חי חיים שקטים וצנועים – הסגר לא שינה עבורו יותר מדי ולא ישנה את חייו יותר מדי.

"לא יהיו כי גם ככה אני אדם צנוע, שנהנה מהטבע." – בת 47, רוחמה

"רוגע ובילוי זמן עם המשפחה ובתקווה יותר עבודה מרחוק" – בן 47, נשוי +4, מודיעין

"הורדת קצב, סינון חברים גזלני אנרגיה, יותר שימת דגש על הנאות קטנות, יותר הודיה על הקיים" – בת 67, חיה לבד, נהריה

"בניית אורח חיים מגוון יותר" – בת 39, תל אביב

"היכולת ליהנות מהדברים הקטנים שיש בבית" – בת 35 נשואה ואימא לשני קטנטנים, קריית אתא

 

איך השפיע הסגר על מצבנו הבריאותי?

השאלה (שאלה סגורה): עד כמה מצב הקורונה השפיע מבחינה בריאותית עליך ועל בני ביתך הגרים עמך ?

מעט יותר מחצי מהמשיבים ציינו שלא הייתה לסגר השפעה בריאותית עליהם כלל. כרבע מהמשיבים דיווחו על השפעה בריאותית לרעה, ומעניין במיוחד לגלות ש-21% ציינו שהסגר "השפיע מעט לטובה" או "השפיע מאוד לטובה". הדבר מתיישב עם הרוח האופטימית שעלתה מרוב השאלונים. מניתוח ראשוני לא נמצאה קורלציה מובהקת בין מידת ההשפעה על המצב הבריאותי לבין פרמטרים אחרים שעלו מהתשובות, אך זה נושא שראוי להתעמקות נוספת, על בסיס התשובות לסקר.

איך השפיע הסגר על מצבנו הכלכלי?

השאלה (שאלה סגורה): עד כמה מצב הקורונה השפיע מבחינה כלכלית עליך ועל בני ביתך הגרים עמך ?

כאן תמונת המצב הייתה קודרת יותר. יותר ממחצית מהמשיבים ציינה השפעה לרעה – 47% השפעה "מעט לרעה" ו-10% השפעה "מאוד לרעה". כשליש מהמשיבים ציינו שלא הייתה השפעה כלל, ו-11% ציינו השפעה לטובה. גם כאן מניתוח ראשוני לא נמצאה קורלציה מובהקת בין התשובה לשאלה זו לפרמטרים אחרים, אך גם נושא זה ראוי להתעמקות מחקרית.
ראוי לציין, שמהניתוח הכולל של התשובות, בוודאי יותר ממחצית הנשאלים ציינו היבטים חיוביים בנוגע לתקופת הסגר, כך שנראה שתקופת הסגר הביאה עמה יתרונות וחוויות חיוביות שהיו משמעותיות אפילו על רקע מצב כלכלי מתדרדר.

איך היה מצב הרוח שלנו בזמן הסגר?

השאלה: איך היה מצב הרוח שלך ברוב תקופת הסגר?

התשובות לשאלה זו אוגדו לסולם מצב רוח בן תשעה שלבים, על פי המפתח הבא:
1 רע
2 התחיל טוב בהמשך רע
3 משתנה לסרוגין
4 התחיל רע בהמשך טוב
5 נייטרלי
6 חיובי לרוב ולפעמים ירוד
7 טוב
8 טוב מאד
9 מצוין

להלן היגדים שהופיעו וחלוקתם לערכי הסולם:
1 לא משהו, לא טוב, עצבים, קשה, ירוד, חוסר מנוחה, מועקה, מרמור, גרוע, עצוב, לחוץ, מיואש, שפוף, מודאג, מדוכא
2 בהתחלה טוב ובהמשך התדרדר
3 לא יציב, נע בין חיובי לשלילי, ככה ככה, עליות וירידות
4 בהתחלה קשה אחר כך טוב יותר
5 מוזר, משועמם, אפטי, סתמי, בינוני, רגיל, סביר
6 לרוב חיובי/תקין ולפעמים ירוד/חרדה/דאגה/עצבנות
7 רגוע, טוב, בסדר, תקין, סטנדרטי, נינוח, אופטימי, משתדל, לא רע, לחיות עכשיו
8 בסדר גמור, טוב מאד, סבבה, ממש טוב, אחלה, מפתיע לטובה, כיף
9 מצוין, מעולה, נהדר, מרומם, התרוממות רוח, נפלא

