היום היה מעונן במיוחד, למרות הקיץ. אביב שר פעם "עכשיו מעונן, אנחנו דור מזוין". בפרפרזה של היום אנחנו מזוינים בנשק סטייט אוף דה ארט, ובכל זאת אנחנו מזוינים ע"י האויב. זה קצת מתסכל.

סוף סוף הצלחתי ליצור קשר עם ידידי ע' המתגורר עם משפחתו החמודה באחד מיישובי משגב. עד לפני שבוע הילדים נשלחו לבילויים אצל כל מני דודים ודודות עד שצעקו חמס. ע', מתברר, שדרג את הציניות הרגילה לדרגת מקבריות:
"אז מה, אתם רצים לממ"ד כשיש אזעקות?"
"איזה ממ"ד? אין אצלנו ממ"ד. אנחנו פותחים ספר תהילים ושמים על הראש. יש ביישוב מקלטים ויש כל הזמן אזעקות, אבל זה לא ממש יעיל כי לפעמים הן באות אחרי הבום. בגלל זה האזעקות כאן הן דווקא דבר משמח כי אם אתה שומע אותן זה אומר שאתה חי".
קניית מצרכים בכרמיאל היא משימה ארוכה ומייגעת במיוחד, כי כל רגע נשמעת אזעקה וצריך לרוץ למרחב המוגן.
ע' לא רוצה להרגיש פליט ולכן מסרב בנימוס להצעות להתארח. לסוף השבוע הזה הוא ארגן דירה פנויה להתרעננות - ברעננה. לדעתי העיר צריכה לצאת בסלוגן "רעננה – המרענן הרשמי של הקיץ", ולהקים בפארק העירוני קייטמאק.

השבוע קראתי קצת על מלחמת שלום הגליל כדי לנסות להשוות, אבל חוץ מלגלות שכוחותינו הקרקעיים הגיעו לביירות תוך שבוע לא מצאתי את הנתונים שחיפשתי. ע' דווקא סיפק אותם. הוא סיפר שכשנלחם אז ב-82', הצבא שעט קדימה במרץ בואכה ביירות. ידיעות משדה הקרב, אם היו מגיעות בכלל אחורה, היו מגיעות ומתפזרות בעיכוב. מספר האבדות לצה"ל היה אז גבוה בהרבה מאשר במערכה הנוכחית. באותו שבוע נפלו כ-200 חללים. העניין הוא שהיום יש תקשורת בכל מקום – ערוצי טלוויזיה וצלמים, וטלפונים סלולריים, עם מצלמות, ואתרי אינטרנט שמשחרים לטרף, וכל שביב מידע מגיע הישר לעורף וניתז חזרה לחזית, מחולל תגובת שרשרת של ייאוש.
ע' רוצה כבר שקט, וקברניטינו לא ממש תורמים לשאיפה הזו. שיחליטו שנכנסים בהם וזזים קדימה, שיחליטו שעושים הפסקת אש וזזים אחורה, אבל רק לא להישאר באמצע.

התקשורת מתחילה כבר לבקר אט אט את מצב האי-רווחה בצפון, מצב שחגי תאר באוזניי כבר בתום השבוע הראשון למלחמה. אנשים במקלטים בנהרייה מאבדים את השפיות. מזגנים שארגנה הסוכנות היהודית להתקנה במקלטים נתקעו אי שם בעירייה, והדוגמאות עוד רבות. אני מנסה לארגן כמה חבר'ה מהעבודה לנסיעה לנהרייה להביא ציוד ולהעביר את הזמן עם התושבים שמבלים את זמנם ומתבלים במקלט. חגי מתאר את שגרת היום. מסתבר שכדי לשרוד במטווח הברווזים בנהרייה פועלים לפי האלגוריתם הבא:

1. בין השעות 8 בבוקר עד 8 בערב שהה במקלט.
2. בהישמע בום, הפעל מונה זמן. אם במהלך ה-15 דקות הקרובות נשמע בום נוסף, חזור ל-2. אם לא, אתה רשאי לצאת להתרעננות מהירה בחוץ.
3. חזור ל-1.

בינתיים צריך לחשוב מה כדאי להביא לשם. עברתי היום ליד ערמת הכבלים הענקית שיש אצלנו באחת המעבדות. במשך שנים זרקו לשם כל מני כבלים רזרביים, ועכשיו יש שם פלונטר ענק. לפעמים כשאני זקוק לחמש דקות של רילקסציה אני מתביית על אחד הכבלים, ומשקיע את הזמן הדרוש כדי לחלץ אותו משם. זה ריפוי בעיסוק מעולה, והמשמעות הסימבולית לנפש של התרת פלונטרים לא תסולא בפז. אולי נביא את הערמה הזאת אתנו למקלט בנהרייה?

הערב מסתיים בהופעה בָ"בארבי". מופיעים כאן היום ה- Balkan Beat Box. הרכב ישראלי שמופיע בעולם במסיבה מוסיקלית מחשמלת של קצב בניחוח בלקני. תומר יוסף מפקד הלהקה מודה לכולם שהגיעו למרות המצב ושר בסוף "לילדים מגיע עתיד חדש". נדמה שההופעה הזאת עם הבומים והביטים זה הדבר הכי קרוב שיש במרכז לרעשים ששומעים בגבול הצפון. גם העניין הזה עם הבלקן קצת אירוני. מישהו זוכר את המאבק העקוב מדם שהתנהל במערב הבלקן לפני עשר שנים? הלוואי שאצלנו נוכל להסתכל אחורה עוד עשר שנים ולזכור. רק לזכור, לא לחוות.


ולסיום התנצלות: המערכת מבקשת להתנצל בפני שי על ציטוט לא מדויק של ההתייחסות לציצי של נינט . להלן הניסוח הנכון: "הציצים שלה לא יפים במיוחד ולא ממש עגולים כמו של לואיסנה לופילטו !!".
מה שנכון נכון...