בלוג

סרטון שהופק בשנת 2053 ומציג מבט רטרוספקטיבי על התפתחותה של חיפה משנת 2013 במשך 40 שנה. הסרטון מתחיל בנקודת הזמן הקריטית בשנת 2013, בה חיפה תוכננה בפועל על ידי יזמי נדל"ן תאווי בצע והיתה מחושקת על ידי גופי תעשיה ותשתית רבי כח. התעוררות אדריכלים ואנשי סביבה החלה לחולל מפנה בעיר, ויחד עם שינוי סדרי העדיפויות בממשלה, הביאו לתכנון מחודש של המרחב החולה שבין חיפה גופא לקריות. כעבור 40 שנה הפכה חיפה "שחוברה לה יחדיו" לעיר בעלת איכות חיים גבוהה, ונכנסה לרשימת 10 הערים בעלות איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם. הסרטון מציג על ציר הזמן ובעזרת הדמיות והמחשות את ההיבטים הבאים: התפתחות האזור מבחינת בינוי למגורים, תעסוקה, מסחר ותעשיה; הפיכת אזור הקישון והגדורה לשלד המערכת הירוקה, כולל שחזור הדלתה ההיסטורית של הקישון; שימור רוב מבני התעשייה המרשימים באזור והפיכתם למרכזים בשכונות החדשות שנבנו; "תעלת חיפה" שהתווספה כנתיב מים עירוני; מסלולי שדה התעופה שהפכו לפארק חקלאי; הפתרונות שנמצאו לתשתיות זוללות השטח – נמל ביניים בלב ים, מעגן דוברות למכולות ועורף נמל משמעותי הרחק מקו המים יקר הערך, חפירת קו רכבת תחתית, ועוד רבדי תכנון רבים.

הסרטון הוכן במסגרת פרויקט בעיצוב עירוני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. צוות התכנון: גיא שחר, גילי קסלמן, מאיה מליקיין. מנחים: קלאודיו מילול, חגית חרותקה-קובי. מרכז הקורס: שמאי אסיף.

טקסט המבוא לפרויקט

ערב קום המדינה סימל את תום תקופת הזוהר של חיפה. מאז הולכת העיר ומתדרדרת בכל הקשור להתפתחותה במישור האסטרטגי: תכניות אב משמעותיות לא הוכנו מאז ימי המנדט הבריטי, ותכנית המתאר העירונית שגיבושה מסתיים בימים אלה אינה מחדשת דבר.  במישור הארצי היחס אל חיפה הוא כאל כפר נידח והמרחב של חיפה משמש מזה שנים כפח אשפה ארצי של תשתיות ותעשיות כבדות. אל הוואקום המרחבי והערכי חודרים גורמים פוליטיים, גורמי כוח ובעלי ממון, שהופכים את תושבי חיפה ונבחרי הציבור שלה לפיונים במשחק האינטרסים שלהם. המרחב של חיפה, שיש בו שילוב שאין כמותו של הר וים, נוף אורבני ונוף פראי, עושר תרבויות ומגוון ארכיטקטוני, מחושק על ידי גופים הנוגסים עוד ועוד במשאביו הפיזיים והערכיים.

בהעדר גיבוי ברמה הארצית ותחת לחצים אימתניים, מנסה עיריית חיפה להראות שהיא עושה משהו למען העיר ותושביה. ואולם, בהעדר תכנון יצירתי, גמישות מחשבתית, רגישות חברתית ונחישות שלטונית, היא מנהלת קרב מאסף אבוד מראש, ובדרך מחסלת בשיטתיות את ערכיה המיוחדים של העיר – הערכים הפיזיים נרמסים תחת בטון ואספלט, והערכים האנושיים נודדים לגור ולעבוד במקומות אחרים.

מטרת פרויקט זה להראות שבמקום ליישר קו עם העובדות בשטח שמציבים בעלי האינטרסים, ולנהל קרב של דונם פה דונם שם, אפשר לחשוב בגדול, לכוון רחוק ולהגיע ליעד שיקח את חיפה למחוזות אחרים. הפרויקט מתבונן על כל המרחב של חיפה, ומתמקד במרחב החולה שבין מורדות הכרמל הצפון מזרחיים לבין הקריות. לאחר שבחן את התסריט הפסימי ביותר ואת התסריט האופטימי ביותר הוא מציע תסריט ריאלי להתפתחות, המתבסס על פתרונות שקיימים בעולם וממנף באופן אופטימלי את הסגולות הטבעיות של המרחב: האזורים הקרובים לחוף חוזרים לציבור ויוצרים רקמה עירונית חדשה המחברת בין לב חיפה לבין הקריות. מרקמים עירוניים מערים מובילות בעולם שימשו השראה לתכנון של כ-10,000 דונם של מרחבי מגורים, תעסוקה, מסחר ותרבות, ושודרגו לרקמות היברידיות היוצרות חיבור מקומי בין השכונות החדשות. חלק גדול מהמבנים המשמשים או שימשו לתעשייה עוברים שימור ושינוי יעוד במסגרת התכנית החדשה. הקישון חוזר לימי הזוהר שלו, ואזור הביצות של שפך הקישון משוחזר כחלק ממרחב של שטחים פתוחים המשתרע על פני כ-5,000 דונם במרחב.

הנמל, העצם הגדולה שחונקת את חיפה, מתפצל לנמל off shore בו משונעות מכולות מכלי שייט גדולים לדוברות קטנות, ולנמל פריקה חופי עם עורף משמעותי שנחפר פנימה ביבשה. מנהרה יעודית משנעת את המכולות לשטח עורפי גדול אף יותר הרחק מקו החוף יקר הערך. עורקי תחבורה כגון רכבת וכביש מהיר המזין את העיר נכנסים לתת הקרקע בתוך העיר, פתרון שאין צורך לדון כלל בצורך האקוטי שבו ובכדאיותו הכלכלית – צריך רק לפקוח עיניים ולראות מהנעשה בעולם.