ניתן לראות, ש-58% מהמשיבים ציינו מצב רוח טוב עד מצוין, ואילו רק 8% ציינו מצב רע. השאר, 34%, ציינו מצבים משתנים או ניטרליים. יש לזכור, שסוגיית ההתייחסות למצב הרוח עלולה להיות חמקמקה עד לא אמינה, בדומה לסקרים שנעשים מדי פעם על מידת האושר של אנשים. זאת בהתחשב בעובדה שישראלים רבים צורכים אמצעי הרגעה טבעיים או מלאכותיים.

"לא ברור…היה משהו מוזר אבל הרגיש באיזשהו שלב ממש נעים ורגוע והלחץ היה מ"מתי זה יסתיים ומה נעשה כשזה יקרה" עם תקווה שיימשך עוד ועוד…" – אימא יחידנית בת 45

"משתנה. בהתחלה הייתי לחוצה מאוד וצעקתי הרבה אבל עם הזמן נרגעתי ופשוט למדתי לקבל את המצב החדש" – אבא בן 52

"סביר. אך היו לי רגעי חרדה או מחשבות דיסטופיות" – אימא בת 43

"באופן מפתיע מאוד טוב" – בת 64

"בסדר גמור. למעט רוגז על תקשורת מלחיצה." – אימא בת 56

"טוב בהרבה מאשר בשגרה" – אבא בן 32

 

איך היה להורים לילדים? – ניתוח כללי

מדברי רוב ההורים לילדים עלה האתגר הגדול של ההורים לנהל את המשפחה במצב האינטנסיבי בו הילדים בבית ללא מסגרות חינוכיות. אצל רבים מההורים יצר הדבר טריגר ורצון להוריד קצב חיים ולשנות הרגלי עבודה, על מנת לטייב את אורח החיים המשפחתי.

איך היה לבני הגיל השלישי? – ניתוח כללי

בני הגיל השלישי שענו על השאלון הם אנשים עצמאיים, שבשגרה מהווים היום בישראל את האוכלוסייה שכנראה הכי נהנית מהחיים, בהתחשב בעומס החיים הגדול של הצעירים ובמיוחד ההורים הצעירים.
הפילוח אפשר להבחין בין בני הגיל השלישי הגרים לבדם בבית לבין אלה החיים בזוג. אצל אלה וגם אלה בלטה שביעות הרצון מהטבע, הגנים והפארקים. אלה הגרים לבד ציינו את שביעות הרצון מטיפוח הגינה והמרחבים הפרטיים של הבית, פי שנים מאשר אלה החיים בזוג. הגבלת היציאה לחילוץ עצמות ולפעילויות מחוץ לבית בכלל הטרידה הרבה יותר את היחידים מאשר את אלה החיים בזוג. היחידים ציינו פי שנים יותר מאלה החיים בזוג את עניין גילוי השכנים והקהילה בסביבתם, ודווקא הזוגות היו אלה שהרבה יותר גילו מקומות חבויים בסביבת ביתם. היחידים צרכו יותר תוכן אלקטרוני פאסיבי, עשו יותר אמנות ויצירה, אבל דווקא גמלאים החיים בזוג היו יותר פעלתנים בקשרים אמצעיים ושימוש אינטראקטיבי במחשב מאשר אלה החיים לבד.
בציון הקשיים בסגר, בלטה מאוד תחושת הבדידות וההסתגרות אצל אלה החיים בגפם – 24% מהמשיבים, וכן הריחוק מחברים – 31% וממשפחה – 45%. הדבר מאושש הערכות רבות שהיו לגבי תחושת הבדידות בעקבות הסגר, המשפיעה על אוכלוסיות אלה. את ההשלכות מוקדם לקבוע.

