רמת הגולן הוא אחד האזורים המשנים את פניהם בצורה דרמטית עם השינויים בעונות השנה. ירוק של סקוטלנד בחורף, וצהוב של טוסקנה בקיץ.
ואם כבר טיול קיצי ברמה, אז למה לא מסע בעקבות התילים, שאריות של עבר וולקני מפואר.
הדרך לרמת הגולן צבועה זהוב…
במקומות שונים בגולן אי אפשר להתעלם משלטים מוזרים ואמנות רחוב נוסח החירבאות הפזורות באזור.
ולעומתן הטקסטורות הקיציות בגולן הן חגיגה לעיניים:
כעת אנחנו מתקרבים להר שיפון, אחד התילים הגעשיים ברמה, המזוהה על פי שתי הכיפות שבראשו. המקום הוא שמורת טבע, ולכיפה הקטנה יותר אפשר לעלות ולצפות בסביבה מגובה של 971 מטר מעל פני הים.
מלמעלה נוכל לצפות לכיוון התל השכן יוסיפון, ומצפון לזוג המלכותי אביטל-בנטל ומאחוריהם הר בראון.
הגישה לבנטל דרמטית במיוחד. היום יום קיצי מעונן משהו, וגושצמר גפן מאיים מעל התל.
כביש סלול מוביל לפסגה, שם מקדמים את פנינו רוח קרירה (אנחנו בגובה 1171 מטר!) ואתר מורשת משובח. אפשר להלך כאן בתוך תעלות קשר ובונקר של ממש, כמו גם לקבל הסברים נלהבים על רמת הגולן ותקומת ישראל, במיוחד אם אתם צעירים יהודים מארצות הברית.
את האש בגולן נעדיף לראות בצבע נופי השקיעה, אבל זה לא תמיד עוזר – שטחים נרחבים בגולן עולים באש בקיץ, והופכים מצהוב לשחור מצחין.
נוכל להתנחם באחד הפירות המשובחים של הקיץ – הליצ'י. שאמנם גדל סביב הכנרת, אך נמכר ברחבי הגולן.
הכל מאוד יפה
ניכרת זיקה חיפאית
תיקון קטן: לדעתי בתמונה מס' 8 רואים את שני "השפיצים" של האביטל ואת הבנטל. בראון הקטנטן מחוץ לפריים.