בלוג

שמונים ואחת שנים עומד לו מתקן מוזר בראש הר בגובה 505 מטר בגליל המערבי. במבט ראשון מגובה פני הקרקע הוא נראה כמו תיאטרון פתוח בעל צורה משולשת. יצאתי לשם ביום גשם כדי לבדוק מה זה באמת עושה, ואחר כך מצאתי חומר ארכיוני משובח אודות מאחורי הקלעים. הנה הסיפור המלא, בסרטון שלפניכם. בהמשך, כמה עובדות להיכרות עם המקום.

כמה עובדות על המקום

ובכן מדובר במערכת קציר גשם ייחודית ומרשימה, השוכנת ליד מושב מעונה. היא נבנתה על ידי הבריטים ב-1940, כחלק מתכנית בנייני המשטרה ("מצודות הטגארט"), כדי להוות מקור אספקת מים אמין לתחנה בתרשיחא. המערכת כוללת משטח איסוף מי גשם ומאגר מים.

המשטח עשוי שבעה מפלסים, המכוסים לוחות בטון. כל לוח קעור מעט, על מנת לנקז את המים ביעילות לעבר שלוש תעלות: תעלה מרכזית ושתי תעלות צידיות, הנפגשות בקודקוד הנמוך, המזרחי של המשטח. אורך כל צלע של המשטח היא כ-70.5 מטר, כדי לקבל שטח כולל של 5000 מ"ר.

מדוע נבנה משטח דווקא בגודל כזה?

כפי שניתן לראות, הבריטים ערכו חישוב מדוקדק כדי לדעת מהו השטח הנדרש. הם ידעו שכמות המים הנדרשת לתחנה היא 1825 מטר מעוקב (מ"ק) לשנה. הם ידעו שהכמות הממוצעת של המשקעים בתחנת המדידה הקרובה ביותר, צפת, היא 744 מ"מ לשנה. הם הניחו מינימום של 500 מ"מ, וכן 75% בלבד נגר עילי אפקטיבי, וכך קיבלו "גובה גשם שנתי" של 375 מ"מ. הם חילקו 1825 מ"ק ב-0.375 מטר וקיבלו כ-5000 מ"ר.

לאחר עריכת סקרי שטח ובחירת המיקום, עבודת הבניה החלה ביוני 1940. בתמונה שלפניכם רואים את תהליך הכנת הקרקע, הכולל תשתית אבנים שבורות הנקראת "סולינג" (Soling).

העבודה הסתיימה בסביבות אוקטובר 1940. בחורף שלאחר מכן, כבר החלה המערכת לתפקד, ומים התמלאו במאגר.

חומרי הארכיון מקורם בארכיון המדינה, תיקי ממשלת המנדט, המחלקה לעבודות ציבוריות. צילומי האוויר העכשוויים של האזור הם מאתר הממ"ג של המועצה האזורית מטה אשר.