סיכום

המחקר עוסק ביחסי אדם וסביבתו במובן רחב מאוד, והסגר אתגר את ההיבטים האלה והביא אותם אל הקצה. באופן כללי עולה תמונה לפיה מי שידע לנהל את חייו כהלכה, ובעיקר להעסיק את עצמו בבית ובסביבתו הקרובה, חווה את תקופת הסגר כיתרון. הדבר נכון הן בהיבט העצמי והן בהיבט היחידה המשפחתית. לעומת זאת, יחידים ומשפחות שהתקשו לפני הסגר בארגון החיים והשגרה, מצאו את הסגר כמאתגר במיוחד.

היבט נוסף הוא ניצול הסגר לחשבון נפש ולשינוי בחיים. למרות שעולה בבירור שחלק ניכר מהמשיבים הפיק תועלת מהסגר ומכריז או מקווה לשינוי, איננו יודעים עדיין כמה אכן יצליחו לחולל את השינוי עם החזרה לשגרה הבועטת. כך או כך, מי שניצל את תקופת הסגר כדי ללמוד איך להפיק את המיטב ממסגרת החיים והבית, ובמיוחד – תכנן איך לשמר את זה אחר כך בחזרה לשגרה – הוא זה שיצא הכי נשכר.

למדנו שכאשר אנשים נדחקים לפינה ואוסרים עליהם דברים, הם: א. רוצים עוד יותר את מה שאוסרים עליהם. ב. מצליחים ללמוד ליהנות ממענה לצרכים הבסיסיים – אוכל, טבע ובריאות. אלה וגם אלה טבועים אצלנו ב-DNA, ומחזירים אותנו לחיים שידענו לפני אלפי שנים, אם לא גם לשלבים מוקדמים עוד יותר באבולוציה.

מהתשובות עלה בבירור שכאשר יש מרחבים ירוקים, יודעים להגדיר אותם בבירור ולאפיין אותם בפירוט, אך כשהם חסרים, ההתייחסות היא יותר כללית לצורך ב"ירוק" / "מרחב". ההבדל הזה מדגיש את מהות הכמיהה האמיתית שלנו: הטבע, הצמחייה והעצים בצורתם הפראית או בפארק, ההרים, הוואדיות ומקווי המים, כולם התגלו במלוא תועלתם בכלל ובפרט להפגת הבדידות. אמרה המיוחסת לוודי אלן גורסת בצדק רב: I am two with nature.

הצורך העז שעלה בקשר בלתי אמצעי עם חברים ומשפחה מוכיח היטב את מה שאנחנו כבר יודעים היטב על עצמנו – האדם הוא יצור חברתי. החזרה המהירה להתקהלות בחוץ בימים אלה מוכיחה, שהחיים החברתיים חזקים מכל.

היבטים ותובנות אלה שעלו מן השאלון מציפים ערכים אנושיים ואקולוגיים אוניברסליים, ובכך גם סוגרים מעגל בהיבט המחקרי ונותנים תוקף למתודולוגיה, אשר דרך מבטים סובייקטיביים של החוויה, משרטטת תמונת מצב אוניברסלית.

 

"המתח שזה יסתיים ועדיין לא רוויתי נחת :-)" – בת 60 נס ציונה

"כן! אפשר לעבור ליד הקפה מבלי לקחת אמריקנו, והיום נראה אותו דבר!" – בן 36, תל אביב

"בתחילת המצב היו היבטים חיובים כמו יותר זמן משפחתי, יותר זמן לשבת בגינה, פחות לחץ זמן, יותר זמן לבשל. אבל ככל שעובר הזמן חסרה היכולת לצאת לטייל, למרחב, לחברים ולבילויים" – אימא בת 40, כפר סבא

"תקופת הסגר אפשרה אורח חיים דומה יותר לזה ששאפתי לו עוד קודם. כזה שהבית הוא המרכז והעבודה נעשית אך היא לא מרכז החיים. קצב החיים ירד (לטובה), הבקרים הפכו נעימים והכל מרגיש כמו לחיות ולא לרוץ כדי להשיג משהו שלא לגמרי ברור לי מה הוא. הלוואי וחלק מזה יישאר פה גם אחרי." – אימא בת 38, מודיעין

"הקושי העיקרי הוא הלא נודע" – אימא בת 48, זיכרון יעקב

"מחכה לסגר הבא, היה כיף – שקט, איכות חיים קרוב לבית וזמן משפחתי" – אימא בת 38, תל אביב

 

להורדת הכתבה כמסמך PDF לחצו כאן