כתבות קודמות: קורונה 1 , קורונה 2
No nature for you, come back one month
סגרו לנו את הטבע. אין יוצא ואין בא. למי שגר בכרמל החיפאי זה נראה מוזר, אולי אפילו מקומם. אצלנו גם בשגרה אין צפיפות אנושית יתרה, קל וחומר ככל שעולים במעלה ההר לשכונות המיוערות. העיר שלנו היא המפלט שלנו כל ימות השנה. חמישים גווני הירוק של ההר הירוק כל ימות השנה מחזקים את המערכת החיסונית (ובשאיפה מאזנים את מה שאנחנו שואפים מהמפרץ…).
המכונית בשירות המתבודדים
בעלי מכוניות יכולים תמיד למצוא איזה תירוץ למה יצאו מהבית. אנחנו ההולכים ברגל ונוסעים בתחבורה ציבורית מצומצמת מיד הופכים לחשודים. המרחב הציבורי שלנו הפך למרחב עוין.
רציתם צפיפות עירונית?
בכל העולם מוקדי ההתפרצות של נגיף הקורונה הם הערים הגדולות, הצפופות, ואוכלוסיות עם משפחות מרובות נפשות. העיקר שמדברים בשבחי הצפיפות העירונית. אולי היא יצאה מפרופורציה? אולי אם הצעירים האיטלקים לא היו נוטשים ל"ערי עולם" הסטטיסטיקה האיטלקית הייתה נראית קצת אחרת? על הערים כמקדשות קפיטליזם, צריכה ומקסמי שווא נדבר בהזדמנות. בעצם, מן הסתם עוד ידובר בזה כשערפל הקורונה יתפוגג ושכבות השומן העולמיות יונחו על שולחן הדיונים. בינתיים, תראו לנו נתונים על קורונה בכפרים. לא בכפרים בנורבגיה, בכפרים אמיתיים בעולם.
חקלאות, לא בתים באמצע שום מקום
באחת היציאות האחרונות לטבע לפני הסגר, צפיתי מהכרמל על אזור מורדות קרית טבעון ואלרואי. ומה רואות עיני? את השטחים הפתוחים זוללים כבישים ללא מוצא בשביל בניינים באמצע שום מקום. חוץ מטמטום הבנייה של פרברים עבור פרברים של פרברים, אני מדגיש שוב את הצורך בחיבוק החקלאות הישראלית. אם זו לא השעה להבין זאת, אז מתי?
די עם גרפים ונתונים חסרי משמעות (מלבד פאניקה)
כמות חולי הקורונה גדלה. אז מה? גם כמות הנדבקים גדלה. ועל כל חולה שהתגלה יש עוד המון שנדבקו ולא יודעים עליהם, ועוברים את זה ללא תסמינים או עם תסמינים קלים. לנתונים אבסולוטיים אין משמעות כשהם חסרי הקשר.
הרגעה אינה טובה לדיקטטורה, והתקשורת חולה (על סנסציות)
הנה הקוקטייל הרעיל: מנהיגות עולמית עלובה, ובמיוחד בישראל, משתמשת במשבר כאמצעי הפחדה ושליטה. התקשורת חולה (על סנסציות ודרמות), ומשתפת פעולה עם הטירוף. טוב לא יצא מזה. סיגרו טלוויזיה, והקשיבו למוזיקה!
Be patient or be a patient
אז מה עדיף? לשבת בסבלנות בבית או להידבק בנגיף ולגמור עם זה? יש דוגמאות לכאן ולכאן בעולם, מהסגר החמור הסיני ועד למדיניות המתירנית יותר באיסלנד שבמקביל עורכת הרבה בדיקות. מההידבקות ההמונית בצפון איטליה, ועד שיעור חולי נמוך יחסית לגודל האוכלוסייה בהרבה מדינות אחרות. זהו ניסוי גדול ביחסים שבין אדם לעולם, ועוד מוקדם להסיק מסקנות.
איזון בין אדם לשאר היצורים בעולם
בעשורים האחרונים אנו עדים להארכת חיים "מלאכותית" כמעט. אנשים מגיעים לגילים מופלגים כשתרופות ומיני טיפולים שונים מאריכים את חייהם אבל לא בהכרח את איכות חייהם. לא מעט מבוגרים מהווים נטל על המשפחות והמערכות התומכות. מרגש לראות מדדים וגרפים של תוחלת חיים בהם מככבות מדינות בהן תוחלת החיים מפליגה אל שמונים והרבה שנים. אבל מה זה אומר על אורח החיים וה-Well Being של מאריכי החיים? כמו תמיד, הורגלנו בעולם טכנוקרטי להסתכל על גרפים, מספרים ומדדים, מבלי לבחון את המצב לאשורו.
נגיף הקורונה הוא חלק ממערכות הטבע על כדור הארץ שהאדם הוא חלק ממנה. האדם, שבמשך השנים הלך והעצים את השפעתו מעבר לכל מין אחר, וחשב שהוא "יכול על" כדור הארץ תוך השפעה על סדרי עולם, מקבל עכשיו שיעור מהיצור הקטן והמתוחכם. אולי נגיף קורונה בעצם עושה סדר. מאזן ומחזיר דברים לפרופורציות. מתקן את גרף הגילאים.
אין ספק שהנגיף הורג גם אנשים צעירים ומבוגרים בריאים ושמחים ללא מחלות רקע. אבל כל הזמן גם מלריה וחצבת ושפעת וחיידקים בבתי חולים ותאונות דרכים ואירועי שוד וטעויות בטיולים הורגים אנשים טובים ובריאים. אנחנו עוצרים לרגע להתייחד עם זכרם אבל לא עוצרים את העולם בשביל זה. נכון, יש כאן מגפה כנראה יותר משמעותית משפעת. אבל צריך להסתכל עליה כחלק ממחזור החיים על פני האדמה.
ואם נחזור לנתונים מספריים וכלכליים שכל כך אוהבים להראות לנו, למה שלא תראו שפחות קשישים במצב מדורדר זו הקלה למערכת הבריאות, הפנסיה התקציבית וחברות הביטוח?
"אנחנו עוד נתגעגע לימים האלה"
ברכיבה המפסקת לפני הסגר פגשתי באחד השבילים ליד עספיא אזרח ותיק מקומי. בסוף שיחתנו אמר לי "עוד נתגעגע לימים האלה". הבנתי שקיבלנו הזדמנות, וכדאי לנצל אותה להפיק את המיטב, כי בהמשך עלול להיות גרוע, ולא במישרין בגלל הווירוס.
עכשיו כשאתם בבית, הכרתם כבר את השכנים?
אני פגשתי לראשונה את פולינה, שעברה לבלוק שאני גר בו לפני מספר חודשים, וכמוני התאהבה "במבט ראשון" ברחוב שלנו.
